מקרא
דברים פרק כד
(ז) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ ע"י עדים והתראה גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר והשתמש[1] בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
(ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת שלא לקצוץ ולהסיר את נגע הצרעת[2] לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם שלא תשא פני איש מפני גדולתו,שאפי' הוא מלך כעוזיה לא יכבדוהו אלא יסגר שבעת הימים וישלחוהו ובדד ישב[3] הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אם להסגיר אם להחליט אם לטהר:
(ט) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: ס
(י) כִּי תַשֶּׁה שיהיה לך חוב בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה כל חוב אילו אינו חוב של הלואה אלא שכר שכער או הקפת חנות[4] לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ לקחת ממנו משכון כדי שלא יבא לכדי בושה במה שאתה מחטט לו בביתו[5]:
(יא) בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה:
(יב) וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא ביחס לכלי זה שאין לו אלא אחד מאלו לֹא תִשְׁכַּב לישון בַּעֲבֹטוֹ כשהעבוט אצלך אלא -[6]:
(יג) הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ אם כלי ללילה הוא מחזיר בשקיעה ואם כלי ליום הוא מחזיר בזריחה וכך בכל יום ויום וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וחוזר וגובה ממנו וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: ס
(יד) לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר מבלי לשלם לו משכורתו עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:
(טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ אם שכיר יום הוא ישלם קודם השקיעה ואם שכיר לילה קודם הזריחה[7] כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ שיקנה בו מזון להחיות נפשו וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק וְהָיָה בְךָ חֵטְא: ס
(טז) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל פי עדות בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל פי עדות אבות[8] אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ על פי שני עדים כשרים[9]: ס
(יז) לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם דבר הכתוב בהווה והוא הדין לכל אדם, אלא באילו הזהיר טפי, לפי שרשעים רגילין להטות משפטן[10] וְלֹא תַחֲבֹל תמשכן בֶּגֶד אַלְמָנָה אפילו עשירה ואפילו להחזיר לה לפי שהיא יחידה פן יבא הדבר לידי עבירה[11]:
(יח) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: ס
(יט) כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ בין אם שכחת לקצור ובין אם שכחת עומר קצור[12] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:
(כ) כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ שלא יגמור ללקט את הזית ויניח פאה לאילן, וזהו שיניח ענפים שלא יחבוט אותם אלא יניח לעני למטה באילן כדי שלא יהא לו טורח לעלות[13] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: ס
(כא) כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל לא תיקח את העוללות כלומר האשכולות שענביהם מפוזרים אבל אותם שגדילים בצורה שהאשכול רחב למעלה כאילו יש לו כתף ולמטה נראה כאילו נוטפים הענבים הם של בעל הבית[14] אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:
(כב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: ס
דברים פרק כה
(א) כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים ויתחייב מלקות כגון שחבל בו פחות משוה פרוטה או שקלל חבירו בשם או שמשכנו בכלי הנדרשים לאוכל נפש שבכל אלו יש לאו וחייב בהם מלקות וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם על פי שני עדים[15] וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע:
(ב) וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת כמו בן מלקות כלומר שנתחייב מלקות[16] הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט ימתחנו על העמוד[17] וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר:
(ג) אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ:
נביא
ישעיהו פרק מז
ט. וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע, בְּיוֹם אֶחָד, שְׁכוֹל וְאַלְמֹן ושתי רעות אלו (שתהי שכולה ואלמנה, שהמלך ובני עמו ימותו) יבואו עליך בפתאומיות וברגע אחד, (כי מיד כשנהרג בלשאצר, נלכדה העיר וגלו בני בבל), כְּתֻמָּם בָּאוּ עָלַיִךְ כל הרעות באו עליך בשלימות, בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ על אף רוב הכשפים שיש בבל, לא יצליחו להנצל ממדי ופרס. בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹד ועל אף חוזק ותוקף חוברי חבר (חובר חבר - ממיני הכשפים) שבבבל,
י. וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ בטחת בכשפים, הרעים בעיני ה', אָמַרְתְּ, אֵין רֹאָנִי שעשו הכשפים בסתר, חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ החכמה ורוב הדעת שבכם, גרמו למרידתכם בה', וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד אנו בעעלי החכמה ואין עוד כמונו,
יא. וּבָא עָלַיִךְ רָעָה, לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ תבוא עליך רעה כֹּה גדולה, שלא תראו את אור השחר (את ההצלה), וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה ויפול ויבוא עליך שבר כֹּה גדול, לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ שלא תוכלי להסיר אותו מעליכם, וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה, לֹא תֵדָעִי ותבוא עליך בפתאומיות הרעה והחושך, ולא תדעי להשמר ממנה.
יב. עִמְדִי נָא עמדו להתחזק, בַחֲבָרַיִךְ, וּבְרֹב כְּשָׁפַיִךְ, בַּאֲשֶׁר יָגַעַתְּ מִנְּעוּרָיִךְ עם חוברי חבר, ובשאר כשפים שבכם מזמן נעוריך,(שהיו רגילים בהם תמיד) אוּלַי תּוּכְלִי הוֹעִיל אולי יוכלו להועיל לכם, אוּלַי תַּעֲרוֹצִי אולי תתחזקו נגד הרעות.
יג. נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ התיגעת והתעייפת בעיצות רבות כיצד להנצל, יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ, הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים יעמדו ויושיעו אותך, הצופים וחוזים בכוכבים בשמים, מוֹדִעִים לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ המודיעם לך בעת חידוש הלבנה בכל חודש, מה יבוא עליך.
יד. הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ, אֵשׁ שְׂרָפָתַם הנה החוזים יהיו כקש - שישרפו בקלות באש הפורענות, לֹא יַצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה אף את עצמם לא יצילו מלהבות אש הפורענות, אֵין גַּחֶלֶת לַחְמָם לא ישאר מהם, אפילו גחלת (כמו הקש שלא נשאר ממנו אחר השריפה דבר) להתחמם כנגדה, אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ ויכבו בהירות, שגם מאור האש לא יוכלו להנות.
טו. כֵּן כך החוזים בכוכבים, הָיוּ לָךְ יהיו לך, (כקש הנשרף באש), אֲשֶׁר יָגָעַתְּ שיגעתם לאסוף אותם בבל, סֹחֲרַיִךְ מִנְּעוּרַיִךְ אשר כסוחרים שלמתם להם כסף עבור חכמתם, אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ ילכו לתעות (ילכו לנדוד ממקום למקום) לכל עבר, אֵין מוֹשִׁיעֵךְ ולא יושיעו אותך.
ישעיהו פרק מח
א. שִׁמְעוּ זֹאת בֵּית יַעֲקֹב שמעו זאת שבטי יהודה ובנימין, הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל שבנימין נקרא בשם "ישראל", וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ מזרע יהודה יצאו, הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם יְקֹוָק וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ, לֹא בֶאֱמֶת וְלֹא בִצְדָקָה כשנשבעים בשם ה', נשבעים לא באמת אלא בשקר, ולא בצדקה, שאינם עושים מצוותיו.
ב. כִּי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ בזמן חזקיהו, שהיו ישראל נקראים אנשי עיר הקדש (ירושלים), וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ והיו סומכים על ה' צבאות, נעשו להם ניסים ולא גלו,
ג. הָרִאשֹׁנוֹת מֵאָז הִגַּדְתִּי, וּמִפִּי יָצְאוּ וְאַשְׁמִיעֵם הראשונות (מפלת סנחריב) עוד מזמן אמרתי והשמעתי מפי (ע"י הנביאים), פִּתְאֹם עָשִׂיתִי וַתָּבֹאנָה והישועה באה פתאום.
ד. מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה והשמעתי הנבואות מראש, בגלל שידעתי, כי עם קשה אתה, (שאם לא הייתי מודיע דבר הישועה מראש, לא הייתם תולים הישועה בה'), וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וערפכם, קשה כמו גיד עשוי מברזל, וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה ומצחכם כנחושת - שלא מתביישים, (שמעיזים פניהם במצח נחושה)
ה. וָאַגִּיד לְךָ את דבר הישועה, מֵאָז עוד מזמן רב, לפני שתבוא הישועה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ לפני שתבוא הישועה, השמעתי הנבואה על בואה. פֶּן תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם שמא תאמר, הפסילים[18] - עשו לי הישועה, וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם ופסילי העץ והמתכת, צִיוו הישועה לבוא.
ו. שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ שמעתם נבואתי על מפלת סנחריב וראיתם שכולה התקיימה, וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ שנבואת אמת היתה, הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה ועתה, אשמיע לכם נבואות חדשות על נפילת בבל,וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם ונבואות השמורות עמדי, שלא ידעתם אותם.
ז. עַתָּה נִבְרְאוּ רק כעת בזמן השמעת הנבואה נבראו חדשות אלו, וְלֹא מֵאָז ולא מאיזה זמן קודם, וְלִפְנֵי יוֹם אפילו לא יום אחד, קודם השמעת הנבואה מפי, וְלֹא שְׁמַעְתָּם ולא שמעתם אותה מעולם, פֶּן תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין ולא תוכלו לאמר, ידענו דבר נבואה זו,
ח. גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ ואפילו שידעת, שרק נביאי ה' אומרים נבואות על העתיד לבוא, לא שמעתם לדברי הנביאים, ולא ידעתם את ה', גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ עוד מאז, מזמן רב לא פתחת אזניך לשמוע ולקבל נבואותי, כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד יודע אני שאתם בוגדים בי, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ ומזמן שיצאת מהרחם
(שנהיית לעם) נקרא שמך פושע בה'.
ט. לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי למען שם ה' שנקרא על בנ"י, אאריך אפי מעליכם, וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ ולמען תהיה לי תהילה בעולם, אאריך חוטמי, אפי - מעליכם, לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ כדי שלא אכרית אתכם בכעסי.
כתובים
(יח) וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל:
(יט) וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית: ס
כשיצא ירמיה הנביא מענתות לירושלים, נטל עיניו וראה עשן בית המקדש עולה. אמר בלבו: שמא חזרו ישראל בתשובה להקריב קרבנות, שהרי עשן הקטורת עולה. בא ועמד לו על החומה וראה בית המקדש עשוי דגורים דגורים של אבנים וחומת ירושלים מסוגרת. התחיל צווח ואומר: פִּתִּיתַנִי ה' (לצאת מירושלים) וָאֶפָּת וגו' (ירמיה כ):
(כ) וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס:
הלך לו ירמיהו לדרכו, התחיל צווח ואומר: באיזו דרך הלכו להם החטאים? באיזו דרך הלכו האבודים? אני אלך ואובד עמהם! היה הולך ורואה השביל מלא דם והארץ מרובצת בדם הרוגיה מכאן ומכאן. כבש פניו לארץ וראה פרסות רגלים של יונקים ועוללים שהיו הולכים בשבי. היה גוחן לארץ ומנשקן:
כשהגיע לגלות גפפם ונשקם. היה רואה כת של בחורים נתונים בקולרין - ונותן את ראשו עמהם, ונבוזראדן בא ומעבירו מהם, וחוזר ורואה כת של זקנים קשורים בשלשלאות - ונותן את צוארו עליהם, ובא נבוזראדן ומעבירו מהם:
היה בוכה לנגדם והם לנגדו. ענה ואמר להם: אחי ועמי, כל כך ארע לכם על שלא הייתם שומעים לדברי נבואתי. כיון שהגיע לנהר פרת, ענה נבוזראדן ואמר לו: אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל (ירמיה מ). חשב ירמיהו בלבו ואמר: אם אני הולך עמהם לבבל, אין מנחם לגלות הנשארת מהם בירושלים. יצא לו מהם. נטלו הגלויות עיניהם וראו ירמיה שפרש מהם, געו כולם בבכיה בקול רם וצוחו ואמרו:
אבינו ירמיה, הרי אתה מניחנו? וזהו שנאמר (תהלים קלז): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ. ענה ירמיהו ואמר להם: אני מעיד שמים וארץ, אילו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון - לא גליתם:
היה ירמיה הולך ובוכה וכך אמר: חבל עליך, יקרת המדינות! ובחזירתו היה רואה אצבעות ידים ורגלים מקוטעות ומושלכות בהרים והיה מלקטן ומגפפן ומחבקן ומנשקן ונותנן לתוך טליתו ובוכה עליהן ואומר: בני, לא כך הזהרתי ואמרתי לכם: תְּנוּ לַה' אֱלֹקֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁיךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף (ירמיה יג). על אותה שעה נאמר (שם ט): עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה - על אותם הרים נאים ומשובחים אשא בכי ונהי ועל נאותיו של יעקב שנהפכו לקינה:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ו
זריזים מקדימים למצוות
א. זריזין מקדימין[19] למצוה[20] כדכתיב "וישכם אברהם בבקר" (פסחים ד א') ומצוה המוטלת האדם יקדים לעשותה[21] (חיי אדם ח"א כלל ס"ח סעי' ו') ולכן אע"ג שאפשר לעשות הבדלה עד יום שלישי לכתחילה יבדיל מוקדם ככל האפשר (מ"ב סי' רצ"ט ס"ק ט"ז)
ב. דבר שמצותו ביום, יקדים בבוקר לעשותו ולכן מצוה למול מיד בבוקר (יו"ד רס"ב סעי' א') וכן אם לא בדק בדיקת חמץ בליל י"ד בודק מיד בבוקר (מ"ב תל"ג ס"ק ה') ודבר שמצותו בלילה, יקדים בתחלת הלילה. ולכן ראוי להתפלל ערבית מיד ביציאת הכוכבים. (שם ומ"ב רל"ה ס"ק כ"ו)
ג. דבר שמצותו ביום אין מצוה להקדימו לעשותו בלילה וכן דבר שמצותו בלילה אין מצוה להקדימו ליום[22] אבל אם אין תלוי ביום דוקא, מצוה להקדימו כל מה שיוכל מיד כשחל המצוה[23] (שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' ד"ה והא דכתבו)
ד. ולפיכך יש לקיים מצות פדיון הבן מיד אחר שעברו שלושים יום מהלידה אפילו אם הוא בלילה ולא להמתין ליום.
[1] רש"י
[2] רש"י
[3] רשב"ם
[4] חיזקוני
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן חזקוני
[7] חזקוני
[8] ת"א
[9] ת"י
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] חזקוני
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] משך חכמה
[14] רש"י
[15] רמב"ן
[16] חזקוני
[17] ספורנו
[18] הפסילים נקראו עצבים, שמעציבים את עובדיהם.
[19] עיין שבת דף ק"ל א' תוד"ה ר"א דמשום למהר המצווה חיללו שבת אע"ג דהיה אפשר לעשותה באיסור דרבנן וכן עיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ל"ה דמילה בזמנה מלין ביום ח' אפי' שהוא ביה"ש דיום ט' דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין מוכח דזריזין הוא חיוב גמור ואינו רק מעלה ועיין בשד"ח ריש מע' ז' דשיהוי מצוה לא משהינן הוא מדין זריזין ועיי"ל הע' כ"ג מש"כ בשם אבנ"ז או"ח תנ"ט או"ק ב' לחלק בין זריזין מקדימין למצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ואין מעבירין על מצוה
[20] וז"ל המאירי הוריות דף י' ב' "כשתבא דבר מצוה לידו שיהא מכלל זריזים מקדימים למצות ולא יתאחר בעשיית מצוה שאין זה אלא דרך מי שאינו עושה המצוה דרך כונה מעולה אלא כמי שעושה אותה דרך פירוק עול ומצוה מלמדה" ועיין שו"ת פנ"י אהע"ז סי' ט"ו בשאלה השניה בטעם דשיהוי מצווה לא משהינן גבי יבם "דחשו חכמים לשום קלקול פן שמא תטרוף השעה ותיבטל המצוה כמו שחשו לשמא תיבטל מצות יבמים וכו' אע"ג דמיתה וכו' לא שכיחא וכו' כיון שהיבם מוכן לפנינו אין מחמיצין המצוה" ונראה דטעם זה כתב דוקא גבי יבום וכ"מ צורת התשובה שם דמשמע דרק ביבום אין משהין כלל אבל בשאר מצוות אפ' דמשהין לעשותה מן המובחר ודלא כדברי שלום (יודייקין) ח"א סי' מ"ג ועיין שו"ת חו"י סי' ט' שכתב דאפ' דטעם דזריזין הוא משום שמא ימות [וזה צ"ע דזריזין שייך אף על שעה מועטת כגון לקרוא ק"ש מהרה בבוקר כשו"ע נ"ח סעי' ב' ועל זמן מועט כזה ודאי אין שייך שמא ימות] ועיי"ל הערה ז' וח'
[21] עיין חת"ס או"ח סי' ר"ח ד"ה ומ"ש דדוקא במצוה שכבר מוטל עליו יש לו לזרז ולהקדים ולא להמתין, ואפי' אם נאחר יהיה מצוה מן המובחר אבל מצוה שאנו מקבלים עלינו תחלה ועדיין לא נתחייבנו בה, לא שייך כל כך זריזין וטוב לקבוע ביום המובחר ולכן קבעו פורים באדר שני לסמוך גאולה לגאולה ועיין יעיר אזן לחיד"א מע' ז' אות ג' שזריז היינו "להקדים ולעשות הדבר הידוע ומוסכם בכמותו ואיכותו וענינו אבל להוליד עצה וענין חדש וכו' אז צריך ישוב ומתון לעמוד על נקודת המרכז וכו' והמקדים טרם זה הוא שטו"ת מלגאו ומלבר
[22] ז"ל החת"ס ח"ז סימן ע"ד "וא"א להקדים בדבר שמצותו בלילה כמו ספירת עומר לספור בעוד היום משום זריזין, ז"א שעדיין לא הגיע זמנו וא"א ג"כ למול ביום השמיני קודם עלה"ש משום זריזין דעדיין לא הגיע זמנו" ועיין ביד מלאכי כללי הדינים אות רט"ז דכשעדיין לא הגיע זמן עשיית המצוה לא שייך זריזין ואדרבא מקריא מצוה שלא בזמנה
[23] כגון פדיון הבן דמצותו מיד במישלם ל' יום וכן מזוזה לשוכר ולשואל דמצותו מיד לאחר ל' א"כ מיד בזמן חלות החיוב מחויב לקיים מדין זריזין ואפי' בלילה (שם ובשו"ת חיים ביד סימן פ"ו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה