מקרא
דברים פרק לא
(כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה אחרי שכתב השירה וילמדה את בני ישראל איש איש לשבטיהם שהביאם לפניו אל בית המדרש, כתבה בספר התורה וזהו - [1] לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם:
(כה) אחרי שגמר לעשות כן אז וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לֵאמֹר:
(כו) לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וגם את השירה כדי שתהיה מונחת עם התורה ברארון וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד מתחלה כתב את התורה ויתנה אל הכהנים כאשר נאמר למעלה (פסוק ט), ולא אמר להם אנה יניחו אותה, ואחרי כן נצטוה בשירה הזאת, ויכתוב אותה וילמדה את בני ישראל בו ביום, והנה הוסיף אותה על התורה ויהי ככלות משה לכתוב הכל בספר התורה, אז צוה את הכהנים לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם, שיהיה מונח בארון מן הצד, כי מעתה לא יגעו בו כלל להוסיף או לגרוע זהו מה שנזכר בפסוק כד עד תמם[2]:
(כז) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְקֹוָק והייתם נענשים מיידית שזו היתה הנהגת הי"ת עם דור המדבר ובכל זאת חטאתם[3] וְאַףעל אחת כמה וכמה[4] כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי תחטאו ששם אין העונש מיידי[5]:
(כח) הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דברי שירת האזינו וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כמו שכתוב האזינו השמים וכו' ותשמע הארץ וגו'[6]:
(כט) כִּי יָדַעְתִּי שזמן רב[7] - אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן[8] בעבודה זרה וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים ואל תאמרו אז שזהו בגלל מקרה אלא תיחסו הרעה אל מה שהשחתם ותתנו לב לשוב[9] כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ בעבודה זרה שנעשית[10] בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם:
(ל) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת שירת האזינו עַד תֻּמָּם כי שם כתב איך הספיק להם צרכם במדבר, ובארץ ישראל, ואיך חטאו וגלו, ואיך עתידין ליגאל בימות המשיח: פ
חסלת פרשת וילך
נביא
יונה פרק א
א: וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר:
ב: קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא עָלֶיהָ את הקריאה הכתובה לקמן: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת", כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי:
ג: וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה בקש יונה לברוח לתרשיש, מפני שלא רצה לנבא על נינוה, שמא יחזרו בתשובה, ויהיה קטרוג על ישראל שלא שבים, מִלִּפְנֵי ה' לברוח מא"י, שהיא לפני ה', לתרשיש, שמחוץ לא"י היא, ואין שוֹרָה שם הנבואה, וַיֵּרֶד יָפוֹ, וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ ירד לעיר יפו, ומצא אניה העומדת להפליג לתרשיש, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ נתן שכר הנסיעה, וַיֵּרֶד בָּהּ, לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה’:
ד: וַה', הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם, וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר עד שחשבו אנשי האֳנִיָה, שעומדת היא להשבר ולטבוע:
ה: וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים פחדו מנהיגי האֳנִיָה מהסערה המתחזקת, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו איש איש לאלוהים שלו, וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם להקל את הנהגת האֳנִיָה,וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה אל אחד מצדדי האֳנִיָה, וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם:
ו: וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ, מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ יתרצה האלוקים לרחם עלינו, וְלֹא נֹאבֵד:
ז: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת בואו ונפיל ביננו גורל, שראו, ששאר הספינות הסמוכות להם, שטות בשלוה, ורק סביב ספינתם רוגשת הסערה וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ ונדע, בגלל מי באה עלינו הרעה הזו, וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה:
ח: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הַגִּידָה נָּא לָנוּ, בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ למי חטאת, שבאה עלינו הרעה הזו, מַה מְּלַאכְתְּךָ שמא במלאכתך חטאת, וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ שמא אנשי ארצך חטאו, וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה שמא עמך חטאו:
ט: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי, וְאֶת ה’ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה מה' ית' אני ירא, ואין במלאכתי רְמִיָה וְעָוֶל:
י: וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה פחדו פחד גדול, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ, כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי ה’ הוּא בֹרֵחַ, כִּי הִגִּיד לָהֶם:
יא: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ מה נעשה כדי שישתוק הים מסערתו, כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר שהסערה הלכה והתגברה:
יב: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם קחו אותי והשליכו אותי אל הים,
וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם, כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם כי יודע אני, כי בגלל חֶטְאִי הסערה באה עליכם:
יג: וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה, וְלֹא יָכֹלוּ התאמצו לחתור אל היבשה, ולא הצליחו, כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם:
יד: וַיִּקְרְאוּ אֶל ה’ וַיֹּאמְרוּ, אָנָּה ה’, אַל נָא נֹאבְדָה, בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא אל נא ה', יחשב עלינו עון השלכתו אל הים, כִּי אַתָּה ה’, כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ כי אתה ה', חפצת להענישו, ומפני כך הבאת הסערה עלינו:
טו: וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם, וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ הפסיק סערת הים:
טז: וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה’, וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה’ אחר שישובו ליבשה, וַיִּדְּרוּ נְדָרִים לעשות צדקות:
כתובים
קהלת פרק ח
(טו) ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח אבל אין להצטער על כך, שטוב לאדם בעולם לאכול ולשתות ולשמוח ולא להתעצב והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש וזה יעזור לו לעמול בעמל שנתן לו האלהים לעמול בעולם: ועל עצם הענין אומר קהלת (טז) כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה ולראות את הענין אשר נעשה על הארץ כשנתתי לבי להחכים ולהבין את מה שה' עושה בארץ כי גם ביום ובלילה שנה בעיניו איננו ראה וראיתי שהמנסה להשיג הכל, לעולם לא יראה שינה, לא ביום ולא בלילה: (יז) וראיתי את כל מעשה האלהים והתבוננתי במעשה האלהים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש וראיתי שא"א להשיג ולהבין את כל המעשים שהוא עושה בעולם בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא שהאדם מנסה להבין, ולא עולה בידו וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא ואפי' חכם ינסה לדעת ולא יצליח. ולפיכך טוב לשמוח, ולסמוך על האלהים:
קהלת פרק ט
(א) כי את כל זה נתתי אל לבי ולבור את כל זה לגבי ענין זה נתתי את לבי לברר את כל הענין אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים וראיתי שמה שקורה לצדיקים ולחכמים ומשמשיהם, הכל ביד האלהים, והוא נותן לפי ראות עיניו גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם אלא שהאדם אינו יודע להבחין בין שנאת הבורא לאהבתו, שפעמים דבר שנראה טוב הוא רע, ודבר שנראה רע הוא טוב. ואין האדם יורד לסוף דעת מעשה האלהים הכל לפניהם ולכן הכל יכול לקרות להם גם דבר שנראה רע: (ב) הכל כאשר לכל כולם קורה להם מה שקורה לכולם, שכולם מתים בסופו של דבר מקרה אחד לצדיק ולרשע אותו מקרה קורה לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע ללא פחד בין על אמת בין על שקר כאשר שבועה ירא כמי שירא מלהישבע, ונשבע רק על אמת: (ג) זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש דבר זה שכולם מתים, זה הדבר הכי רע בעולם כי מקרה אחד לכל שמקרה אחד לכל, וגם לצדיק וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם וזה גורם שמחשבת האנשים מלאה ברע ושטות ואחריו אל המתים שהם אומרים הרי בין כך אחרית כל אדם הוא למות, ואפשר לחטוא. וזה דבר שטות שאנשים אומרים כשהם רואים שמקרה אחד לכל, אבל אין זה אמת, שהרי הרוח שבה אל האלהים והוא עתיד להחיותה: (ד) כי מי אשר יבחר יחבר אל כל החיים יש בטחון ועוד הם אומרים דברי שטות, שרק מי שמחובר לחיים יש לו בטחון, אבל משמת אבדה תקותו, ואין הוא יכול לקבל שכר כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת ולכן כלב חי טוב מאריה מת שכבר אבדה תקותו. וכונתם לומר בזה שאפי' רשע חי יותר טוב מצדיק מת: (ה) כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם ועוד הם אומרים, שהחיים הרי יודעים הם שימותו, וממילא יכולים הם להרשיע, שהרי המתים כבר אינם יודעים מאומה ואינם מקבלים שכר על מעשיהם כי כבר נשכחו: (ו) גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וכל הרגשות שלהם כבר לא קיימים וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש וכבר לא יהיה להם חלק לעולם במה שנעשה בעולם, וממילא אינם יכולים לקבל שכר: (ז) לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך ואומרים הם שאין לאדם אלא לאכול ולשתות, ואינו צריך לדאוג שמעשיו יהיו טובים כי כבר רצה האלהים את מעשיך כי בין כך ובין כך אלהים מרוצה ממעשיך ואינו מעניש, שהרי מקרה אחד לכל: (ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר ורק תדאג שתמיד יהיו בגדיך נקיים ושתמיד תסוך ראשך בשמן: (ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת ותראה לחיות עם איזה אישה שתאהב בין צדיקה ובין לא. כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך כל ימי ההבל שנתן לך ה' בעולם כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש כי זהו החלק היחיד שיש לך בחיים ובעמל שאתה עמל בעולם: (י) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וכך תעשה כל מה שאתה יכול לעשות בכחך ללא חשבון אם זה טוב או רע כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה כי בקבר לא נעשה שום מעשה ואין שם שום מחשבה ולא שום חכמה, ממילא לא שייך שתיענש שם:
משנת ההלכה
שבת שובה
א. שבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים נקראת 'שבת שובה', מפני שמפטירין בה "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל" (הושע יד). וקורין לה גם שבת תשובה מפני שהיא בתוך ימי התשובה, וכדי שלא לסיים במילים ופושעים יכשלו בם מדלגים לנביא יואל וקוראים "תקעו שופר בציון" וגו' ויש מוסיפים גם הפסוקים "מי א-ל כמוך", מהנביא מיכה.
ב. נוהגים שאין קטן עולה להפטרה זו, אלא קוראים לאחד מחשובי הקהל.
ג. סדר התפילה בשבת זו כבשאר שבתות השנה, אלא שבתפילת העמידה מוסיפים את שמוסיפים בשאר ימי התשובה. ואין אומרים 'אבינו מלכנו' ברוב המקומות. והמנהג בקהילות עדות המזרח אשר בירושלים לומר 'אבינו מלכנו' בשבת, אך מדלגים בו על עניני חטא ועוון וכדומה.
ד. בתפילת 'מגן אבות' שאומרים בליל שבת, אומרים "המלך הקדוש שאין כמוהו" במקום "הא-ל הקדוש שאין כמוהו". ובתפילת שחרית אומרים 'אב הרחמים' ובמנחה 'צדקתך צדק'.
ה. שכח ואמר הא-ל הקדוש וכו', אם נזכר קודם שסיים הברכה חוזר מהמלך הקדוש וממשיך משם עד סוף הברכה, ואם כבר סיים את הברכה אינו חוזר.
ו. מנהג הוא בכל תפוצות ישראל שרב העיר דורש בשבת זו לפני העם בעניני מוסר ותשובה, כדי לעורר לב העם לתשובה, וכדי להודיע לעם ענשן של עברות ויתנו לב לשוב בתשובה. אמרו חכמים, בשעה שהחכם יושב ודורש, הקדוש ברוך הוא מוחל לעוונותיהם של ישראל. ומן ה ראוי שידרוש גם הלכות יום הכפורים, סוכה, וארבעת המינים.
ז. שבת זו - הראשונה בשנה - אף היא שבת ראשונה לבריאה, שבראש השנה נברא אדם ובו ביום חטא, והֵגנה עליו זכות שבת בראשית לאחר חטאו (שלא גורש מגן עדן עד לאחר השבת), וכשנתגלה לו כֹּחה של תשובה, מיד פתח ואמר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהוֹדוֹת לַה', (לְהוֹדוֹת - להתוַדות) שכן השבת שהיא מעין עולם הבא, עולם המתוקן, ממנה פֶּתח לתשובה ותיקון הכל, וביותר שבת זו הראשונה.
ח. לא נִתנו שבתות לישראל אלא לתורה ולתפילה. וביותר בשבת זו יזהר מבטלה ומכל דיבור אסור, ויהיו כל מעיניו בתורה ותפילה והרהורי תשובה, ובזה יכופר לו כל אשר פגם בשאר שבתות השנה על ידי שיחות חולין ודברים בטלים.
ט. וכן כל אחד משבעת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים הוא כנגד יום מימות השבוע של כל השנה, וראוי לשוב בכל יום על מה שפגם כל השנה כולה ביום זה.
י. מנהג רוב המקומות שאין מקדשים הלבנה במוצאי שבת זו, אלא ממתינים עד מוצאי יום הכיפורים, וי"א שאדרבא יש לקדש הלבנה במוצאי שבת, ולא להמתין כדי שיוסיפו לו על זכויותיו, וכן מנהג הגר"א וכן מנהג הספרדים בא"י.
יא. אם חושש שמא לא יוכל לקדש מאיזו סיבה את הלבנה במוצאי יום הכיפורים, למשל: שיש חשש סביר שיהיה מעונן ולא תראה הלבנה. לכו"ע יקדש במוצאי שבת
יב. יש להקפיד במיוחד לאכול כזית פת למלוה מלכה, במוצאי שבת זו, אפילו אם אינו מקפיד על על כך בשאר שבתות השנה.
תשובה:
התשובה מכפרת על כל העברות. אפילו פשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר (יחזקאל לג): וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ:
אל תאמר שאין תשובה אלא מעברות שיש בהן מעשה, כגון: גזל וגנבה וכיוצא בהן, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות (מידות) רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן - מן הכל הוא צריך לחזור בתשובה. וכן הוא אומר (ישעיה נה): יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן - מַחְשְׁבֹתָיו. ואלו העוונות - קשים מאותם שיש בהם מעשה, שבזמן שהאדם נשקע באלו, קשה לו לפרוש מהם.
שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל, עַד ה' אֱלֹקֶיךָ -: למה נאמר עַד ה' אֱלֹקֶיךָ? ללמדך שהכל נתבעים לעשות תשובה, ואין מקום פנוי מתשובה; שאין לך שום אדם בעולם שהוא פטור הימנה משום צדקתו, ואין לך שום אדם שלא תועיל לו התשובה משום רשעתו
אפילו יהא אדם צדיק גדול וכל מעשיו צדיקים ומחשבותיו טהורות - אומרים לו: שובה ישראל! שהרי כל מה שהאדם מתעלה יותר גם תשובתו נעלה יותר, עד שהיא מגעת לכסא הכבוד שנאמר: עַד ה' אֱלֹקֶיךָ
כמה גדול כֹּחה של תשובה, שהיא מגעת עד כסא הכבוד שנאמר: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ. (כלומר, על ידה יתקדש ויתעלה לרום המעלה. פרוש אחר: אפילו הגדיל עוונות עד למעלה, מועילה תשובתו לתקן הכל):
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] קול אליהו
[4] ת' יר'
[6] ספורנו
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] לא מצינו שהשחיתו ישראל כל ימי יהושע, שכן כתוב (יהושע כד, לא) ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע, אלא מכאן דרשו חז"ל שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו, וכל זמן שהיה יהושע חי נראה לו למשה כאילו הוא חי. והשחתה זו היא עבודה זרה, וכן להכעיסו במעשה ידיכם ירמוז לעבודה זרה שבבית ראשון כי כן הודיענו הקב"ה בפירוש, והוא ידע זה ברוח הקודש. רבינו בחיי רש"י
[9] ספורנו
[10] רבינו בחיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה