מקרא
דברים פרק כב
(כה) וְאִם יראו אותה בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ שהרי זו בחזקת אנוסה ופטורה[1]:
(כו) וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה:
(כז) כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ גם אם צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ ואפילו שמעו שלא צעקה פטורה כיון שאין שם מושיעים לה והכלל, אם יש לה מושיעים בין בעיר בין בשדה חייבת, אין לה מושיעים בין בעיר בין בשדה פטורה, שלא דבר הכתוב אלא בהווה ולא ידעתי בדין הצעקה, אם ראינו נערה שהחזיק בה האיש והיא נלחמת בו בכל כחה ובוכה ואוחזת בבגדיו או בשערותיו להמלט ממנו ולא ידעה לצעוק למה תסקל, אלא גם הצעקה בהווה, לדון בה מן הסתם בעיר מפותה ובשדה אנוסה[2]:
(כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ בחזקה באונס וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ ע"י עדים שהעידו על הדבר[3]:
(כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו: ס
דברים פרק כג
(א) לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו ואפילו אנוסת אביו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אשה שראה אָבִיו כלומר אשה שנבעלה ע"י אביו אפילו ברצון בפיתוי[4]: ס
(ב) לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא זה שנתבקעו ביציו או אחת מהן וּכְרוּת שָׁפְכָה מי שנכרת לו האבר שהוא כלי שממנו ישפוך המים והזרע בִּקְהַל יְקֹוָק שלא יחשב כאחד מקהל ה' שיקח בת ישראל[5]: ס
(ג) לֹא יָבֹא מַמְזֵר הוא הנולד מביאת אחד מהעריות והוא שם לאיש מוזר מאחיו ויודעיו שלא יודע מאין בא, הנולד לאיש מאשת אביו הוא ירחיק אותו ולא יודה בו, לבשתו ולכלמתו מן המעשה הרע שעשה[6]בִּקְהַל יְקֹוָק גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְקֹוָק: ס
(ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְקֹוָק גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְקֹוָק עַד עוֹלָם:
(ה) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ:
(ו) וְלֹא אָבָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(ז) לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם יצוה אם נלחם עליהם בעיר שכבשו הם מן העמים שלא נקרא להם לשלום וכן אם יבואו הם להלחם בארצנו, מותר לנו לרדוף אחריהם ולכבוש מהם המדינות להכות יושבי הערים שעשו עמנו הרעה, כמו שעשה יפתח (שופטים יא לג)[7] כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם: ס
(ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ הוזהרנו בלאו זה שלא להרחיק זרע עשו או מצרים מהתחתן עם זרע ישראל אחר שיתגיירו אלא עד שלשה דורות כלומר שלא נמנע מהתחתן עמהם, שאין בהם איסור כמו בעמון ומואב, אלא מותרין הם אחר שני דורות ועובר על זה והסכים בדעתו שלא להתחתן בם אפילו אחר שני דורות מצד שהצר לישראל או מצד שקבע בלבבו שנאה עמהם מפני שבאו מאומה אחרת, עבר על לאו זה ואל תשמע מדברינו שנהיה מצווים להתחתן עמם אחר שלשה דורות, שאין כוונת הכתוב לצוותנו להתחתן עמם חלילה, והמשפחות המיוחסות שבישראל לא ירדו ממעלתן להתחתן עמהם, אלא כוונת הכתוב שאין בהם איסור כלל[8]:
(ט) בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְקֹוָק וקודם דור שלישי מצוה להרחיקם לפיכך מצרי ואדומי או מצרי שנתגיירו אסורים לבוא בקהל, ואין לוקין רק עוברים בעשה[9]: ס
(י) כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב ועל כן הזהיר בו הכתוב[10]:
(יא) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה שיצא ממנו שכבת זרע וגם אם קרה זה ביום נוהג בו הדין הכתוב כאן רק דיברה התורה במה שרגיל להיות וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:
(יב) וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם במקוה טהרה וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ אחרי שייאסף אור השמש כלומר בצאת הכוכבים יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:
(יד) וְיָתֵד כעין מעדר תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ כלי זיינך כלומר חלק מציודו של היוצא למלחמה מלבד כלי הנשק שלו היה גם מעדר כדי ש- וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ כדי לעשות שם צרכיו וְחָפַרְתָּה בָהּ ביתד וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ כסה את הצואה שלך כיון שמי רגלים נבלעים בקרקע ואין צריך לכסות משא"כ צואה צריך לכסות[12]:
(טו) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ וגם ארון העדות מתהלך בתוכו[13] לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ לכן וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת קלון[14] דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ: ס
נביא
ישעיהו פרק מה
טז. בּוֹשׁוּ וְגַם נִכְלְמוּ כֻּלָּם וכל הגויים יבושו ויכלמו בהבל הע"ז, יַחְדָּו הָלְכוּ בַכְּלִמָּה בבושה שעבדו להבל, חָרָשֵׁי צִירִים האמנים שעושים הפסילים[15],
יז. יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיְקֹוָק תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים ובנ"י יִוָשְעוּ ישועה לעולם, לֹא תֵבשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד שהישועה תתקיים לעולם.
יח. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ ולא הכוכבים ומזלות ושאר ע"ז, וְעֹשָׂהּ שעשה את הארץ, הוּא כוֹנְנָהּ והוא לבדו הכין את הארץ, לכל צרכי בנ"א, לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ לא ברא את הארץ לתוהו לריק, אלא הכין אותה לכל צרכי בנ"א היושבים בה, אֲנִי יְקֹוָק וְאֵין עוֹד:
יט. לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם אֶרֶץ חשֶׁךְ לא במקום מסתור וחושך, דברתי דברי על הר סיני להודיע מלכותי בעולם, (ובודאי ידעו כל הגויים את כל ענין המעמד הנורא ההוא) לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי ולא אמרתי לבנ"י לקבל משפטי התורה - לריק ולחינם, אלא לקבל שכר גדול, (וא"כ, גם הגויים חייבים לקבל עליהם מלכות ה', ולעזוב הע"ז) אֲנִי יְקֹוָק דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים כל דברי לבנ"י, צודקים וישרים הם.
כ. הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ, הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם התקבצו וגשו אלי, פליטי הגויים שנצלו מחרב נ"נ, לֹא יָדְעוּ, הַנֹּשְׂאִים אֶת עֵץ פִּסְלָם, וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ הגויים, הנושאים בידם אלוהים מעץ, ומתפללים לאלוהים שלא יוכלו להושיע, לא יָדְעו ולא יבינו - לתקן מעשיהם.
כא. הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ הגידו והגישו טענותיכם, אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו ואף תתיעצו יחד, כיצד לחזק דבריכם, מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מי מהפסילים, השמיע דבריו על מפלת אשור ובבל - לפני מפלתם, מֵאָז הִגִּידָהּ ומאז, עוד לפני שנפלו, השמיע דבר מפלתם, הֲלוֹא אֲנִי יְקֹוָק, וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי הלא רק אני ה', שאין מלבדי עוד כוח שולט בעולם, השמעתי ע"י נביאי, על נפילת עמים עצומים אלו, אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ רק אני ה', אל צדיק ונאמן, להושיע ולקיים דברי נביאיו, אַיִן זוּלָתִי ואין עוד מלבדי.
כב. פְּנוּ אֵלַי פנו אלי, ולא לפסילים, וְהִוָּשְׁעוּ ואז אושיע אתכם, כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כל העמים מכל קצות הארץ, כִּי אֲנִי אֵל, וְאֵין עוֹד ותדעו, כי אני אדון הכל, ואין עוד מושיע מלבדי.
כג. בִּי נִשְׁבַּעְתִּי ה' נשבע בשמו, יָצָא מִפִּי צְדָקָה, דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב יצאה מפי ה', צדקה, לקבל כל השבים אליו, ולא ישוב ה' לאחור - משבועה זו, כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן שכל העמים יכרעו לפני, ישבעו בשמי, (ולא בשם ע"ז), ואני - אקבל תשובתם[16].
כד. אַךְ בַּיְקֹוָק הנביא נשבע בשם ה', לִי אָמַר, צְדָקוֹת וָעֹז לי, לישראל, ה' יתן צדקות וחוזק, רבות יותר מכל העמים,(אף אחר שיכירו בה') עָדָיו אליו, (אל בנ"י) יָבוֹא יבואו הגויים לעשות רצונם, וְיֵבֹשׁוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בּוֹ ויתביישו ממעשיהם, כל הגויים שהיו כועסים ומרעים לישראל.
כה. בַּיְקֹוָק אך בנ"י לא יתביישו כמו הגויים, שאף בגלותם דבקו בה', יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל ומשם כך, יצדיקו ויהללו כולם, את זרע ישראל.
ישעיהו פרק מו
א. כָּרַע בֵּל בנפילת בבל, נשבר וכרע, בֵּל אלוהי הבבלים - על ברכיו, ואף את עצמו לא הציל, קֹרֵס נְבוֹ ואף נבו אלוהי הבבלים, קרס ונפל, הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה שנשאו את שברי אלוהיהם על החיות והבהמות, נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת הבהמות היו עמוסות במשא רב עליהם, מַשָּׂא לַעֲיֵפָה והמשא, כבד לבהמות העייפות.
ב. קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו קרסו, נפלו, וכרעו יחד על ברכיהם, לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא לא יכלו להציל את עצמם, שלא יִנָשְאו ע"י הבהמות, וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה הם עצמם, (הע"ז) הלכו וגלו, (וכ"ש עובדיהם)
ג.שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב, וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הטעונים עלי כמשא, עוד מעת לידתם, (מעת שהיו לעם) הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם שאני נושא אותם, עוד מאז, שיצאו מהרחם. (מעת שהיו לעם)
ד. וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל ועד ימי הזקנה והשיבה של בנ"י, אשא ואסבול את משא בנ"י עלי, (שאוסיף לעזור לבנ"י לעולם) אֲנִי עָשִׂיתִי, וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל, וַאֲמַלֵּט אני עשיתי את ישראל, ואני אשא, אסבול ואציל אותם מאוייביהם. (שלא כמו הפסילים, שהאומנים עשו ונושאים אותם, ואף את עצמם לא יכולים להציל)
ה. לְמִי תְדַמְּיוּנִי וְתַשְׁווּ אל מי תדמו ותשוו אותי אליו, וְתַמְשִׁלוּנִי וְנִדְמֶה ומי דומה לי אף כמשל.
כתובים
(יז) וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ כשדיים כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ:
באו השונאים וקבעו בימה שלהם בהר הבית, ועלה להם מקום שהיה המלך שלמה יושב שם ונוטל עצה מן הזקנים היאך לשכלל בית המקדש; שם ישבו השונאים ונטלו עצה היאך לשרוף בית המקדש. עד שנמלכו ביניהם, נשאו עיניהם והנה ארבעה מלאכים יורדים ובידם ארבעה לפידים של אש ונתנו בארבע זויות של היכל ושרפו אותו:
יצא כהן גדול לילך לו. תפשו אותו שונאים ושחטו גויתו אצל המזבח, מקום שהיה מקריב את התמיד. יצאה בתו בורחת וצווחת: 'אוי לי אבא, חמדת עיני!' תפשו אותה ושחטוה וערבו דמה בדם אביה:
כשראו הכהנים והלויים שנשרף בית המקדש, נטלו את הכנורים ואת החצוצרות ונפלו באש ונשרפו. כשראו הבתולות שהיו אורגות בפרוכת, שנשרף בית המקדש, נפלו באש ונשרפו.
כשראה צדקיה את החורבן, יצא לברוח במחילה שהיתה הולכת מביתו עד ערבות יריחו, מקום שאמת המים באה. זִמֵּן הקדוש ברוך הוא צבי, שהלך על גג המחילה, ורדפו כשדים אחרי הצבי וכשהגיעו לפתח המחילה בערבות יריחו היה צדקיהו ובניו יוצאים, ראום הכשדים ותפשום:
שלח אותם נבוזראדן אצל נבוכדנצר. אמר לו: אמור, צדקיהו, מה ראית למרוד עלי? באיזה דין אדוּנך, אם בדין אלקיך - חיָּב אתה לֵהרג, שנשבעת בשמו לשקר; אם בדיני מלכות - חיָּב אתה ליהרג, שכל מי שעובר שבועתו של מלך חיָּב לֵהרג:
ענה צדקיהו: הרגני ראשון, שלא אראה בדם בני; ובניו אומרים ומבקשים ממנו:
הרגנו תחילה, שלא נראה דם אבינו שפוך על הארץ. וכן עשה להם: שחטם לפני אביהם ואחר כך חטט את עיניו ונתן בתנור והוליכו בבלה. והיה צדקיהו צווח ואומר: בואו וראו, כל בני אדם, שהיה ירמיהו מתנבא עלי ואומר לי: לבבל אתה הולך ובבבל תמות ובבל עיניך לא יראו; - ולא הייתי שומע לדבריו; והריני בבבל - ועיני לא רואות אותה:
(עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה (איכה א) - ר' יהודה אומר: על סילוק דעת ועל סילוק שכינה. אפשר שהיה צדקיהו רואה אחרים שהיו מנקרים את עיניו ולא היה לו דעת להטיח את ראשו בכותל עד שיצאת נשמתו, אלא גרם לבניו שיֵּהרגו לפניו? אלא על אותה שעה נאמר (ירמיה ד): יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים):
אמר לו הקב"ה לירמיהו: אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו - ואין לך כאב לא עלי ולא על בני?! לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ולמשה מקבריהם, שהם יודעים לבכות. אמר לפניו: רבונו של עולם: איני יודע היכן משה קבור. אמר לו הקב"ה: לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא: בן עמרם, בן עמרם, עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים!:
מיד הלך ירמיהו למערת המכפלה ואמר לאבות העולם: עמדו! שהגיע זמן שאתם מתבקשים לפני הקב"ה. אמרו לו: מה יום מימים, שאנו מתבקשים לפני הקב"ה? אמר להם:
איני יודע, מפני שהיה מתירא, שלא יאמרו: בימיך היתה זאת לבנינו:
הניחם ירמיהו ועמד על שפת הירדן וקרא: בן עמרם, בן עמרם, עמוד! הגיע זמן שאתה מתבקש לפני הקב"ה. אמר לו: מה היום מימים, שאני מתבקש לפני הקב"ה? אמר לו ירמיהו:
איני יודע. הניחו משה והלך לו אצל מלאכי השרת, שהיה מכיר אותם משעת מתן תורה, אמר להם: משרתי עליון! כלום אתם יודעים מפני מה אני מתבקש לפני הקב"ה? אמרו לו: בן עמרם, אי אתה יודע שבית המקדש חרב וישראל גלו? מיד קרע בגדי כבוד שהלבישו הקב"ה, והניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה והולך עד שהגיע
ספר התודעה - פרק שלשים ושלשה (המשך):
אצל אבות העולם:
אמרו לו אבות העולם: משה רועה ישראל, מה היום מימים? אמר להם: אבות אבותי, אין אתם יודעים שבית המקדש חרב וישראל גלו לבין אומות העולם? מיד אף הם קרעו בגדיהם והניחו ידיהם על ראשיהם והיו צועקים ובוכים והולכים עד שהגיעו לשער בית המקדש. כיון שראה הקב"ה, מיד וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק (ישעיה כב), ואלמלא מקרא שכתוב, אי אפשר לאומרו. והיו בוכים והולכים משער לשער, כאדם שמתו מוטל לפניו. והיה הקב"ה סופד ואומר: 'אוי לו למלך שבקטנותו הצליח ובזקנתו לא הצליח!':
בשעה שחרב בית המקדש בא אברהם לפני הקב"ה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו ומכה את פניו וקורע את בגדיו ואפר על ראשו, והיה מהלך בבית המקדש וסופד וצועק. אמר לפני הקב"ה: מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון, שבאתי לידי בושה וכלימה זאת? - כיון שראוהו מלאכי השרת, אף הם קשרו הספד שורות שורות ואומרים: נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח (ישעיה לג) - מסילות שהתקנת לירושלים, שלא יהיו עוברי דרכים פוסקים מהם, שהיו ישראל עוברים ושבים בהם בחגים - היאך שבתו!:
ספר התודעה - פרק שלשים ושלשה (המשך):
באותה שעה נזקק הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם: מה לכם קושרים מספד שורות שורות? אמרו לפניו: רבונו של עולם! מפני אברהם אוהבך שבא לבית וספד ובכה, מפני מה לא השגחת עליו? אמר להם: מיום שנפטר אוהבי מלפני לבית עולמו, לא בא לביתי, ועכשָׁו מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי? (ירמיה יא) - אמר אברהם לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מפני מה הגלית את בני ומסרתם בידי האומות והרגום בכל מיתות משונות, והחרבת את בית המקדש, מקום שהעליתי את יצחק בני עולה לפניך? אמר לו הקב"ה לאברהם: בניך חטאו ועברו על כל התורה ועל עשרים ושתים אותיות שבה. אמר אברהם לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתך? אמר לו: תבוא תורה ותעיד בהם בישראל:
מיד באה תורה להעיד בהם. אמר לה אברהם: בתי, באת להעיד בהם בישראל שעברו על מצוותיך - ואין לך בושת פנים מפני? זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך עד שבאו בני להר סיני וקבלו אותך וכבדוך - ועכשָׁו את באה להעיד בהם ביום צרתם? כיון ששמעה תורה כך, עמדה לצד אחד ולא העידה בהם:
אמר לו הקב"ה לאברהם: יבואו עשרים ושתים אותיות ויעידו בהם בישראל. מיד באו עשרים ושתים אותיות. באה אל"ף להעיד בישראל שעברו על התורה, אמר לה אברהם:
אל"ף, את ראש לכל האותיות - ובאת להעיד בישראל ביום צרתם? זכרי יום שנגלה הקב"ה על הר סיני ופתח בך אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ (שמות כ), ולא קבלוך אומה ולשון אלא בני - ואת באה להעיד בבני! מיד עמדה אל"ף לצד אחד ולא העידה בהם:
באה בי"ת להעיד בהם בישראל. ואמר לה אברהם: בתי, את באה להעיד על בני, שהם זריזים בחמשה חומשי תורה, שאת בראש התורה? מיד עמדה בי"ת לצד אחד ולא העידה כלום:
וכיון שראו כל האותיות שהשתיקן אברהם, נתביְּשו ועמדו בעצמן ולא העידו בישראל. מיד פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר: רבונו של עולם, למאה שנה נתת לי בן, וכשעמד על דעתו והיה בחור בן ל"ז שנים, אמרת לי: 'העלהו עולה לפני', ונעשיתי עליו כאכזרי ולא רחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפַתִּי אותו - ולא תזכור לי זאת, ולא תרחם על בני?:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ה
הידור מצוה
א. הידור מצוה שייך גם אם אינו יכול להדר בכל המצוה אלא רק בחלק ממנה כגון שיכול להדליק רק נר אחד בחנוכה בשמן זית והשאר בשעוה פ שאינו מהדר בכל המצוה וכן אם קונה תפילין ואין לו כסף להדר בכל הפרשיות הבתים והרצועות יהדר במה שיכול
ב. אם קיים אדם מצוה ואח"כ נזדמן לו לקיימה בהידור גדול יותר מן הראוי שיקיימה שוב בהידור כגון מצות נטילת לולב שנזדמן לו אחר שנטל כבר אתרוג או אחד מהמינים מהודר יותר מן הראוי שייטול שוב לשם מצוה אמנם לא יברך שוב על המצוה.
ג. במקום הידור מצוה אין איסור של בל תשחית ולכן אם כתב סת"ם ויצא לו חלק שאינו מהודר כל כך מותר לגונזו כדי לכתוב יפה ממנו וכן אם מצא אתרוג מהודר ייקחהו אף על פי שעל ידי כן יזרק האתרוג הראשון שהיה בידו
ד. אם רצה להוציא ספר תורה מהודר לקריאת התורה ובטעות הוציא הספר שאינו מהודר כל כך לא יחזירנו לארון קודש כדי להוציא את המהודר משום ביזוי הספר תורה ואין שייך כאן הידור מצוה מכיון שהמצוה היא קריאת התורה ובעצם הקריאה אין הידור על יד שהכתב מהודר יותר[17]
ה. התחיל בקיום מצוה ובתוך כדי קיומה נזדמן לו מהודר יותר לא יניח השאינו מהודר וייקח המהודר משום שעי"כ ייגרם ביזוי המצוה ממש
ו. אבל אם לא התחיל כללל ודאי ייקח המהודר ואם התחיל להכין ולהכשיר המצוה ובתוך כך בא לו מהודר יותר נחלקו האחרונים אם יפסיק וייקח המהודר
ז. ולפיכך התחיל להדליק נרות שבת בשעוה ונזדמן לו שמן זית לא יפסיק אבל אם בתוך כדי הנחת נרות השעוה נזדמן לו שמן זית הדבר תלוי במחלוקת הנ"ל וראוי להחמיר ליקח של השמן זית.
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] העמק דבר
[4] רש"י
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת נד נה
[9] שם ושם
[10] רמב"ן
[11] ת"י
[12] רש"י גמ' ברכות כה והמפרשים שם
[13] רשב"ם
[14] ת"י
[15] פסילים נקראו צירים, שמביאים חבלים וכאבים לעובדיהם.
וכן נקראו עצבים, שמעציבים את עובדיהם.
[16] "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד", צפניה ג' ט'.
[17] שו"ת הר צבי סי' סג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה