מקרא
פרשת וזאת הברכה
דברים פרק לג
(ח) וּלְלֵוִי אָמַר יגיד כי השבטים לפניו, ויקרא ללוי וישים עיניו עליו ויאמר תומיך ואוריך, וכן בכל שבט ושבט, פנים בפנים יברך אותם[1] תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ שכל ישראל צריכים להם[2] יהיו לעולם לְאִישׁ חֲסִידֶךָולזרעו אחריו אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה אשר חטאו בני ישראל וינסו את השם על המים ולא היה בתוך העדה הנועדים שם על השם, כי האמין בשם ובדברו שיוציא להם מים מצור החלמיש, ובפעם השנית תְּרִיבֵהוּ ותעניש אותו ששלמת לו משפט עַל מֵי מְרִיבָה של ישראל, כי בעבור מריבתם היה עליו העונש ולא שמעל הוא בה', כי גם מתחלה האמין כי אתה ההפכי הצור אגם מים אף כי בפעם הזאת שכבר ראה כן ירמוז משה כי החטא ההוא היה מפני העם, כי בעבור מריבתם חשבו משה ואהרן שיצטרכו לעשות מה שעשו שמא נסתלקה השכינה בעבור ענשם[3]:
(ט) מתחלה דבר בכהנים, כי אמר ללוי שיהיו האורים והתומים לאיש חסידו מהם - ואחרי כן בכל השבט שנסה אותם בעגל ובמצרים ובמדבר הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו כשחטאו בעגל ואמרתי מי לה' אלי נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל או את אחיו מאמו או בן בתו וכן עשו[4] וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בנו בָּנָיו לֹא יָדָע יש מפרשים אם מת לו אב ואם אח ובן צריך לעשות לו כמי שאינו מכירו כדכתיב לאביו ולאמו לא יטמא כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ שאמרת ומן המקדש לא יצא אפי' בשעת צערו אינו רשאי לצאת אחריהם[5] ולפירוש שמתייחס למעשה העגל פי' שציוית לא יהיה לך אלהים אחרים[6]וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ ברית מילה שאותם שנולדו במדבר של ישראל לא מלו את בניהם והם היו מולין ומלין את בניהם[7] ולפירוש שמתייחס לאיסור טומאה פי' מה שאמרת ברית כהונת עולם[8]:
(י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל כדכתיב "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו", והלוים נמי שאין להם נחלה לא היו טרודין כי אם ללמוד, ולכך יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל[9] יָשִׂימוּ קְטוֹרָה שהם עשו העבודה והקטורת בְּאַפֶּךָ כנוי אל הפנים, כמו בזיעת אפיך, והקטורת היא עבודה פנימית על מזבח הפנימי, והשכיל אונקלס לתרגמו קדמך[10] וְכָלִיל עולות עַל מִזְבְּחֶךָ:
(יא) בָּרֵךְ יְקֹוָק חֵילוֹ שיהיו חיל גדול, וכוונתו שירבו ולא ימעטו בבואם אל הקדש[11], וכן ברכם שירבו בנכסים, באופן שיספיק להם מעט עסק בם ויהיה לחם פנאי להבין ולהורות[12], מכאן אמרו רוב כהנים עשירים הם[13] וברכה זו מגיעה על ידי ישימו קטוה באפך שאחז"ל [יומא כו.] חדשים לקטורת באו שהקטורת מעשרת וּפֹעַל יָדָיו עבודתם במקדש[14] תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו כמו מחץ קמיו במתנים[15] כענין שנאמר ומתניהם תמיד המעד ועל המעוררין על הכהונה אמר כן[16] באה הברכה עבור כח התורה שביד הכהנים והלוים שיהיו מתגברים במלחמה[17] וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן מחץ קמיו ומשנאיו מהיות להם תקומה[18]שלא יוכלו לקום עליהם כענין קרח ועזיהו המלך[19]: ס
(יב) לְבִנְיָמִן אָמַר אין בכל השבטים מבורך כבנימין בהשראת שכינה בחלקו ובמעלה ובזכות, ויש לו יתרון על כל יתר אחיו, ואולי מפני זה הזכירו הכתוב בפני עצמו ואמר לבנימין בלא וא"ו, כי לא רצה לערב אותו ולכלול ברכתו עם שאר השבטים, שכולן נקשרין יחד בקישור וא"ו[20] יְדִיד יְקֹוָק קורא "ידיד ה'", על שבחר הקב"ה לשכון בחלקו של בנימין, כי ירושלים בחלקו ובית המקדש בחלקו היה בנוי[21] יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו הקב"ה שיכן שכינתו בחלקו, והקב"ה חֹפֵף ומגין עָלָיו כָּל הַיּוֹם כל הימים ועל זה היה בנימין שכן בטח, בזכות הקורבנות שהלוים מקריבים בחלקו כל היום למשמרותם[22] וּבֵין כְּתֵפָיו גבוליו כמו אל כתף ים כנרת שָׁכֵן כלומר בין גבוליו של הקב"ה שכן בנימין, נחלתו סמוכה אצל בית המקדש[23]: ס
(יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְקֹוָק אַרְצוֹ שמוציאה פירות ומספקת עם רב, כי בני יוסף עם רב, דכתיב "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה', ויאמר אליהם יהושע - אם עם רב אתה עלה לך היערה"ואמר לו משה כי ארצו מבורכת מאת הקב"ה ותספיק להם כל צרכם מִמֶּגֶד לשון מיטב, מתוק, ובשום שָׁמַיִם מִטָּל שירדו עליה גשמים בנחת, להמתיק ולהתעדן את הפירות[24] וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת מטוב מעינות תהום שעולים ונובעים ומרביצים כלומר ומרוים צמחים מִלמטה[25]:
(יד) וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ מבאר והולך ברכת ה' בהפלגה. באשר נמצא בה מכל מיני גידולי ארץ. מה שאינו כן בכל מדינה שאם יש בה שפע תבואה אינה מוצלחת למינים אחרים. אבל בארץ יוסף מבאר תחלה מגד תבואת שמש. כלומר מה שגדל פעם אחת בשנה על פי תקופות השמש[26]. ובירכו שהשמש יזרח עליהם למתקם, שכל פירות הגדילים בצל אינם מוטעמות, אבל השמש מבשל הפירות וממתקם[27] וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים כלומר ירקות שמתחלפים בכל ירח כל חודש. והמה נאכלים מן הגנה ואינם נכנסים לקיום. ומה שמשתייר מאכילת הבעלים נשלכים לחוץ. ומשום כך נקראים גרש שמגרשין לחוץ[28]:
פרשת בראשית
אנו מתחילים בס"ד לימוד חמשה חומשי תורה, התורה פתחה בבראשית כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל
בראשית פרק א
(א) בְּרֵאשִׁית בראשונה[29] בהתחלה בָּרָא הוציא יש מאין אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם הוציא את החומר שממנו נוצרו השמים וכל אשר בם מאֲיִּן וְאֵת הָאָרֶץ הוציא את החומר שממנה נוצרה הארץ וכל אשר בה מאֲיִן:
(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ אותה הארץ הנבראת אז היתה דבר מורכב מחומר ראשון הנקרא תהו שהוא חומר דק שאין בו ממש והוא חומר ממציא שמוכן לקבל צורה וָבֹהוּ הלביש בה צורה הנקראת בלשון הקודש בהו וכאילו אמר בו הוא[30] וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת מנשבת[31] עַל פְּנֵי הַמָּיִם במאמרו של הקב"ה:
(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר והוא אור ששימש בימי הבריאה ונגנז לעתיד לבא לצדיקים[32]:
(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב רצה בקיומו והעמידו לעד[33] וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:
(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד וכאן ברא ה' יתברך את מציאות הזמן[34]: פ
(ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ מתוח כאהל בְּתוֹךְ באמצע הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם עליונים לָמָיִם תחתונים[35]:
(ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים העמידו על מקומו ומתכונתו[36] אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן:
(ח) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים אחרי שהלביש לָרָקִיעַ את צורתם[37] שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי: פ
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ יאספו הַמַּיִם שנשארו מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד ותתיבש האדמה עד ש-[38] וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן:
(י) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
(יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עשבים למאכל בהמה עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע למאכל אדם[39] עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:
(יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ הזרע בתוך הפרי[40] לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
(יג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי: פ
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת שבהם אעשה אותות כגון למשה ליהושע ולחזקיה וכתיב מאותות השמים אל תחתו. דבר אחר והיו לאתת על העתידות כי החוזים אומרים עתידות על מה שחוזים בהם[41] וּלְמוֹעֲדִים עונות השנה קיץ וחורף וכו' וּלְיָמִים יום ולילה וְשָׁנִים סיבוב השמש יהיה שנה וסיבובי הירח יהיו שנה:
(טז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים שאנו רואים אותם גדולים מאחרים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל השמש לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן הירח לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:
נביא
מלכים ב פרק ט
(כז) וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא וַיֹּאמֶר גַּם אֹתֹו הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה בעודו יושב במרכבה בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת סמוך ל – יִבְלְעָם וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם ובדברי הימים הוא אומר והוא מתחבא בשמרון ויביאוהו אל יהוא וימיתוהו נראה כי בדרך הכוהו כמו שאמר להם הכוהו אל המרכבה והם הורו לו חצים והכוהו והוא נס מוכה אל מגדו וימת שם ולא מת ממש אלא נשתתק מחמת המכות כמו שאומר בנבל וימת לבו בקרבו ולא מת ממש עד עשרה ימים וכן פירושו וימת שם שנשתתק ואמר כן נשאוהו עבדיו להחבא בשמרון מפני יהוא ועבדי יהוא שרדפו אחריו ומצאוהו מתחבא בשמרון הביאוהו אל יהוא ביזרעאל והמיתוהו שם:
(כח) וַיַּרְכִּבוּ אֹתֹ ו עֲבָדָיו יְרוּשָׁלְָמָה וַיִּקְבְּרוּ אֹתֹ ו בִקְבֻרָתֹ ו אשר כרה לו בחייו עִם
אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד: פ
(כט) וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹורָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ אֲחַזְיָה עַל יְהוּדָה:
(ל) וַיָּבֹוא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶי ה כלומר איפרה את עצמה וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ תקנה צעיף ראשה וקשטה עצמה, למצוא חן בעיני יהוא, לבל יהרגנה וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלֹּון:
(לא) וְיֵהוּא בָּא בַשָּׁעַר וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם האם תרצה להיות עמי בשלום זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו לפי שגם זמרי הרג את המלך אלה בן בעשא, לזה קראה אותו בשם זמרי, וכאילו באה להקל אשמתו, לומר שכבר היה לעולמים, וכדי להחניפו אמרה כן:
(לב) וַיִּשָּׂא פָנָיו אֶל הַחַלּוֹן וַיֹּאמֶר מִי אִתִּי מִי כלומר מי בעזרתי וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו כאומרם הננו למצותך שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים:
(לג) וַיֹּאמֶר שמטהו שִׁמְטוּהָ מהחלון לארץ וַיִּשְׁמְטוּהָ וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל הַקִּיר וְאֶל הַסּוּסִים וַיִּרְמְסֶנָּה יהוא ברגליו:
(לד) וַיָּבֹא וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֹּאמֶר פִּקְדוּ כלומר נָא אֶת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ כִּי בַת מֶלֶךְ הִיא ואין מדרך המוסר לנהוג בה בזיון אחר המיתה:
(לה) וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם כי שאר כל הגוף אכלו הכלבים ואמרו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר שרק יז): בזכות שהיתה מרקדת ברגליה, ומטפחת בידיה, ומרכנת בראשה, לפני הכלה לשמחה, לזה נשארו ולא אכלוה הכלבים:
(לו) וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ וַיֹּאמֶר דְּבַר יְקֹוָק הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת בְּשַׂר אִיזָבֶל:
(לז) והית וְהָיְתָה נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן כזבל המפוזר עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל אֲשֶׁר לֹא יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל: פ
מלכים ב פרק י
(א) וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים וַיִּשְׁלַח שֹׁמְרוֹן אֶל שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים וְאֶל הָאֹמְנִים של בני אַחְאָב לֵאמֹר:
(ב) וְעַתָּה כְּבֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם וְאִתְּכֶם בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק:
(ג) וּרְאִיתֶם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וְשַׂמְתֶּם עַל כִּסֵּא אָבִיו וְהִלָּחֲמוּ עַל בֵּית אֲדֹנֵיכֶם בעבור בית אדוניכם, ובכדי לנסותם לדעת מה בלבם, שלח אליהם כדברים האלה:
(ד) וַיִּרְאוּ מְאֹד מְאֹד וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים יורם ואחזיהו לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ:
(ה) וַיִּשְׁלַח אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וַאֲשֶׁר עַל הָעִיר וְהַזְּקֵנִים וְהָאֹמְנִים אֶל יֵהוּא לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֵינוּ נַעֲשֶׂה לֹא נַמְלִיךְ אִישׁ הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֶׂה:
כתובים
קהלת פרק יא
טוב לאדם לשמוח בחייו, אבל לזכור שהם הבל, ושהעיקר לעשות מעשים טובים
(ז) ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש טוב לחיות בעולם ולראות את האור ואת השמש: (ח) כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח כי אם יחיה האדם הרבה שנים ראוי לו לשמוח בכולם ויזכר את ימי החשך כי הרבה יהיו אלא שיזכור את ימי המוות שיגיעו אח"כ, כי הרבה הם יהיו כל שבא הבל ולכן על אף שמחתו יזכור שכל שבא עליו בעולם הוא הבל, ואינו אלא טפל: (ט) שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי ובמראה עיניך יכול אתה לשמוח ולהיות טוב לב בימי צעירותך, ולעשות כפי רצונך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אבל דע שעל כל מעשיך יביאך אלהים במשפט, והזהר לעשות מעשים טובים: (י) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך וע"י כך תעביר רעה מבשרך, שלא תעשה מעשים רעים מתוך כעס, והאלהים יביאך ע"ז במשפט כי הילדות והשחרות הבל כי השמחה של הילדות והגיל הצעיר היא הבל, והעיקר זה לעשות מעשים טובים:
משנת ההלכה
דיני לולב בשאר ימי החג
א. מן התורה אינו חיָּב ליטול ארבעה מינים כל שבעת ימי החג אלא בבית המקדש בלבד, ובכל שאר מושבות ישראל אינו חיָּב אלא ביום הראשון בלבד. כמו שכתוב "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם", כלומר בכל מושבותיכם – "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן". "לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם", כלומר במקדש – "שִׁבְעַת יָמִים". ואולם משחרב הבית, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב נִטל גם במדינה כלומר בשאר מושבות ישראל, כל שבעה, זכר למקדש.
ב. כשם שנוטל ארבעה מינים אלה ביום ראשון ומברך על נטילתם, כך הוא נוטלם ומברך כל שבעת ימי החג, אלא שאין מברכין 'שהחיָנו' אלא ביום הראשון לנטילתו בלבד.
ושמחת בחגך
ג. מצות השמחה נאמרה בתורה (דברים טז): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ "על כל שמונת ימי החג וכשם שהשמחה נוהגת בכל ימי החג ויום טוב האחרון, כך גומרין את ההלל בכל שמונת ימי החג. שלא כפסח שאין גומרין בו את ההלל אלא ביום טוב ראשון בלבד.
ד. חייב אדם לנהוג שמחה ביום טוב ולכבדו ולענגו.
ה. איזוהי שמחת יום טוב? בזמן שבית המקדש היה קיָּם, עיקר שמחת הרגל היתה בשלמי חגיגה ובשלמי שמחה שהיו מביאים לבית המקדש, ועכשו שאין בית המקדש ולא עליה לרגל ולא שלמים בעוונותינו ובעוונות אבותינו- עיקר השמחה בקביעות סעודה בחג על בשר ויין, ומשמח ברגל לאשתו ובני ביתו ולכל הנלוים אליו, כל אחד כראוי לו. קונה תכשיטים ובגדים נאים כפי ממונו לאשתו לכבוד יום טוב, מחלק ממתקים לתינוקות, ומשמח לעניים, ומספק להם צרכי החג כדי שיהא לבם שמח עליהם.
ו. ומכלל השמחה בחג- לעסוק בתורת ה' שנאמר (תהלים יט): פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב
ז. האבל אינו נוהג אבלות, משום שמחת החג.
ענין שמחת בית השואבה
בזמן שהיה בית המקדש קיָּם, היו מביאים עם כל קרבן גם יין לנסך על המזבח. וכל מקום שנזכר בתורה "נסכים" סתם, הכוָּנה לנסכי היין שהיו מביאים עם הקרבנות, אך בשבעה ימים בשנה, אלו שבעת ימי חג הסוכות, היו מנסכים על המזבח עם קרבן התמיד של שחר גם נסך אחר - וזהו ניסוך המים.
ניסוך זה של המים, לא בפֵרוש הוא נזכר בתורה, אלא חכמים קבלוהו הלכה למשה מסיני, וגם מקראות מצאו בתורה ודרשום על ניסוך המים.
אותה שמחה שהיו שמחים על ניסוך המים – "שמחת בית השואבה" היתה נקראת, על שם שאיבת המים ממעין השילוח לנסכם על המזבח, והכתוב אומר (ישעיה יב): וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה. ומי השילוח נקראים 'מעין הישועה' לפי שעליו היו מושחים את המלכים מבית דוד ועל ידם באה ישועה לישראל
ולא שאיבת מים בלבד היתה שם, אלא כל מי שזכה לראות שמחה זו היה שואב משם שמחה, ישע ופדות לנפשו מכל מצוקותיה. ואמרו בירושלמי: "בית השואבה - שמשם שואבים רוח הקֹּדש". ואמרו שם עוד "יונה בן אמתי מעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקֹּדש (ונעשה נביא לשמים). ללמדך שאין רוח הקֹּדש שורה אלא על לב שמח".
אמרו חכמינו זכרונם לברכה - "מי שלא ראה שמחה זו - לא ראה שמחה מימיו".
וכן מצינו בשמחת בית השואבה שהיתה במקדש, שכל נכבדי העם וגדוליו הניחו את כבודם וחלקו כבוד לה', והיו נקלים בעיניהם מזאת ועשו עצמם שמשים ומשמחים לכל העם על כל מצוה קלה.
והיתה שמחת בית השואבה נעשית בעסק גדול, ועכשָׁו שבעוונותינו חרב בית המקדש ואין לנו מזבח ולא קרבנות ולא נסכים ולא ניסוך המים, אף על פי כן אנו שמחים בחג שמחה יתרה. קרבנות בטלים אבל המצוות אינן בטלות לעולם, והרי הכתוב אומר (דברים טז): וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ:
ח. לפיכך נוהגים בהרבה תפוצות ישראל שמתכנסים בלילי החג חבורות חבורות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמקומות שלומדים תורה, ויושבים בסוכת החג בצוְתא, ומזמרים שירות ותשבחות לזכר שמחת בית השואבה.
ט. ומנהג הוא לזמר חמשה עשר 'שיר המעלות' שבספר תהלים (פרקים: קכ - קלד), שחמש עשרה המעלות שהיו במקדש, ויורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים ושעליהן עמדו הלויים בשיר בשמחת בית השואבה - היו מכוונות כנגדם.
י. ויש נוהגים להביא גם כלי נגינה, ומנגנים בכנורות ובחלילים ובתופים לזכר השמחה שהיתה במקדש, כן יזכנו ה'.
שבת של חול המועד
יא. שבת שבתוך החג מוסיפין בה שמחה יותר מן הרגיל בכל שבת משום שמחת יום טוב, ויש נוהגין להכין שתי פשטידות בשבת חול המועד, אחת משום שבת ואחת משום המועד.
יב. תפילת ערבית שחרית ומנחה של שבת חול המועד - כתפילות כל שבת ומזכירין בהן ב'יעלה ויבוא' מענין המועד, וקורין את ההלל לאחר תפילת שחרית.
יג. תפילת מוסף, עיקרה של הרגל ומזכירין בה של שבת, וחותם בברכה הרביעית: מקדש השבת וישראל והזמנים. ואילו הקריאה בתורה - כולה של החג.
יד. בשבת חול המועד סוכות, נוהגים האשכנזים שקוראים במגילת קהלת לפני קריאת התורה. וחלוקות דעות הפוסקים בענין קריאת מגילה זו, יש אומרים שקורים אותה ביחיד, היינו שכל אחד קורא אותה מן הספר המודפס ואין מברכים על קריאתה. ויש אומרים שקורא אותה בציבור מן המגילה הכתובה על קלף ומברכים על קריאתה שתי ברכות. 'על מקרא מגילה', ו'שהחיָנו'.
טו. ולפיכך קורין בקהלת, משום שהזמן זמן שמחה הוא, ובקהלת כתיב (ב): וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה. גם משום שכתוב בה (יא): תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה - אלו שבעת ימי החג ושמיני עצרת. וכן שלמה המלך אמָרהּ בהקהל, שמצוָתו בחג.
טז. 'ושמעתי שלכן קורין אותו בסוכות, לא מפני שמהביל שמחת עולם הזה, רק שממנו נקח תוקף ועיקר השמחה האמיתית על ידי ההבלת כל עניני עולם הזה, רק לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי, וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מֵכָּל עֲמָלִי'. (שם ב).
יז. אין נוטלים לולב ואתרוג בשבת חול המועד ואין מקיפים את הבימה האמירת הושענות כשאר ימי החג אלא אומרים את פיוטי ההושענות כל אחד במקומו.
יח. יש שנהגו לאומרם אחר אמירת ההלל ויש שנהגו לאומרם אחר תפילת מוסף וכל אחד ינהג כפי מנהג בית הכנסת בו הוא מתפלל.
[1] רמב"ן
[2] פי' בעלי התוספות
[3] רמב"ן
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] חזקוני
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] הכתב והקבלה
[11] כטעם אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי (במדבר ד יח), וכן נאמר באזהרות שלהן (שם פסוק יט) ולא ימותו
[12] רמב"ן ספורנו
[13] משום אבא דורש אמרו, נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב (תהלים לז כה), זה זרעו של אהרן
[14] ספורנו
[15] רבינו בחיי
[16] רש"י
[17] העמק דבר
[18] רש"י
[19] ספורנו
[20] רבינו בחיי
[21] פי' ר' יוסף כור שור
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] חזקוני
[24] פי' ר' יוסף בכור שור
[25] ת"י
[26] העמק דבר
[27] רש"י
[28] העמק דבר
[29] רבינו בחיי
[30] רמב"ן
[31] ת"א ת"י
[32] ספורנו
[33] רבינו בחיי
[34] רמב"ן אבע"ז
[35] רש"י
[36] רש"י
[37] רמב"ן
[38] ת"א
[39] ספורנו
[40] אבע"ז
[41] חזקוני
[42] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה