מקרא
דברים פרק כט
(ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם סביבות ארון האלוקים[1] רָאשֵׁיכֶם ראשי השבטים[2] שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם הם השופטים וְשֹׁטְרֵיכֶם האוכפים את הדין[3] כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
(י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:
(יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ יתכן שכרת עוד עמם ברית כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני (שמות כד ה -ח), שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם לזרוק על המזבח וחצי הדם זרק על העם, אבל לא הוצרך להזכיר זה[4] וּבְאָלָתוֹ שבועתו[5] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:
(יב) לְמַעַן הסיבה שאני מבקש להרבות בעונשים ובאלות הוא למען - הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם ולא תכפרו בו, כי תפחדו מעוצם האלות אשר תתחייבו שתכפרו באלהותו, ובזה תתקיימו לעם ה'[6] וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
(יג) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת כי אף רוצה הוא שתקבלו הברית עליכם ועל זרעכם ועל כל הנלוים עליכם, אפילו הגרים שעתידין להתגייר[7]:
(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם גם את הדורות העתידים להיות[8]:
(טו) כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם כלומר יש מכם שראה תועבת מצרים, וכולכם ראיתם תועבת הגוים אשר עברתם בקרבם, והם אדום עמון ומואב ומדין[9]:
(טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם שהם עצמם חושבים כגללים, שעושין פסל של עץ או של אבן, וכשהוא חדש עובדו, וכשהוא מטושטש משקצו וזורקו בגלל ובטיט חוצות, וכשאין עושה לו מה שהוא רוצה, הוא מקללו ומחרפו עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם כי ירא פן תגנב, כי אינה יכולה לשמור עצמה אפילו מן העכברים[10]:
נביא
מלכים ב פרק ג
(כו) וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה וַיִּקַּח אוֹתוֹ עמו שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ דרך אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְלֹא יָכֹלוּ שמלך אדום ומחנהו עמד בצד אחד והיה חלוש נגדו ורצה להבקיע לתפוס את המלך עצמו ולא יכלו לתפשו רק -:
(כז) וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה שרפו על החומה לנקום ממלך אדום וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל ממחנה אדום עַל יִשְׂרָאֵל שחרה להם שישראל לא עזרוהו בעת נבקעו מן החומה ולחמו נגדו שהניחוהו ללחום לבדו וַיִּסְעוּ אדום מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ: פ
מלכים ב פרק ד
(א) וְאִשָּׁה אַחַת אשת עובדיה היתה מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְקֹוָק שזן את הנביאים בימי אחאב וְהַנֹּשֶׁה הוא יהורם בן אחאב, שהיה מלווהו ברבית מה שזן את הנביאים בימי אביו בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים:
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לכי לָךְ כי אין הברכה שורה על אין רק על דבר יש בַּבָּיִת וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן אסוך הוא כלי קטן ישימו בו שמן לסוך:
(ג) וַיֹּאמֶר לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל שכנכי שְׁכֵנָיִךְ כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי אלא תשאלי הרבה כלים:
(ד) וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי הכלי אשר תמלא, תסיעי ממקומה, להעמיד האחר תחתיה, ולא תזוז האסוך ממקומה, על כי האסוך נעשה כמעין, ואין מדרך המעין לזוז:
(ה) וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ הֵם מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ וְהִיא מיצקת מוֹצָקֶת והנה היה זה המופת שבהריק הכלי הזה היה כל האויר הנכנס שם מתהפך לשמן היה זה המופת בפעם אחת לבד ולזה צוה אותה שתשאל תחלה כלים רקים מאת כל שכניה כל מה שאפשר לה כדי שיהיה לה מהשמן שיעור רב והיא היתה מוצקת על הכלי ובהיותו מלא בניה מסיעים הכלי המלא ושמי' הכלי הריק באופן שביציקה אחת נמלאו כל הכלים זה אחר זה:
(ו) וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן:
(ז) וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים הנה לא רצתה לעשות מזה השמן דבר אם לא בעצת הנביא כי לא היתה יודעת מה רצון הנביא בזה וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת נשיכי נִשְׁיֵךְ חובך וְאַתְּ בניכי וּבָנַיִךְ תִחְיִי בַּנּוֹתָר זה יספיק לפרנסתה כי יזול תמיד שמן ככל הצורך לפרנסתה: פ
(ח) וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה חשובה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם השתדלה בכל עוז שיאכל לחם אז בביתה ושיבא שם בכל עת שיהיה בעיר שונם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם:
(ט) וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי מכירה אני בו כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד:
(י) נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה:
(יא) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה:
(יב) וַיֹּאמֶר אֶל גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו:
(יג) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמָר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת בעבור שאת מטרחת עצמך הטרחה הזאת בעבורינו, ומהו הגמול לעשות לך מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת:
(יד) וַיֹּאמֶר וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן:
כתובים
מגילת קהלת
פרק א'
כל עניני העולם הם הבל
(א) דברי קהלת בן דוד הוא שלמה, וקהלת הוא כינוי, (כמו שם ספרותי), על שם שהיה מלמד חכמה לקהל מלך בירושלם מלך שעיר המלוכה שלו היא ירושלים: (ב) הבל הבלים הבל גדולאמר קהלת הבל הבלים הכל הבל האדם, וכל הדברים שרגילים בני האדם לעמול בהם, הם כולם הבל: (ג) מה יתרון לאדם – מה רווח יש לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש בכל העמל שהוא עמל בעולם (והכונה לעמל שעמל בשביל הנאות העולם) : (ד) דור הלך ודור בא חיי האדם עוברים כצל, וכל הזמן עוברים דורות מן העולם ובאים דורות חדשים והארץ לעולם עמדתרק הארץ ממשיכה לעמוד תמיד, ואינה זקוקה לדור מסויים, אלא בני האדם עוברים ומתים, ועמלם עובר לאחרים: (ה) וזרח השמש ובא השמש והשמש גם נמצא תמיד כמו הארץ, ותמיד זורח ושוקע ואל מקומו שואף זורח הוא שם ואחר שהוא שוקע הרי הוא נמשך למקומו שהוא צריך לזרוח שם: (ה) הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח וכן הרוח תמיד קיים, פעמים הולך אל דרום, ופעמים פונה לכיוון צפון, ותמיד פונה להרבה כיוונים: (ו) כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת כל הנחלים תמיד נשפכים לים, ואין הדבר מסתיים והים מתמלא מלקבל עוד, אלא לאותו מקום שהנחלים הולכים לשם הם תמיד ממשיכים ללכת: (ז) כל הדברים יגעים ועוד סיבה שהכל הבל ואין יתרון בעמל, שהדברים שהאדם רוצה בעולם מייגעים את האדם בטרחו להשיגם, כיון שרבים הם ובלתי אפשרי להשיג את כולם לא יוכל איש לדבר אין אדם שיוכל לדבר את כל מה שרוצה הוא להשיג, שרבים הם ואין אפשרות למנותם לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע וכן א"א לראות את כולם בצורה מלאה או לשמוע את כולם: (ח)ואל תאמר שאפשר לאדם לשנות עניינים אלו, שהרי, מה שהיה הוא שיהיה איך שהיה העולם כך הוא תמיד יהיה, שא"א לשנות שום דבר מאיך שבראו ה' ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש: (ט) יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא – ואם יאמר לך אדם ראה זה דבר חדש, שהרי מעולם לא ראה דבר זה כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו אין הדבר כן, אלא כבר היה תמיד בדורות הקודמים שהיו לפנינו, אלא שלא נתגלה כבר זמן רב: (י) אין זכרון לראשנים – ואל תאמר אעמול בשביל שיזכרוני, שאין זכרון לאנשים שחיו בדורות הראשונים (ואף שיש אנשים שזוכרים אותם, מעטים הם מאד, ביחס למספר האנשים שחיו, וגם הם לא נזכרים בצורה מלאה, אלא רק פרטים מעטים) וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה וכן אנשי הדורות האחרונים לא יזכרו על ידי אותם שיהיו יותר אחרונים:
עניני העולם הם הבל, ואין ראוי לאדם לעמול ולאסוף יותר מדי אלא ליהנות מחלקו, וה' נותן מידה זו לצדיקים
(יא) אני קהלת הייתי מלך על ישראל כבר הרבה זמן שאני מלך על ישראל:
(יב) ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה והחלטתי לבדוק ע"י החכמה על כל אשר נעשה תחת השמים את כל הדברים שאנשים עושים בעולם, איזה טובים הם ואיזה לא הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו וראיתי שהעסק שאנשים עוסקים בו בהשגת הפרנסה וכל הדומה לזה, הוא עסק רע, אלא שאלהים נתן לבני האדם לעסוק בזה, ואין להם ברירה אלא לעסוק בזה כפי צרכם, אבל לא כדאי להאריך בזה: (יג) ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש ראיתי את המעשים שבני אדם עושים בעולם והנה הכל הבל ורעות רוח כמו לרעות ולהתעסק עם הרוח, דבר שאין לו תועלת: (יד) מעות לא יוכל לתקון המצב הזה שבני האדם מתעסקים בדברים חסרי תועלת, הוא עיוות שלא יוכלו לתקנו וחסרון לא יוכל להמנות וחסרון שלא יוכל לחזור ולהימנות כשלם: (טו) דברתי אני עם לבי לאמר חשבתי לעצמי ואמרתי אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה אני הרי הוספתי הגדלתי והוספתי אצלי חכמה בענייני העולם על כל אשר היה לפני על ירושלם יותר מכל מי שהיה לפני מלך על ירושלים ולבי ראה הרבה חכמה ודעת הלב שלי החכים הרבה: (טז) ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ונתתי תמיד את לבי לדעת חכמה, ולדעת להבדיל בין טפשות לבין שכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח ועתה אומר אני שזה גם מחשבה של הבל ורוח: (יז) כי ברב חכמה רב כעס שהחכמה גורמת לאדם צער, שמאמץ את מחשבתו, ואינו משיג כל מה שרוצה להשיג ויוסיף דעת יוסיף מכאוב:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה