מקרא
דברים פרק כא
(י) כִּי תֵצֵא לחוץ לארץ[1] לַמִּלְחָמָה מלחמת הרשות[2] עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:
(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ התירה הכתוב רק מפני החשק בהיות יצרו מתגבר עליו, אבל אם מוצא בעצמו שאין לו חשק בבעילתה אלא שהוא רוצה לקחת לו אשה לא ישא לזו[3] וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:
(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ ורק אז מותרת לך ולא במלחמה[4] וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה י"א שתתקן אותם כלומר שתקצוץ[5] אֶת צִפָּרְנֶיהָ וי"א שהכוונה שתגדל אותם כדי שתהיה מנוולת עליו[6]:
(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ שמא בעבור יופי מלבושה חשק בה[7] וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ ותטבול ותתגייר וּבָכְתָה אֶת העבודה זרה של אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וגם תתאבל עליהם כדי להשכיח מלבה כל קשר לע"ז ולהיותה גויה ותתיאש ממשפחתה ומבית אביה ותדבק עם האיש הזה שהיא עתידה להיות לו לעולם[8] יֶרַח יָמִים חודש ימים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:
(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ בנתינת גט וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר לא תסחור[9] בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ מלשון עונה כלומר בעילה[10]: ס
(טו) כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה:
(טז) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ דין זה רק במה שיש לו ולא במה שעתיד להיות לו לֹא יוּכַל התורה מצווה לנו שאין לו רשות[11] לְבַכֵּר לתת לו כבכור[12] אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵיבמקום[13] בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר:
(יז) כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר יודיע לכולם שהוא הבכור[14] ומצווה לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ ראוי מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה המשוה את הבכור לאחיו בנחלתו עובר בלא תעשה ועשה[15]: ס
(יח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר סר מלקבל תוכחות וּמוֹרֶה ממרה אביו ואמו ומקנטר אותם[16] אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ ילמדו ויוכיחו אותו[17] וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם:
(יט) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר בית הדין שב[18] -מְקֹמוֹ:
(כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ וגונב משלנו[19] זוֹלֵל בשר וְסֹבֵא יין[20]:
(כא) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ אמנם אם הבן מקבל על עצמו דרכי התורה אין עושים בו דין סורר ומורה[21]: ס
(כב) וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת חטא גדול שראוי להמיתו עליו ולתלותו על עץ לגודל חטאו כגון מורד במלכות[22] וְהוּמָת או שהומת בבי"ד בבסקילה[23] וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ:
(כג) לֹא תָלִין שלא ישהה לילה את נִבְלָתוֹ של התלוי עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי כי חרפה לפני אלהים לִתלות איש אלא חטאיו גרמו לו וכשרואין בני אדם את התלוי רגילין לקלל את הדיינים או קרובים של הרוג והקב"ה אמר לא תקלל ולכך לא תלין נבלתו אלא קבר תקברנו[24] וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ שאם לא היה נקבר יטמאו בו נוגע או מאהיל[25] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: ס
דברים פרק כב
(א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים שברחו והרחיקו מבעליהם[26] וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם אלא הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:
(ב) וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ והוא בארץ אחרת או ש - וְלֹא יְדַעְתּוֹ אינך חייב לרדוף אחריו אלא[27] וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ:
(ג) וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם: ס
(ד) לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים רובצים[28] בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם אלא הָקֵם תָּקִים משאו שנפל מעליו עִמּוֹ עם בעליו אבל אם הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה אם רצית להטעין טעון פטור[29]:
(ה) לֹא יִהְיֶה כְלִי כלי זיין או בגדים מיוחדים לגבר[30] גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה: פ
נביא
ישעיהו פרק מד
טז. חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ חלק מהעץ, שרף בתוך האש, עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל, יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע ועל מקצת העצים, יצלה צלי בשר וישבע, אַף יָחֹם, וְיֹאמַר הֶאָח אף יחמם עצמו בעצים שמבעיר, ויאמר: "האח", (לשון שמחה), חַמּוֹתִי, רָאִיתִי אוּר ועוד ישמח בכך, שגם גופו נהנה מהאש, מהחום ומהאור שמאירה.
יז. וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ ומה שנשאר מהעץ, יעשה לפסל, יִסְגָּד לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ, וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו, וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי, כִּי אֵלִי אָתָּה ישתחווה ויתפלל אליו, שיציל אותו מצרותיו.
יח. לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ את הבל הפסילים, כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם כי עיניהם וליבם, מכוסים בַּטִיחַ (היצר הרע), ואינם רואים ומבינים האמת.
יט. וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ לא משיב הדבר אל ליבו, לשוב ולהתבונן בו, וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לֵאמֹר, חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ, וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם, אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל ואין בהם דעת ותבונה, להבין שהדבר ששימש אותו לשריפה, לאפות לחמו, ולצלות בשרו, משמש אותו לאלוהים ! וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה, לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד ומיתר העץ הנשאר, עושה פסל מתועב, ומשתחווה לענף עץ.
כ. רֹעֶה אֵפֶר הפסל, שסופו (אחר שישרף) אֵיפר, הוא הרועה ומדריך את העובד לו, לֵב הוּתַל הִטָּהוּ ליבו, הִיטל בו, והיטה אותו לעבוד אותו. וְלֹא יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ, וְלֹא יֹאמַר הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי ולא יציל את נפשו כשיבין, שהלא ימיני יָצְרָה פסל זה, ושקר הוא.
כא. זְכָר אֵלֶּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי אָתָּה אך אתה ישראל זכור דברים אלו, יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד לִי אַתָּה הלא אתה נוצרת להיות לי עבד, יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי ישראל, אל תשכחני.
כב. מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ, וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ כמו עב, ענן החולף ונעלם, כך מחקתי פשעיכם וחטואתיכם, שׁוּבָה אֵלַי, כִּי גְאַלְתִּיךָ שובו בתשובה, כי עתיד אני לגאול אתכם.
כג. רָנּוּ שָׁמַיִם כאילו גם השמים, ישמחו שמחה רבה, כִּי עָשָׂה יְקֹוָק גאולה לישראל, הָרִיעוּ תרועת שמחה, תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ מרכז כדור הארץ, (מעומק הארץ, תצא תרועת השמחה על גאולת ישראל), פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה פתחו ההרים פיכם - ברינה, יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ וכל עצי היער,
כִּי גָאַל יְקֹוָק יַעֲקֹב, וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר על שהתפאר שם ה', בגאולת עמו ישראל.
כד. כֹּה אָמַר יְקֹוָק גֹּאֲלֶךָ שגאל אותך, וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן ושיצר אותך להיות לו לעם, משיצאת מבטן,(מאז שנהיית לעם), אָנֹכִי יְקֹוָק עֹשֶׂה כֹּל שכל הנעשה בעולם - אני עושה, נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי אני לבדי נטיתי השמים, רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי וממני היתה פריסת הארץ.
כה. מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים מבטל את האותות שנותנים חכמי העמים, החוזים בכוכבים, (בדים - הקוסמים, שדבריהם מלאים כזב ומרמה) וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל יעשה את דעת הקוסמים, כהוללים ומשוגעים. מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר, וְדַעְתָּם יְסַכֵּל
כו. מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ, וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים מקיים ומשלים (שנעשים דבריהם בשלימות), דבר עבדו ישעיהו, ושאר שליחיו הנביאים, הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב שתהיה מיושבת באנשים, וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה, וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם וערי יהודה שיבנו, וחורבות הערים - יקים ויבנה.
כז. הָאֹמֵר לַצּוּלָה אומר לבבל, שנמשלה למצולה, (מקום מים רבים - ענין חוזק ומלאה בטובה) חֳרָבִי התייבשי, (שתאבד ממנה כל טובה, ע"י כורש) וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ ונהרות בבל (אנשי בבל) יתייבשו (יכרתו)
כח. הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי אומר על כורש, שהוא מלך שלי, שעושה רצוני, וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם והוא ישלים את רצוני בחורבן בבל, ובשיבת ישראל, וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה שיצווה לבנות את ירושלים, וְהֵיכָל תִּוָּסֵד וליסד, את יסודות היכל ה' (ביהמ"ק)
כתובים
(יד) גַּם כָּל שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הִרְבּוּ למעול לִמְעָל מַעַל כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם וַיְטַמְּאוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם:
וכמו שכתוב באיכה פ"ד פס' יג "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים" ונאמר במדרש (איכה רבה פרשה ד) "ר' יודן שאל לר' אחא היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים, א"ל לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל, תמן כתיב (ויקרא י"ז) ואיש איש מבית ישראל אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו' וכסהו בעפר, ברם הכא (כאן) כתיב (יחזקאל כ"ד) כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר, וכל כך למה להעלות חמה ולנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות, שבע עבירות עברו ישראל באותו היום, הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וחללו את השם וטמאו את העזרה ושבת ויום הכיפורים היה, וכיון שעלה נבוזראדן ראה לדמו של זכרי שהיה רותח ושאל מהו דם זה, אמרו ליה דם פרים וכבשים, הביא פרים וכבשים ושחט על הדם ולא נרגע מרתיחתו, אייתי כל מיני דמים ולא אידום, אמר להם אם תאמרו לי את האמת מוטב ואי אני אסרק לבשרם של אותם אנשים במסקרות של ברזל ולא אמרו ליה, והשתא דאמר להו לית הכי, אמרו ליה מה מה נכסה ממך נביא וכהן היה לנו, והיה מוכיח אותנו קבלו לשם שמים ולא ולא קבלנו ממנו אלא עלינו עליו והרגנו אותו, אמר אמר להם אני אפייס אותו, אייתי סנהדרי גדולה שחט עילויה ולא נח, שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח, אייתי פירחי כהונה שחט עלויה ולא נח, שחט תינוקות של בית רבן עילויה ולא נח, גחין עילויה א"ל זכריה טובים שבעמך איבדתי רצונך שיאבדו כולם, לאלתר נח, והרהר נבוזראדן הרשע תשובה ואמר ומה מי שמאבד נפש אחת מישראל כך כתיב בו (בראשית ט') שופך דם האדם באדם דמו ישפך אותו האיש שאיבד נפשות הרבה עאכ"ו, מיד נתמלא הקב"ה רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו, על אותה שעה הוא אומר מחטאת נביאיה עונות כהניה השופכים בקרבה דם צדיקים
(טו) וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו את הנביאים ירמיה, ישעיה, צפניה שהיה מתנבא בבתי הכנסיות, וחולדה שהיתה מתנבאת אצל הנשים וחלק מנביאי תרי עשר שנבואתם נכתבה לדורות ועוד נביאים שלא נכתבה נבואתם הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ כִּי חָמַל עַל עַמּוֹ וְעַל מְעוֹנוֹ:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
אין עושין מצוות חבילות חבילות
כמה אופנים שבהם לא נאמר דין זה
א. כמבואר לעיל עושים קידוש והבדלה או קידוש עבור שני ימים כגון שבת ויו"ט מכיון שהכל מצוה אחת היא של קדושת היום
ב. וכן כמברך ברכת מעין שלושל יכול לברך באותה ברכה על יין פירות ומיני מזונות מכיון שהכל מצוה אחת של ברכה אחרונה על המאכלים
ג. במקום בו אינו יכול לקיים את המצוה אלא אם עושה אותה חבילות חבילות כגון שיש לו רק כוס אחת של יין וצריך לברך ברכת המזון ולומר הבדלה או שרוצה לברך שבע ברכות וברכת המזון על אותה הכוס רשאי לעשות את שתי המצוות כאחת, מכיון שאי אפשר בענין אחר.
ד. אם אינו עושה המצוות בבת אחת ומפסיק ביניהם כגון שמקדש על הכוס ומניחו לברך עליו ברכת המזון אחר הסעודה, אין בזה משום אין עושים מצוות חבילות חבילות ומותר הדבר.
ה. ולכן נהגו שלחם שהניחוהו עבור עירוב תבשילין בוצעים עליו בשבת עבור לחם משנה מכיון שיש הפסק גדול בין מצוה למצוה.
ו. בשני מצוות שאינם חובה אלא רשות אין שייך דין שאין עושין מצוות חבילות חבילות.
ז. ולכן נהגו בברית מילה לקדש ולברך ברכת הברית על אותה הכוס מכיון שברכת הברית על הכוס אינה חובה מעיקר הדין[31].
ח. בחגים ומועדים או מי שחל יום השנה של פטירת הוריו באותו היום יכול להדליק נר אחד עבור שניהם ואין בדבר משום אין עושין מצוות חבילות חבילות.[32]
[1] ספורנו
[2] רש"י
[3] רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] תי" חזקוני
[6] ת"א רש"י והוא מחלוקת תנאים בגמ'
[7] אבע"ז
[8] ת"י רבינו בחיי
[9] ת"י
[10] ת"א
[11] רמב"ן
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] חזקוני
[14] ת"י
[15] רמב"ן
[16] רבינו בחיי רשב"ם
[17] ת"א רש"י
[18] ת"א ת"י
[19] רבינו בחיי
[20] ת"י
[21] ת"י
[22] רמב"ן העמק דבר
[23] ת"י
[24] ת"י רשב"ם
[25] רשב"ם
[26] רמב"ן
[27] רמב"ן העמק דבר
[28] אבע"ז
[29] רש"י
[30] ת"א רש"י
[31] צי"א חי"ג, נב
[32] שו" הר צבי יו"ד קצח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה