מקרא
דברים פרק כ
(יז) כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי הזכיר בכאן ששה עממין ולא הזכיר השביעי שהוא הגרגשי, לפי שהיה מעט וקטן שבכולן[1] כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(יח) לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: ס
(יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ ותצטרך לחתוך אילנות לבנות מצור דיק וסוללות לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל שהרי צריכים לך למאכל לאחר שתתפוש העיר ותהיה שלך וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי אלא תכרות את העץ ש - הָאָדָם שעליו אתה צר משתמש בו והוא עֵץ הַשָּׂדֶה הגדל סביבות העיר ובקרבתה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר שנסתרים בהם אנשי העיר הבורחים מפניך ובאים בתוך העיר[2]:
(כ) רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אלא אילן סרק אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ בין קרוב לעיר בין רחוק מעיר וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ עד רדת חומותיה[3]: פ
דברים פרק כא
(א) כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה ולא קבור אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל ולא תלוי בַּשָּׂדֶה ולא צף על פני מים[4] לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ:
(ב) וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ מתוך הסנהדרין של שבעים ואחד וּמָדְדוּ מהחלל אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל לידע איזה מהם קרובה[5]:
(ג) וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל:
(ד) וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן שהוא שוטף בחזקה אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ מאותו היום של העריפה אסור לכבוד בו ולזרוע וְעָרְפוּ בסכין גדולה מאחורי ראשה[6] שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:
(ה) וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְקֹוָק וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע:
(ו) וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל:
(ז) וְעָנוּ וְאָמְרוּ הזקנים[7] יָדֵינוּ לֹא /שפכה/ שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:
(ח) והכהנים עונים ואומרים[8] - כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְקֹוָק וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עד כאן אומרים הכהנים, והקב"ה מבשר להם[9] - וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם:
(ט) וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק: ס
נביא
ישעיהו פרק מד
א. וְעַתָּה שְׁמַע יַעֲקֹב עַבְדִּי וְיִשְׂרָאֵל בָּחַרְתִּי בוֹ עמי ישראל שבכם בחרתי, שמעו הנחמה והטובה, העתידה לבוא עליכם.
ב. כֹּה אָמַר יְקֹוָק עֹשֶׂךָ שעשה אותך, וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן, יַעְזְרֶךָּ ועזר לך, משיצאת מבטן, מעת שנהיית לעם, אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ וישראל שבו בחרתי.
ג. כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא, וְנוֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה כמו שאני יוצק מים על ארץ יבשה וצמאה, אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ כך, אצוק את רצוני וברכתי על זרעיך.
ד. וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כמו החציר הגדל במהירות, כך, ימהרו בנ"י לצמוח ולרבות. כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם ותתקיים גדילתם בחוזק, כערבה הגדלה על פלגי מים.
ה. זֶה יֹאמַר לַיְקֹוָק אָנִי, וְזֶה, יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיְקֹוָק הנשארים מישראל בזמן הגאולה, צדיקים יהיו[10], ןלכן הנקבצים מכל המקומות יאמרו: אני לה', ואף יכתוב, כי הוא לה', וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה ואף את שמו יקרא: "ישראל אני".
ו. כֹּה אָמַר יְקֹוָק, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְקֹוָק צְבָאוֹת, אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים:
ז. וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא ומי הוא שיקרא על עצמו ויאמר שהוא כמוני, וְיַגִּידֶהָ, וְיַעְרְכֶהָ לִי, מִשֹּוּמִי עַם עוֹלָם יגיד ויסדר, כל שהיה ועתיד עוד לבוא, מאז ששמתי עמים בעולם (מבריאת העולם), וְאֹתִיּוֹת, וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה ואשר עתיד לבוא בעולם, יַגִּידוּ לָמוֹ ויגידו להם,
ח. אַל תִּפְחֲדוּ, וְאַל תִּרְהוּ אל תפחדו מאלוהים אחרים, הֲלֹא מֵאָז, הִשְׁמַעְתִּיךָ, וְהִגַּדְתִּי הרי מאז, עוד מזמן רב, השמעתי לכם העתידות ע"י הנביאים, וְאַתֶּם עֵדָי ואתם עדים, שהנבואות באו והתקיימו, הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי האם יש מלבדי, אלוקים ששולט בעולם[11] ? וְאֵין צוּר בַּל יָדָעְתִּי ואין דבר חזק בעולם, שאני לא ידעתי ונתתי לו את כוחו.
ט. יֹצְרֵי פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ כל יוצרי הפסלים, הם תוהו, (משום שהפסלים שעושים, הם תוהו ורִיק) וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ והפסילים שהם חומדים, לא מועילים דבר, וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה, בַּל יִרְאוּ וּבַל יֵדְעוּ והפסילים עצמם מעידים על כך, שהלא הם עצמם לא רואים ויודעים דבר, וכיצד יועילו לאחרים ? לְמַעַן יֵבֹשׁוּ יבושו העובדים להם.
י. מִי יָצַר אֵל, וּפֶסֶל נָסָךְ, לְבִלְתִּי הוֹעִיל מי הוא שעושה דבר הבל כזה, לִיצוֹר ולנסך מסכת פסל שלא מועילה דבר ?!
יא. הֵן כָּל חֲבֵרָיו יֵבֹשׁוּ הרי כל חבריו של היוצר, כולם יחד יבושו מהפסל שעשו, וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם והאמנים עצמם - אדם הם, ואיך יעשה אדם אלוקים ? יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם יַעֲמֹדוּ, יִפְחֲדוּ, יֵבֹשׁוּ יָחַד כל העובדים לפסילים, כשיעמדו ויתבוננו בדבר זה, יפחדו מה' ויתביישו בע"ז.
יב. חָרַשׁ בַּרְזֶל אומן הברזל, מַעֲצָד עושה הפסל במעצד, (שם כלי) וּפָעַל בַּפֶּחָם מחמם הברזל בפחמים,(לעשות ממנו צורה) וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ ובהכאת המַקֶבֶת, הפטיש, יוצר צורת הפסל, וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ ובכוח זרועו - יוצר אותו, גַּם רָעֵב ואֵין כֹּחַ, לֹא שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף ומרוב שמשתוקק לעשות פסלו, גם שיהיה רעב, צמא ועיף, לא מפסיק מעבודתו.
יג. חָרַשׁ עֵצִים אומן העץ, נָטָה קָו יטה את קו המידה - על העץ, לחותכו על פי המידה הראויה, יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יסמן גבול צורת הפסל - בַשֶּׂרֶד (שם צבע), יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת ועל פי סימון זה, יחליק העץ - במקְצוּעַ, (כלי של חרש עץ) וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ ובמחוגה מצייר עיגולים - ליפות הפסל, וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ, כְּתִפְאֶרֶת אָדָם ויעשה צורת הפסל כצורת אדם, (שצורת אדם, נאה ומפוארת משאר צורות) לָשֶׁבֶת בָּיִת ויושיב הפסל בביתו, (שהרי לא יכול לזוז ממקומו)
יד. לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים ועוד יש מי שהולך בעצמו, לכרות ביער ארז משובח וחזק, לעשות ממנו פסל, וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן ויש הכורת תרזה טואלון, שיפים הם יותר, וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר ויחזק אותם (שתרזה ואלון אינם חזקים כעץ ארז), במסמרים מעצי היער, נָטַע אֹרֶן, וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל ויש מי שבעצמו נוטע עץ אורן (שנוח לעשות בו מלאכה), ואחר שגדל במי הגשמים (שנתן ה' ית'), יעשה מהם הפסל,
טו. וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר מקצת מאותו העץ, יקח האדם להבעיר בו אש, וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם להתחמם בו, אַף יַשִּׂיק, וְאָפָה לָחֶם יסיק בו התנור, לאפות לחם, אַף יִפְעַל אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ יפעל, יעשה ממנו אלוהים, וישתחווה לו, עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד לָמוֹ יעשה ממנו פסל, וישתחווה לו.
כתובים
(יג) וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים וַיֶּקֶשׁ אֶת עָרְפּוֹ וַיְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
ובמה מרד הוא בנבוכנאצר כשגלו יכניה מינהו המלך נבוכדנצר את צדקהו על חמשה מלכים כמו שכתוב (ירמיה כ"ז) ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צר ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה, והיה יוצא ונכנס לפני נבוכדנאצר בלי רשות יום אחד עלה לפני נבוכדנאצר ומצאו תולש אבר מארנבת חיה ואוכל ממנו, א"ל נבוכדנאצר לי שאינך מפרסם דבר זה ונשבע לו צדקיהו, ובמה השביעו ר' יוסי בר' חנינא אמר במזבח הפנימי, והיו חמשה מלכים יושבים לפני צדקיהו ומדברים על נבוכנאצר ואמרו לו לצדקיה אין ראויה המלוכה לנבוכדנצר אלא לך ראויה המלוכה שאתה מזרעו של דוד, ואף הוא ענה ודיבר על נבוכדנצר ואמר אני ראיתיו שתלש בשר מהארנבת ואכל, שלחו מיד לנבוכנאצר לומר לו שאותו יהודי שהיה יוצא ונכנס לפניך בלי רשות מעליל עליך ואמר לנו את הסיפור עם הארנבת, הה"ד (מ"ב =מלכים ב'= כ"ד) וימרוד צדקיהו במלך בבל, מיד בא וישב בדפני של אנטוכיא ויצאו סנהדרי גדולה לקראתו כיון שראה אותם שהם כולם בני אדם של צורה גזר והוציאו להם קתדראות והושיבן, אמר להם דרשו לי את התורה מיד היו קורין פרשה ופרשה ומתרגמין אותה לפניו, וכיון שהגיעו לפרשת נדרים (במדבר ל') איש כי ידור נדר אמר להם האם יכול לחזור מנדרו או לאו, אמרו לו ילך אצל חכם ומתיר לו את נדרו, אמר להם דומה אני שאתם התרתם לצדקיה השבועה שנשבע לי, מיד גזר והורידן לארץ זהו מה שכתוב ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, העלו עפר התחילו מזכירין זכותו של אברהם, דכתיב (בראשית י"ח) ואנכי עפר ואפר, חגרו שקים, התחילו מזכירין זכותו של יעקב דכתיב (שם ל"ז) וישם שק במתניו, מה עשו להם קשרו שערן בזנבי סוסיהם והיו מריצין אותם מירושלם ועד לוד, הדא הוא דכתיב הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם[12].
ובילקוט שמעוני מבואר שהפר את שבועתי בגלל שהיה מצער צדקיהו בגופו, ונשאל על שבועתו, בפני הסנהדרין אך נבוכנצאר טען להם ששבועה שנשבע על דעת חבירו חייב להתיר בפני חבירו וא"כ אין התרתו היתר[13]:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ג
אין עושין מצות חבילות.
א. ביום שיש בו שני ספרי תורה אין מורידים הפרוכת מהס"ת השני וכ"ש שאין פותחים את ספר התורה עד שיגללו את הראשון שאין עושים מצוות חבילות חבילות (שו"ע או"ח קמז סעי' ח)
ב. נחלקו הראשונים אם גם בהבאת המצוה ולא רק בקיומה יש משום אין עושין מצוות חבילות חבילות ואנו מקילים שהאיסור הוא רק במעשה המצוה ולכן מותר להביא שני ספרי תורה כאחת אם קורא בהם בזה אחר זה מכיון שאין בהבאת המצוה איסור של חבילות חבילות (מג"א קמז, יא)
ג. ולכן מותר להביא שני כוסות של יין בבת אחת בשבע ברכות מכיון שאין איסור בהבאת כאחת. (שם)
ד. נחלקו הראשונים האם איסור זה של אין עושים מצוות חבילות חבילות הינו דוקא באדם אחד או שנאסר גם בשני אנשים ומנהגינו להחמיר בכך.
ה. ולכן אין מלים שתי תינוקות כאחת אפילו בשני מוהלים. (שם)
ו.
הלכה ט
אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו, לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו, לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא, ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו.
הלכה י
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן אלא ועברתן שמרה נצח, וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה.
הלכה יא
החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו, ואם היה חייב לו ממון יחזירו ליורשים, לא היה יודע לו יורשין יניחנו בבית דין ויתודה.
[1] רבינו בחיי
[2] רשב"ם
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רש"י
[6] רמב"ם רוצח ט ה"ב
[7] רמב"ם שם פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ת"א
[9] רמב"ם שם
[10] "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן, וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם, קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ...", לעיל ד' ג'.
[12] איכה רבה (וילנא) פרשה ב
[13] ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רנב ועיין בשל"ה מסכת תענית פרק תורה אור סד. הקושיא מפורסמת, מה עלה על דעת בני עליה כאלה להתיר נגד הדין, שאם נדר על דעת חבירו אין לו התרה אלא בפניו (פי' הרא"ש נדרים סה א), וילפינן מ'וישב (משה) אל יתר חתנו' גו' (שמות ד, יח). והרא"ש (נדרים פ"ט ס"ב) כתב, הסנהדרין הוצרכו לעשות מפני אימת המלך, [והובא] בבית יוסף טור יורה דעה סימן רכ"ח. וקשה, הלא הם והמלך חייבים בכבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ואפשר, דבאמת חטאו הסנהדרין, דחזי מה עלתה להם. וכן מוכח התחלת המאמר: 'אל תהי פרשת נדרים קלה בעיניך'. וקשה, מהיכי תיתי להיות קלה. אלא הכי פירושו, דאמרו רבותינו ז"ל (יבמות קט ב ורש"י ד"ה כאילו הקריב), הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כו', מאי תקנתיה, ילך אצל חכם ויתיר לו. על זה אמר, מכל מקום אל יהי ההיתר קל בעיניך, דחזי מה עלתה לסנהדרין. גם צדקיהו היה צדיק גמור, איך עלה על לבו אשר בָּזָה אָלָה (עפ"י יחזקאל יז, יח). והתוספות (נדרים סה א, ד"ה אמרו לו), והר"ן (שם) כתבו, והביאם בית יוסף (טור יורה דעה סי' רכ"ח), שהיה דבר מצוה, לפי שצדקיהו היה מצטער ביותר על שלא היה מגלה הדבר, והיה מתבטל ממלכות שמים. גם יש להתבונן, מה ענין הארנבת, ומלך כמוהו יחשוק לזה. עוד קשה, הזכרת זכות אברהם וזכות יעקב, וזכות יצחק לא הזכירו. ומצינו בהיפך, פרק רבי עקיבא (שבת פט ב) בענין פסוק (ישעיה סג, טז) 'אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו' גו', עיין שם. גם קשירת שערות ראשיהן בזנבות הסוסים, בודאי בו רמז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה