מקרא
דברים פרק ל
(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת של תשובה שמקיימת ע"י קיום כל התורה[1] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת מוסתרת או דבר פלא שתאמר איני שייך בעשייתה[2] הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:
(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ שאין הקב"ה מצוה לכם דבר שאין אדם יכול לעשותו אלא אם כן עולה לשמים[3] וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
(יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שיהיה זה אפשר לך בח"ל ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור או שהיא נמנעת בח"ל[4]:
(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל ה', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך[5] כי אף בהיותם בארץ אויביהם בגלות והם נדחים ונפוצים יכולין הם לשוב בתשובה בכל מקום שהם, אף אם היו בסוף העולם קרוב אליך הדבר מאד לעשותו בשני דברים אלו, בפיך ובלבבך, שתסכים במחשבתך ותגמור בלבך ותתודה בפיך[6]: ס
(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב אם תרצה יהיו לך חיים ארוכים וטובים, שתהיה בריא וחזק, ויהיה לך עושר וכבוד ובנים ובני בנים וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע מעט ורעים יהיו ימיך. שתהיה באותן מיעוט ימים ידוע חולי ומכאוב, דל ורש ושכול, ועתה מפרש כיצד[7]:
(טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו בדרכים המתוקנים לפני האלוקים[8] וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ מכאן שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל[9]:
(יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ ותטעה וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:
נביא
מלכים ב פרק ה
(טז) וַיֹּאמֶר חַי יְקֹוָק לשון שבועה אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו שאני רגיל לעמוד לפניו בתפלה אִם אֶקָּח יהיה עלי לשון שבועה אלא לא אקח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן:
(יז) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא כלומר נניח זה אחר שאין רצונך לקחת גמול על זה שעשית לי מן הטוב אך אשאל ממך שתתן לי דרך אוכל לעבוד בו השם יתברך שעשה לי זאת הטובה יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה לבנות בה מזבח לה' כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַיקֹוָק:
(יח) לַדָּבָר הַזֶּה תתפלל ש - יִסְלַח יְקֹוָק לְעַבְדֶּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית עבודה זרה ששמה - רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן יִסְלַח נא יְקֹוָק לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה:
(יט) וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ היא הארץ הנעבדת אשר סביב העיר ובא הנביא לומר שלא הרחיק מן העיר כי לא היה בינו ובין העיר כי אם שדות העיר וכרמיה וגניה וכתבו רבותינו שהוא שיעור מיל: ס
(כ) וַיֹּאמֶר בלבו גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים הִנֵּה חָשַׂךְ מנע אֲדֹנִי אֶת נַעֲמָן הָאֲרַמִּי הַזֶּה מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיא הרי לפחות שכר רפואה היה לו לשלם חַי יְקֹוָק כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה:
(כא) וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי אַחֲרֵי נַעֲמָן וַיִּרְאֶה נַעֲמָן רָץ אַחֲרָיו וַיִּפֹּל רכן מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם:
(כב) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים כי יתפלא נעמן שתחלה לא רצה לקחת ואיך ישלח עתה ויבקש תְּנָה נָּא לָהֶם כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים:
(כג) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל הסכם ו - קַח כִּכָּרָיִם שני ככרות וַיִּפְרָץ בּוֹ נעמן הפציר בגיחזי וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים תיקים וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים וַיִּתֵּן גיחזי אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו שיראו אם הנביא לוקח הכסףוַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו:
(כד) וַיָּבֹא גיחזי אֶל הָעֹפֶל המבצר שמחות לעיר וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת היינו שפקד בבית שבעופל ועשה שידמה להם שהוא בע"ה ופוקד ומצוה שם, ובזה התעה אותם שישובו לדרכם וַיְשַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ:
(כה) וְהוּא גיחזי בָא אחר שהטמין את הכסף בעופל וַיַּעֲמֹד אֶל אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע מאן מֵאַיִן אתה בא גֵּחֲזִי וַיֹּאמֶר לֹא הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה:
(כו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו וכי - לֹא לִבִּי הָלַךְ איתך? כי לבי ומחשבתי היה עמך בלכתך וידעתי מה שהלכת ועשית כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ נעמן מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף וכי בעת ההיא ראוי לקבל ממנו את הכסף, הלא באה היא בדבר הנס, וכי ראוי להנות מן הנס במקום שאין דחק שלא היה עתה העת המוכשר לכך כיון שע"י שלא לקחתי מאתו שכר נתקדש השם והכיר שהיה על ידי ה' לא באמצעות הטבעוְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת ולכן עונשך יהיה -:
(כז) וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם לא אמר בכל הבנים שיצאו ממנו עד עולם אלא באותן בנים שהיו לו שתדבק הצרעת בו ובהם לעולם שלא ירפאו ממנה ואם גחזי חטא בניו מה חטאו אלא מלמד שבניו ידעו בדבר וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג: ס
כתובים
קהלת פרק ד'
(א) ושבתי אני ואראה את כל העשקים אשר נעשים תחת השמש חזרתי והתבוננתי וראיתי את כל האנשים העשוקים שנעשה להם עושק בעולם והנה דמעת העשקים – והנה אני רואה את דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח וביד עושקיהם יש כח ואין להם מנחם ואין לעשוקים מנחם: (ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה ודבר כזה גורם כ"כ צער בראיית הדבר, עד שא"א ליהנות משום דבר בעולם, ובדבר זה יותר טוב למתים שכבר מתו, מהחיים שהם חיים עדיין: (ג) וטוב משניהם את אשר עדן לא היה ועוד יותר טוב למי שעדיין לא היה מעולם אשר לא ראה את המעשה הרע שלא ראה את הדבר הרע הזה, ולא היה צריך להצטער על דבר זה אשר נעשה תחת השמש: (ד) וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה ועוד אני רואה שכל המאמץ של האנשים בעניני העולם, ועשיית דברים באופן טוב ויעיל כי היא קנאת איש מרעהו מגיע מזה שאנשים מקנאים האחד במה שיש לשני גם זה הבל ורעות רוח וממילא המאמץ הוא הבל, שאנשים אינם עושים זאת באמת מפני הצורך, אלא מקנאה: (ה) הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו אע"פ שהעולם הוא מלא בצער, ואין אנשים עמלים אלא מקנאה, אין ראוי ליבטל לגמרי מעמל, שזה מידת הכסיל שחובק את ידיו, ואינו עושה מאומה, עד שאין לו מה לאכול ואוכל את בשרו: (ו) טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח אבל יש לזכור שלא לעמול בזה מדי הרבה בכדי לאסוף הרבה, שטוב כף אחת של ממון, כשזה בא בנחת, ממלא חפנים כשזה בא בטורח גדול מדי, שזה עמל ורעות רוח:
ראוי ליהנות מהטובה יחד עם עוד אנשים
(ז) ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש חזרתי וראיתי עוד דבר באופן ההתנהגות של בני אדם, שהוא הבל: (ח) יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו יש בני אדם שהם עמלים הרבה ללא סוף בהשגת ממון, אבל אינם עמלים להתחבר עם בני אדם, והם עומדים יחידים ללא אדם שני עמם, וגם בן ואח אין להם גם עינו לא תשבע עשר והוא עצמו לעולם אינו שבע מעושרו אלא תמיד רוצה להשיג עוד ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה וראוי לו לשאול את עצמו, למי אני עמל ומחסר את עצמי מטובה גם זה הבל וענין רע הוא: (ט) טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם יותר טוב להיות בשנים, שאז הם יכולים ביחד ליהנות מעמלם, אבל אדם בודד לא יהנה מעמלו. ומביא כעת כמה דוגמאות איך שני חברים טוב להם הרבה יותר מאחד: (י) כי אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו – וכמה רע לו לאחד שיפול ואין לו חבר שיעזור לו: (יא) גם אם ישכבו שנים וחם להםגם עוד תועלת יש, שיכולים לשכב יחד ולהתחמם אחד מהשני ולאחד איך יחם: (יב) ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו – ואם יבוא אחד לתקוף אחד מהם, השנים יעמדו נגד אותו אחד וינצחוהו והחוט המשלש לא במהרה ינתק וכ"ש חוט ששזור משלשה חוטים שלא יתנתק במהרה, כלומר, שלשה חברים אפי' יותר טוב להם:
עדיפה חכמה מעשירות מלכות וזקנה, אבל גם היא הבל
(יג) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד ילד עני וחכם עדיף ממלך זקן אבל כסיל, שהמלך הזה מחמת כסילותו עדיין לא למד להשמר מרעה: (יד) כי מבית הסורים יצא למלך כי המלך הזקן הוא כמי שיצא מבית האסורים למלוך, שאין לו שום נסיון כי גם במלכותו נולד רש וגם במלכותו הוא כמי שנולד עני, ואף אדם לא למדו דבר: (טו) ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש אבל התבוננתי באנשים החיים שמהלכים בעולם עם הילד השני בדור של הילד שהוא השני שהוזכר לעיל, [כלומר, לא המלך שדובר עליו עד עכשיו אלא האחר שהוזכר] אשר יעמד תחתיו שראוי לעמוד תחת המלך הזקן: (טז) אין קץ לכל העם לכל אשר היה לפניהם וכן חשבתי על האנשים הרבים שהיו בדורות שלפניהם גם האחרונים וגם הדורות שאחריהם לא ישמחו בו והגעתי למסקנא שכולם לא ישמחו גם בהנהגת הילד, שתמיד א"א להנהיג את העם באופן מושלם, ולאנשים תמיד יהיה תלונות כי גם זה הבל ורעיון רוחכי גם החכמה היא הבל, ואינה עושה את בני האדם שמחים לגמרי:
הוראות בעניני יראת ה'
(יז) שמר רגליך רגלך כאשר תלך אל בית האלהים – כשאתה הולך לבית האלהים, הזהר ברגלך מללכת באופן גס ומבזה, אלא צריך ללכת ביראה וקרוב לשמע והיה קרוב וזריז לשמוע את מה שה' מצווך מתת הכסילים זבח ולא כהכסילים שנותנים זבח, וחושבים שבזה עשו כל מה שצריכים כי אינם יודעים לעשות רע וכשעושים רע, אינם יודעים זאת, כיון שלעולם אינם מחשבים מה נכון ומה לא:
משנת ההלכה
ראש השנה
א. כיון שראש השנה הוא יום הדין, צריך כל אדם להיות ירא וחרד מאימת הדין, ויזהר מקלות ראש ומכל דבר המסיח דעתו מאימת הדין.
ב. וכל כך גדול מורא הדין על ישראל בימים אלה, שאפילו הלל אין קוראים בהם, אף על פי שראש השנה יום טוב. אין ישראל אומרים הלל לפני הקדוש ברוך הוא אלא בלב שהוא מלא שמחה וגילה בלבד, ואילו בימי הדין גדולה היראה והרעדה בלב ישראל יותר מן השמחה והגילה, לכן אינם קוראים את ההלל.
ג. אף על פי כן לא יהא אדם עצב ממורא הדין, אלא יסתפר ויתרחץ לכבוד החג, וילבש מלבושי יום טוב, להראות שאנו בטוחים בה' יתברך שיצדיק אותנו במשפט.
ד. ואין לבכות בראש השנה. ובשעת התפילה יש מתירים לבכות. וכן מצינו לחסידים ואנשי מעשה, שהיו שופכין דמעות בתפילות כל הימים הנוראים כתינוקות, כדי לעורר רחמי האב על התינוק. שאף על פי שכולנו חכמים וכולנו נבונים, אין אנו לפני הקב"ה אלא כתינוק שאינו בוש מפני אביו ובוכה לפניו על כל משאלות לבו
ה. ומצינו בעזרא הסופר כשהיה קורא בתורה לפני הקהל אשר נאספו ביום אחד לחֹדש השביעי, והיו כל העם בוכים בשמעם את דברי התורה, ויאמרו להם עזרא ונחמיה. אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ... לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וְּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם (נחמיה ח).
ו. וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְפָּטִים צַדִּיקִם וגו' (דברים ד) - 'איזו אומה כאומה הזאת! בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו, שאינו יודע היאך דינו יוצא; אבל ישראל אינם כן אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים וכו' ואוכלין ושותין ושמחים. יודעים שהקב"ה עושה להם נסים'.
ז. ולכך תיקנו חכמים להרבות בסעודה בראש השנה כמו ביו"ט וגם הוא סימן טוב בתחילת השנה, ויש שאוכלים בו בשר שמן ויש שנמנעים מחשש שאכילת בשר שמן עלולה לגרום ראיית קרי וכל הלבבות דורש ה'.
ח. ואסור להתענות בראש השנה, אמנם ביום ראש השנה דעת הרבה פוסקים שמותר להתפלל ולהתענות עד חצות ואח"כ יאכל ודעת הגר"א שאין להתענות כלל ולכן צריך לאכול או לטעום משהו קודם חצות כמו בכל יו"ט.
ט. בליל ראש השנה יכנס לבית הכנסת ביראה ופחד כיון שכבר הגיע העת להכין כסאות למשפט ונהגו שלא להתפלל ערבית מוקדם בראש השנה אלא אחר צאת הכוכבים.
י. קודם ערבית נהגו בהרבה מקומות לומר תחינת "אחות קטנה תפילותיה עורכה" וכו', "תכלה שנה וקללותיה" ומסיים "תחל שנה וברכותיה"
סדר תפילת ערבית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה