מקרא
דברים פרק כט
(יז) אני צריך להביאכם באלה ובשבועה עתה בברית הזאת מיראתי פֶּן אולי יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵםאולי נפתה לב קצתכם לשקוצי מצרים כאשר עשיתם בעגל, או לשקוצי עמון ומואב אשר ראיתם בדרך כאשר היה לכם בבעל פעור, כי בברית הראשונה של שעת מתן תורה לא היו שם אלות וקללות[1] פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ מסתיר בלבו העבירה כשרש זה המכוסה בארץ ואחר כך פורה, אבל אם יעשה העבירה בגלוי יש כח בידנו לעשות ממנו משפט[2] וְלַעֲנָה שאע"ג שתחילתו של חטא נראה מתוק סופו מר כלענה שהיא מרה מאד[3]:
(יח) וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת יאמר מה לי בצער הזה, הלא לא קבלתי האלה וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ ברכת שלום לעצמו לאמר לא יבואוני קללות הללו לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת בחוזק לִבִּי אֵלֵךְ כי אני לא קבלתי האלות הללו לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה שירצה להוסיף ולעשות חטאים שהוא רוה ושבע מהם, שאינו תאב להם, שאין בהם יצר הרע, כגון לבישת שעטנז וזריעת כלאים אֶת הַצְּמֵאָה עם חטאים שהוא תאב וצמא כגון גזל ועריות, ויעשה כל שלבו חפץ, שהרי לא קיבל האלות והשבועה והברית[4]:
(יט) לֹא יֹאבֶה יְקֹוָק סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְקֹוָק רוגזו של ה'[5] וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ ותחול בו כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְקֹוָק אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:
(כ) וְהִבְדִּילוֹ יְקֹוָק לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:
(כא) וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן שהם בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה ולא שמע הברית ויתמה ממכות הארץ[6] וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְקֹוָק בָּהּ:
(כב) גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וצביים וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְקֹוָק בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ:
(כג) וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְקֹוָק כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה:
נביא
ישעיהו פרק נד
י. כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ גם אם ההרים יזוזו ממקומם, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה והגבעות, יטו ויזוזו ממקומם, וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ החסד שאעשה איתך לא יזוז ממקומו ולא יפסק, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט וברית השלום שכרתתי עמכם - לא תפול לעולם, אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְקֹוָק אמר ה', המרחם עליכם.
יא. עֲנִיָּה סֹעֲרָה ירושלים, דומה לעניה, שליבה סוער מרוב הצרות שעברו עליה, לֹא נֻחָמָה ועדיין לא התנחמה מצרותיהָ, הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ הנה, בזמן גאולתך, אושיב ואניח אבני נופך (אבן יקרה)- ברצפתך, (עוד אתן בך, רוב יופי והדר) וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים ואבנה את יסודות העיר -באבני ספיר (אבן יקרה)
יב. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ אשים בחלונות, שמשות כַּדְכֹד (זכוכית, הצבועה במיני צבעים), וּשְׁעָרַיִךְ ואבני שערי העיר, לְאַבְנֵי אֶקְדָּח מאבנים הזוהרות כאש, (אקדח - מלשון קֹדְחֵי אֵשׁ, בְּעֵירָה של אש ; כמו: "... הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת..."; לעיל נ' יא') וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ ובכל גבול א"י, יהיו אבנים יקרות לרוב. (אבנים, שכולם חפצים בהם)
יג. וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְקֹוָק וכל בנ"י, ילמדו לדעת את ה', וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ וירבה השלום אצל בנייך.
יד. בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי בזכות הצדקה שתעשי, תהיי נכונה בגדולה לעולם, (תִּכּוֹנָנִי - תהיי עומדת בְּכּנֵך, בבסיסך, בחוזק ולעולם) רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי תהיי רחוקה, ולא תפחדי מעושק הגויים, וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ ותהיי רחוקה ומוגנת, מכל שוד ושבר.
טו. הֵן גּוֹר יָגוּר הנה, יבוא גוג ויתאסף עליכם למלחמה, אֶפֶס מֵאוֹתִי אולם, לא יבואו גויים אלו, במצוות ה' כדי להעניש את ישראל, (כמו סנחריב ונ"נ, אלא ה' עשה ש: "...יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ (על גוג) וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה..." ; יחזקאל לח' י', וכל זה, כדי לנקום בהם נקמת ישראל) מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל ומי שיבוא להתאסף עליכם למלחמה - יפול בארצכם.
טז. הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ אני הוא, שבראתי את האומן, היוצר כלים, נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ שנופח רוח בפחמים - להבעיר האש, ליצור הכלים, (למעשהו - כל כלי - לפי עניינו, לפי הצורך שלו) וְאָנֹכִי, בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל וכמו כן, אני בראתי גם את המשחית, שיחבל ויקלקל את הכלי. { נמשל: אני בראתי והבאתי עליכם אוייבים - להרוג בכם (סנחריב, נ"נ), ואני אביא על אוייבכם (על גוג) משחית, שיהרוג וישמיד אותם. }
יז. כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח כל כְּלִי מלחמה, שיצור האוייב כדי לפגוע בכם, לא יצליח להרע לכם, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי וכל לשון (כל עם) שתקום לעשות איתך משפט, תּוּרְשַע בדין.זֹאת זאת הנבואה הטובה, נַחֲלַת עַבְדֵי יְקֹוָק תהיה הנחלה לבנ"י, עבדי ה', וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי נְאֻם יְקֹוָק וזו הצדקה שאעשה להם בגאולתם.
ישעיהו פרק נה
א. הוֹי לשון קריאה והתאספות, כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם כל אדם הצמא למים (מים משל לתורה, שאי אפשר לעולם בלא מים, בלא תורה), ילך למים להַרְווֹת צמאונו, וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף וגם מי שאין בידו כסף, ילך לשתות,(שניתנים לכל בחינם), לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ לכו קנו אוכל - ואִכְלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב לכו קנו בחינם, יין וחלב. (יין וחלב גם משל לתורה. יין - כמו היין שמשמח לבב אנוש, כך התורה: פיקודי ה' ישרים משמחי לב, חלב - כמו החלב מקיים התינוק ומגדלו, כך דברי תורה מקיימים הנשמה ; וכמו שניבא עמוס: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים...וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ, לֹא רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה' "; עמוס ח' יא')
ב. לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה מדוע אתם שוקלים כסף, ונותנים לגויים את הרכוש שיגעתם עליו, בעבור חכמות הגויים שלא ישביעו אתכם כלל ?!(במקום שתרדפו אחר התורה, הניתנת בחינם, ומשביע את לומדיהָ !!) שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי, וְאִכְלוּ טוֹב שמעו בקול ה' ללמוד התורה, "ותאכלו" דבר טוב (את דברי התורה), וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם ואז תתענג נפשכם, ברוב טובה ותענוגים !
ג. הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי הטו את אזניכם, לשמוע ולקבל את דברי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם שמעו לדברי, ואז תחיה נפשכם ברוב טובה, וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם ואכרות לכם ברית שלא תפסק לעולם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים כמו הטובה והחסד הנאמן (קיים לעולם), שהבטחתי לדוד, שלא תופסק מזרעו המלוכה.
ד. הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו הנה, נתתי את דוד, שיהיה כעד, המעיד ומזהיר את כל העמים, נָגִיד שר ומושל, וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים ומצווה על כל המלכויות, לעשות הטוב והישר.
ה. הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא הנה, עם שלא תדע ותכיר (שיושב בארץ רחוקה), תקרא לו - ויבוא לפניך לשמש אותך, וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ ועם רחוק, שלא הכיר אותך, ירוץ לעשות רצונך, לְמַעַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ בגלל ה' ית', השוכן בתוך בנ"י, ונתן לך כל הפאר והכבוד הזה.
ו. דִּרְשׁוּ יְקֹוָק בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב בקשו וקראו אל ה' ית', כשעדיין קרוב ונמצא בתוככם, לפני בא הפורענות,
ז. יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ יעזוב הרשע את דרכו הרעה, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו ואיש שקר ועוון, יעזוב מחשבותיו הרעות, וְיָשֹׁב אֶל יְקֹוָק וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ וישוב בתשובה, כי ה' מרבה לסלוח לחוטאים, ואף אם חטא הרבה, ירחם עליו ה', ויקבל תשובתו.
ח. כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם יְקֹוָק כי אין מחשבות האדם, ודרך הנהגתו, כמו מחשבת ה' ודרך הנהגתו. ה' ית' מקבל בתשובה, גם אדם שחטא הרבה מאוד, ואפילו אם רק בסוף ימיו חזר - מקבלו באהבה. (לכן: " יעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה'....")
כתובים
קהלת פרק ב'
(א) אמרתי אני בלבי ומפני זה אמרתי בלבי לכה נא אנסכה בשמחה לך ותנסה את עצמך בשמחה, לראות אם היא טובה לך וראה בטוב ותראה דברים טובים ומשמחים והנה גם הוא הבל:(ב) לשחוק אמרתי מהולל השחוק נתן לי הרגשה של טפשות וחוסר ענין ולשמחה מה זו עושה והשמחה הרגשתי שאין לה סיבה, ואין בה תועלת אלא רגעית וקטנה: (ג) תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות החלטתי לחקור ולבדוק בעצמי את שניהם יחד, שגם אמשוך את עצמי במשתה היין, וגם אנהג בחכמה וארסן את הסכלות עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם לא עשיתי זאת מתוך החלטה ברורה שזה טוב, אלא באתי לנסות את כל האפשרויות, עד שאחליט מה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהםשיעשו בעולם כל ימי חייהם:
ומפרש כעת איך הלך בדרך התענוג,
(ד) הגדלתי מעשי עשיתי מעשים גדולים וחשובים בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים: (ה) עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי: (ו) עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים יער שצומח בו עצים: (ז) קניתי עבדים ושפחות ובני בית היה לי היה לי גם בני שפחות שנולדו אצלי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם יותר הרבה מכל מי שהיה לפני בירושלים: (ח) כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות דברים שמלכים ומדינות סוגלים ואוצרים לעצמם עשיתי לי שרים ושרות הבאתי לי אנשים ונשים שישירו ליותענוגת בני האדם שדה ושדות סוגי מרכבות של נוי: (ט) וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם ועשיתי מעשים יותר גדולים ורבים מכל מי שהיה לפני בירושלים אף חכמתי עמדה ליוגם נשארה לי חכמתי, שאף אותה לא זנחתי: (י) וכל אשר שאלו עיני וכל מה שרצו עיני לא אצלתי מהם לא הבדלתי ומנעתי לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי השמחה היא היתה החלק היחיד שקבלתי מכל העמל שעמלתי: (יא) ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות אחר ששמחתי התבוננתי בכל מה שעשיתי ועמלתי והנה הכל הבל ורעות רוח וראיתי שהכל הבל כיון שאין השמחה שווה את העמל שעמלתי ואין יתרון תחת השמש אין יתרון לעמל בהם בעולם, שזה לא מביאו לידי רווח חשוב: (יב) ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות וכיון שהתאכזבתי מן השמחה, חזרתי ופניתי לחכמה ובאתי לראות במה יתרונה על ההוללות והטפשות כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו כי ודאי הבדיקה שלי כמלך היא המעולה ביותר, כי מי יבוא אחר המלך לנסות את מה שהמלך כבר ניסה: (יג) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך וראיתי שאף שהחכמה מביאה מכאוב כמו שנאמר לעיל, עדיין היא עדיפה מן הסכלות, כיתרון האור מן החשך, שהאור והחכמה שניהם מראים את הדרך הנכונה לאדם: (יד) החכם עיניו בראשו החכם באמת יש לו עיניים שרואה את הדרך הטובה לו והכסיל בחשך הולך אבל הכסיל הוא כאדם ההולך בחושך שכאילו אין לו עיניים וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם אבל אז חזרתי וחשבתי שבין כך מקרה אחד יקרה לכולם, שכולם ימותו: (טו) ואמרתי אני בלבי וחשבתי כמקרה הכסיל גם אני יקרני כמו שקורה לכסיל כך גם יקרה לי ולמה חכמתי אני אז יותר ולמה חכמתי אני תמיד יותר מכולם ודברתי בלבי שגם זה הבל וחשבתי שגם מעלת החכמה היא הבל: (טז) כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם כי כיון ששניהם מתים אין זכרון לשניהם לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח כי כשכבר יבואו הימים הבאים הכל ישכח ואיך ימות החכם עם הכסיל וזה דבר צער ותמהון איך ימות החכם אותה מיתה שמתהכסיל: (יז) ושנאתי את החיים ועתה שהגעתי למסקנה שהכל הבל, שנאתי את ענייני החיים, אלא היתה עדיפה בעיני הפרישות ממנה כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי הכל הבל ורעות רוח כי רע עלי הדברים שעושים בעולם, כי אינם אלא הבל: (יח) ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש ושנאתי את העמל שעמלתי בו בעולם שאניחנו לאדם שיהיה אחריבגלל שכשאמות אניחנו לאדם שיבוא אחרי:
משנת ההלכה
ימים נוראים
ראש השנה
על ראש השנה נאמר בתפילה "זה היום תחילת מעשיך".
· בראש השנה השלים הקדוש ברוך הוא את בריאת מעשי בראשית. שאותו יום ששי שבו נברא האדם, ראש השנה היה - לדברי רבי אליעזר שאומר. בתשרי נברא העולם
· בראש השנה פתח נח את מכסה התבה וראה עולם חדש (לדעת ר' אליעזר).
· בתשרי נולדו האבות (- אברהם ויעקב, לדברי ר' אליעזר), שהם ראשית ותחילה לעולם חדש לאחר שחטאו הדורות הראשונים.
· בראש השנה נפקדו שרה, רחל וחנה, כי עקרות היו, וה' פקד אותן ביום זה שתלדנה.
· בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים, שהיה כלוא שם שתים עשרה שנה, ואורו התחיל זורח.
· בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, ובאה להם ראשית גאולתם.
· בראש השנה נאספו שבי הגולה בירושלים להעלות עולות במזבח, ואז החלו להתנדב לבנין הבית השני.
· בראש השנה נברא אדם הראשון. הא כיצד - בשעה ראשונה עלה במחשבה, בשניה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כנס עפרו, ברביעית גבלו, בחמִשית רקמו, בשִׁשית עשאו גולם והעמידו על רגליו, בשביעית זרק בו נשמה, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית צִוָּהו (על עץ הדעת טוב ורע), בעשירית עבר על ציוויו, באחת עשרה נִדון, בשתים עשרה יצא בדימוס (נמחל לו) מלפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו, אתה סימן לבניך. כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידים בניך להיות נכנסים לפני בדין ביום הזה ויוצאין לפני בדימוס.
ראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם.
· ביום זה אדם נִדון על מעשיו וכל קורותיו ומאורעותיו שיארעו לו בשנה הבאה, שנאמר (דברים יא). עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה - 'מראש השנה נִדון מה יהא בסופה'.
· ואמרו חכמינו. 'בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון'. שעוברים לפניו אחד אחד, בזה אחר זה, ואף על פי כן כולם נסקרים בסקירה אחת שנאמר (תהלים לג). מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. הקדוש ברוך הוא שהוא היוצר, רואה ומשגיח ללב כולם ביחד ומבין לכל מעשיהם.
· אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן. שלשה ספרים נפתחים בראש השנה. אחד של צדיקים גמורים, אחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. בינונים - תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים. זכו (ועשו תשובה) - נכתבים לחיים; לא זכו (שלא עשו תשובה) - נכתבים למיתה.
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ... כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב (תהלים פא)
· חק לשון מזונות הוא, כמו וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם (בראשית מז) שכל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה (חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה).
· ומפני שני טעמים עיקריים נקבע ראש השנה ליום הדין. הטעם האחד לפי שביום זה נגמרה בריאת העולם ועלה במחשבה תחילה להנהיג את העולם במידת הדין, לפיכך נקבעה תחילת השנה ליום הדין. הטעם השני, זה שכבר נאמר למעלה, שביום זה עמד אדם הראשון בדין, ושב בתשובה ונמחל לו, ואמר לו הקדוש ברוך הוא "זה סימן לבניך, כשם שעמדת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס"
· שני טעמים אלה מרומזים בתפילת המוסף שאנו אומרים בראש השנה. כי תביא חק זכרון להפקד כל רוח ונפש, להזכר מעשים רבים והמון בריות לאין תכלית. מראשית כזאת הודעת ומלפנים אותה גלית - זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון. זכרון ליום הראשון של גמר בריאת העולם, וזכרון ליום הדין הראשון.
· זה הדין שאמרו חכמים שכל אדם נִדון בראש השנה, אינו אם יזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא או יתחיֵּב לגיהנם ואבדון, שאין אדם נִדון בראש השנה אלא על עניני העולם הזה - אם ראוי לחיים ולשלום, או למיתה ויסורים. כך אמרו רז"ל במסכת ראש השנה (וקטע זה בחלק 'זכרונות' שבתפילת מוסף של ר"ה). זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ועל המדינות בו יֵאָמר איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשׂבע ובריות בו יִפָּקֵדו להזכירם לחיים ולמות'; אלא, בראש השנה שוקלים מעשיו של אדם ונכתב ונחתם לזכות ולחובה בעולם הזה כפי מה שמגיע לו בחלקו לפי מעשיו. וכשאדם נפטר לבית עולמו, שוקלים בהם ופוסקים עליו חלקו כפי הראוי לו בעולם הנשמות.
· אפילו חטא אדם כל השנה, אל יתיאש מן התשובה אלא ישוב לדרך הצדקות קודם שיבוא בדין, ויאמין בלבו שיש בידו תמיד להכריע עצמו וכל העולם כולו לכף זכות. ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים, יותר מבכל השנה.
אין האדם נִדון אלא לפי מעשיו בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה