מקרא
דברים פרק לג
(א) וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים להודיע שבנבואה בירך אותם וברכתו מתקיימת[1] אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ ביום מותו, כי כן דרך הצדיקים לסדר ברכתם ביום מיתתם[2]:
(ב) וַיֹּאמַר יְקֹוָק מִסִּינַי בָּא משם השכין שכינתו בתוכם ושוב לא נסתלקה מהם ושם היה כל הימים שהיה משה עולה ויורד, וכאשר נתנו לו הלוחות האחרונות שכן הכבוד באהל מועד, וכאשר הוקם המשכן שכן הכבוד במשכן ומשם היו לו כל הדברות כל ימי המדבר וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ כי אחרי נסעם מסיני במסע ראשון שכן הענן במדבר פארן, ומשם שלח מרגלים, ונתנדה העם ולא היה הדבור עם משה עד שבאו לשעיר בגבול בני עשו בסוף הארבעים והנה אז בבואם בשעיר היה השם להם לאור עולם ושלמו ימי אבלם הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן תחלת הכנסם במדבר הגדול היה מפארן והשם הופיע עליהם לראות מה הם צריכים במדבר הגדול והנורא[3] וְאָתָה וכשבא לתת תורה לישראל מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ הביא עמו מקצת רבבות מלאכי קדש ולא כולם ולא רובם ולא כדרך בשר ודם שמראה כל כבוד עשרו ותפארתו ביום חופתו[4] מִימִינוֹ לא מיד המלאכים הנזכרים רק מימין השם בעצמו ובכבודו אשדת אֵשׁ מתוך האש נתן לנו התורה[5] דָּת לָמוֹ אמרו בשם הגר"א ז"ל דבתיבות דת למו מבואר תלמוד. משום שדרך התלמוד הוא כמו כח האש אשר ניצוץ מהאבוקה עושה אבוקה גדולה אחרת. וכן ניצוץ מזה האבוקה עושה עוד אבוקה ע"י צירוף דברים המרחיבים כח הניצוץ. כך הוא דרך התלמוד. שמתחלה בבוא הלכה נחקר ע"י עיונה ש"ת נעשה דת. ואח"כ מזו ההלכה שכבר נגמר. חוקים דין שני ע"י חקירות התלמוד. ומהדין השני מוסיפים לקח לבוא עוד לברר הלכה אחרת. נמצא תחלה אש ואח"כ דת. ואמר בלשון למו שהקב"ה מסייע לעמל האדם להוציא דבר לאורה[6]:
(ג) אַף חֹבֵב עַמִּים חיבב אותם מכל העמים שקראם סגולה שנאמר (שמות יט, ה) והייתם לי סגולה[7] כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ כל המקודשים שבישראל והם בני לוי שמסרו את עצמם למיתה בידך וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ הם הולכים ונמשכים אל מקום הארון ששם הדום רגליך יִשָּׂא כל אחד ואחד מִדַּבְּרֹתֶיךָ לישראל ועל שם שהיו מורי התורה וכענין שכתוב בשבט לוי יורו משפטיך ליעקב[8]:
(ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה הדיבור הזה ישא כל אחד מבני לוי לישראל, ויאמר להם כך העתקנו מפי משה, ירושה בידינו לנו, שאנחנו[9] קְהִלַּת יַעֲקֹב:
(ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן לשון ראיה, על שם שראו בסיני כבוד השכינה עין בעין, ושם התאספו ראשי עם יחד שבטי ישראל לקבל אלהותו ומלכותו[10] מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם בהר סיני יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שהיה השם למלך על ישראל בהתאסף ראשינו זקנינו ושופטינו וכל שבטי ישראל, שכולנו יחד קבלנו מלכותו עלינו לדור ודור, ואנחנו חייבין לשמור תורתו ומלכותו לעולמים וזו המצוה הוא דבור אנכי, והיא קבלת מלכות שמים[11]:
(ו) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת שלא יכרת שבטו באחד מכל הזמנים וִיהִי מְתָיו מלשון מנין כלומר ויהי פקודיו מִסְפָּר במספר בני ישראל לעולם יתפלל עליו שלא יגרום חטאו והכעס הגדול אשר כעס עליו אביו בחללו יצועיו להכרית שמו מישראל וזה כענין שנאמר שם (שם לה כב) וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר, כי הודיע שלא יצא בחטאו מן המספר[12]: ס
(ז) וְזֹאת לִיהוּדָה יחד המדה הזאת ליהודה בעבור כי להם המלחמה, וממנו המלכות לעולם, והיא העזר מצריו[13] ומבקש ומתפלל גם על ארץ יהודה אשר בתוכה נחלת שמעון מפוזרת שלא ימותו במלחמה כי יחדיו היו יוצאים למלחמה[14] וַיֹּאמַר שְׁמַע יְקֹוָק קוֹל יְהוּדָה כשיצעק אליך במלחמה, שנאמר "ויזעק יהושפט וה' עזרו, ויסיתם אלהים ממנו"[15] וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ לשלום, שלא ינצל טרף מידו כשיטרוף באומות וישלול שלל. וכן הוא אומר "כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו, אשר יקרא עליו מלא רועים, מקולם לא יחת, ומהמונם לא יענה" יָדָיו רָב לוֹ שיקח מצריו ויכבוש מהם ארצות רבות יותר מן הראוי לו בנחלתו, ירמוז שינחיל מנחלתו לשמעון אחיו, הוא שנאמר (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם, והנה הזכיר שמעון ברמז עם יהודה וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה אתה היה ידיו נלחם בעדו ותהיה ג"כ רב לו ונוקם נקמתו וג"כ עזר מצריו כשילחמו עליו[16]: ס
נביא
מלכים ב פרק ט
(י) וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר כי כשהלכו לקברה לא מצאו בה אלא הגלגלת וכפות הידים ולא קברו העצמות וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת וַיָּנֹס:
(יא) וְיֵהוּא יָצָא אֶל עַבְדֵי אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲשָׁלוֹם מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע כן קראו את הנביא, לפי שבעת שהיה מתבודד בנבואה, היה נדמה להם כמשתגע, על כי לא פנה אז בעניני העולם הַזֶּה אֵלֶיךָ אם הנביא ניבא טוב ושלום, מדוע אם כן בא אליך לבד, ולא אמר לכולנו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת הָאִישׁ וְאֶת שִׂיחוֹ שאין בהם ממש ולזה אין לכם לחקור על דבריו כי לא אמר דבר שיהי' לו שורש:
(יב) וַיֹּאמְרוּ שֶׁקֶר הנה דבריך הם שקר הַגֶּד נָא לָנוּ וַיֹּאמֶר כָּזֹאת וְכָזֹאת אָמַר אֵלַי לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל:
(יג) וַיְמַהֲרוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו תחת יהוא, לשבת למעלה מכולם, כדרך המלך אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ מָלַךְ יֵהוּא:
(יד) וַיִּתְקַשֵּׁר עשה קשר עם השרים למרוד יֵהוּא בֶּן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי אֶל יוֹרָם וְיוֹרָם הָיָה שֹׁמֵר בְּרָמֹת גִּלְעָד הוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם:
(טו) וַיָּשָׁב יְהוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן הַמַּכִּים המכות אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיֹּאמֶר יֵהוּא אִם יֵשׁ נַפְשְׁכֶם אַל יֵצֵא פָלִיט מִן הָעִיר לָלֶכֶת לגיד לְהַגִּיד בְּיִזְרְעֶאלכלומר אם יש רצונכם שאמלוך אני, שמרו לבל יצא מי מן העיר, כי פן ילך ויגיד ביזרעאל, ויהיה המלך נשמר:
(טז) וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה כִּי יֹורָם שֹׁכֵב שָׁמָּה וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד
לִרְאֹות אֶת יֹורָם:
(יז) וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל וַיַּרְא אֶת שִׁפְעַת את שפע הגדוד שבא עם יֵהוּא בְּבֹאֹ ו וַיֹּאמֶר שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמֶר יְהֹורָם קַח רַכָּב משרת רוכב הסוס וּשְׁלַח לִקְרָאתָם וְיֹאמַר הֲשָׁלוֹם:
(יח) וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתֹ ו וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הֲשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּך
וּלְשָׁלֹום מה לך שתשאל השלום, האם נוגע בך הדבר סֹב אֶל אַחֲרָי ללכת עם אנשי, ולא תשוב אל המלך וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא הַמַּלְאָךְ עַד הֵם וְלֹא שָׁב:
(יט) וַיִּשְׁלַח רֹכֵב סוּס שֵׁנִי וַיָּבֹא אֲלֵהֶם וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלֹום סֹב אֶל אַחֲרָי:
(כ) וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא עַד אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁב וְהַמִּנְהָג הנני רואה הנהגת העם הבא, הוא כמנהג יהוא, אשר הנהגתו בשגעון, מבלי סדר וישוב הדעת כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי כִּי בְשִׁגָּעֹון יִנְהָג:
(כא) וַיֹּאמֶר יְהֹורָם אֱסֹר וַיֶּאְסֹר רִכְבֹּ ו וַיֵּצֵא יְהֹורָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אִי ש בְּרִכְבּוֹ וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא וַיִּמְצָאֻהוּ בְּחֶלְקַת נָבֹות הַיִּזְרְעֵאלִי:
(כב) וַיְהִי כִּרְאֹות יְהֹורָם אֶת יֵהוּא וַיֹּאמֶר הֲשָׁלֹום יֵהוּא וַיֹּאמֶר מָה הַשָּׁלֹום מהו השלום הראוי, עד שיהא תשלום גמול עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיה הָרַבִּים וכאומר, וכי ראוים אתם לשלום:
(כג) וַיַּהֲפֹךְ יְהֹורָם יָדָ יו וַיָּנֹס הפך ידיו האוחזות ברסני הסוסים, להפכם לאחור ולנוס וַיֹּאמֶר אֶל אֲחַזְיָהוּ מִרְמָה הנה קשר ומרד, ובמרמה היו מראים עצמם כאוהבים אֲחַזְיָה:
(כד) וְיֵהוּא מִלֵּא יָדֹ ו בַקֶּשֶׁת משך הקשת בכל כחו וַיַּךְ אֶת יְהֹורָם בֵּין זְרֹעָיו וַיֵּצֵא
הַחֵצִי מִלִּבֹּ ו וַיִּכְרַע בְּרִכְבֹּ ו:
(כה) וַיֹּאמֶר אֶל בִּדְקַר שלשה שָׁלִשֹׁ ו שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו תן דעתך לזכור, כי אני ואתה את אשר היינו רוכבים צמדים ומחוברים אחרי אחאב, ואז וַיקֹוָק נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה על ידי אליהו:
(כו) וזה היה המשא אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבֹות וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶש כמשמעו הלילה שעבר ונאמר לאליהו ממחרת שמת נבות הנבואה הזאת כי ביום שמת נבות שלחו
אל איזבל ולא ירד לכרם לרשתו עד למחרתו הנבואה באה אל אחאב בו ביום שהיה אחאב
בכרם ואמר לו ראיתי הלילה דמי נבות ודמי בניו על דרך קול דמי אחיך צועקים אלי מן
האדמה נְאֻם יְקֹוָק וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם יְקֹוָק וְעַתָּה שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר יְקֹוָק:
כתובים
קהלת פרק י"א
(א) שלח לחמך על פני המים תן ממזונותיך אפי' לאדם שלא נראה לך שאתה תראה אותו שוב, ושהוא יחזיר לך טובה. וכאדם ששולח מזון על פני המים, שלא יראה אותם שוב כי ברב הימים תמצאנו כי לאחר ימים רבים תמצא את הטובה שתצמח לך מזה: (ב) תן חלק לשבעה וגם לשמונה תן מנכסיך לשבעה ואף לשמונה אנשים. כלומר, להרבה אנשים ואל תמעט כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ כי לא תדע איזה רעה תבוא על הארץ, ותשאיר אותך בלי הנכסים, ואז יכירו לך טובה: (ג) אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו כשם שאם העננים מלאים גשם, א"א שהם לא ישפכו את זה על הארץ. כך ברור שאם תמלא את האנשים טובה הם יגמלו לך באחד מן הימים ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא וכשם שאם יפול עץ בדרום או בצפון במקום שהעץ יפול שם הוא יהיה. כך אם תהנה אנשים ממונך, הטובה הזאת תשמר לך במקום שנתת: (ד) שמר רוח לא יזרע מי שמחכה לרוח בכדי לזרוע, שאז זה טוב לזריעה, כמעט ולא יזרע אף פעם וראה בעבים לא יקצור ומי שכל הזמן כשהוא רוצה לקצור, מסתכל בעננים ואומר נראה שירד גשם, ולא כדאי לצאת לשדה, לעולם לא יקצור: (ה) כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה וכשם שבזה אין הדבר כדאי לנהוג כן, שאין אדם יודע מה דרך הרוח כפי שאינו רואה את הדברים העלומים שנמצאים בבטן מלאה. ויותר טוב לו לזרוע תמיד, ואפשר שיבוא רוח פתאום ככה לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה את הכל כך גם בכל שאר הדברים אין האדם יודע את מעשה האלהים, מתי יצמיח לו טובה ממעשיו, וטוב לו תמיד להטיב לכולם: (ו) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך ולערב אל תניח ידך מלזרוע עוד כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה כי אינך יודע איזה יביא לך תועלת, אם זה או זה ואם שניהם כאחד טובים – ושמא שניהם כאחד יהיו טובים לך:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה