מקרא
דברים פרק כז
(א) וַיְצַו מֹשֶׁה בצווי ה'[1] וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל כי אחרי שהשלים משה דבריו צוה לזקנים שידברו גם הם עמו ויזהירו בעם לשמור כל המצות, כי כל עם הולך בעצת זקניו אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם ולא "אנחנו", כי עיקר הדיבור למשה, והזקנים ירימו קולם לאמר לעם שמעו והאזינו ועשו[2] הַיּוֹם:
(ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מתוך הירדן, ואבנים אלו היו לאות ולזכרון לנס הירדן. וצוה לכתוב עליהן כל התורה, והיו שתים עשרה וְשַׂדְתָּ אֹתָם להשכיב הסיד בין שורה לשורה כדי לחברן זו לזו כענין בנין שאר אבנים[3] בַּשִּׂיד אף על פי שהגיר חזק מן השיד, אמר שיד לפי שהוא מגין יותר מפני הגשמים למען יעמדו ימים רבים[4]:
(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת דעת האבע"ז בשם הגאון, שכתבו עליהם מנין המצות כמו שכתוב בספרי המצוות ודעת הרמב"ן שמצינו בספר תאגי, שהיתה כל התורה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה, ומשם נעתקו התאגין בכל התורה ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד, או שהיה ממעשה הנסים בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ למען התורה הזאת אתה בא אל הארץ, נתן טעם למצות הקמת האבנים כי לא זכינו לירושת הארץ אלא בזכות התורה[5] אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:
(ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל קבע להם מקום להיות מונחות שם[6] וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד אחר שתבנה את המזבח[7]:
(ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:
(ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ יתכן שהכוונה שאף הכבש שהוא אצל המזבח והוא עם המזבח ג"כ יהיה מאבנים שלמות, וזה שאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח, דייק מה שהוא עם המזבח[8]וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם בהר עיבל דוקא. מכיון שאחר שנצטוו להעמיד המזבח והקרבה דווקא שם. ממילא הקרבה במקום אחר היא כמו חוץ לירושלים בבית הבחירה[9] וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ על שתכנס או עמו לברית בהר גריזים ובהר עיבל[10]:
(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב כתב חקוק ומפורש שנקרא בלשון אחת לשון הקודש ומתורגם בשבעים לשונות[11] שמאיזה עם ולשון שיבא שם אדם - יוכל להבין וללמוד[12] וסדר המצוה כך הוא והקמות לך אבנים גדולות הם שתים עשרה שהוציאו מתוך הירדן, והנה זה כלל ואחר כך פרט. ואמר והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה, השתים עשרה שהזכרתי, תקימו אותם בהר עיבל, ושדת אותם אחר שתבנה שם מזבח, ואז וכתבת על האבנים הנזכרים את כל דברי התורה הזאת באר היטב[13]: ס
(ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת צייר במחשבתך[14] וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם התבונן היטב במה שנצטוינו לכתוב על האבנים בשבעים לשון בשביל אומות העולם. אשר היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך. לאנשי חילו של הקב"ה להכיר מלכותו ית' לכל העולם לאמר ביחוד לישראל[15] לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(י) וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: ס
(יא) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:
(יב) אֵלֶּה השבטים ש-[16] יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ הברכה היא ההיפך ממה שמוזכר כאן בקללה כלומר קודם שאמרו ארור האיש אמרו ברוך האיש ועל זה ענו הלוים ארור האיש[17] אֶת הָעָם כלומר אלו עונין אמן אבל הלוים הופכין פניהם בשעת ברכה להר גרזים וכשמקללים פונים להר עיבל[18] עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן:
(יג) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי:
(יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם על מה שאמרו קודם את הברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסיכה וכן כולם ואז -[19] וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם כך שנו חז"ל במסכת סוטה (לה ע"ב), ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים עומדים למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וישראלים מזה ומזה, שנאמר (יהושע ח, לג) וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים, הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, אלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, ארור האיש אשר יעשה וגו', אלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות, ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח ושדוהו בשיד וכתבו עליהן את כל דברי התורה הזאת בשבעים לשון, שנאמר באר היטב, ונטלו האבנים ובאו ולנו במקומן, עד כאן במשנה[20]: ס
(טו) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְקֹוָק מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ אׁמַן ומה אלהות יוכל להיות בהם אם המה מעשה ידי חרש[21] וְשָׂם בַּסָּתֶר הזכיר בכאן אחת עשרה עבירות בעבור שיוכל האדם ודרך הוא לעשותן בסתר[22] שעל עבירות שבגלוי לא באו לקלל כי בית דין יענשוהו על הגלויות כמו שכתוב בסוף כל הקללות הנסתרות לה' אלהינו הוא יקח נקמה מן הנסתרות שהרי נתקללו בשם הקב"ה אבל הנגלו' לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת מלקות סקילה. שריפה. הרג. וחנק[23] וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן: ס
(יז) אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ שמשנה את גבול קרקעו של חבירו ומרחיקו[25] וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס
(יח) אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בין עור ממש בין עור במצוות שמאכילו דבר איסור[26] בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס
(יט) אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס
(כ) אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו שלא יקרב אליה כי אין ראוי לגלות כנפו אשר פרש על אשה דרך חופה כי בגלוי כנף האב בלבד מחוייב קללה כי מקלה את כבודו[27] וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס
(כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס
(כב) אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס
(כד) אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ וכולל גם המכה רעהו בלשון הרע שאומר עליו[29] בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס
(כה) אָרוּר דיין או עד ש -[30] לֹקֵחַ שֹׁחַד וכן אדם שמעלים עין מהריגת האחר תמורת שוחד[31] לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס
(כו) אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם שלא יקיים ויודה שראוי לעשות את כולם ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש אלא תהיה איזו מצוה מהם לבטלה אצלו או יכפור האחת מהן והוא החשוד לדבר אחד הנה הוא ארור וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן אבל אם עבר על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה[32]: פ
נביא
ישעיהו פרק מט
כא. וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ ציון תאמר בליבה, מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה מהיכן באו כל אלה הבנים, וַאֲנִי שְׁכוּלָה שכולה מהבנים, (שכולם הרי גלו) וְגַלְמוּדָה ויושבת בודדה, גֹּלָה וְסוּרָה הלא כולם גלו וסרו ממני, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל וא"כ, מי גדל את בני אלה ?! הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם הלא נשארתי לבדי, ומהיכן ואיפוא באו אלה ?
כב. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוָק, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי ארים את ידי לגויים, לשחרר את בָּנַי מהגלות, וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי ארים נס, לאסוף את כולם, וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן ויביאו את בני ציון בִּכְּנַף בִּגְדם, (ר"ל, בכבוד רב) וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה ואת הבנות, ישאו על כתפיהם.
כג. וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ מלכי העמים, יהיו מגדלים התינוקות, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ שרות המלכים יהיו המניקות (שיטפלו בתינוקות) אַפַּיִים אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ ישתחוו על הארץ לפני ישראל, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ ישתחוו כך, שיראה כאילו מלחכים את עפר הארץ, וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק, אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי אז תדעי שאני ה', וכל המקווים לי - לא יבושו.
כד. הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ ואם תשאלו: וכי אפשר לקחת מגיבורי הגויים את מה שלקחו מבנ"י ?! וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט וכי בנ"י הצדיקים שבשבי הגויים, יוכלו להמלט משִבְיָם ?!
כה. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק, גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח, וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט השבויים שבידי הגיבורים, ומה שלקחו העריצים (עריץ - חזק) מבנ"י, ה' יְמַלֵט ויציל מידם ! וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב הרבים איתך - אני אריב איתם, וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ ואת בניך, בנ"י - אני אושיע.
כו. וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם אאכיל את החיות מבשר מוֹנַיִךְ, מבשר אלו שצִערו אותך, וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וישתו עד שישתכרו, את דם מוֹנַיִךְ, כמו ששותים יין (עסיס) וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְקֹוָק מוֹשִׁיעֵךְ וידעו כל בני האדם שאני ה' שמושיע אותך, וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב וה', שהוא חוזקו של יעקב גאל אותך.
ישעיהו פרק נ
א. כֹּה אָמַר יְקֹוָק, אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ היכן ספר הכריתות (הגט) שנתתי לכם ? וכי נתתי לבנ"י, גט כריתות ?! (שאמנם שלחתי אתכם לגלות, אך לא כגט כריתות לעולם) אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי, אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ האם יש לי נושים, בעלי חובות (התובעים ממני בחוזקה את החוב), שהוכרחתי למכור אתכם להם כפרעון החוב ?! (ר"ל, שלא תשובו אלי עוד ?!) הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם, וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם הלא רק מפני עוונותיכם ופשעיכם נמכרתם ונשלחם לגלות. (וא"כ, כשתשובו בתשובה, אשיב אתכם אלי)
ב. מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה ומדוע א"כ, באתי וקראתי אליכם בתוכחות, ואתם לא עונים ושבים בתשובה, הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וכי יָדִי קְצָרָה מלהציל אתכם ?! וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל וכי אין בי כוח להציל אתכם ?! הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם הלא בכוח גערה בלבד, יִבשְתִּי ים (ים סוף), אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר והנהרות אשים להיות יבשים כמדבר, תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם, וְתָמֹת בַּצָּמָא הדגה שבנהרות תסריח ותמות מצמא.
ג. אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת הלא ברצוני אלביש את השמים לגויים - בחושך, וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם וברצוני, אכסה אותם בכסות חשוכה של שק, (וא"כ: " מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה... " ?!)
ד. יְקֹוָק אלוהים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים ה' נתן לי לשון הראויה ללמד, לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר ולדעת את העת, (הזמן), שבו יוכלו העייפים, (הצמאים לשמוע), לקבל את דברי, יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בכל יום ויום, היה מעיר אותי ללכת לנבא, יָעִיר לִי אֹזֶן, לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים היה מעיר את אזני, בדברים המתקבלים על הלומדים את נְבוּאֹתַי,
ה. יְקֹוָק אלוהים פָּתַח לִי אֹזֶן לשמוע הנבואות, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי, אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי ואני לא סרבתי לשליחות ולא נסוגתי אחור מלנבא
ו. גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים לא נמנעתי מלנבא, אפילו שהיו מכים את גופי [33], וּלְחָיַי לְמֹרְטִים ומורטים את שערות הלחיים, פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי, מִכְּלִמּוֹת וָרֹק ואת פני לא הסתרתי מבזיונות ויריקות.
ז. וַיְקֹוָק אלוהים יַעֲזָר לִי, עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי אך ה' ית' היה בְּעֶזְרִי, לכן לא בושתי, לֹאמַר ברבים את נְבוּאֹתַי, עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ, וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ לכן שמתי את פני כסלע חזק, ובטחתי בה' שלא אבוא לידי בושה מהם.
ח. קָרוֹב מַצְדִּיקִי קרוב הזמן, שיתבררו נְבוּאֹתַי כצודקות ונאמנות, מִי יָרִיב אִתִּי, נַעַמְדָה יָּחַד, מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי, יִגַּשׁ אֵלָי מי יבוא להתווכח על אמיתות נְבוּאֹתַי, נעמוד יחד למשפט ולוִיכּוּחַ,
ט. הֵן יְקֹוָק אלוהים יַעֲזָר לִי הרי ה' ית' בְּעֶזְרִי, וכל נְבוּאֹתַי יתקיימו, מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי מי הוא שיוכל להרשיע אותי, ולכפור באמיתות הנבואות, הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ הלא כל הרשעים, העומדים נגדי, יִבְלוּ כבגד (שבַּלֶה מרוב שימוש), עָשׁ יֹאכְלֵם ויִכְלוּ כבגד, שנאכל ע"י עש, (עש - תולעת) אך נְבוּאֹתַי, אמת הן ונאמנות להתקיים !
כתובים
3352
י"ד שנים אחר החורבן (היא ג' אלפים שנ"ב) היתה יד ה' על יחזקאל (יחזקאל מ') והראה לו בנין העיר והבית. והיה שנת היובל כ"ה שנים לגלות יהויכין (רד"ק יחזקאל ריש סי' א'):
יחזקאל נפטר בחיי נבוכדנצר ונקבר בבבל בין נהר פרת ונהר כבר (ע"ל ג' אלפים שט"ז) וכשמלך אויל מרודך והוציא יהויכין מבית הכלא ובא יהויכין ול"ה אלפים יהודים עמו ובנו כיפה על קבר יחזקאל ועל קברו צב שקורין שילדקרע"ט מלאכה נפלאה וגם היום נראה שם חקוק יהויכין ויחזקאל וגדוד אנשים. ויעשו כנסת גדולה סמוך לה ובמקום הכנסת יש כמו שישים מגדלים ובין מגדל למגדל כנסת ובחצר כנסת יחזקאל בנויה תיבה ואחרי הכנסת קברו של יחזקאל והכל יחד נקרא כנסת יחזקאל ויהויכין. הדרן לכנסת יחזקאל נחלות וכרמים שנתן לו אויל מרודך להתפרנס מהם ואותו מקום מקודש על שם ישראל ובאים להתפלל ממרחקים וביום הכיפורים מוציאין ספר תורה מגויל מכתב יד של יחזקאל וקורין בו, ועל קברו עששיות דולקות כל היום. ושם בית הקדש גדול מלא ספרים רבים מחורבן בית ראשון ושני, ונשיא ישמעאלים כשמלך במקומות ההם קיים לכנסת זה כל ההכנסות ההם עד היום (שלשלת הקבלה דף כ"א בשם מסעות בנימין), ועיין בספר בית ישראל העתקתי בלשון קדש, טוב להעתיקו פה כי נפלא הוא. והבית המדרש שעל קבר יחזקאל בנין יפה מאד והכל מוזהב וכותל מערבי הוא מחומר והקבר הוא מסיד וגובה שלש אמות והשער של בית המדרש קטן וכשבאין בני אדם להתפלל שם אזי מתגדל השער (ע"ל ג' אלפים ש"ן) (גלילות ארץ ישראל):
3370 עזרא בן שריה בן עזרא וגו' בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר בן אהרן כ"ה מפורש בעזרא ריש סי' ז' הוא היה ראש לאנשי כנסת הגדולה כאן מתחיל ח' דורות של הוראה במשך בנין בית שני, קבל מברוך בן נריה (רמב"ם) שנת ג' אלפים ש"ע (יוחסין בסדר הדורות שלשלת הקבלה כ"א וק"א), מקבל כ"ב (שם). ואיתא במדרש עזרא הוא מלאכי (ע"ל ג' אלפים ת"ח), והיה עניו והיה ראוי שתנתן התורה על ידו. ותיקן עשר תקנות (פרק מרובה) ועוד תקנות רבות, כי סתם תקנות עזרא תיקן. ולא היה מהראשונים לעלות לארץ ישראל כי היה טרוד לחזר תלמודו לפני ברוך רבו שלהיותו זקן מופלג לא היה יכול לעלות, גם היה סיבה משמים שיתכהן יהושע בן יהוצדק להיות בן כהן גדול ולא יהיה פתחון פה לעזרא לכהן הוא אפילו שהיה צדיק כמוהו
סוף ימיו של יהויכין והיישוב היהודי בארץ ישראל
מלכים ב פרק כה
(כב) וְהָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן: פ
(כג) וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם:
(כד) וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִטַב לָכֶם: ס
(כה) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה:
(כו) וַיָּקֻמוּ כָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים וַיָּבֹאוּ מִצְרָיִם כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים: פ
(כז) וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא:
(כח) וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל:
(כט) וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו:
(ל) וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ו
זריזים מקדימים למצוות
א. במקום שיש טירחא דציבורא אם יקדימו המצוה צריך לדחותה לזמן שבו לא יהיה טורח הצבור[34] (תקפ"ד מ"ב ס"ק י"א)
ב. מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יוה"כ ואפי' אם הוא ע"ש[35] אבל בע"ש אחר חצות אסור (רמ"א או"ח תרכ"ה וא"א שם ס"ק ב')
ג. אם אינו יכול לתקן הסוכה מיד בעצמו יש להסתפק אי עדיף שיעשה שליח לתקנה או שימתין לעשותה בעצמו[36] (א"א שם)
ד. ראוי לנשים לברך ברכת הגומל מוקדם ככל האפשר[37] ואפי' בלילה ובלבד דאיכא עשרה אבל גברים צריכים להמתין עד לזמן קריה"ת[38] (צי"א חי"ג סי' י"ז)
ה. נראה להלכה משום זריזות והקדמת המצוה מבטלין ביהמ"ד[39] ודוקא לשעה מועטת אבל לשעה מרובה אין לבטל[40]
[1] אבע"ז
[2] רמב"ן
[3] חזקוני
[4] רבינו בחיי
[5] רמב"ן רבינו בחיי
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רבינו בחיי
[8] משך חכמה
[9] העמק דבר
[10] ספורנו
[11] ת"י
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] רבינו בחיי
[14] ספורנו
[15] העמק דבר
[16] ת"י
[17] רבינו בחיי
[18] רשב"ם
[19] אבע"ז
[20] ת"י רבינו בחיי
[21] מלבי"ם
[22] רבינו בחיי
[23] רשב"ם
[24] ת"א ת"י
[25] ת"א ת"י
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] רמב"ן
[28] ת"א ת"י העמק דבר
[29] ת"י
[30] אבע"ז
[31] העמק דבר
[32] רמב"ן
[33] גֵּוִי, כמו: "...לְאִישׁ שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה", יחזקאל א' יא'.
[34] דאע"ג דעיקר מילה בר"ה הוא בין קרה"ת לתקיעת שופר, במקום שמלים בבית ויש טירחא דצבורא ללכת לבית ולחזור לתקיעת שופר ימולו אחר שיצאו מביהכנ"ס ואע"ג דמבטלים זריזים
[35] ועיין אבנ"ז או"ח תנ"ט אות ב' דפי' ד"לא מבעיא אם חל מוצאי יום הכיפורים באמצע השבוע שיעשה הסוכה מיד בכדי שילך מחיל אל חיל ומשום זריזין מקדימין למצוה. אך אפי' חל בערב שבת דצריך להכין לשבת כדכתיב והכינו את אשר יביאו. מכל מקום יעשה הסוכה מיד דמצוה הבאה לידך כו' דכיון דשבת מפסיק חשיב מחמיץ ומכל מקום מעיקר הדין יש לפוטרו משום עוסק במצות שבת שקודם לסוכות. מכל מקום הורה מהרי"ל לזרז עצמו לעשות זה" וזהו עפ"י מש"כ שם סי' ת"כ או"ק ב' "דהיכי דאין זמן למצוה אם ממתין אפילו כמה ימים אינו מבטל רק מצוות זריזין דכולו כחד יומא אריכתא וגוף אחד ולית בי' משום מעביר אבל כשיש זמן בנתיים שאינו זמן מצוה. חשיב מעביר על המצוות. שמעביר מזמן לזמן. דשני זמנים חלוקים כשני גופים מחולקים"
[36] וכן בע"ש אחר חצות ויכול לעשותה ע"י עכו"ם אפ' דעדיף כדי שלא ישהה המצוה או דילמא מצוה בו יותר מבשלוחו עדיף טפי ועיין שד"ח שם סוף כלל א' דהרב פתח הדביר פשיטא ליה דעדיף לעשותה בעצמו מאוחר יותר משיעשנה ע"י שליח דמצוה מן המובחר עדיף וא"כ תליא במח' ספר חסידים ותרוה"ד הנ"ל ועיי"ש שהביא נ"מ נמי במי שיכול לעשות צרכי שבת ע"י שליח אבל אינו יכול לעשות הסוכה ע"י שליח הי עדיף סוכה עדיף משום זריזין או שבת עדיף וימתין עם הסוכה דהכנת צרכי שבת הווה מצוה בו יותר מבשלוחו והווה נמי תדיר מסוכה ועיי"ש מה שפלפל בזה
[37] עיין חת"ס או"ח סי' נ"א מה שדן לגבי ברכת הגומל בלילה ושם העלה דעשרה ודאי בעי ואי איכא עשרה שורת הדין דיברך מוקדם ככל האפשר ואף בלילה "אמנם רק כיון דהוא דבר התמוה לעולם ונגד המנהג ראוי להודיע להם דאינו אלא הוראת שעה" ועיין בשו"ת צי"א חי"ג סי' י"ז דכונתו לא לשנות ממנהג שנהגו לברך אחר קריה"ת וזה שייך רק בגברים ששייך בהם קריה"ת אבל בנשים לא שייך שינוי מנהגא בזה ויברכו בלילה אמנם קצת צ"ע דמלשונו שם משמע דיכולות לברך בלילה ולפי דברי החת"ס משמע דחייבות לברך בלילה מדין זריזין אמנם אפ' דהוא חייש לדיעות דהגומל כנגד קרבן תודה שאינו אלא ביום וא"כ שייך זה גם לנשים ולהכי רק כתב שמותר ולא שחייבות
[38] עיין שו"ת תורה לשמה סי' ר"ח בשוחט שמוטל עליו ברכת כיסוי הדם וברכת אשר יצר או אפי' ברכה אחת מעין ג' דעדיף להקדים כיסוי הדם משום דזריזין מקדימין למצוה וצריך לכסות מיד ואע"ג דאשר יצר או מעין ג' תדירין עכ"פ כיסוי הווה מ"ע דאו' ועוד דהשחיטה קדם לאכילה או לבית הכסא
[39] דהא בסי' רצ"ח סי"ד ונו"כ שם דמשום ברוב עם מבטלין ביהמ"ד וא"כ כ"ש משום זריזין דהא לחיי"א עדיף זריזין מברוב עם
[40] לפמש"כ במג"א סי' צ' ס"ק ל"ב דרק משום שעה מועטת מבטלין ביהמ"ד וא"כ ודאי שאין להפסיק למודו להתפלל מעריב מיד בצה"כ דאין לבטל לשעה מרובה אמנם צל"ב דלמאן דס"ל דזריזין עדיפא ממצוה מן המובחר א"כ לכאו' ראוי שיפסיק מלימודו בצה"כ ויקרא ק"ש כיון דהווה רק שעה מועטת ואע"ג דלא הווה בברכותיה עכ"פ זריזין מקדימין עדיף ממצוה מן המובחר וכן שייך זה גבי להפסיק לימודו כדי לקרוא ק"ש בהנץ החמה וכן צל"ב בכה"ג דמצא צבור שמתפללים שמו"ע של מעריב בצה"כ דלכאורה יתפלל עמהם ויקרא ק"ש מיד לאחר מכן ולא ימתין להתפלל מאוחר יותר כסדרו דאע"ג דאינו סומך גאולה לתפילה הא זריזין עדיפא ממצוה מן המובחר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה