מקרא
דברים פרק כח
(כא) יַדְבֵּק יְקֹוָק בְּךָ אֶת הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(כב) יַכְּכָה יְקֹוָק בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר חולי המחמם את כל הגוף וגורם צימאון מתמיד וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן תבואה שדופה וּבַיֵּרָקוֹן התבואה מרוב יובש נראית ירוקה[1] וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ:
(כג) וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת שלא ירד מטר מן השמים וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל:
(כד) יִתֵּן יְקֹוָק אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ הרוח במקום שרגיל להמטיר מטר ימטיר לך מן השמים אבק עפר. כלומר מגבהי ההרים שהן יבשי' מאין מטר ירד אבק ועפר שינקרו עיניכם[2]:
(כה) יִתֶּנְךָ יְקֹוָק נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה כמו זועה[3] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ:
(כו) וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד את העוף והבהמה להבריחם מעל הנבלה[4]:
(כז) יַכְּכָה יְקֹוָק בִּשְׁחִין מִצְרַיִם ובעפלים וּבַטְּחֹרִים וּבַגָּרָב סוג של שחין וּבֶחָרֶס מכת שמש[5] אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא:
(כח) יַכְּכָה יְקֹוָק בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב שליבם יהיה אטום ולא יוכלו לעשות כלום ביחס לצרותיהם:
(כט) וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם שאז האור חזק ביותר כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ:
(ל) אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה יִשְׁכָּבֶנָּה בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ:
(לא) שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ:
(לב) בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם מצפות אליהם שישובו ואינם שבים[6] כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל כח ב – יָדֶךָ להושיעם:
(לג) פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים:
(לד) וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
(לה) יַכְּכָה יְקֹוָק בִּשְׁחִין רָע עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ:
(לו) יוֹלֵךְ יְקֹוָק אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם את אלו שעובדים[7] אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן בכך שתעלה להם מס או כגון גוי שעושה סעודה ומזמין ישראל שבעירו ונהנין מסעודתו[8]:
(לז) וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה כל הרואה אותך ישתומם עליך לְמָשָׁל כשתבא מכה רעה על אדם יאמר זו דומה למכה פלוני וְלִשְׁנִינָה לדברי לעג[9] בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ יְקֹוָק שָׁמָּה:
(לח) זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ יכרסמנו ויכלה אותו[10] הָאַרְבֶּה:
(לט) כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת:
נביא
ישעיהו פרק נ
י. מִי בָכֶם יְרֵא יְקֹוָק שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ מי בכם ירא מהאלוקים, ושומע לנבואות עבדו, (לישעיהו) אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, וְאֵין נֹגַהּ לוֹ שגם בזמן חושך בלא אור כלל, (בזמן הסתר פנים גמור, ובריבוי הצרות) יִבְטַח בְּשֵׁם יְקֹוָק, וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו שם בטחונו בשם ה' (אדון הכל), ונשען על האלוקים שיביא הישועה.
יא. הֵן כֻּלְּכֶם אך אתם הרשעים, שכופרים באמיתות נְבוּאֹתַי, קֹדְחֵי אֵשׁ מבעירים ומרבים, את אש כעסו של ה' עליכם, מְאַזְּרֵי זִיקוֹת מחזקים ומזרזים, את ניצוצות האש (את כעס ה') - להדליקה, (לשים אזור, עניינו לחזק ולזרז הדבר) לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם, וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם האש והניצוצות שהבערתם, (העוונות שעשיתם), הם יביאו עליכם העונש, מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם, לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן מיד ה' נענשתם, ובעצבון תהיו עד שתמותו.
ישעיהו פרק נא
א. שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְקֹוָק שמעו אלי יראי ה', הרודפים לעשות צדק, ומבקשים את ה', (גם בזמן החושך והסתר הפנים), הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם הביטו לראות את הסלע, שממנו חצבו אתכם, וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם ואל נקב הבור, שממנו יצאתם,
ב. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם הביטו אל אברהם, (הוא הצור, הסלע שממנו יצאו בנ"י), וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם ואל שרה שילדה אתכם, (היא נקב הבור, שמרַחְמָהּ יצאו בנ"י), כִּי אֶחָד קְרָאתִיו, וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ כי אף שהיה יחידי כשקראתי לו, ללכת ארצה כנען, ברכתי והרבתי את זרעו, כך אתם יראי ה', ארבה אתכם ואתן לכם רוב טובה.
ג. כִּי נִחַם יְקֹוָק צִיּוֹן, נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ כי ה', ינחם את ציון, ויקים את החורבות שבה, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְקֹוָק ויהפוך את השממה שבא"י (מדבר, ערבה = מקום שממה), להיות כגן ה' שבעדן, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ קול ששון ושמחה יהיה מצוי בציון, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה קול הודאה וזמרה, על ישועת ה'.
ד. הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי, וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ, כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא, וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ הקשיבו אלי עמי, כי מציון תצא ותאיר תורה, הוראה ומשפט - לכל העמים, וכך, יבוא על האומות מרגוע ושלווה,(כמו: "...וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים... לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלחמה" ; לעיל ב' ד')
ה. קָרוֹב צִדְקִי גילוי הצדק בעולם - קרוב לבוא, יָצָא יִשְׁעִי יצאה מאתי הישועה - וקרובה לבוא, וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ ובזרועי אשפוט ואעניש את העמים כפי הראוי להם, אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ ושאר העמים יקוו ויבטחו בה', וְאֶל זְרֹעִי יְיַחֵלוּן ואל זרוע ה' יקוו ויבטחו.
ו. שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם שאו עיניכם אל שרי האומות שבשמים, וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת והביטו אל מלכי האומות שבארץ, כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ ראו ששרי האומות בשמים, יושחתו כעשן שכָּלה ונעלם,וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה ומלכי האומות שבארץ, יִבְלוּ ויושחתו כבגד הבלה (שבַּלֶה מרוב שימוש), וְיֹשְׁבֶיהָ וכמו מלכי השמים והארץ, גם שאר יושבי הארץ, כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן ימותו, וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת אך הישועה והצדקה שהבטחתי לבנ"י, בֹּא תבוא, תתקיים לעולם ולא תשבר.
ז. שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק שמעו אלי בנ"י, היודעים לעשות צדקות, עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם עם ששומרים את תורתי בליבם - לעשותהּ, אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ, וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ אל תפחדו ותִּשָבְרוּ בְּלִבְּכֶם, מהחרפות ומהגידופים שמבזים אתכם כל אנשי האומות,
ח. כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ כי יכלו העמים, כמו הבגד שנאכל ע"י העש (מין תולעת), וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס וכמו הצמר שנאכל וכָּלֶה ע"י הסָס, (מין תולעת), וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים והצדקות והישועות שאביא לכם בנ"י, לעולם יתקיימו עד סוף כל הדורות. (ולא תרדו מגדולתכם)
ט. עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְקֹוָק מתפלל ישעיהו על זרוע וחוזק ה' בעולם, שתתעורר ותֵּרָאה ברוב עוז, (לבשי עוז - שתֵּרָאה בגלוי, כבגד, הנראה כלפי חוץ) עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דּוֹרוֹת עוֹלָמִים התעוררי, כמו שהיתה נגלית בעולם, מימי קדם ובדורות שעברו עוד מזמן רב, (כגון במצרים) הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב הלוא את היא הזרוע שחצבת וכרתת את מצרים (רהב - מצרים, כמו: " לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת (למצרים),רַהַב הֵם - שהם מתרהבים, מתגאים בדבר שאין להם ; לעיל ל' ז') מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין ושַמְתְ חלחלה ופחד בפרעה - הנמשל לתנין. (כמו: "וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים..."; יחזקאל לב' ב')
י. הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, מֵי תְּהוֹם רַבָּה הלא את היא, שיִיבַּשְתְּ את מי התהומות הגדולים שבים סוף לפני בנ"י, הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים ושמת את מי עומק הים, לדרך שיעברו בה בנ"י שנגאלו ממצרים.
יא. וּפְדוּיֵי יְקֹוָק יְשׁוּבוּן התעוררי, ותיפדי את בנ"י וישובו לארצם,וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה בשמחה ושבח לה', וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם ושמחה תמידית, תהיה מתנוססת על ראשם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן הששון והשמחה, תשיג וְתִּשְרה על בנ"י, נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה והיגון והאנחות, ינוסו ויברחו מהם.
יב. אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם אני הוא, שאנחם אתכם מצרותיכם,מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת מי את, שתפחדי מאדם שסופו למות, וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן ומבן אדם שנתון למיתה, כחציר הנתון ליובש והולך וכלה.(הלא אני הוא שיושיע אתכם, ומדוע תראו מאדם ?!)
יג. וַתִּשְׁכַּח יְקֹוָק עֹשֶׂךָ אך אתם, שכחתם את ה' שעשה אותך, נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ אשר נטה ופרש את השמים, ושם את יסודות הארץ, וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם ומפני כך, כל הימים היית מפוחד, מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק מכעס העמים המציקים לכם, כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית כאשר התכוננו להשחית אתכם, וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק והיכן הוא כעס המציקים ?! הלא הושעתי אתכם מידיהם ! (ומדוע תפחד תמיד כל היום ?!)
כתובים
כתיבת ספר קהלת
נחלקו במדרשים בדבר חיבור מגילת קהלת בקהלת רבה (פרשה א)מבואר שהיה זה בתחילת מלכותו וז"ל המדרש "בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך, אמר שלמה אם אני שואל כסף וזהב ומרגליות הוא נותן לי, אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל, הה"ד (מלכים א' ג') ונתת לעבדך לב שומע, אמר לו הקדוש ברוך הוא החכמה שאלת ולא שאלת לך עושר וכבוד ונפש אויביך, לפיכך החכמה והמדע נתון לך ועל ידי כן גם עושר ונכסים וכבוד אתן לך מיד (שם) ויקץ שלמה והנה חלום, א"ר יצחק חלום עומד על כנו, צפור מצויץ ויודע על מה מצויץ, חמור נוהק ויודע על מה נוהק, מיד (שם) ויבא ירושלם ויעמד לפני ה' ויעל עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו, א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה, מיד שרתה עליו רוח הקודש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי, ושיר השירים, וקהלת, הה"ד דברי קהלת בן דוד
ולעומת זאת נחלקו תנאים במדרש אחר שי"א שכתבם לעת זקנתו וי"א שכתבם כולם שאחד או אחד אחד וז"ל המדרש (שיר השירים רבה פרשה א) "ג' ספרים כתב משלי וקהלת שיר השירים אי זה מהן כתב תחלה ר' חייא רבה ורבי יונתן רבי חייא רבה אמר משלי כתב תחלה ואח"כ שיר השירים ואח"כ קהלת ומייתי לה מהאי קרא וידבר ג' אלפים משל, משל זה ספר משלי, ויהי שירו חמשה ואלף זה שיר השירים, וקהלת בסוף אמר, מתנייתא דרבי חייא רבה פליגא על הדין שמעתא, מתניתא אמרה שלשתן כתב כאחת ושמעתא אמרה כל חד וחד בפני עצמו, תני רבי חייא רבה רק לעת זקנת שלמה שרתה עליו רוה"ק ואמר ג' ספרים משלי וקהלת ושיר השירים, ר' יונתן אמר שה"ש כתב תחלה ואח"כ משלי ואח"כ קהלת ומייתי לה ר' יונתן מדרך ארץ כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים, ר' ינאי חמוי דר' אמי אמר הכל מודים שקהלת בסוף אמרה".
חכמתו של שלמה
בגמ' מסכת עירובין דף כא עמוד ב מבואר שמלבד קהלת שיר השירים ומשלי אמר עוד משלים ושירים וז"ל "אמר רב המנונא: מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל, על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים. דרש רבא: מאי דכתיב ויתר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם ואזן וחקר תיקן משלים הרבה. לימד דעת את העם - דאגמריה בסימני טעמים, ואסברה במאי דדמי ליה. ואזן וחקר תקן משלים הרבה, אמר עולא אמר רבי אליעזר: בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים" אך בשיר השירים רבה (פרשה א) מבוארשהמשלים הנ"ל הם אלו שכתובים בשלושת הספרים וז"ל "ג' ספרים כתב משלי וקהלת שיר השירים אי זה מהן כתב תחלה ר' חייא רבה ורבי יונתן רבי חייא רבה אמר משלי כתב תחלה ואח"כ שיר השירים ואח"כ קהלת ומייתי לה מהאי קרא וידבר ג' אלפים משל, משל זה ספר משלי, ויהי שירו חמשה ואלף זה שיר השירים, וקהלת בסוף אמר"
בגמ' מסכת ראש השנה דף כא: "רב ושמואל, חד אמר: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים. בקש קהלת למצא דברי חפץ, בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב ישר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וחד אמר: בנביאים - לא קם, במלכים - קם, אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצא דברי חפץ - בקש קהלת לדון דינין שבלב, שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב ישר דברי אמת - על פי שנים עדים וגו'.
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ז
מצוה בו יותר מבשלוחו
א. אע"ג שיש מחלקים שדין זה שייך רק במצוות שמוטלות על האדם וכדי לקיימם על ידי אחר צריך למנותו שליח ועל כך נאמר מצוה בו יותר מבשלוחו כגון קידושי אשה וכדומה, אבל מצוות שאינם מוטלות על האדם כגון שחיטה מעקה וכדומה שאינם צריכים מינוי שליחות לא נאמר דין מצוה בו יותר מבשלוחו, מכל מקום כתבו הפוסקים שדין זה שייך בכל המצוות.
ב. ולפיכך אם יכול עליו לשחוט, להכניס אורחים, או לעשות מעקה, אע"ג שהדבר אפשרי על ידי אחר ולא ייתן המצוה לאחרים.
ג. מצוה בו יותר מבשלוחו נאמר גם על הכנת המצוה והכשרה[12].
ד. ולפיכך צריך האדם להתעסק בעצמו בבניית הסוכה, אפיית המצות, הטבת נרות שבת וחנוכה, הכנת סעודות שבת וכדומה.
ה. אמנם בהכנת וקשירת ציצית אין דין מצוה בו יותר מבשלוחו אלא אם כן מכין וקושר את הציצית עכשיו. ואין שום מניעה מלקנות ציצית מוכנה מכיון שאין המצוה מתחילה אלא בזמן לבישה.
ו. מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים אסור לת"ח לבטל תורה כדי לעשותה בעצמו מלבד מצוה שהיא חובה המוטלת על גופו כגון הכנת מאכלי שבת שאז חייב לבטל אפילו שאפשר על ידי אחרים[13] .
ז. ולפיכך אין לבחור ישיבה או אברך כולל לבטל מתורתו כדי להתעסק בלויה בקבורת ניחום אבלים או ביקור חולים וכדומה אם יכול להעשות על ידי אחרים. אבל חייב לבטל תורתו ללוות גדול הדור שנפטר או לנחם אבלים שיש היכרות אישית איתם.
ח. יש שכתבו שאם משלם לשליח לעשות את המצוה אין בו דין מצוה בו יותר מבשלוחו מכיון שהרי הוא כשכירו ויד פועל כיד בעל הבית אמנם דעת רוב הפוסקים נראה שגם במצב זה יש דין מצוה בו יותר מבשלוחו[14].
[1] רש"י
[2] רשב"ם
[3] אבע"ז
[4] ת"א
[5] הכתב והקבלה
[6] רש"י
[7] ת"י
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רש"י
[10] ת"א
[11] ת"י
[12] אמנם יש מהאחרונים שחילקו שרק במצוות שהכנתם נתפרשה בתורה כסוכה ומצה עיין העמק שלה מצוב קסט ועיין שד"ח ר"ה דברי חכמים סי' מג
[13] אמנם י"א שכבוד שבת חמירא ולכן חייב לעשותה בעצמו אבל שאר מצוות שאפשר על ידי אחרים אסור לבטל תורה לכך
[14] עייין שדי חמד ח"ה דברי חכמים סי' מד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה