מקרא

דברים פרק לב

(מא) אִם שַׁנּוֹתִי מלשון חרב שנונה בְּרַק חַרְבִּי על ישראל, ולקחתי נקמתי מהם שנתתים בגלות בידכם וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי שעשיתי בהם משפטי ודיני עתה אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם מה שעשו להם, כי אני קצפתי מעט, והם עזרו לרעה, והוסיפו לבזותם ולהשתעבד בהם בלי חמלה[1]:

(מב) אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם שונאיהם של ישראל וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר תכלה את בשר אויביהם מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה ממה שעשו בחללי עמי ובשבויי עמי מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב אפרע מראש האויב, ויהא ראשו פרוע כמנוגע, ופורענות יחול על ראשו[2]:

(מג) הַרְנִינוּ גוֹיִם שבחו העמים את עַמּוֹ בני ישראל כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ יקנה דם עמו מן האדמה על ידי שפיכת דם אויבים. כדכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו: פ

(מד) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן כי גם יהושע נצטווה לעיל לכתוב את השירה[3]:

(מה) וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:

(מו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם תנו לב[4] לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:

(מז) כִּי לֹא דָבָר רֵק בדברי התורה הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: פ

(מח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה שנכתבה השירה לֵאמֹר:

(מט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה נקרא הר העברים לפי שההר הזה היה פתוח לשני עברים לדרך קדש ולהר ההר אשר שם קברות האחים הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה:

(נ) וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:

(נא) עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(נב) כִּי מִנֶּגֶד מרחוק[5] תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

סליק פרשת האזינו

נביא

מלכים פרק ח

(כג) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹרָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:

(כד) וַיִּשְׁכַּב יוֹרָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אבל לא עם המלכים וכן כתב בדברי הימים ולא בקבורת המלכים וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ

(כה) בִשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה:

(כו) בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי שהיה סבא שלה ובני בנים הרי הם כבנים מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:

(כז) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ בֵּית אַחְאָב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּבֵית אַחְאָב כִּי חֲתַן בֵּית אַחְאָב הוּא:

(כח) וַיֵּלֶךְ אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב לַמִּלְחָמָה עִם חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת יוֹרָם:

(כט) וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ מן המלחמה לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן הַמַּכִּים כלומר המכות אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה רמות גלעד בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַאֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת כלומר לבקר אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי חֹלֶה הוּא: פ

מלכים ב פרק ט

(א) וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים יונה בן אמיתי היה וַיֹּאמֶר לוֹ חֲגֹר מָתְנֶיךָ לילך ולבוא בזריזות, כי החגור במתניו, הוא קל ללכת ומזורז וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד:

(ב) וּבָאתָ שָׁמָּה וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר לפנים מ - בְּחָדֶר:

(ג) וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר יְקֹוָק מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה וְלֹא תְחַכֶּה תנוס משם, ולא תאחר מללכת, שלא תסתכן כאשר יודע למלך:

(ד) וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד:

(ה) וַיָּבֹא וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל יֹשְׁבִים וַיֹּאמֶר דָּבָר לִי אֵלֶיךָ הַשָּׂר וַיֹּאמֶר יֵהוּא אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֶיךָ הַשָּׂר:

(ו) וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל עַם יְקֹוָק אֶל יִשְׂרָאֵל:

(ז) וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב זרעו ובני ביתו אֲדֹנֶיךָ וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי יְקֹוָק מִיַּד אִיזָבֶל:

(ח) וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר זה הזכר וְעָצוּר העושר העצור וכנוס וְעָזוּב המקנה העזוב על פני השדה בְּיִשְׂרָאֵל בפירסום, למען יקחו מוסר:

(ט) וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה שלא יקום ממנו יורש עצר כמו שנשמד בית ירבעם ובעשא: וַיִּתְקַשֵּׁר עשה קשר עם השרים למרוד יֵהוּא בֶּן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי אֶל יוֹרָם וְיוֹרָם הָיָה שֹׁמֵר בְּרָמֹת גִּלְעָד הוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם:

כתובים

שבח הזריזות וגנות העצלות

(טז) אי לך ארץ שמלכך נער אוי לך ארץ שהמלך שלך הוא נער המתנהג בעצלות וחלישות ושריך בבקר יאכלו והשרים שלך אוכלים מיד בבוקר, שזה העסק החשוב שלהם: (יז) אשריך ארץ שמלכך בן חורים משובחת את הארץ שהמלך שלך הוא בן של שרים, והם למדוהו זריזות וגבורה ושריך בעת יאכלו ושריך אוכלים בזמן המתאים לאכול בגבורה ולא בשתי ועסקם בגבורה ולא בעצלות ושתיית יין: (יח) בעצלתים ימך המקרה בגלל עצלות של בעל הבית ימך וישפל התקרה כיון שאינו מתקנו ובשפלות ידים ידלף הבית ובגלל שאדם משפיל את ידיו מלעסוק בעבודה, ידלוף דלף בחורף בבית: (יט) לשחוק עשים לחם כשאנשים רוצים לשחוק עושים הם סעודה עם לחם ויין ישמח חיים ויין משמח את האנשים החיים והכסף יענה את הכל ואת הדברים האלו משיגים בכסף, לכן לא טוב לאדם להתעצל, אלא יעמול להרויח, בשביל שיוכל ליהנות מעמלו:

יש לגרום טובה לאנשים ולא רעה, מתוך הסתכלות לעתיד

(כ) גם במדעך מלך אל תקלל גם במחשבתך מלך אל תקלל, אף שאף אחד לא יודע מזה ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר וגם בחדר משכבך שאין מי שנמצא בו, אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים כנפים יגיד דבר כי יבוא עוף השמים ויגלה הדבר לכולם. ולשון משל הוא, והכונה שדרך הנסתרות להיגלות בסופו של דבר:

משנת ההלכה

דיני ארבעת המינים

אף על פי שההידור בארבעה המינים הוא מתנאי המצוה, לא כל תנאי ההידור מעכבים, אלא יש מהם שמעכבים ואם חסרו תנאים אלה פסולים; ויש שאינם מעכבים ואפילו חסרו, עדיִן לא יצאו מהידורם וכשרים

הדברים שפוסלים בארבעה המינים:

א. יבש שאינו מוציא שום לחות - פסול בכל ארבעה המינים, שאינו הדר כלל. ועוד, שהיבש הרי הוא כמת וכתוב (תהלים קטו): לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ. אבל יבשים כלשהו, כשרים.

ב. גזול - פסול בכולם, שהרי היא מצוה הבאה בעבֵרה, והכתוב אומר (ישעיהו סא). אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה:

פסולי אתרוג

א. אתרוג של ערלה או של שאר איסורי אכילה,

ב. קטן מכביצה,

ג. נקב עד חדרי הזרע אע"פ שאינו חסר

ד. חסר אפילו משהו מגופו של אתרוג

ה. נסדק, נקלף עורו ונחסר משהו בגוף האתרוג,

ו. עלו בו אבעבועות בשנים או בשלשה מקומות, ועל חוטמו - אפילו בכל שהוא. נשתנה מראהו (חום או שחור),.

ז. נִטל הפיטם או העוקץ.

ח. אתרוג העגול ככדור.

ט. אתרוג שלא נגמר בישולו ועדיִן ירוק כעשבי השדה.

י. אתרוג מורכב.

יא. לפיכך יש להקפיד לקנות אתרוג בעל הכשר מהודר שידוע שאינו מורכב או ערלה ומי שאינו יודע לבחור אתרוג יבקש ממי שיודע לבחור עבורו או קנה בקופסה חתומה וסגורה

פסולי לולב

יב. קצרה שדרתו מארבעה טפחים

יג. נקטם (נחתך) ראשו. או העלה העליון.

יד. נפתחו רוב עליו שאינם שוכבים על שדרתו של לולב.

טו. נחלקה התיומת העליונה ברובה, או אפילו במיעוטה ונראית כשתים,.

טז. נסדקה השדרה ונראה כשני לולבים.

יז. קוצים בשדרה. עקום לפניו או לצדדין.

יח. כפופה שדרתו בראשה.

פסולי הדס

יט. הדס השוטה כלומר ששלשת העלים אינם יוצאים בשוה ברוב שיעור גודלו. קצר משלשה טפחים.

כ. נשרו עליו ברוב שיעורו או בחציו.

כא. היו ענביו מרובין מעליו והענבים אדומים או שחורים, אבל ירוקים – כשר.

פסולי ערבה

כב. קנה קצר משלשה טפחים.

כג. נקטם ראשה בקנה.

כד. עליה פגומים כמסור, או עגולים ואפילו הם חלקים.

כה. נדלדלו רוב העלים ותלויים למטה.

כו. נסדקו ונחלקו העלים או שנשרו רוב העלים.

כז. לפיכך מי שאינו בקי גם בבחירת מינים אלו יבקש ממי שבקי או יקנה סט סגור ומוכן או יפנה לרב כדי לברר על כשרות המינים שקנה

[1] פי' ר' יוסף בכור שור

[2] חזקוני

[3] רש"י

[4] ת"י

[5] רש"י

יום שישי, 25 בספטמבר 2015

פרשת האזינו יום ו'