מקרא
דברים פרק טז
(יח) שֹׁפְטִים דיינים וְשֹׁטְרִים הרודין את העם אחר מצותם שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט[1] תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עריך אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ ותתן גם בשבטיך לכ שבט ושבט דיינים גדולים מאלו שבערים[2] וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק נצטוינו בזה למנות דיינים שיכריחו אותנו לעשות מצוות התורה ונמנה בכל עיר עשרים ושלושה דיינים[3]:
(יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד אפילו ללא הטית משפט[4] כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם הוזהרנו בזה שלא לתת שוחד אפילו דיין גוי ואפילו כדי לדון דין אמת[5]:
(כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף ידבר הכתוב עם האנשים אשר להם הריב ויזהיר אותם לרדוף אחרי הצדק, הן לריוח הן להפסד[6] לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס
(כא) לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כל אילן הנטוע על פתחי בית אלהים יקרא אשרה[7] כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ הוזהרנו בזה שלא לנטוע אילנות במקדש או אצל המזבח בכל העזרה בין אילן סרק בין אילן מאכל אע"פ שעשאו לנוי למקדש ויופי לו מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם וי"א שאיסור זה נוהג גם היום בכל שטח הר הבית[8]: ס
(כב) וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה כי היו הכנענים השטופים בע"ז עושים בכל בתי אלהיהם מזבח להקריב עליו הקרבנות ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאים שם, וגם היום הנוצרים עושים כן והנה השם הנכבד שנא ומאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה, ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקרבנות אשר הוא יתברך צוה בהם, והיו נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו מאז קודם היות ע"ז בעולם[9] אֲשֶׁר שָׂנֵא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוזהרנו שלא להקים מצבה י"א שהוא בנין גבוה של אבנים וי"א שדוקא המקים אבן אחת היא מצבה אבל אבנים הרבה כעין מזבח אינם בכלל אזהרה זו וי"א שכל מצבה לזכרון אפילו לכבוד אסרה תורה ולפיכך אסור להעמיד מצבה לנס וזכרון לגבורים גבורי ישראל שנפלו על קידוש השם, ולסמן המקום או העיר אשר יצאו האלפים מישראל משם, ואף לו יהיה התכלית לעבודת השם, וי"א שכל שאין בו שום ענין דתי אלא זכרון בעלמא מותר[10]: ס
דברים פרק יז
(א) לֹא תִזְבַּח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא: ס
(ב) כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ שכרת אתכם לא לעבוד עבודה זרה[11]:
(ג) וַיֵּלֶךְ אחר יצרו הרע[12] וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא שהזהרתי בלאו לא תשתחוה להם וכך[13] - צִוִּיתִי:
(ד) וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ בעדות שני עדים וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל:
(ה) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ י"א[14] שער הבית דין וי"א[15] שער העיר אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ:
(ו) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת כאשר הוגד לך ושמעת תדרוש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם והנה אם שמענו שעבר בפני שלשה, נשלח בעבורם ויבואו לב"ד ויעידו כולם, והוא הדין למאה, כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת, ואם לא היו שם יותר או שהלכו להם ואינם נמצאים שם, בשנים די[16] לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד:
(ז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: פ
(ח) כִּי יִפָּלֵא שיכוסה ממך ולא תדע מה לפסוק[17] מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם של הרוצח במזיד לְדָם רוצח בשוגג בֵּין דִּין לְדִין בדיני ממונות וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע צרעת[18] דִּבְרֵי רִיבֹת כי בענייני המשפטים יהיו המחלוקות יותר משאר ההוראות[19] בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ ששם יושבים סנהדרין גדולה של שבעים ואחת בלשכת הגזית:
(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם מצוה בסנהדרין שיהיו כהנים ולוים[20] וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט תשובה למיני ישראל שפוקרין בדברי חכמים ואומרים שאין אלא תורה שבכתב ואם נתנה התורה ככתבה ולא נתנה לחכמים לבאר אותה למה הוצרך לבא לירושלים[21]:
(י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ[22]:
(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה בית דין הגדול שבירושלים[23] הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל הוזהרנו בזה שלא לחלוק על דברי חז"ל במה שיורונו בפירושי התורה כגון הדברים הנדרשים בתורה בגזרה שוה או בבנין אב ושאר שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או במשמעות לשון הכתוב עצמו וכן במה שקבלו הלכה למשה מסיני שאם יראו הם שזה הדבר אסור או מותר מן התורה לפי מדרש הכתוב או לפי פירושו או הלכה מפי השמועה ממשה רבינו וי"א שאף העובר על גזירות דרבנן של חז"ל כמוקצה בשבת וכיו"ב עובר בלאו זה[24]:
נביא
ישעיהו פרק מא
ז. וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף האומן (מנסך הפסל), מחזק את הצורף (מרקע את ציפוי הזהב בפסל) - ביצירת הפסל, מַחֲלִיק פַּטִּישׁ המכה בפטיש קטן להחליק את טסי הזהב המרודד, מחזק, אֶת הוֹלֶם פָּעַם את המכה בחוזקה על הטס בתחילת רידודו, אֹמֵר לַדֶּבֶק: טוֹב הוּא אומר על הדבק שמדביק את ציפוי הפסל - טוב הוא, וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט ועוד מחזק הציפוי במסמרים, שלא יפול מהפסל.
ח. וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי ואתם ישראל, בני אברהם אוהבי, אל תיראו מהם,
ט. אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ שלקחתי מקצות הארץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ ומכל גדולי וחשובי הארץ, בחרתי בך, וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ ולך אמרתי: בחרתיך, ולא אמאס אותך אף בגלות.
י. אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי להצילך, אַל תִּשְׁתָּע, כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אל ישבר לבך, כי אני אלוקיך, אִמַּצְתִּיךָ אני אחזק אותך, אַף עֲזַרְתִּיךָ ואעזור לך, אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי אתמוך בך מפני אוייביך, ביד ימין שלי - שעושָה צדק.
יא. הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ, כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ הלא כל הגויים שכעסו עליכם[25], יתביישו ויכָּלמו, יִהְיוּ כְאַיִן, וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ יהיו כאין ואפס, הרבים ונלחמים בכם.
יב. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם, אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ אפילו אם תבקשו את הגויים שנלחמו בכם[26], לא תמצאו אותם, יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס מפני שיהיו לאין ואפס ויִכְלו לגמרי, אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ האנשים שנלחמו בכם.
יג. כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ אני ה' שמחזיק את יד ימינך - שלא תיפול, הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ ואני האומר לך אל תירא, אני אעזור לך.
יד. אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב אל תפחדו בני יעקב, החלשים כמו תולעת[27], מְתֵי יִשְׂרָאֵל אנשי ישראל, אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם יְקֹוָק וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
טו. הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ הנה שמתי אתכם, כמורג (כלי הדישה) עם חריצים מחודדים וחדשים, (שמחתך התבואה היטב היטב) בַּעַל פִּיפִיּוֹת והמורג, עשוי עם פיות רבים לדישה, תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק אתה ישראל, תדוש הרים - עד דק, (משל למלכים ולשרים, שישראל יגברו עליהם) וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים והגבעות (משל למלכים ולשרים) יהיו חלשים וקלים להתפזר - כמו המוץ.
טז. תִּזְרֵם, וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם, וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם יתפזרו ע"י הרוח והסערה, וְאַתָּה תָּגִיל בַּיְקֹוָק ואתה ישראל, תשמח בישועת ה', בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל תתהלל שבטחת בַּה' שהוא קדוש ישראל.
יז. הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים בנ"י, שהיו בגלות כעניים ואביונים, מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן יבקשו מים בדרך שובם לארץ, ולא ימצאו. לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה והלשון יבשה מרוב צמא, אֲנִי יְקֹוָק אֶעֱנֵם, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם אני ה' אענה להם ולא אעזבם בצמא.
יח. אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת אפתח אפילו במקומות הגבוהים נהרות - להשקותם,\ וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת ובבקעה, אפתח מעיינות, אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם המקום שהיה מדבר, יהיה בו אגם מים,וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם וארץ יבשה, תהיה ארץ שיֵצְאו בה מים.
יט. אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס, ואפילו עצי ארז, שיטה והדס, יגדלו בדרכם במדבר, וְעֵץ שָׁמֶן שם עץ סרק[28], אָשִׂים בָּעֲרָבָה במדבר, בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר, וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו מיני עצים, שכולם יחד יגדלו במקום הליכתם במדבר.
כ. לְמַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו, כִּי יַד יְקֹוָק עָשְׂתָה זֹּאת ואעשה את כל הפלאות האלו לעמי, כדי שיראו ויבינו כל הגויים, שיד ה', היא שגאלה את ישראל מתוכם, וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ וה', שהוא קדוש ישראל, ברא גאולה זו להם.
כא. קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר יְקֹוָק קרבו את הריב שלכם נגד ה', בדבר אמיתות עבודת הפסילים, הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם הגישו את הטענות העצומות שלכם, יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב:
כב. יַגִּישׁוּ וְיַגִּידוּ לָנוּ יגישו לפנינו ויגידו הפסילים ונביאי הבעל, אֵת אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה את אשר יקרא באחרית הימים, הָרִאשֹׁנוֹת מָה הֵנָּה מה יהיה במאורעות שכבר התחילו, הַגִּידוּ וְנָשִׂימָה לִבֵּנוּ הגידו, ונשים ליבנו לבדוק אמיתות דבריהם, וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן ונשמע ונדע, מה יהיה באחרית מאורעות אלו, אוֹ הַבָּאוֹת הַשְׁמִיעֻנוּ או את מה שיבוא בעתיד הרחוק,
כג. הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת הגידו את מה שעומד לבוא, לְאָחוֹר באחרית הימים, וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם ואז נדע שאתם אלוקים, אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ ושאתם יכולים לעשות טובה או רעה, וְנִשְׁתָּעָה ונספר כולנו את נבואותיכם, וְנִרְאֶה יַחְדָּו את קיום דבריכם.
כתובים
דברי הימים ב פרק לה
(יג) וַיְבַשְּׁלוּ צלו את הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים ובשר השלמים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ את הבשר לְכָל בְּנֵי הָעָם: (יד) וְאַחַר הֵכִינוּ לָהֶם גם לעצמם וְלַכֹּהֲנִים כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן כי הם היו עסוקים בְּהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים עַד לָיְלָה וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן: (טו) וְהַמְשֹׁרֲרִים בְּנֵי אָסָף עמדו עַל מַעֲמָדָם לשורר כְּמִצְוַת דָּוִיד וְאָסָף וְהֵימָן וִידֻתוּן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִיםשומרי השוערים עמדו במקומם כל אחד לְשַׁעַר וָשַׁעַר שהוא היה ממונה עליו אֵין לָהֶם לָסוּר לא היה להם צורך לעזוב את מֵעַל עֲבֹדָתָם להכין את פסחיהם כִּי אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם שהיו פנויים מעבודה הֵכִינוּ לָהֶם: (טז) וַתִּכּוֹן כָּל עֲבוֹדַת יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וכל העבודה הייתה בתיקון ובסדר נפלא גם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וגם וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח יְקֹוָק כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ: (יז) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בירושליםאֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים היינו גם הקרבנות הקבועים שבכל יום ועולות ראיה ושלמי חגיגה: (יח) וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל שהיה מרובה בטהרה יתירה ובתיקון נפלא מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אפילו דוד ושלמה לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל שבא מערים אחרות ועכשיו הַנִּמְצָא בירושלים וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: ס (יט) בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה: (כ) אַחֲרֵי כָל זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת שהעמיד את דבר הבית על מכונו ובסיסו וסידר את המשמרות עָלָה פרעה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ מלך אשור עַל סמוך לנהר פְּרָת ופרעה נכו רצה לעבור דרך א"י כדי להגיע לנהר פרת וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ שדרש שהרי כתוב וחרב לא תעבור בארצכם ואפילו חרב של שלום: (כא) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה שהרי אנו לא אויבים כלל לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם ואתה לא המטרה שלשמה הגעתי לכאן כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי שאני בדרך למקום מלחמתי - אשור וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי שאולי שמע מפי ירמיהו למהר וללכת בבהלה על אשור ולכן חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ אל תעכב אותי שהרי אני הולך ע"פ דבר ה' ואם תעכבני ה' ישחיתך: (כב) וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ והתכונן למלחמה כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ והחליף את בגדי המלוכה בבגדי מלחמה וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים מפי ירמיה וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ: (כג) וַיֹּרוּ הַיֹּרִים בקשת לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּופגעו בו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי מן המרכבה כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד וקשה לי לרכב בה: (כד) וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה שהיא יותר נוחה אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ: פ (כה) וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת המשוררים בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵללהזכיר את מות יאשיהו בזמן שאומרים קינות וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת בספר איכה: (כו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו שעשה כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְקֹוָק: (כז) וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה:
משנת ההלכה
דיני ומנהגי חודש אלול
א. כתב הטור סי' תקפא "תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה, שאז עלה לקבל לוחות אחרונות, והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהלים מ"ז) עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה, וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן, וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה" וכן מובא בחיי אדם שם "ויש מקומות שתוקעין גם במנחה". אמנם מנהג האשכנזים ברוב המקומות לתקוע רק בשחרית אחר התפילה. ומנהג הספרדים לתקוע בעת אמירת הי"ג מידות בסליחות.
ב. ומי שלא שמע תקיעת שופר בבוקר יש נידון בפוסקים אם צריך לשמוע תקיעת שופר במנחה כיון שאפשר לומר שאינו חיוב על כל יחיד אלא על על הציבור, ויחיד אינו צריך להשלים. אמנם יש מהפוסקים שהוא גם חיוב ממנהג על כל יחיד. ולפיכך ודאי מן הראוי שיחמיר האדם לשמוע תקיעת שופר במנחה אם לא שמע בשחרית.
ג. ירבה בכל החודש בתשובה ותפלה וצדקה. ונתנו רמז לזה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים [אסתר ט, כב] ראשי תיבות אלול, לרמז שבחודש אלול ירבה במתנות לאביונים.
ד. וכיון שימים אלו ימי רצון ותשובה הם ראוי לאדם להרבות כפליים בתלמוד תורתו וקיום המצוות אמנם עצה טובה להתחזק בעקר במצוות השקולות כנגד כל המצוות כולם, כמצות ציצית שבת תפילין וצדקה.
בספרי בחסידות השוו את ענינו של חודש אלול למאזן השנתי שעורך בעל עסק מדי שנה.
כל בעל עסק יודע כי ללא מאזן שנתי הוא לא יכול לדעת האם הוא מרוויח או מפסיד. העובדה שהעסק מתפקד אינו מעיד על רווחיות או הצלחה וודאי שאינו מעיד על התקדמות. רק כאשר עורכים חשבון וספירת מלאי אפשר לוודאות האם בשורה האחרונה התוצאה היא רווחית, וכך לדעת אם השנה החולפת הייתה שנה מוצלחת.
כך גם בעבודת יומינו את הקב"ה אנו יכולים להיות עסוקים מן הבוקר ועד הערב, ולהרגיש שאנו עובדים את ה' באמת ובתמים אך פעם בשנה אנו מוכרחים לקחת פסק זמן כדי לבדוק מה קורה עם העסק החשוב ביותר שלשמו הגענו לעולם. האם השנה החולפת קידמה אותנו אל מטרה זו? האם התקדמנו ביחסינו לאלוקים ולאדם? האם הפכנו להיות יהודים ואנשים טובים יותר?
חודש אלול הנו החודש בו נעשה את המאזן נראה האם במצוות שבין אדם למקום התקדמנו, האם יש מצוות שלא קיימנו או לא קיימנו בשלימות וניתן לשפר.
האם במצוות שבין אדם לחבירו למדנו איך להתמודד ולגלות סבלנות הערכה ויתור לימוד זכות האם למדנו לא לדבר לשון הרע.
האם תרמנו ככל יכולתנו לכלל ישראל בממון מעשה ואפילו מחשבה
בחודש זה זהו חשבון/ מאזן עסק נפשותינו ואם נכתוב בצורה ממשית ונבצע מאזן כתוב נוכל באמת לדעת כי אנו רווחיים וכדאיים להתקיים לשנה הבאה במיחוד לאור העובדה שודאי נשפר את הביצועים בהתאם לתוצאות המאזן
[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קעו
[4] חזקוני
[5] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רעד
[6] רבינו בחיי
[7] רמב"ן
[8] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת יג
[9] רמב"ן
[10] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת יא
[11] רש"י
[12] ת"י
[13] ומפני שעובדי השמש והירח ושאר הכוחות העליונים חושבים כי בעבודתם ימצאו חן בעיני ה' יתעלה בעבור שהם משרתי המלך, והמכבד משרתי המלך הרי זה מכבד את המלך, על כן הוצרך לומר אשר לא צויתי כי לא צוה בכבוד זה. רבינו בחיי
[14] ת"א ת"י
[15] רש"י
[16] רמב"ן
[17] ת"א ת"י
[18] רשב"ם
[19] רמב"ן
[20] (ספרי כ) וכן עשה יהושפט בדברי הימים ב' קפ' י"ט וגם בירושלים העמיד יהושפט מן הלוים והכהנים וראשי האבות לישראל למשפט ד', דהוא סנהדרין גדולה . משך חכמה
[21] חזקוני
[22] הצורך במצוה זו גדול, כי התורה ניתנה לנו בכתב, והדעות לא ישתוו בכל הדברים הנולדים ואז ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות, ולכך חתך לנו הכתוב הדין הזה שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני ה' יתברך בכל שיאמר לנו בפירוש התורה כמו שקבלו עד משה מפי הגבורה, כי על הדעת שלהם הוא נותן לנו את התורה אפילו יהיה בעיניך בהיפך מדעתך כמי שמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב כי הם יודעי האמת ורוח הקודש שורה עליהם לכוון אל האמת לעולם. רמב"ן רבינו בחיי
[24] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת שיב
[25] "הנחרים בך" - מלשון חרון אף.
[27] "אל תיראי תולעת יעקב", למה נמשלו ישראל לתולעת? לומר לך: מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו, והוא רך ומכה את הקשה, כך אין להם לישראל אלא תפלה, שהעכו"ם נמשלו כארזים שנאמר (יחזקאל לא) "הנה אשור ארז בלבנון", ואומר וישבר ה' את ארזי הלבנון (תהלים כט) וכשהן מתגברים עליהם חוזרים בתשובה וצועקים ומתפללין ; תנחומא בשלח ט'.
[28] ע"ע מלכים א', ו' כג' וברד"ק שם, ובנחמיה ח' טו' במצודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה