מקרא
דברים פרק כט
(כד) וְאָמְרוּ והשיבו אותם - בדין עשה להם כך עַל אֲשֶׁר כי הם באו בברית עם הקב"ה ואחר כך עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם וקבלו הקללות מדעתם ומרצונם, ועברו על הברית, ובאו עליהם הקללות, ויצדיקו דינו של הקב"ה[1] בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כה) וַיֵּלְכוּ אחרי יצרם הרע[2] וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם שיש בהם כח וממשות להטיב לשנות או להשגיח וְלֹא חָלַק לָהֶם לישראל, הקב"ה שום שר ומושל כמו לאומות העולם אלא הקב"ה בעצמו הוא משגיחנו[3]:
(כו) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה:
(כז) וַיִּתְּשֵׁם טלטל והגלה יְקֹוָק מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה:
(כח) הַנִּסְתָּרֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ החטאים הנסתרים מן העושים אותם, כמו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני (תהלים יט יג), יאמר הנסתרות לשם לבדו הם אין לנו בהן עון אשר חטא וְהַנִּגְלֹת שהם הזדונות לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת שכך קבלנו על אשר ישנו פה ועל אשר איננו פה לדורות עולם ולפי שהביא באלה לעשות כל המצוה, הוציא מן החרם העושה בשגגה שלא יתקלל באלה הזאת[4]: ס
דברים פרק ל
(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ את הדברים הללו שאני אומר לך בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה בגלות שתהיה שם, ותתן לבבך ודאי שקבלת הברית ולא עמדת בו[5]:
(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך בלבד. וזו היא התשובה שאמרו ז"ל (יומא פרק יום הכפורים) שמנעת עד כסא הכבוד וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לא מצות אנשים מלומדה כמו שעשית קודם לכן אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ שלא תסתפק בזה[6] וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
נביא
ישעיהו פרק נה
ט. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם כי כמו שגבהו השמים ורחוקים מעל הארץ, כך, רחוקים דרכי ומחשבותי מכם. (שאין דרך האדם לסלוח כל כך, כבורא ית"ש)
י. כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם כי כמו הגשם והשלג, היורדים מן השמים, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב, כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ ולא ישוב לשמים (כשמתאדה ממי הים), לפני שמרווה את האדמה, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ ומולידה ומצמיחה, וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל - תבואה וזרעים - לזורעים, ולחם - לבני האדם לאכול,
יא. כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי כך יהיו, כל הבטחותי שיצאו מפי, לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם, כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו ויתקיימו הבטחותי, שנתתי ביד הנביאים, להטיב רוב טובה לשומעים לי !
יב. כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ כי בשמחה גדולה תצאו מהגלות, כפי הבטחתי, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן ובשלום תהיו מובלים ארצה, הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה יפתחו "פיהם" - ברינה ושבח לה', וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף לכבוד ה', שגאל את עמו.
יג. תַּחַת הַנַּעֲצוּץ במקום הקוצים, הגדלים במדבריות, יַעֲלֶה בְרוֹשׁ יעלה ויצמחו עצי ברוש נאים, וְתַחַת הַסִּרְפָּד יַעֲלֶה הֲדַס ובמקום הַסִּרְפָּד (מין קוץ), יעלו ויצמחו עצי הדס, וְהָיָה לַיְקֹוָק לְשֵׁם ופלא זה, יהיה לפרסום שם ה' בעולם, לְאוֹת עוֹלָם לאות לעולם, על אהבת ה' לעמו, לֹא יִכָּרֵת ולעולם לא יפסק אות זה.
ישעיהו פרק נו
א. כֹּה אָמַר יְקֹוָק, שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה שמרו לעשות משפט צדק, ועשו צדקות, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת ואם כך תעשו, קרובים לבוא עליכם, הישועות והצדקות, שאעשה לכם בגאולתכם.
ב. אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת, וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ אשרי האיש ובן אדם שיעשה ויחזיק (תמיד) - במצוותי, שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ ישמור את קדושת יום השבת - מלחלל אותו, (מלעשות אותו כיום חול) וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע וישמור את ידו מלעשות כל דבר רע.
ג. וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר, הַנִּלְוָה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר ולא יאמר, בן הנכר (מהגויים הבאים להתגייר), המתחבר אל ה' להאמין בו, הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְקֹוָק מֵעַל עַמּוֹ ה' יבדיל אותי מבנ"י, ולא אזכה בטובה יחד עימם, וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ ואל יאמר הסריס (אדם, שלא יכול להוליד בנים ; כמו אשה עקרה שלא יכולה ללדת), הנה אני, כמו עץ יבש,(שלא מצמיח פירות), ולשם מה אעשה רצון ה', אחר שאין לי בנים שיִרְשוּ הטובה שאקבל.
ד. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק, לַסָּרִיסִים, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי, וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי כי כה אמר ה' לסריסים, שישמרו את קדושת השבת, ויבחרו לעשות את רצון ה', וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי ומחזיקים תמיד בתורה, (הכרותה בברית),
ה. וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי אתן להם בבית המקדש, ובתוך חומות הר הבית, (ששם יושבים הסנהדרין), יָד מקום,(מעמד) חשוב ונכבד, וָשֵׁם ומשם יתפרסם שמם, טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת ושם זה שינתן להם, יהיה טוב להם, יותר מבנים ובנות, שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת שמם יתפרסם, ולא יכרת - לעולם.
ו. וּבְנֵי הַנֵּכָר, הַנִּלְוִים עַל יְקֹוָק לְשָׁרְתוֹ המתגיירים, המתחברים אל ה' - לשרת אותו, וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְקֹוָק, לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים ולאהוב את ה', ולהיות לו לעבדים, כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ השומרים את קדושת השבת - מלחללהּ, וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי ומחזיקים תמיד בברית שמירת התורה ומצוותיהָ,
ז. וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי גם את כל הגרים, אביא ואשמֵחַ בבית המקדש, יחד עם כל ישראל, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי קרבנותיהם יהיו לרצון לפני, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים כי בית ה' הוא בית תפילה, לא רק להם, אלא אפילו לכל העמים.
ח. נְאֻם יְקֹוָק אלוקים מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו עוד אקבץ גרים, שיתאספו ויתחברו לבנ"י בארצם. (עליו - על ישראל)
ט. כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי כל חיות השדה, אֵתָיוּ בואו, לֶאֱכֹל כָּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר את חיות היער החזקות (את מחנה גוג ומגוג ; כמו שני בא יחזקאל: "...אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ...עַל זִבְחִי אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל...וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם", יחזקאל לט' יז')
י. צֹפָיו הצופים שעל החומה (משל, לשרי העם והמנהיגים), המזהירים את העם מאוייבים, עִוְרִים כֻּלָּם, לֹא יָדָעוּ עִוְרִים הם, ועושים את עצמם, כאילו אינם יודעים על פשעי העם, ועל בֹּא הרעה, כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים, לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ כל המנהיגים דומים, לכלבים אִלְמִים - שאינם נובחים, (שאינם מזהירים את העם) הֹזִים שֹׁכְבִים נרדמים ושוכבים בתרדמתם, אֹהֲבֵי לָנוּם אוהבים לישון.
יא. וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ והכלבים, המנהיגים, חזקים ברצון תאוותם לאכול, לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה ולא שבעים לעולם מתאוותם, וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין וכך הרועים, לא רוצים להבין את העומד לבוא על העם, כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ, אִישׁ לְבִצְעוֹ כל אחד פונה לדרכו ולרדוף אחר ממון, מִקָּצֵהוּ כל המנהיגים, מקצה - לקצה.
יב. אֵתָיוּ בואו, אֶקְחָה יַיִן, וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר נשתה יין, עד שנהיה סובאים (שִיכְרוּת) בשֵיכָר, וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר וכמו שעשינו היום, נעשה גם מחר, גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד ומחר, עוד נשתה הרבה יותר מהיום.
כתובים
קהלת פרק ב
(יט) ומי יודע החכם יהיה או סכל – ומי יודע אם יהיה חכם או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש וגם אם יהיה סכל ישלוט הוא בכל הדברים שעשיתי בעמל וחכמה בעולם גם זה הבל הדבר הוא הזה שהוא ישלוט בעמלי, זה הבל בשבילי, שאין לי תועלת מזה: (כ) וסבותי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי ואחר כל העמל שעמלתי, חזרתי בי והתייאשתי מכל העמל שעמלתי תחת השמש: (כא) כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון כי יש אנשים שעמלים בחכמה ודעת ובצורה טובה ויעילה ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקוואז החלק שהוא עמל בו מגיע לאדם שלא עמל בו, כיון שהאדם שעמל מת גם זה הבל ורעה רבה וזה שאדם אחר נהנה מעמלי, זה הבל ורעה רבה בשבילי: (כב) כי מה הוה לאדם מה רווח לאדם בכל עמלו וברעיון לבו בעמל שהוא עומל, ובדברים שהוא חושב בלבו איך להרויח שהוא עמל תחת השמש: (כג) כי כל ימיו מכאבים מרוב עמל שהוא עמל, כל ימיו יש לו כאביםוכעס ענינו ותמיד עסקו ברוגז ועצב גם בלילה לא שכב לבו גם בלילה כשהוא שוכב, לבו לא שוכב אלא טרוד בכל עמלו גם זה הבל הוא העמל הזה שאדם עמל כ"כ, זה הבל, כיון שלבסוף אפשר שלא יהנה מזה: (כד) אין טוב באדם שיאכל ושתה אין טוב בעמל העולם, כי אם שיאכל וישתה מיד מה שעמל, ולא יעמול הרבה, יותר מכדי הצורך לו והראה את נפשו טוב בעמלוויראה לנפשו טובה מהעמל שהוא עמל, שיתן לה ליהנות מהעמל גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא גם זה אני רואה שזה תלוי ברצון האלהים: (כה) כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממנישהסברא אומרת שהאדם עצמו יהנה מעמלו, כי מי ראוי שיאכל ויחוש ליהנות מעמלי זולתי: (כו) כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה אבל באמת זה תלוי ברצון האלהים, שלאדם שטוב בעיני ה', הוא נותן חכמה ודעת ביחד עם השמחה, ואין החכמה גורמת לו למכאוב, ואין הוא אוסף יותר מכדי צרכו ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס אבל לחוטא הוא מכניס לראשו לעסוק בלאסוף ולכנוס ממון הרבה לתת לטוב לפני האלהים שלא הוא ישתמש בכולו, אלא ינתן בסופו של דבר למי שטוב בעיני האלהים גם זה הבל ורעות רוח ובאמת התעסקות החוטא באסיפה, אינה אלא הבל מבחינתו, שלו אין תועלת בזה:
קהלת פרק ג
(א) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים לכל דבר ורצון בעולם ה' נתן זמן, ואח"כ בא זמן אחר ומגיע היפוכו: (ב) עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע: (ג) עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות: (ד) עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד הכאות ותנועות של עצב עם הידיים, תוך השמעת דברי עצב ועת רקוד הוא היפוכו של "ספוד", הכאות ותנועות של שמחה עם הרגליים, תוך השמעת דברי שמחה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה