מקרא
דברים פרק כה
(ד) לֹא תַחְסֹם שׁוֹר או כל בהמה חיה ועוף בְּדִישׁוֹ כשהוא הוא בא לדוש את התבואה אפילו אם עוד לא נכנס בפועל לדוש[1]: ס
(ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ יסיר אותה מהיות עוד יבמתו אבל תהיה כאשתו לכל דבר אפילו לגרשה בגט ולהחזירה[2]:
(ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת ואין זה שם ממש שיהיה שמו כשמו, אלא יקום על שם אחיו המת בנפש ידבר הכתוב[3] וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:
(ז) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה שער בית הדין[4] אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
(ח) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו משיאין לו עצה ההוגנת לו, אם הוא ילד והיא זקינה, אומרים לו - מה לך אצל זקינה, אם הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו - מה לך אצל ילדה, לך אצל בת גילך, אל תכניס קטטה בתוך ביתך. ואם היא בת גילו אומרים - למה לא תקים לאחיך שם. וכן לעניין היופי והיחס[5] וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:
(ט) וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו על הקרקע[6] וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
(יא) כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו באבר הבושה, והם הביצים ויש בזה גם סכנה[8]:
(יב) וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ ע"י תשלום ממון הבושת שלו לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ: ס
(יג) לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ נרתיק המיועד לשום בו משקולות[9] אֶבֶן וָאָבֶן אבנים המשמשות לשקילה ואסור אפילו להשהותו בבית[10] גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה אם עושים שני מדות לקנות ולמכור בכל מדה בפ"ע אין זה לא מדה שלמה ולא מדת צדק משא"כ מי שאין לו אלא מדה אחת שקונה למוכר בה אבל אינה צודקת מקרי מדה שלמה שהרי מוכר ללוקח בה. אבל עדיין אינה של צדק והזהיר הכתוב בלאו לא יהיה לך בביתך גדולה וקטנה ואח"כ הזהיר בעשה[11]: ס
(יד) לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה מידה שמודדים בה נפח גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה והוזהרנו בשני פסוקים אלו שאסור לאדם להשהות בביתו או בחנותו מדה חסרה או או יתירה משקל חסר או יתר כדי לרמות בה ואפילו שאינו מודד בה[12]:
(טו) אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק שמצודקת כלומר שמאומתת במשקלה[13] יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(טז) כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל בשאר דברים בפה ובמעשה בסתר או בגלוי[14]: פ
(יז) זָכוֹר בפה אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
(יח) אֲשֶׁר קָרְךָ קרה לך בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב הרג את הזנב כלומר אלו שבסוף המחנה בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים כמו נחלשים הן בגוף הן בנפש שרצו לסור מדבר ה' והם היו אנשים משבט דן שנפלטו מהענן כיון שהיה בידם עבודה זרה[15] אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:
(יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה[16] מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו[17]: פ
נביא
ישעיהו פרק מח
י. הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ ביסורים של עניות, וְלֹא בְכָסֶף אך לא כצורף כסף, ששם הכסף בחוזק האש לנקות הסיגים, בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי אלא שמתי אתכם, בְּכּוּר של עניות, במקום כור הכסף הנצרף באש.
יא. לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה למעני בלבד אעשה היסורים בהארכת אף, כִּי אֵיךְ יֵחָל כי איך אוכל לכלותכם, ולחלל שמי בעמים, וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן ולא אתן, שיפארו ויכבדו הגויים אלוהים אחרים, בנצחונם על ישראל.
יב. שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי יעקב, שאני קראתיו ישראל, אֲנִי הוּא אלוקים בהווה, אֲנִי רִאשׁוֹן בעבר, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן בעתיד.
יג. אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ שמה את יסודות הארץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם העמיד השמים בטפח ידו הימנית, קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו במאמר פי בלבד, עומדים שניהם יחד.
יד. הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשְׁמָעוּ הקבצו בנ"י ושמעו, מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה מי בכל הע"ז, יכול להגיד העתידות שאומַר לכם, יְקֹוָק אֲהֵבוֹ, יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים ה' אוהב את כורש שיעשה את חפץ ה' בבבל, ויכה בחוזק זרועו בכשדים.
טו. אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי על מפלת בבל, אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ קראתי והבאתי את כורש על בבל, והצליח דרכו במלחמתו איתם.
טז. קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת את דבר נבואה זו, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי הנבואה על מפלת סנחריב, שהיתה כבר, לא נאמרה בסתר, אלא בפרסום רב, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי מאז היות הנבואה בעולם, שם הייתי לקבל הנבואה, ונבאתי עליהָ בפניכם, וְעַתָּה יְקֹוָק אלוהים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ וכעת, נשלחתי ברוח הנבואה, לנבא על מפלת בבל,
יז. כֹּה אָמַר יְקֹוָק גֹּאַלְךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מלמד אתכם ללכת בדרך טובה להועיל לכם שלא תגלו כלל, מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ מלמד אתכם באיזו דרך ללכת,
יח. לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי לו הייתם מקשיבים למצוות ה', וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ היה לכם שלום רב כמי הנהר, וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם והייתם מקבלים רוב צדקה - כגלי הים הרבים.
יט. וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ זרע ישראל היה רב כחול הים, וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעוֹתָיו וצאצאיך היו רבים, כדגים שבמעי הים (בתוככי הים) לֹא יִכָּרֵת לא היה נכרת עם ישראל, וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי ולא היה מושמד שם ישראל מלפני ה' ית'.
כ. צְאוּ מִבָּבֶל, בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים בְּקוֹל רִנָּה ועל אף שכבר גליתם, שמעו הנבואה על היציאה המהירה מבבל, ובקול גילה ושמחה, הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת דבר השיבה מגלות בבל, הוֹצִיאוּהָ עַד קְצֵה הָאָרֶץ פרסמו הנבואה עד קצה הארץ, אִמְרוּ: גָּאַל יְקֹוָק עַבְדּוֹ יַעֲקֹב:
כא. וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת הוֹלִיכָם ועוד דעו, שלא בצמא תלכו במקומות היבשים ממים, מַיִם מִצּוּר הִזִּיל לָמוֹ יוציא לכם מים מהסלע, וַיִּבְקַע צוּר וַיָּזֻבוּ מָיִם יבקע הסלע ויצאו ממנו מים.
כב. אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְקֹוָק לָרְשָׁעִים אך לבבלים לא יהיה שלום !
ישעיהו פרק מט
א. שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק הקשיבו הגויים שבאיים, ומלכויות הרחוקות, יְקֹוָק מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מזמן שהייתי בבטן אמי, זימן אותי לנבואה, מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי עוד שהייתי במעי אמי, קרא שמי ישעיהו, שמורה על הישועות שאנבא.
ב. וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה שם נבואות הפורענות על הרשעים שבפי, כחרב חדה, נבואות חדות, ובלי פחד אנבא אותם, בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי ויחביא אותי מפניהם, בצל ידו - כחרב שביד, וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר וכן נתן אותי, כמו חץ ברור, נקי וחד, בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי ויסתיר אותי מפניהם, באשפת החיצים,
ג. וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה ומזומן אתה לשליחות, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר וישראל אתה, שאני מתפאר בהם מכל העמים.
ד. וַאֲנִי אָמַרְתִּי, לְרִיק יָגַעְתִּי ואני חשבתי שלריק אני מוכיח את ישראל, (שאינם שבים בתשובה), לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי כיליתי את כוחי, לריק ולהבל, אָכֵן אך באמת, מִשְׁפָּטִי אֶת יְקֹוָק וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי משפטי ופעולתי, הינם לפני ה', וגלוי לפניו שאני את שליחותי עשיתי, (אף שבנ"י לא שמעו אלי)
כתובים
סיכום ימי המצור והחורבן
3319 צר נבוכדנצר על ירושלים וילכדה כמ"ש (דניאל א') ג' למלכות יהויקים, והוליך את יהויקים לבבל, גם לדניאל חנניה מישאל ועזריה. ואח"ז השיב נבוכדנצר את יהויקים לירושלים ועמד באמונתו ג' שנים כמ"ש ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים.
3323 יהויקים היה נכנע ועבד לנבוכדנצר שלש שנים ובשנה ד' שנת ג' אלפים שכ"ג, היא שנה ז' לתחלת מלכות יהויקים, מרד בו שנית שנאמר וישב וימרוד בו לפ"ז עמד במרדו ארבע שנים עד 3326
3327 בשנת י"א ליהויקים (והוא ח' לנבוכדנצר) הוא ג' אלפים שכ"ז שלח ה' גדודי כשדים ולכדוהו ומת בדרך והיתה נבלתו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (כנבואת ירמיה ל"ו).
יהויכין בן יהויקים ונקרא במקום אחר יכניה מלך אחר אביו בן י"ח שנה (מלכים ב' כ"ד) ובדברי הימים כתב בן שמונה שנה תירץ הרד"ק שאביו יהויקים המליכו בחייו י' שנים, ומלך יהויכין אחר מות אביו בשנת שכ"ז שלשה חדשים (ועשרה ימים דברי הימים ב' ל"ו)
ועלה עליו נבוכדנצר ח' למלכו (של נבוכדנצר) ובירמיה (נ"ב) כתב בשנת שבע ופירש רלב"ג שעברו לו שבע שנים שלמות ובשנה ח' הגלה את יהויכין, ורש"י כתב בירמיה בשנת שבע הוא גלות יכניה, ובספר מלכים אמר בשנת ח' היינו ח' שמלך נבוכדנצר היא שנת שבע שכבש את יהויקים לעבד
ועשרת אלפים גלו עמו והחרש והמסגר (מלכים ב' כ"ד) ובאותו סימן למטה אמר שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף. (ופירש"י בא הכתוב הג' והכריע בירמיה (נ"ב) זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשה אלפים וכ"ג, אמור מעתה שלשה אלפים היה משבט יהודה ושבעה אלפים מבנימין ושאר שבטים ואף בסדר עולם למדנו כן עכ"ל ואז גלה ברוך בן נריה.
דריוש נולד בשנה זו ג' אלפים שכ"ז
צדקיהו בן יאשיהו אחיו של יהויקים, הוא מתניה, המליכו מלך בבל תחת יכניה ויסב שמו צדקיהו.
המליכו נבוכדנצר בו בשנה בשנת 3327 ובן 21 היה במלכו ומלך 11 שנה (מלכים ב' כ"ד) עד שנחרב הבית ונקרא ג"כ שלום, יהוצדק אחי עזרא הסופר כהן גדול, ירמיה ויחזקאל נביאים בירושלים וברוך נשאר בבבל ונקרא צדקיהו כושי שהיה משונה במעשיו וצדיק גמור.
צדקיהו נשבע לנבוכדנצר ואיתשל על נדרו, ועורו עיניו
3330מעשה שושנה בת חלקיה אשת יויקים שרצו שני זקנים שופטים לשכב עמה ואם לא יעלילו עליה ששכבה עם נער אחד והיא לא רצתה ודניאל בחכמתו הצילה ע"י חקירה ושלא נתכוונו עדותן ואולי הוא אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה
3331 ירמיה נבא על חורבן בבל (ירמיה נ"א) ד' לצדקיהו,
3332 יחזקאל בן בוזי הכהן התנבא ה' לגלות יהויכין ככתוב ריש יחזקאלוהוא שנת 30 ליובל האחרון
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ו
זריזים מקדימים למצוות
א. י"א שאם ימתין יום או יומים[18] בעשיית המצוה יוכל לעשותה מן המובחר עדיף לעשותה מן המובחר[19], אם אין חשש שתיבטל המצוה (תרוה"ד סי' ל"ה). וי"א דאעפ"כ לא ימתין אלא יעשה מיד אפי' שאינו מן המובחר[20] (בחיי"א שם סוסעי' א' בשם ספר חסידים)
ב. י"א דצריך לברך ברכת קידוש לבנה מיד אחר ג' ימים מעל"ע ואין להשהות המצוה כדי לקיימה מן המובחר[21] (מ"ב סי' תכ"ו ס"ק כ') וי"א דנכון להמתין עד מוצ"ש כדי לקיים מצוה מן המובחר[22] (מחבר ורמ"א שם סעי' ב') וי"א דצריך להמתין ז' ימים (שם סעי' ד') ועכ"פ לא יתאחר לכתחילה יותר מי' בחודש[23] (רמ"א שם סעי' ב')
ג. אע"ג דעיטוף בציצית קודם לתפילין אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית, אין צריך להמתין[24] על הציצית, אלא מניח תפילין מיד (רמ"א או"ח סי' כ"ה סעי' א')
ד. מצווה להקדים לקרוא ק"ש של שחרית במהרה כל מה שיוכל[25] אבל לא יקרא אותה משום זה ביחידות או בלא תפילין (סי' נ"ח סעי' ב' ובמ"ב שם)
[1] רש"י
[2] ספורנו
[3] רבינו בחיי
[4] ת"א ת"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רבינו בחיי
[7] ת"י
[8] אבע"ז רבינו בחיי
[9] ת"י
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] העמק דבר
[12] מצוות ה' אלה מצוות ל"ת רעב
[13] ת"א ת"י
[14] רבינו בחיי אבע"ז
[15] ת"י
[16] רש"י
[17] רמב"ן
[18] זהו ל' החיי"א שם וזה לשיטתו בנשמ"א שם אבל מתרוה"ד (סי' ל"ה) גופא משמע דאפי' עד י' ימים משהין ולא חיישי' שמא ימות
[19] בחיי"א דייק זה משו"ע או"ח סי' תכ"ו סעי' ב' דאין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים משמע דמשום מובחר דבגדים נאים דוחים זריזין והמקור ממס' סופרים (לפי גירסתנו) כמש"כ בב"י שם
וברמ"א שם פסק ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש. אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן ומקורו מתרוה"ד סי' ל"ה דהביא ראיה מפ' החולץ (ל"ט א') דאין משהין מצות יבום כדי שהאח הגדול שבמדה"י יחלוץ או ייבם למ"ד גדול עדיף או לאח הקטן למ"ד קטן עדיף אע"ג דהווה מצוה מן המובחר ומדנקטה הגמ' התם "עד שיבוא ממדינת הים" ובקטן "עד שיגדיל" משמע דבאותה מדינה משהין לצורך מצוה מן המובחר והטעם ע"כ דבאותה מדינה ליכא למיחש לביטול המצוה ולהכי כדי לקיים מן המובחר משהין המצוה אבל במדה"י שיש לחוש שלא יבוא לעולם ובקטן שעד שיגדיל שמא ימות ויש חשש שתיבטל המצוה בזה אין משהין לעשותה מן המובחר אבל בעבודת הגרשוני סי' י"ב דחה ראייתו דהפוסקים באהע"ז סי' קס"א גבי דין זה דיבום לא הזכירו ממדה"י וא"כ משמע דאף באותה מדינה אין משהין דאין משהין כדי לקיים מצוה מן המובחר וכן בקטן עד שיגדיל שייך אף ביש לו רק יום אחד להגדיל ואעפ"כ אין תולין אמנם עיי"ש בב"ח דביאר דהטור שלא הזכיר מדה"י אלא כתב מדינה אחרת דרצה לתת שיעור ומידה דמדה"י משמע דוקא מקום רחוק מאד ולא נמצא גבול לריחוק הזה לכן נתן גבול מדינה אחרת דהיינו שחלוקים הם בלשונם אבל באותה מדינה משהין לגדול ולפ"ז אין ראיה נגד התרוה"ד במה שלא הזכירו הפוסקים מדה"י אמנם מהנמק"י משמע (מובא בב"ח שם) דאפי' בחשש ביטול מצוה היינו משהין כדי לעשותה מן המובחר דכתב הטעם דאין ממתינין לגדול שיבוא ממדה"י "דשיהוי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה" משמע דבלא עיגונא היינו משהין וכן עיין שו"ת פנ"י הנ"ל הע' ב' דמשמע נמי הכי ועיין בשבו"י ח"א סי' ל"ד דדחה ראיית התרוה"ד מיבמות אבל הסכים לדינא מסברא ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח' דכתב בשם השבו"י ח"א סי' ל"ד דאם משהה לעשות מצוה מן המובחר "זה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" ולפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין מבואר ד"ז היטב דודאי אינו דרך פירוק עול מה שמשהה לעשותה מן במוחר כל שאין חשש שתיבטל המצוה ויבואר עוד לקמן
[20] כ"מ מספר חסידים סי' תתע"ח וז"ל "לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצות וכו' שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלית לקנות אמתין עד שיבוא לידי טלית יפה מאד אלא יקנה מיד טלית אע"פ שאינו יפה כ"כ וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר וכו' אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה כמו סופר אחר שלא יבוא כל כך בקרוב זמן מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד אע"פ שאינו כותב יפה כי ע"ז נאמר "חשתי ולא התמהתי לשמור מצותיך" וכן שם סוסי' רנ"ה וכן בסי' נ"ט (ושם משמע דהוא מדין מצוה הבאה לידך וכו' וכמ"נ דהוא משום דחייש למיתה ונ"מ ליכול לעשותה באותו היום מן המובחר דודאי לזה לא חייש למיתה ואין משום מצוה הבאה וכו' עיין אבנ"ז ת"כ ב' ואכמ"ל) וכ"מ מב"ש אהע"ז סי' קס"א ס"ק י' שהביא ממהר"י מינץ דכפה הקטן ליבם אע"ג דהגדול היה בעיר אחרת רחוקה רק ס' מיל דאין משהין המצוה ואע"ג דהכא ליכא למיחש דתיעקר המצוה דהא אינו במדינה אחרת (אמנם בחת"ס אהע"ז ח"ב סי' פ"א דחה זה דאפ' דברחוק ס' מילין חיש' שמא ימות היבם עד שישאלוהו אם רוצה ליבם או לאו ותיבטל המצוה ובמקום חשש שמא תיבטל המצוה ודאי לא משהינן וכתרוה"ד הנ"ל וקצת צ"ע דהא התרוה"ד לא חש שמא ימות בזמן קצר עכ"פ ז' ימים דהא משהינן עד י' בחודש משום מצוה מן המוחר ולא חיש' שמא ימות ותיבטל המצווה וצ"ע) וכ"מ במג"א סי' כ"ה ס"ק ב' דביש לו תפילין מזומנים בידו לא ישהה עד שיביאו טלית אלא יניחם מיד דשיהוי מצוה לא משהינן אע"ג דכשיביאו טלית יעשה מן המובחר דטלית קודם משום תדיר וראייתו מפ' החולץ הנ"ל והביא ראיה גם ממנחות ע"ב א' דחביבה מצוה בשעתה ועיי"ש במחה"ש דפי' דראייתו מהא דמקריבין אברים ופדרים של תמיד של בין הערביים בשבת אע"ג דמצותו כל הלילה דחביבה מצוה בשעתה ואע"ג דודאי עדיף שלא לחלל שבת עליהם אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' דחה דאפ' דהמ"א איירי בכה"ג דאם ימתין לתפילין תיבטל המצוה וכגון שיעבור הזמן דק"ש דנחשב מצוה נפסדת שלא יקרא ק"ש בתפילין ועיי"ל הערה י"ב
[21] בשם הב"ח והגר"א ונשמ"א וכדעת הספר חסידים הנ"ל סעי' ד' כמש"כ שם בשעה"צ ס"ק כ"א ובבה"ל סעי' ב' ד"ה במוצ"ש והנוהג כן יש לו על מי לסמוך ובפרט בימי החורף והגשם
[22] וכדעת התרוה"ד הנ"ל סעי' ד' וכמש"כ בשעה"צ שם ס"ק כ' ועיי"ש דעכ"פ אם עכשיו הציבור מזומן ובמוצ"ש ספק אם יהיו יברך עכשיו (ועיי"ש במ"א ס"ק ג' דמשמע להדיא דהעיקר לברך במוצ"ש משמע דס"ל כהתרוה"ד ועכצ"ל כמש"כ בשד"ח הנ"ל הער' ח' או כדלקמן הע' י"ב כדי שלא יסתור את דבריו בסי' כ"ה ס"ק ב')
[23] דיש לחשוש שתיבטל המצוה דשמא תתכסה בעבים (שם במ"ב ס"ק ו') ולפ"ז בקיץ דליכא למיחש מותר אף לאחר י' אבל בתרוה"ד הנ"ל דהוא מקור דין זה משמע דחייש למיתה אחר י' ימים וכ"ש לנש"א וחת"ס הנ"ל בהע' ח' לסעי' ג' וא"כ אסור בכל גווני וצ"ע לדינא
[24] מדברי המג"א שם ס"ק ב' משמע דהוא מדין דזריזין דוחה מצוה מן המובחר ועיי"ל הער' ח' בשם השד"ח אמנם במ"ב שם ס"ק ז' הביא דברי המג"א כפשוטו וכ"מ מפמ"ג שם דכתב דכן הדין בכל תדיר ושאינו תדיר דאם אין התדיר לפנינו א"צ להמתין ולא חילק בזה כלל וכ"מ להדיא בשו"ע הרב שם וא"כ פסקו דלא כהתרה"ד וא"כ לתרה"ד היה עדיף להמתין אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' ד"ה והרב שבות יעקב כתב דהכא אינו ענין כלל למח' הנ"ל דהכא ציצית קודם משום תדיר ואינו ענין למצוה מן המובחר וכיון שאין הציצית לפנינו ודאי אין להשהות המצוה ואין כאן כלל גירעון במצות התפילין ואף התרוה"ד יודה אבל הבה"ל שם סעי' ו' ד"ה פגע מוכח להדיא דס"ל דדין זה תלוי במח' הנ"ל דהוכיח שם מהמג"א הנ"ל דאנן לא ס"ל כתרוה"ד ומשמע דכך גם פסק להילכתא וצל"ב ועיי"ל מש"כ הע' ח' בשם השד"ח בזה
[25] ומכאן תוכחת מגולה לבני אשכנז שמאחרים מאד זמן ק"ש וכו' (מ"ב שם ס"ק י"א) [ולכאו' תליא במח' הנ"ל דאי זריזין עדיף ממצוה מן המובחר א"כ עדיף ביחידי או בלא תפילין וכשו"ע הרב על מי שנמצא בדרך וצע"ג ואולי גבי תפילין כיון דהווה עדות שקר וכו' להכי ימתין דעדיפא ממצוה מן המובחר עיין סי' מ"ו במ"ב ל"ג וכן ביחידי אפ' דכיון דהוא מעלה דמצוה אחרת דהיינו שמונ"ע א"כ אין לו להעדיף זריזות דמצוה אחת על פני מובחר דאחרת דרק באותה מצוה אמרי' הכי]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה