מקרא
דברים פרק כט
(כד) וְאָמְרוּ והשיבו אותם - בדין עשה להם כך עַל אֲשֶׁר כי הם באו בברית עם הקב"ה ואחר כך עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם וקבלו הקללות מדעתם ומרצונם, ועברו על הברית, ובאו עליהם הקללות, ויצדיקו דינו של הקב"ה[1] בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כה) וַיֵּלְכוּ אחרי יצרם הרע[2] וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם שיש בהם כח וממשות להטיב לשנות או להשגיח וְלֹא חָלַק לָהֶם לישראל, הקב"ה שום שר ומושל כמו לאומות העולם אלא הקב"ה בעצמו הוא משגיחנו[3]:
(כו) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה:
(כז) וַיִּתְּשֵׁם טלטל והגלה יְקֹוָק מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה:
(כח) הַנִּסְתָּרֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ החטאים הנסתרים מן העושים אותם, כמו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני (תהלים יט יג), יאמר הנסתרות לשם לבדו הם אין לנו בהן עון אשר חטא וְהַנִּגְלֹת שהם הזדונות לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת שכך קבלנו על אשר ישנו פה ועל אשר איננו פה לדורות עולם ולפי שהביא באלה לעשות כל המצוה, הוציא מן החרם העושה בשגגה שלא יתקלל באלה הזאת[4]: ס
דברים פרק ל
(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ את הדברים הללו שאני אומר לך בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה בגלות שתהיה שם, ותתן לבבך ודאי שקבלת הברית ולא עמדת בו[5]:
(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך בלבד. וזו היא התשובה שאמרו ז"ל (יומא פרק יום הכפורים) שמנעת עד כסא הכבוד וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לא מצות אנשים מלומדה כמו שעשית קודם לכן אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ שלא תסתפק בזה[6] וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
נביא
מלכים ב פרק ד
(לא) וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין י ב) כי גחזי לא שמע לדברי הנביא, והיה עוד מלגלג בדרך, לומר שהולך להחיות את המתוַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר:
(לב) וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ:
(לג) וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם כדי שיוכל להתפלל וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק הוצרך אל התפלה כי החזרת הרוח החיוני לפגרים להחיות המת לא נמסר ביד שליח והוא רק מה' לבדו, ורק הכנת הגויה לקבל החיים היה ע"י הנביא לא החזרת הנפש אל קרבו:
(לד) וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כפו כַּפָּיו וַיִּגְהַר השתטח עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד:
(לה) וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה לכוין לבו יותר וכן אמר דוד אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר נתעטש הַנַּעַר כן עשה אלישע כסדר הזה להתפלל ולכרוע על הילד להתמודד עליועַד שעשה זה שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו:
(לו) וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר שְׂאִי בְנֵךְ:
(לז) וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא מעליית הקיר של אלישע: פ
(לח) וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה וְהָרָעָב בָּאָרֶץ וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת הנח על האש הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים:
(לט) וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת ירקות או פטריות וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה והוא מין מר וסם ממית וילקט ממנו הרבה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה הפירות שבו מְלֹא בִגְדוֹ וַיָּבֹא וַיְפַלַּח וחתכו לחתיכות ונתנו אֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי לֹא יָדָעוּ שלא ידעו שהוא סם המות, או שלא ידעו יתר בני הנביאים ששמו אותו בסיר שאם היו יודעים היה נמצא ביניהם מי שמכיר שהוא מזיק:
(מ) וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱלֹהִים וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל:
(מא) וַיֹּאמֶר וּקְחוּ קֶמַח וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר וַיֹּאמֶר צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר: ס
(מב) וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה שם מקום וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים לחם מהתבואה שנקצרה ראשונה עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל שבלים רכים בְּצִקְלֹנוֹ בקליפותיהם וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ:
(מג) וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ הרי לא יספיק להם וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אָכֹל וְהוֹתֵר:
(מד) וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְקֹוָק: פ
כתובים
קהלת פרק ב
(יט) ומי יודע החכם יהיה או סכל – ומי יודע אם יהיה חכם או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש וגם אם יהיה סכל ישלוט הוא בכל הדברים שעשיתי בעמל וחכמה בעולם גם זה הבל הדבר הוא הזה שהוא ישלוט בעמלי, זה הבל בשבילי, שאין לי תועלת מזה: (כ) וסבותי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי ואחר כל העמל שעמלתי, חזרתי בי והתייאשתי מכל העמל שעמלתי תחת השמש: (כא) כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון כי יש אנשים שעמלים בחכמה ודעת ובצורה טובה ויעילה ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקוואז החלק שהוא עמל בו מגיע לאדם שלא עמל בו, כיון שהאדם שעמל מת גם זה הבל ורעה רבה וזה שאדם אחר נהנה מעמלי, זה הבל ורעה רבה בשבילי: (כב) כי מה הוה לאדם מה רווח לאדם בכל עמלו וברעיון לבו בעמל שהוא עומל, ובדברים שהוא חושב בלבו איך להרויח שהוא עמל תחת השמש: (כג) כי כל ימיו מכאבים מרוב עמל שהוא עמל, כל ימיו יש לו כאביםוכעס ענינו ותמיד עסקו ברוגז ועצב גם בלילה לא שכב לבו גם בלילה כשהוא שוכב, לבו לא שוכב אלא טרוד בכל עמלו גם זה הבל הוא העמל הזה שאדם עמל כ"כ, זה הבל, כיון שלבסוף אפשר שלא יהנה מזה: (כד) אין טוב באדם שיאכל ושתה אין טוב בעמל העולם, כי אם שיאכל וישתה מיד מה שעמל, ולא יעמול הרבה, יותר מכדי הצורך לו והראה את נפשו טוב בעמלוויראה לנפשו טובה מהעמל שהוא עמל, שיתן לה ליהנות מהעמל גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא גם זה אני רואה שזה תלוי ברצון האלהים: (כה) כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממנישהסברא אומרת שהאדם עצמו יהנה מעמלו, כי מי ראוי שיאכל ויחוש ליהנות מעמלי זולתי: (כו) כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה אבל באמת זה תלוי ברצון האלהים, שלאדם שטוב בעיני ה', הוא נותן חכמה ודעת ביחד עם השמחה, ואין החכמה גורמת לו למכאוב, ואין הוא אוסף יותר מכדי צרכו ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס אבל לחוטא הוא מכניס לראשו לעסוק בלאסוף ולכנוס ממון הרבה לתת לטוב לפני האלהים שלא הוא ישתמש בכולו, אלא ינתן בסופו של דבר למי שטוב בעיני האלהים גם זה הבל ורעות רוח ובאמת התעסקות החוטא באסיפה, אינה אלא הבל מבחינתו, שלו אין תועלת בזה:
קהלת פרק ג
(א) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים לכל דבר ורצון בעולם ה' נתן זמן, ואח"כ בא זמן אחר ומגיע היפוכו: (ב) עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע: (ג) עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות: (ד) עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד הכאות ותנועות של עצב עם הידיים, תוך השמעת דברי עצב ועת רקוד הוא היפוכו של "ספוד", הכאות ותנועות של שמחה עם הרגליים, תוך השמעת דברי שמחה:
משנת ההלכה
דיני פרוזבול
א. עם סיום שנת השמיטה נשמטים כל החובות שבין אדם לחבירו והמלוה אינו יכול לתבוע את חובו. יתירה על זאת כשבא הלוה לפרוע חובו לאחר שנת השמיטה חייב לומר לו המלוה משמט אני.
ב. בימינו ישנם חובות רבים הנשמטים משום דין זה, לדוגמא אדם המנהל חשבון עו"ש הרי הוא כמלוה את הבנק באופנים מסוימים וכשבא למשוך את כספו שהפקיד לפני סיום שנת השמיטה, לאחר ראש השנה הרי הוא גובה חוב שהושמט.
ג. וכן חנוני שקונים אצלו בהקפה ישנם אופנים שחייב לשמט את חובו ולא לגבותו לאחר שנת השמיטה.
ד. אך ישנו אופן בו אין החוב נשמט, אם המלוה ימסור חובו לבית הדין על ידי שימסור שטר חובו ויאמר לבי"ד גבו אתם עבורי אין חובו נשמט, ורשאים הבי"ד[7] לגבות עבורו[8].
ה. כשראה הלל[9] שנמנעו מלהלוות ללוה ועוברין על מה שכתוב בתורה [דברים ט"ו ט'] השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל כו', התקין הלל פרוזבול. כלומר שאע"פ שאינו מוסר גוף שטר החוב ביד הדיינים, אלא אומר בפניהן בעל פה וכותב פרוזבול שהוא מוסר בידם החובות או שיימסור בפניהם חוב בעל פה ללא שטר ייחשב הדבר כאילו מסר שטר חובו חובו לבי"ד[10] ופירושו[11] פרוז הוא לשון תקנה, ובול הוא לשון עשירים, כלומר תיקון לעשירים עשה שלא יעברו על מה שכתוב בתורה[12].
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] ת"י
[3] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[4] רמב"ן רבינו בחיי
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ספורנו
[7] סמ"ע סימן סז ס"ק כג "דהתורה לא הזהירה אלא דלא יגוש המלוה להלוה בשביעית, משא"כ זה דכבר סילק המלוה נפשו מזה ומסרו לב"ד, ואין הב"ד מוזהר על זה".
[8] שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה סימן סז סעיף יא המוסר שטרותיו לבית דין, ואמר להם: אתם גבו לי חובי, אינו נשמט וכתב הסמ"ע סימן סז ס"ק כב אין זה כדין פרוזבול דבסמוך סעיף י"ח, דשם מיירי דאינו מוסר גוף השט"ח ביד הדיינים אלא אומר בפניהן בעל פה שהוא מוסר בידם החובות, ומשום הכי בעי דיכתבו לו פרוזבול, וכאן מיירי שמסר ביד הדיינים השט"ח, ומשום הכי לא בעי שום כתיבה, וכן פירשו התוס' בפרק השולח [גיטין ל"ו ע"א ד"ה מי], ע"ש. ולפי מה שכתבו הטור [סעיף כ"ג] ומור"ם בסמוך בסעיף כ' דאפילו כל אדם יכול לומר כן בעל פה, צריך לומר דמן דין תורה לעולם משמט עד שימסור שטרותיו לב"ד, והלל בא ותיקן פרוזבול שיהא מהני דיבור בעלמא בלי מסירת גוף השט"ח להדיינים. ועיין (דרישה) [פרישה סעיף כ"ג] שם כתבתי דנראה מהגמרא [גיטין ל"ז ע"א] ומהרא"ש [שם פ"ד סי' י"ג] ובישוב דברי הטור [שם] דהלל לדריה תיקן כתיבת פרוזבול, ורב נחמן בא אח"כ ותיקן דאמירת בעל פה בלא כתיבת פרוזבול סגי. וזה שכתב מור"ם בהג"ה דסעיף כ' דיש אומרים דכל אדם נמי יכול לומר דבריו בעל פה.
[11] פירש רש"י [גיטין ל"ו ע"ב ד"ה פרוז]
[12] ושם בגמרא, דאע"ג דמן הדין משמט, מ"מ יש כח ביד חכמים לתקן שלא ישמט כי הפקר ב"ד הפקר,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה