מקרא
דברים פרק לב
(כא) הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא במי שאינו אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם בעבודה זרה שלהם ומידה כנגד מידה וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בעם שאינו עם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם כגון בני ברבריא ובני מרוטניא שהולכים ערומים בשוק שאין לך משוקץ ומתועב לפני הקב"ה כמי שהולך ערום בשוק, והם מצירים לישראל, וכגון אלו הנוצריים[1]:
(כב) כִּי אֵשׁ קָדְחָה בערה בְאַפִּי בגלל כעסי עליהם וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית שתלהט עד שאול, שלא יוכלו להמלט אפילו בשאול מפני האש וַתֹּאכַל אֶרֶץ ישראל וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים ירושלים המיוסדת על ההרים שנאמר ירושלים הרים סביב לה[2]:
(כג) אַסְפֶּה אוסיף ואחבר עָלֵימוֹ עליהם רָעוֹת שמלבד שנענשו בקללת הארץ בשביל ע"ז. עוד נענשו על חרבן הארץ שגרמו בעונותיהם והקב"ה רוצה בישובה ועונש עבירה עבירה. נמצאה הוסיף הקב"ה על עונם[3]חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם שלא הניח חץ שלא ירה בהם, ויכלו הרעות, והם אינם כלים[4]:
(כד) מְזֵי רָעָב שדופי רעב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף גופם יחלה בחום לוהט וְקֶטֶב מְרִירִי מיתה חטופה הבאה על האדם כשאינו מוכן לה[5] וְשֶׁן בְּהֵמוֹת חיות רעות[6] אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר כמים הזוחלים על הארץ[7]:
(כה) מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים מי שינסה לברוח להסתתר בחדרים תבוא עליו אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה:
(כו) אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אפזרם בכל פינה ירמוז לגלות עשרת השבטים שגלו לנהר גוזן (מ"ב יז ו), הוא שהחכמים קורין סמבטיון, כי נקרא גוזן מלשון ויגז שלוים (במדבר יא לא), אתה גוזי (תהלים עא ו), כי העומדים אחריו מוסרים מבני אדם, וקורין אותו סמבטיון מפני שביתתו בשבת, כי יום השבת בלשון ההוא סבט כאשר הוא בערבי, ונהוג בלשונם להוסיף בתארים "יון" אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם רומז על גלותנו בין העמים אנחנו יהודה ובנימין, שאין לנו זכר בעמים ולא נחשב לעם ואומה כלל והנה יאמר הכתוב, כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם - [8]:
(כז) לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר אם לא שכעס אויב כנוס עליהם להשחיתם[9] פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ שינכרו את הצלחתם מידי הקב"ה ויתלו פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא יְקֹוָק פָּעַל כָּל זֹאת כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו, כענין שאמר ביחזקאל (כ מא מד) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, וכן נאמר עוד (שם פסוק ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים וגו'[10]:
(כח) כִּי גוֹי אותם האויבים שמסרתי ישראל בידם אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה שאילו היו חכמים ישכילו זאת איכה ירדוף וגו':
(כט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת איך נפלו ישראל בידם נגד הטבע בעונם יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם ובזה היו מבינים מה יהיה באחריתם ברוב פשעיהם[11]:
(ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד מהם אֶלֶף מישראל וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַיקֹוָק הִסְגִּירָם:
נביא
יונה פרק ד
א. וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה - היה רע בעניו שנחם ה' על הרעה,
וַיִּחַר לוֹ - שמא יהיה קטרוג על ישראל שלא שבו בתשובה לה'.
ב. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה’ וַיֹּאמַר, אָנָּה ה', הֲלוֹא זֶה דְבָרִי - הלא כך חשבתי בתחילה, שישובו בתשובה ותרחם עליהם, עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי - בעוד הייתי בא"י, עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה - ולכן הקדמתי וברחתי לתרשיש,
כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:
ג. וְעַתָּה ה’ קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי - שלא אראה ברעה שתבוא על ישראל.
ד. וַיֹּאמֶר ה’ הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ - ועוד אראה לך, שלא בדין הוא, שחרה לך על כך.
ה. וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר - ממזרח לעיר, וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר - אולי ישובו להרע ויענשו.
ו. וַיְמַן ה’ אֱלֹהִים קִיקָיוֹן - זימן ה' ליונה, קקיון, ( מין צמח שעליו גדולים) וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ - לעשות צל על ראש יונה, לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ - להצילו מחום השמש,( שיבשו עצי הסוכה שמעליו ) וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה:
ז. וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת - זימן ה' תולעת בעלות השחר למחרת, וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ - חתכה בפיה את הקיקיון סמוך לקרקע, ועל ידי כך נפסק מקור חיותו, והתיַבֵּש.
ח. וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית - זימן ה' רוח מזרחית מרעישה מאוד ומחרשת אזנים, ( חֶרֶשׁ - שמלבד רעש הרוח, לא שומעים דבר ) וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה - הכתה השמש על ראש יונה, וַיִּתְעַלָּף - עד שכמעט יצאה נפשו ממנו, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת - בקש למות, וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי:
ט. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן, וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת - מאוד חרה לי עד שאמרתי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.
י. וַיֹּאמֶר ה’ אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד:
יא. וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ - שיש בה יותר מ - 12 ריבוא ( 120,000 ) קטנים, שלא יודעים להבחין בין טוב לרע, ואבותיהם הלא שבו בתשובה, ולא ארחם עליהם ?! וּבְהֵמָה רַבָּה:
כתובים
קהלת פרק י
שבח הזריזות וגנות העצלות
(טז) אי לך ארץ שמלכך נער אוי לך ארץ שהמלך שלך הוא נער המתנהג בעצלות וחלישות ושריך בבקר יאכלו והשרים שלך אוכלים מיד בבוקר, שזה העסק החשוב שלהם: (יז) אשריך ארץ שמלכך בן חורים משובחת את הארץ שהמלך שלך הוא בן של שרים, והם למדוהו זריזות וגבורה ושריך בעת יאכלו ושריך אוכלים בזמן המתאים לאכול בגבורה ולא בשתי ועסקם בגבורה ולא בעצלות ושתיית יין: (יח) בעצלתים ימך המקרה בגלל עצלות של בעל הבית ימך וישפל התקרה כיון שאינו מתקנו ובשפלות ידים ידלף הבית ובגלל שאדם משפיל את ידיו מלעסוק בעבודה, ידלוף דלף בחורף בבית: (יט) לשחוק עשים לחם כשאנשים רוצים לשחוק עושים הם סעודה עם לחם ויין ישמח חיים ויין משמח את האנשים החיים והכסף יענה את הכל ואת הדברים האלו משיגים בכסף, לכן לא טוב לאדם להתעצל, אלא יעמול להרויח, בשביל שיוכל ליהנות מעמלו:
יש לגרום טובה לאנשים ולא רעה, מתוך הסתכלות לעתיד
(כ) גם במדעך מלך אל תקלל גם במחשבתך מלך אל תקלל, אף שאף אחד לא יודע מזה ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר וגם בחדר משכבך שאין מי שנמצא בו, אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים כנפים יגיד דבר כי יבוא עוף השמים ויגלה הדבר לכולם. ולשון משל הוא, והכונה שדרך הנסתרות להיגלות בסופו של דבר:
פרק י"א
(א) שלח לחמך על פני המים תן ממזונותיך אפי' לאדם שלא נראה לך שאתה תראה אותו שוב, ושהוא יחזיר לך טובה. וכאדם ששולח מזון על פני המים, שלא יראה אותם שוב כי ברב הימים תמצאנו כי לאחר ימים רבים תמצא את הטובה שתצמח לך מזה: (ב) תן חלק לשבעה וגם לשמונה תן מנכסיך לשבעה ואף לשמונה אנשים. כלומר, להרבה אנשים ואל תמעט כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ כי לא תדע איזה רעה תבוא על הארץ, ותשאיר אותך בלי הנכסים, ואז יכירו לך טובה: (ג) אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו כשם שאם העננים מלאים גשם, א"א שהם לא ישפכו את זה על הארץ. כך ברור שאם תמלא את האנשים טובה הם יגמלו לך באחד מן הימים ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא וכשם שאם יפול עץ בדרום או בצפון במקום שהעץ יפול שם הוא יהיה. כך אם תהנה אנשים ממונך, הטובה הזאת תשמר לך במקום שנתת: (ד) שמר רוח לא יזרע מי שמחכה לרוח בכדי לזרוע, שאז זה טוב לזריעה, כמעט ולא יזרע אף פעם וראה בעבים לא יקצור ומי שכל הזמן כשהוא רוצה לקצור, מסתכל בעננים ואומר נראה שירד גשם, ולא כדאי לצאת לשדה, לעולם לא יקצור: (ה) כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה וכשם שבזה אין הדבר כדאי לנהוג כן, שאין אדם יודע מה דרך הרוח כפי שאינו רואה את הדברים העלומים שנמצאים בבטן מלאה. ויותר טוב לו לזרוע תמיד, ואפשר שיבוא רוח פתאום ככה לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה את הכל כך גם בכל שאר הדברים אין האדם יודע את מעשה האלהים, מתי יצמיח לו טובה ממעשיו, וטוב לו תמיד להטיב לכולם: (ו) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך ולערב אל תניח ידך מלזרוע עוד כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה כי אינך יודע איזה יביא לך תועלת, אם זה או זה ואם שניהם כאחד טובים – ושמא שניהם כאחד יהיו טובים לך:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה