מקרא
דברים פרק כב
(ו) כִּי יִקָּרֵא יזדמן ע"י מקרה[1] קַן צִפּוֹר טהורה לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת כל זמן שכנפיה נוגעות בקן קורא לה "רובצת"[2] עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל עם[3] הַבָּנִים:
(ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: ס
(ח) כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ הוא הדין בית ישן. והא דכתיב בית חדש בא ללמדנו דהבונה בית חדש ראוי לייסדה עם דבר מצוה בתחלתה. והכי מבואר בזוהר פ' מצורע. מש"ה צוה ה' להכין ביתו במצות מעקה[4]וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה גדר סביב[5] לְגַגֶּךָ ולא יניח ברשותו נזק ומכשול להכשל בו בני אדם וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ וכענין זה המגדל כלב רע או המעמיד סולם רעוע בתוך ביתו כִּי שמא[6] יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ: ס
(ט) לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם חיטה שעורה וחרצן ענבים בבת אחת פֶּן תִּקְדַּשׁ תתטמא תתחייב שריפה[7] הַמְלֵאָה מלאת הזרע והיא תבואת הזרע כשנתבשל או -[8] הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם: ס
(יא) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז שוע טווי ונוז, כלומר שוע שיהיו ה שהחליקו נימי הצמר ופשתים) במסרק ביחד, וכן שיהיו טוויים יחד הצמר והפשתים, ונוז היינו אריגה שארג החוטים לאחר שנשעו ונטוו ביחד ועשה מהם בגד[10] צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו: ס
(יב) גְּדִלִים ציצית צריך שיהא גדול וקלוע[11] תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ: ס
(יג) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה בלקוחי התורה שהם הקדושין בכסף, והיא המאורסה אשר יזכיר וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ שלא היתה עריבה אליו בביאתה, והשכים בבקר ובא לב"ד וטען[12]:
(יד) וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע כדי שיוכל לגרשה בלי לשלם כתובה[13] וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים:
(טו) וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת דם בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ הנמצאים על שמלתה[14] אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה לבית דין[15]:
(טז) וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ:
(יז) וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר כי זאת לפנים בישראל, מכניסין החתן והכלה לחופה ובודקין אותן, והעדים משמרים להם מבחוץ והם שהחכמים קורין להם שושבינין, וכאשר יפרדו נכנסין העדים שם ולוקחין השמלה אשר שכב אותה עליה ויראו הדמים, וזה ידוע בתלמוד[16]:
(יט) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו: ס
(כ) וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה שנתברר על ידי עדים והם גם התרו בה[18] לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ:
(כא) וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: ס
(כב) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הפושע בחטא יותר שהוא התובע והמפתה והעושה מעשה[19] הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל: ס
(כג) כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ:
(כד) וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר בית הדין של[20] הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר כי כאשר יראו עדים מרחוק איש תופס בנערה ושכב עמה בעיר, והרימו העדים קולם והתרו בהם, על דעת רבותינו (מכות ו:) יתחייבו שניהם סקילה שגם האשה בחזקת מזנה לדעת, כיון שלא צעקה כלל, כי דרך כל אנוסה לצעוק בעיר להושיעה ולהצילה וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה כי כאשר נראה שהאיש אוחז בה ושוכב עמה, נדון האשה כמתרצה, בעבור שהיתה יכולה להושע ממנו, ונחשב האיש כמענה אותה, כי לא פתה ולא דבר על לבה להשמע אליו[21] אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: ס
נביא
ישעיהו פרק מה
א. כֹּה אָמַר יְקֹוָק לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ על משיחו (ענין גדולה וחשיבות[22]), על כורש, אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ שנתתי כוח בידו, לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם לשטוח (מלשון לרדֵד) הגויים -תחת רגליו, וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ אפתח לפניו החגור, שבמתני המלכים, (חגירת האזור - משל לחיזוק וזירוז, ופתיחתו - משל לחולשה וכניעה) לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם, וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ דלתות ושערי ערי העמים - יפתחו לפניו. (שיכבוש את בבל ושאר הגויים)
ב. אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ ה' ילך לפניו, שיצליח במלחמותיו, וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר הדרכים העקומות והקשות - יְיַשר לפניו, (שלא יכשל במכשול, בדרך כיבושו) דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר דלתות חזקות מנחושת - אשבור לפניו,וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ ובריחי הברזל שבדלתות -אכרית ואחתוך לפניו.
ג. וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים אוצרות האוייב, שהטמינו במקום חושך ומסתור, אתן לך, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְקֹוָק ומדבר מופלא זה תלמד, כי אני ה' שנתתי בידך כוח זה, הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שעוד לפני שנולדת קראתי בשמו של כורש, לכבוש את בבל, ויתן רשות לשוב ולבנות את ביהמ"ק,
ד. לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וכל גדולתך תבוא, למען גאולת ישראל שבהם בחרתי, וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ עוד לפני שנולדת קראתי בשמך, אֲכַנְּךָ ופעמים, אני מכנה אותך, אך לא בשמך כורש, וְלֹא יְדַעְתָּנִי ולא ידעת כלל, שאתה מיועד להחריב את בבל, (שהנבואות נאמרו עוד לפני שנולד)
ה. אֲנִי יְקֹוָק וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים, אֲאַזֶּרְךָ, וְלֹא יְדַעְתָּנִי שמתי אזור במתניך (ענין חוזק וזירוז), עוד לפני שידעת אותי (שעדיין לא נולד)
ו. לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ, וּמִמַּעֲרָבָה והודעתי נבואות אלו מראש, למען ידעו ממזרח וממרב העולם, כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אין דבר עוד מלבד הבורא ית', אֲנִי יְקֹוָק וְאֵין עוֹד:
ז. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם, וּבוֹרֵא רָע, אֲנִי יְקֹוָק עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה:
ח. הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל הורידו השמים מלמעלה, וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק והשחקים, השמים, יורידו צדקות לישראל, תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע, וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד מפתחי הארץ שמוציאים עצים, תוציא הארץ ישועות וצדקות שיצמחו בארץ יחד, (משל לריבוי טובה), אֲנִי יְקֹוָק בְּרָאתִיו אני ה', שהכנתי לישראל הישועה והצדקה.
ט. הוֹי רָב אֶת יֹצְרוֹ הוי,על בלשאצר מלך בבל, שהיה עושה מריבה עם ה' יוצרו, (שהיה מתנשא נגד ה', והשתמש בכלי בית המקדש) חֶרֶשׂ, אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה ונמשל לחרס, בין שאר חרסי האדמה, המתנפצים לרסיסים, (כך ינופץ מלך בבל, הגאה ככלי חרס) הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה תַּעֲשֶׂה היתכן שהחומר יאמר ליוצרו מה יעשה, (וכיצד מתגאה בלשצר על ה' ית') וּפָעָלְךָ אֵין יָדַיִם לוֹ ויאמר ליוצרו, שהמעשה שעשה, לא עשו אותו ידיים, (שאין לה' שליטה בעולם, ולא יענישני כשאשתמש בכלי המקדש)
י. הוֹי אֹמֵר לְאָב מַה תּוֹלִיד הוי, על מלך בבל, שדומה לבן, האומר לאביו מדוע הולדת ולדות, וּלְאִשָּׁה מַה תְּחִילִין ולאמו, מדוע תפחדי מהלידה, (שמתגאה בדברי הבל, על אביו ואמו, כך מלך בבל, מתגאה על יוצרו)
יא. כֹּה אָמַר יְקֹוָק קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹצְרוֹ כך אמר ה' יוצר ישראל, לגויים, הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי שאלו אותי, על מה שעתיד אני להביא על בנ"י, עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי על בנ"י שהם פועל ידי, תְּצַוֻּנִי תצוו את הנביאים, שיגידו לכם בשמי, מה עתיד אני לעשות להם.
יב. אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ, וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי, אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם, וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי הלא אני בראתי ארץ ואדם, נטיתי השמים, וציויתי על בריאת צבא השמים והארץ,
יג. אָנֹכִי, הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וכמו כן, אני הוא שמעיר את כורש, שיעשה צדק לישראל, בכך שישיבם לארצם, וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר וכל דרכיו שילך בהם - איַשֵר לפניו, (שיצליח בדרכו מאוד) הוּא יִבְנֶה עִירִי הוא שיתן כסף לבנות את העיר ירושלים, וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ וישלח את גלות ישראל חזרה לארצם, לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת ולא יעשה כן מפני מחיר ושוחד שיקבל, אלא לעשות רצוני[23],
יד. כֹּה אָמַר יְקֹוָק נבואה על מפלת סנחריב, יְגִיעַ מִצְרַיִם רכושם הרב של מצרים, שיגעו לאסוף אותו, וּסְחַר כּוּשׁ וּסְבָאִים, אַנְשֵׁי מִדָּה והסחורות של כוש וסבא שהיו אנשי מידה, גבוהים בקומתם, עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ, וְלָךְ יִהְיוּ כי כששב סנחריב מעל תרהקה מלך כוש, לבוא לירושלים למלחמה, הביא עמו האוצרות, ששלל מכוש, ממצרים ומסבא (שעזרו לכוש), ומאנשיהם הביא עמו אסורים בשלשלאות. כשנפל סנחריב סביב ירושלים, בזזו חזקיהו ועַמוֹ האוצרות, ופטרו את האסירים ממאסרם, ולזה אמר, שהעושר של מצרים והסחורות של כוש וסבא גבהי הקומה, יעבורו עליך, בארצך, וישארו לך. אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ לא"י ילכו, בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ באזיקים ושרשראות, יעביר אותם סנחריב בארצכם, וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲווּ שיהיו כנועים לפניכם, (אחר מפלת אשור) אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ שיתירו אותם ממאסר הזיקים, אַךְ בָּךְ אֵל, וְאֵין עוֹד, אֶפֶס אֱלֹהִים שראו נס מפלת אשור, אמרו: רק בבנ"י אלוקי אמת, ואין עוד.
טו. אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר באמת אתה נסתר מעין, (שלא כמו הפסילים) אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ ואת ישראל אתה מושיע.
כתובים
(טז) וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְקֹוָק בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא:
כמבואר בפסיקתא רבתי פיסקא כו - אמר לו הקב"ה בטרם אצרך בבטן עד שלא יצרתיך במעי אמך מניתך להיות מתנבא על עמי, ענה ירמיה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם איני יכול להתנבאות עליהם, איזה נביא יצא להם ולא בקשו להורגו, עמדו להם משה ואהרן לא בקשו לרגום אותם באבנים שנאמר ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים (במדבר י"ד י'), העמדת להם אליהו בעל קווצות והיו מלעיגים ומשחקים עליו הרי מסלסל קווצותיו, שכן [שמו] איש בעל שער (מלכים ב' א' ח'), העמדת להם אלישע והיו אומרים לו עלה קרח (שם /מלכים ב'/ ב' כ"ג), איני יכול לצאת על ידי ישראל, הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה א' ו'), אמר לו הקדוש ברוך הוא הלא לנער אני אוהב שנאמר כי נער ישראל ואהבהו (הושע י"א א') שלא טעם טעם חטא, וכשגאלתי את ישראל ממצרים קראתי אותן נער דכתב כי נער ישראל [וממצרים קראתי לבני] (שם /הושע י"א/), ובאהבת נער אני נזכר לכנסת ישראל, דכתב זכרתי לך חסד נעוריך (ירמיה ב' ב'), ואף אתה אל תאמר כי נער אנכי כי על כל אשר אשלחך [תלך וגו'] (שם /ירמיהו/ א' ז'), טול הכוס הזה של חימה והשקה את הגוים, נטל ירמיה את הכוס [ואמר] למי אשקה תחילה, איזה מדינה תשתה, אמר לו את ירושלים ואת ערי יהודה השקה תחילה שהם ראש לכל המלכיות, כיון ששמע ירמיה כך התחיל פותח פיו וארר את יומו, דכתב ארור יום אשר ילדתי וגו' (שם /ירמיהו/ כ' י"ד).
ועוד שם פיסקא כז - דבר אחר שמעו (נא) דבר ה' [וגו'] בית ישראל בטלתם כל הדברות, אמרתי אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב') כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמיה ה' י"ב), אמרתי לא יהיה לך (שמות שם /כ'/ ב') כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמיה ב' כ"ח), אמרתי לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (שמות שם /כ'/ ו') ואם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו (ירמיה ה' ב'), אמרתי זכור את יום השבת לקדשו (שמות שם /כ/ ז') את שבתותי (בריתי) [חללו] (יחזקאל כ' כ"א), אמרתי כבד את אביך ואת אמך (שמות שם /כ'/ י"א) אב ואם הקלו בך (יחזקאל כ"ב ז'), אמרתי לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב (שמות שם /כ'/ י"ג) הגנוב ורצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל (ירמיה ז' ט'), אמרתי לא תענה ברעך עד שקר (שמות שם /כ'/) הכתוב מדבר כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס (תהלים כ"ז י"ב), אמרתי לא תחמוד בית ריעך (שמות שם /כ'/ י"ג) וחמדו שדות וגזלו (מיכה ב' ב'), (עני) [עמי] הרי בטלתם כל הדברות, אפילו דבר אחד אם קיימתם ואני סולח לכם, ואיזה הדבר הזה [זה] יום השבת, שכן הוא אומר לירמיה לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וגו' (ירמיה י"ז כ"ב) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת [וגו'] (שם שם כ"ז) כי לחרבה תהיה הארץ (שם /ירמיהו/ ז' ד') לכך נאמר שמעו דבר ה' בית יעקב, ואין דבר אלא שבת שנאמר ממצא חפציך ודבר דבר (ישעיה נ"ח י"ג) וכן הכתב אומר ואתה דבר אל בני ישראל [לאמר אך את שבתותי תשמרו וגו'] (שמות ל"א י"ג). ובילקוט שמעוני דברי הימים ב רמז תתרפה אמר רבי יהודה לא חרבה ירושלים אלא שבזו את התורה ות"ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא, מאי עד לאין מרפא, אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ה
הידור מצוה
א. הידור מצוה, שנאמר [שמות ט"ו ב'] זה אלי ואנוהו[24] ואמרו חז"ל התנאה לפניו במצוות ולכן צריך בכל מצוה לעשותה בכל כוחו שתהיה נאה מה שאפשר. ואחז"ל [ב"ק ט ב] הידור מצוה עד שליש במצוה.
ב. ואף שמצד הדין אין צריך להוסיף יותר משליש מכל מקום מי שמוסיף הקב"ה יפרע לו שכרו בור זה בחייו בעוה"ז (מ"ב תרנ"ו ס"ק ו)
ג. יש אומרים שאפילו קנה כבר אתרוג או שאר מצוה שראוי לצאת בו בצמצום כגון שיש בו שיעור ביצה מצומצמת ואחר כך מצא אתרוג אחר גדול ממנו, מצוה להוסיף עד שליש בדמי ראשון ולהחליפו בזה. ואם חבירו אינו רוצה להחליף רק דוקא למכור, אין צריך לקנות, כיון שכבר קנה. ויש אומרים שאם כבר קנה, אין צריך להוסיף כלל, רק כשיש לפניו שנים וא' ביוקר מחבירו שליש, יקח ההידור ויוסיף שליש. והמוסיף, יוסיפו לו בעולם הבא (תרנ"ו).
ד. גם במקום שאין ההידור ניכר לעין מצוה להדר ולכן גם בפרשיות שבבתי התפילין או במזוזה יש להדר[25] (מ"ב סי' לז ס"ק ד)
ה. ובכלל דין זה של הידור מצוה, שיבחר המין המשובח ומעולה הראוי לאותה מצוה כדכתיב [דברים י"ב י"א] מבחר נדריך.
[1] רשב"ם
[2] פי' ר' יוסף הכור שור
[3] חזקוני
[4] משך חכמה
[5] רש"י
[6] רבינו בחיי
[7] ת"א ת"י
[8] הכתב והקבלה
[9] רש"י
[10] רש"י נדה סא, ב ד"ה שוע
[11] רשב"ם
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רשב"ם
[15] ת"א
[16] רמב"ן
[17] רש"י
[18] רש"י
[19] רמב"ן
[20] ת"י
[21] רמב"ן
[22] כמו: "וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי... לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה...", במדבר יח' ח'
[23] "כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ...כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם...", עזרא א' ב'.
[24] (בסוכה ריש לולב הגזול משמע מרש"י דהוי דאורייתא וכ"מ בשבת קל"ג וכ"מ בחי' רא"מ על הסמ"ג הל' לולב ובתוס' שם משמע דאינו אלא למצוה לכתחלה).
[25] ועיין ברמ"א או"ח סי' לב סעי' ד ובביאור הגר"א ס"ק יב ועיין בשד"ח מערכה ז' כלל יב שיש מהאחרונים שחולקים וסבורים שאם אינו נראה לעין אין מצוה להדר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה