מקרא
דברים פרק לב
דע כי כלל הפרשה הזאת שהיה משה מוכיח לישראל ומגיד להם מראשית אחרית ואת כל הקורות אותם לעתיד, והתחיל מבריאת העולם וסיים בענין ימות המשיח והעיד על כך עדים שהם קיימים ועומדים, ועל ידם יפרע מישראל כגון "ועצר את השמים והאדמה לא תתן את יבולה"[1].
(א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה זהו מינוי השמים לעדים וערבים של ברית ה' עם ישראל השמים והארץ נדרשים לייצג את ברית ה' וההוצאה לפועל של ייצוג זה נעשית על ידי השמים בשינויים הקוסמיים המיוחסים לשמים וממילא מושפעת הארץ מכך ולכן נאמר האזינו שהוא לשון של שמיעה ברצון בכדי להבין וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי ואילו הארץ היא שתשמע שהוא לשון הנאמר על שמיעה גם בלא רצון כיון שהארץ פעולת בצורה עקיפה על ידי שמיעת השמים[2]:
(ב) יַעֲרֹף ירד בחזקה כַּמָּטָר לִקְחִי השמים משפיעים מטר לכן כל השפעות משולים ונדמים למטר. והזהיר שלא ישפיעו כי אם לקחי. כלומר שישפיעו על פי התורה והמצות. ולקחי הוא עומק ההלכות ועיון תורה שבא ביגיעה ועמל ולכן נקרא מקח ובזכותה יבאו כל השפעות תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי השפעות הקטנות המכונות ומשולות כטל. יבאו ע"י אמרתו זכות דברים קלים בתורה המובנים גם להמון ושלא ביגיעה כִּשְׂעִירִםעננים ורוח סערה המביאים מטר היורד בחזקה כשעירים העפים במהירות עֲלֵי דֶשֶׁא המה גידולי ארץ הנזרעים וצריכים למטר חזק שיהי' גדל ומוציא כחות כל דשא לפי מה שהוא. כך תשפיע יגיעת לקחי לכל תבואה ופרי כשרונותיו וְכִרְבִיבִים גשם דק עֲלֵי עֵשֶׂב שגם ההדיוטות יקנו בה איזה מדע להכיר בו בוראם באופן מה[3]:
(ג) כִּי כאשר שֵׁם יְקֹוָק אֶקְרָא כלומר כאשר אתפלל להקב"ה הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ וברכו ורוממו שמו[4]:
(ד) הַצּוּר יוצר הכל תָּמִים פָּעֳלוֹ כל מה שפועל הוא בשלימות ותמימות גם מה שנראה כילו גורם חיסרון בעולם אינו אלא שלימות כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט כל מה שנראה חיסרון אינו אלא בדרך שכר ועונש כיון שהקב"ה יודע הכל וסוקר הכל ושופט כל אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל גם חורבן בית ראשון היה באמונה ולא היה לפני הקב"ה עוולה צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא וגם חורבן בית שני היה בצדק ויושר[5]:
(ה) שִׁחֵת לוֹ כלל ישראל שיחתו בבית ראשון בעבודה זרה שעבדו לֹא הקב"ה לא החריב הבית רק בגלל החטא עצמו אלא- בָּנָיו מוּמָם ע"י חטאים אלו נעשו עם ישראל בעלי מומים דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל בבית שני שהוא הולך בעקשות ותועה מדרך השכל. ומפותל הרבה מעורב ומסובך מעשים טובים עם מעשים רעים. וקשה להפריד הטוב מן הרע באשר הרע נעשו לשם שמים[6]:
(ו) הֲ לַיְקֹוָק תִּגְמְלוּ זֹאת מתיחס לבית ראשון הכך תגמלו לה' להכעיס לפניו בעבודה זרה עַם נָבָל היינו שלמדים ויגעים בתורה המכשרת להיות צדיק ישר. ונבל הוא מלשון מדרש נובלות חכמה של מעלה תורה. וְלֹא חָכָם בבית שני שכיוונו מעשיהם לשם שמים אבל לא נזהרו מהנהגה רעה שהביאה שנאת חינם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ חוזר לבית ראשון איך תגמלו כך לה' שהרי הוא אביך ותן לו כבוד משום אב קָּנֶךָואם אדון הוא תירא ממנו כיון שאתה קנוי לו כעבד לאדון הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ חוזר לבית שני איך תוכל לתעועת מהנהגה ישרה הרי הקב"ה עשך וכוננן לך דרך ישרה ע"י לימוד התורה ואתה פיתלת ועיקמת אותה:
נביא
יונה פרק ב
א. וַיְמַן ה' זימן ה', דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת:
ב. וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה’ אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה התפלל לה' ממעי הדג:
ג. וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה’, וַיַּעֲנֵנִי קראתי בצרתי אל ה', וענה לי ה', מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי מבטן הדג, שהוא לי כשאול, צעקתי אליך ה', שָׁמַעְתָּ קוֹלִי ויודע אני, שתשמע תפילתי ותצילני[7].
ד. וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים בעומק ובלב הים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי מֵי הנהר הזורמים אל הים סובבים אותי, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ כל הגלים הנשברים בים, עלי עברו:
ה. וַאֲנִי אָמַרְתִּי ואני חשבתי, כשהשליכו אותי אל הים, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ שגרשת אותי מנגד עיניך, והסרת השגחתך ממני, אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ אך כעת, שעשית עימי הנס והצלת אותי ע"י הדג, אוסיף להביט לבוא אל היכל קדשך, ולהודות לך שם:
ו. אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ מי הים סובבים אותי, עד שכמעט נפשי יוצאת ומתה, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי מי התהומות סובבים אותי, סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי כשהדג שט בים, נקשר הסוּף (מין צמח הגדל במים ) בראש הדג, וכאילו קשור בראש יונה:
ז. לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי לקצה ההרים שבים ירדתי, ( לקרקעית הים ), הָאָרֶץ, בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם כאילו סגרה הארץ את עצמה בבריחים כנגדי, שלא אוכל לעלות מהים לעולם, וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, ה’ אֱלֹהָי העַלֶה אותי מהקבר ( מבטן הדג, שהוא לי כבור הקבר ) ליבשה:
ח. בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי כשנפשי עטופה בצרה, אֶת ה’ זָכָרְתִּי להתפלל לפניך,
וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:
ט. מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא אנשי האניה, העובדים ע"ז שהיא הבל ושוא, חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ יודע אני, שחסדם שנדרו לעשות, יעזבו ולא יקיימו:
י. וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אך אני, אזבח לך זבחים ואשא לפניך קולי בתודה, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה ואשר נדרתי אשלם, יְשׁוּעָתָה לַה’ על הישועה שתושיע אותי:
יא. וַיֹּאמֶר ה’ לַדָּג ציוה ה' על הדג, וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה:
מגילת קהלת
קהלת פרק ט
לא תמיד עוזרים הכשרונות לאדם, אבל אעפ"כ החכמה יש לה מעלה גדולה, ויש ליזהר לא לאבדה
(יא) שבתי וראה תחת השמש שבתי והתבוננתי וראיתי בעולם כי לא לקלים המרוץ שלא תמיד הקלים ברגליהם מצליחים לרוץ ולא לגבורים המלחמה ולא תמיד הגיבורים מצליחים במלחמה וגם לא לחכמים לחם ולא תמיד החכמים מצליחים להשיג ע"י חכמתם לחם וגם לא לנבנים עשר ולא תמיד הנבונים מצליחים להתעשר וגם לא לידעים חן ולא תמיד בעלי הדעת מוצאים חן בעיני כולם כי עת ופגע יקרה את כלם כי כולם בא זמנם, שקורה להם פגע, וכשרונותיהם לא מצילים אותם מזה: (יב) כי גם לא ידע האדם את עתו והאדם אינו יודע מתי הזמן הזה יגיע כדגים שנאחזים במצודה רעה כמו דגים שנכנסים למצודה שרעה להם, בלי לדעת שזה רע להם וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם כמו הדגים והצפרים כך נופלים בני האדם למוקש שנטמן להם בזמן שפתאום הרע נופל עליהם: (יג) גם זה ראיתי חכמה תחת השמש גם דבר חכמה זה התבוננתי בו בעולם וגדולה היא אלי וזה דבר חכמה גדול אצלי: (יד) עיר קטנה ואנשים בה מעט ראיתי עיר קטנה שמעט אנשים בה, ואין בהם כח להילחם ובא אליה מלך גדול וסבב אתה ובא אליה מלך גדול וסבב אותם עם חילו, בכדי להילחם בה ובנה עליה מצודים גדלים ובנה שם דברים שבונים במצור כדי לצוד בה את העיר:(טו) ומצא בה איש מסכן חכם ונמצא בה (שפירוש "מצא", הוא מצא המוצא) איש דל וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו והציל את העיר ע"י חכמתו, ללא אמצעים אחרים ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא ואף אחד לא זכר אח"כ את העני ההוא, שכיון שדרך האנשים לזלזל באדם עני לא תלו את ההצלה בו: (טז) ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה ועפ"י מעשה זה הגעתי למסקנא שטובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים ורק האנשים אינם יודעים זאת, ומבזים את חכמת הדל ואינם שומעים לדבריו: (יז) דברי חכמים בנחת נשמעים דברי חכמים שנשמעים בנחת מזעקת מושל בכסילים יותר טובים ממלך שמושל בכסילים, ודבריו בזעקה ובלבול: (יח) טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה והחוטא בכסילותו אפי' חטא אחד, מאבד הרבה טובה:
פרק י'
(א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח כשם שמספר זבובים מתים יכולים להבאיש ולבעבע מסרחון שמן טוב שרקחו אותו עם בשמים יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט כך יותר כבד מחכמה מכובדת מעט סכלות. כלומר, שמעט הסכלות מקלקל את כל החכמה: (ב) לב חכם לימינו המחשבה של החכם היא ללכת לדרך טובה (קורא הטוב ימין, בגלל שזה היד הטובה והחזקה של האדם) ולב כסיל לשמאלו והמחשבה של הכסיל ללכת לדרך רעה: (ג) וגם בדרך כשהסכל כשסכל הלך לבו חסר ולכל מקום שהסכל הולך, גם למקום שאין מכירים אותו, מיד ניכר חסרון מחשבתו ואמר לכל סכל הוא – והרי הוא כאילו הוא מכריז על עצמו שהוא סכל: (ד) אם רוח המושל תעלה עליך אם המושל כועס עליך מקומך אל תנח אל תניח את מקומך לברוח ממנו כי מרפא יניח חטאים גדולים אלא תשתמש בחכמה שהיא העדיפה משאר הכשרונות, ולך אליו ודבר בשפה רפה, כדרך החכמים שמדברים בנחת, ובזה יסלח לך על חטאים גדולים:
משנת ההלכה
דיני תשובה
א. חיָּב כל אדם ליתן דעתו לשוב מן החטא או מן המידה הרעה שהוא שטוף בהם הרבה, ולא יהא דוחה את התשובה באלה לאחר זמן, כדי שלא יהא בכלל של 'האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב' שעליו אמרו חז"ל 'אין מספיקין בידו לעשות תשובה'. כיון שהתשובה שהוא חושב עליה לאחר זמן היא סיבת חטאו היום, ואלמלא ידע שיוכל להנצל מן החטא בדרך של תשובה, אפשר, היה דואג על חטאו ולא היה חוטא. נמצא שהתשובה גורמת לזה לחטוא, לפיכך מונעין אותה ממנו.
ב. אבל כל הרגיל בחטא והרי הוא מתגבר בתשובה ועוקר עצמו ממנו ועוזבו לגמרי, נרצה הוא לפני המקום כמעלה קרבן שמן על גבי המזבח, ושכרו מרובה מאד. שככל שהחטא דבוק באדם יותר, גם התשובה על חטא זה גדולה יותר וחשובה לפני המקום ומתן שכרה מרובה יותר.
ג. אם ראית מקום שיושביו פרוצים בעוון אחד יותר משאר עוונות, דע כי עוון זה מקטרג בראש כל העוונות, והתשובה עליו קודמת לכל הזכויות וחשובה בעיני המקום מכל המעשים הטובים. ואם ישוב מן העוון הזה, תסיְּעו תשובתו לשוב מכל שאר חטאיו; ואם לאו, אפילו יאחז במעשים טובים אחרים הרי הוא כטובל ושרץ בידו.
ד. ואם ראית דור שפרוץ בעוון אחד יותר מבאחרים, אנשי לבב הנמצאים באותו הדור חיָּבים לתקן את החטא הזה קודם לשאר החטאים, ותשובתם תכריע לזכות את בני דורם שילמדו ממעשיהם וישובו גם הם מעוונם.
ה. ולכן בדורינו אנו מצוה גדולה לשוב בתשובה מחטא חילול שבת, גזל, טהרת המשפחה, מאכלות אסורות, פגם הברית, חילול ה', וביטול קביעת עתים לתורה, לפני חטאים אחרים.
יסודות התשובה:
ו. יסודות התשובה שלשה: החרטה, הוידוי ועזיבת החטא:
ז. וידוי כיצד: יאמר "מודה אני, כל רע שעשיתי לפניך - בדרך רע הייתי עומד; וכל מה שעשיתי, לא אעשה עוד כמוהו. יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתמחל לי על כל עוונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי. זה הוא שכתוב (ישעיה נה): יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו". וצריך לפרט החטא שעליו מתודה
ח. עזיבת החטא: יקבל על עצמו לעזוב את חטאו ויחפש לעצמו דרכים איך להמנע מחטא זה ואפילו אם אינו יכול לעזבו לגמרי בבת אחת יעזוב מעט מעט למשל שיקבל על עצמו בשעה מסוימת או במקום מסוים להמנע מאותו החטא.
ט. חרטה: יחשוב בחומרת החטא וכמה פוגם הוא כלפי הקב"ה עד שבגלל הרגשת החרטה ירצה לעזוב דרכיו ולפתוח דף חדש.
ויתפלל לפני הקב"ה להשיבו בתשובה ונעתיק פה תפילה מספר יסוד התשובה לרבינו יונה
אָנָּא יְיָ, חָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי כזאת וכזאת עשיתי מִיּוֹם הֱיוֹתִי עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה נְשָֹאַנִי לִבִּי וְנָדְבָה אוֹתִי רוּחִי לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב טוֹב וְשָׁלֵם, בְּכָל לִבִּי וְנַפְשִׁי וּמְאוֹדִי, וְלִהְיוֹת מוֹדֶה וְעוֹזֵב, לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלַי כָּל פְּשָׁעַי וְלַעֲשֹוֹת לִי לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה, וְלִהְיוֹת זָרִיז וְזָהִיר בְּיִרְאָתֶךָ. וְאַתָּה יְיָ אֱלֹהַי, הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה וּמְסַיֵּעַ לַבָּאִים לִטָּהֵר, פְּתַח יָדְךָ וְקַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְסַיְּעֵנִי לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאָתֶךָ, וְעָזְרֵנִי נֶגֶד הַשָּטָן הַנִּלְחָם בִּי בְּתַחְבּוּלוֹת וּמְבַקֵּשׁ נַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי, לְבִלְתִּי יִמְשָׁל בִּי. וְהַרְחִיקֵהוּ מִמָּאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים שֶׁבִּי, וְתַשְׁלִיכֵהוּ בִּמְצוּלוֹת יָם, וְתִגְעַר בּוֹ לְבִלְתִּי יַעֲמוֹד עַל יְמִינִי לְשִֹטְנִי. וְעָשִֹיתָ אֶת אֲשֶׁר אֵלֵךְ בְּחֻקֶּיךָ, וַהֲסִירוֹתָ לֵב הָאֶבֶן מִקִּרְבִּי, וְנָתַתָּ לִי לֵב בָּשָֹר. אָנָּא יְיָ אֱלֹהַי, שְׁמַע אֶל תְּפִלַּת עַבְדֶךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְקַבֵּל תְּשׁוּבָתִי, וְאַל יְעַכֵּב שׁוּם חֵטְא וְעָוֹן אֶת תְּפִילָתִי וּתְשׁוּבָתִי. וְיִהְיוּ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדְךָ מְלִיצֵי ישֶׁר לְהַמְלִיץ בַּעֲדִי לְהִכָּנֵס תְּפִלָּתִי לְפָנֶיךָ. וְאִם בְּחֶטְאִי הָרַב וְעָצוּם אֵין לִי מֵלִיץ ישֶׁר, חֲתוֹר לִי אַתָּה מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְקַבֵּל תְּשׁוּבָתִי, וְלֹא אָשׁוּב רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵע תְּפִלָּה. וְתָמִיד יַרְגִּיל בִּתְפִלָּה זוֹ:
ושם כתב רבינו יונה עצה איך להתחיל תהליך תשובה
אדם אשר פשע וחטא ובא לחסות תחת כנפי השכינה ולהכנס בדרכי התשובה (תהלים לב ח) אשכילך ואורך בדרך זו תלך:
ביום ההוא ישליך כל פשעיו אשר עשה, ויעשה עצמו כאלו כי היום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה, וזה היום תחלת מעשיו, היום יפלס אורחותיו שלא יטו מעגלותיו מדרך הטוב ... וזו הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה להרגיל עצמו להשמר מכל חטא. בבקר בעת הקיצו משנתו, יחשוב בדעתו כי ישוב ויפשפש במעשיו, ולא יעות לפי כחו אפלו פסיעה אחת. לעת האכל, קדם שיאכל, יתודה על כל עונותיו. ואם עשה עוות בשום דבר, יתודה על הדבר בהעוותו. והודוי הזה ירחיקהו מכל עון וחטא, כי אם יבוא לידו דבר עברה יזהר ממנה ויאמר בלבו, איך אעשה הרעה הגדולה הזאת, ולהתודות עליה, ואהיה מאותם שנאמר עליהם (תהלים עח לו לז) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, ואהיה כטובל ושרץ בידו. ואף כי אהיה בדעת קלה ומעוטה לפני בוראי, שלא אוכל לעמוד כנגד תאותי מפני כבודו שעה מעטת כזאת. ובהעלותו דבר זה בלבו ורוחו, אז ישמר מעברה:
ויהיה קל כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים. ואף מעון עקביו יהא נזהר, כי כל דרכיו יהיו במשקל. וכן אמר דוד (שם מט ו) למה אירא בימי רע, עון עקבי יסובני, והם העונות והמצות שאדם דש בעקביו ולא יחשבם לכלום. הגיע עת האכל, ויחפש ולא מצא את התרפים, אז יהא מודה ומשבח לפני בוראו על אשר עזרו משונאיו, וזכה להיות שעה אחת בתשובה בעולם הזה, ובזה יאכל אכילת שחרית. וקדם אכילת הערב יתודה הכל כאשר אמרנו, וכן מזמן אכילה שבערב יעשה עד זמן שכיבה:
הרי לך שלשה פרקים לשלשה ודויים, ככה יעשה כל הימים מיום תחלת תשובתו עד חדש ימים או שנה תמימה, עד שיתחזק ביראת הבורא ויניח כל מעשיו הרעים. וכשישמור עצמו מן העברות שהיה רגיל בהם, וכמה פעמים שבאו לידו ונזהר מהם, לא יירא עוד, כי מן השמים יסיעוהו, ואף העברות יחשבו לו לזכות. ועל פשעיו הישנים אשר השליך מעליו, יהיה תמיד תוהה ומתחרט, ומבקש עליהם מאת המקום למחותם מספר הזכרונות.
וכן אמר הרב רבי אברהם בר דוד שהיה אחד מחסידי עולם, הגדר הגדול המעלה המפלא, מניעת המאכלות. וכן פרש דבריו, אל יעזב לגמרי מלאכול בשר ולשתות יין, כי דייך מה שאסרה תורה. אך בעת מאכלו ועודנו תאב לאכול, יניח ממנו לכבוד הבורא מתאוותיו ואל יאכל כפי תאותו. ודרך זו תמנענו מחטוא ותזכירנו אהבת הבורא יותר מתענית אחד בשבוע, כי זה בכל יום תמיד, מדי אכלו ומדי שתותו, יניח מתאותו לכבוד הבורא:
וישים לבו בתורה, אם היה רגיל ללמוד דף אחד, ילמוד שני דפים. כי גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה. ויהיה מיסר עצמו בכפית יצרו לתורה ולמצות, והן הן יסורין של אהבה. ואל ילך אדם במצות הבורא כאדם העושה במקרה פעמים עושה פעמים מניח, אלא כלן יעשה בלב שלם תמיד. ואל יניח משום ענין, לא מפני עצלות, ולא מפני בושה. כגון, אם רגיל לאכול שלש סעודות שבת למצוה, ונתארח אצל בני אדם שאינם מחזיקים באותה מצוה, אל יניח המצוה מפני הבושה, כי אוי לה לאותה בושה, אלא יעיז פניו ויאמר, שימו [לחם] ואסעוד כזית כמצות הבורא. וכן כל כיוצא בזה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה