מקרא
דברים פרק כו
(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ ורק אחר כך נתחייבו במצות ביכורים ולא קודם ירושה וישיבה[1]:
(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית מפירות שנקראים ראשית הפירות המעולים כלומר פירות שבעת המינים כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה תפריש הפרי בשדה וקרא לו שם ביכורים אֲשֶׁר תָּבִיא אל הבית מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא בסל או כלי שראוי להביא לבית המקדש[2] וְהָלַכְתָּ בעצמך ולא על ידי שליח[3] אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם בבית המקדש שהוא מאנשי המשמר של אותו הזמן ולא יוליך איתו כהן מעירו או עד שיהיה שם כהן מקרוביו לתת לו[4] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ מגיד אני ומודה לפני הקב"ה כי באתי אל הארץ אשר נשבע וקיים שבועתו, ועמד באמונתו. ונטלתי חלקי ממנה, והנני מביא לו דורון מפירותיה, להכיר שהוא נתנה לנו[5]:
(ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ ויניף למעלה ולמטה[6] וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ להראות ולהודיע שהבכורים לא הובאו לכהן אבל הובאו אל האל ית' והוא נתנם לכהן עם שאר מתנות כהונה[7]:
(ה) וְעָנִיתָ בקול קם[8] וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי לבן הארמי ביקש להיות אֹבֵד לאבד מן העולם את אָבִי יעקב וה' הצילו מידו ואחר כך[9] וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט בשבעים נפש[10]וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:
(ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ עשו לנו רע[11] הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:
(ז) וַנִּצְעַק התפללנו[12] אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ שהיינו עניים וְאֶת עֲמָלֵנוּ בבנין הערים במצרים וְאֶת לַחֲצֵנוּ שלחצו עלינו מצרים למהר לעבוד קשה[13]:
(ח) וַיּוֹצִאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל נסים גדולים שראו כולם[14] וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:
(ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְקֹוָק וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: ס
(יב) כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ כלומר מעשר שני שמפרישים בשתי שנים ראשונות אחר השמיטה[15] בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר מעשר עני[16] וְנָתַתָּה לַלֵּוִי מעשר ראשון לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה את המעשר עני[17] וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:
(יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ זו תרומה גדולה שהיא קודש מִן הַבַּיִת זו חלה הניתנת לכהנים וְגַם לרבות מעשר שני שהיה מפריש לעצמו נְתַתִּיו לַלֵּוִי זה מעשר ראשון וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָהזה מעשר עני כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי הפרשתי כסדר המתנות לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ להפריש ממין על שאינו מינו[18] וְלֹא שָׁכָחְתִּי:
(יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי באבלי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי הפרשתי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ תכריכים לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי לתת למי שנתחייבתי לתת ולהביאו למקום שנתחייבתי להביאו[19]עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי:
(טו) הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: ס
(טז) הַיּוֹם הַזֶּה הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות אשר צוה אותו השם לחדש להם, ולכך אמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים, כי כבר השלמתי לך הכל[20]יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(יז) אֶת יְקֹוָק הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם גדלתם השם ורוממתם אותו שיהיה הוא לבדו לכם לאלהים לא תודו באל אחר כלל כיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדקדוקיה ובחדושיה לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו שתעשו הטוב והישר ותגמלו חסד איש את רעהו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו מצוות עשה וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ מצוות לא תעשה[21]:
(יח) וַיקֹוָק הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם רומם וגדל אתכם בקבול התורה שתהיו לו לעם סגולה מכל העמים, ולשמר כל מצותיו, כי לכם לבדכם יתן תורתו ויצוה אתכם בכל המצות הרצויות לפניו לא לעם אחר, כענין שכתוב (תהלים קמז יט כ) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי[22] לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:
(יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה שיהללוך כל עמי הארץ בהיות ה' קרוב בכל קראך אליו וּלְשֵׁם שיצא לך שם בגוים בהדרו אשר שם עליך, כי אתה נעלה על כלם[23] וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: ס
נביא
ישעיהו פרק מט
ה. וְעַתָּה אָמַר יְקֹוָק, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ ה' שיצר אותי עוד מבטן, להיות לו לעבד לנבא נבואותיו, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו להשיב אליו את בנ"י, וְיִשְׂרָאֵל לוֹ יֵאָסֵף ולאסוף את ישראל לעבדו, וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְקֹוָק ואז כשאעשה שליחותי, אהיה מכובד בעיני ה', (גם אם לא ישמעו לי) וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי והוא יהיה חוזקי כנגד הרשעים,
ו. וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב שליחות זו, להקים את בנ"י באמונת ה' ולהשיבם אלי, וישראל הנתונים במצור היצר הרע, להשיב אותם בתשובה, קלה היא בעיני שליחות זו, ועוד אתן לך שליחות גדולה מזו, וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם שתנבא על ישראל שיהיו לעתיד לבוא, אור לכל הגויים, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ ושתהיה ישועתי עד קצה הארץ.
ז. כֹּה אָמַר יְקֹוָק גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, לִבְזֹה נֶפֶשׁ כה אמר ה' על בנ"י שכולם מבזים אותם, לִמְתָעֵב גּוֹי שכל הגויים מתעבים אותם, לְעֶבֶד מֹשְׁלִים לעם, שהוא עבד לגויים שמושלים עליו, מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ מלכי העמים יראו את ישראל, ויקומו בפניהם, שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ ושרים ישתחוו לפניו, לְמַעַן יְקֹוָק אֲשֶׁר נֶאֱמָן וכל זה יעשו לכבוד ה', שנאמן להבטחתו על גאולת ישראל, קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ ולכבוד ה' שהוא קדוש ישראל, שבחר בישראל.
ח. כֹּה אָמַר יְקֹוָק, בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ בזמן שתעשו רצוני - אענה לתפילתכם, וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ ובזמן שתבקשו ישועתי - אעזור לכם, וְאֶצָּרְךָ ואשמור עליכם, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם להיות לעם בריתי,לְהָקִים אֶרֶץ להקים את הארץ החרֵבָה, לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת להנחיל לך הנחלות שהיו שוממות.
ט. לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לאמר לבנ"י, שהם אסורים בגלות - צאו ממקומכם ושובו לארץ, לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ לישראל, שהיו מסתתרים מפחד האוייב - לכו בגלוי ובלא פחד, עַל דְּרָכִים יִרְעוּ ואף בדרככם לארץ, תרעו את צאנכם, (שלא כדרך הגולים בדרכים ובהרים) וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם ובכל המקומות הגבוהים, ירעו את בהמתם.
י. לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ לא יהיו רעבים וצמאים בדרך, וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ ולא יכה בהם בדרכם החום החזק והשמש, כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם, וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם כי ה' שמרחם עליהם - ינהיג וינהל אותם בדרכם, ויפתח להם נביעות מים להרוות צמאונם.
יא. וְשַׂמְתִּי כָל הָרַי לַדָּרֶךְ כל ההרים יהפכו לדרך ישרה, וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן והדרכים העמוקות - ארים ואיישר לפניהם.
יב. הִנֵּה אֵלֶּה מקצת מבנ"י השבים, מֵרָחוֹק יָבֹאוּ ממקום רחוק במזרח, וְהִנֵּה אֵלֶּה ומקצת מבנ"י השבים, מִצָּפוֹן וּמִיָּם מהצפון וממערב, וְאֵלֶּה ומקצת מבנ"י השבים, מֵאֶרֶץ סִינִים מדרום.
יג. רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ שבחו את ה' ושמחו השמים והארץ, וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה הרימו קולכם ברינה על גאולת ישראל, כִּי נִחַם יְקֹוָק עַמּוֹ, וַעֲנִיָּיו יְרַחֵם כשה' ינחם את עמו, וירחם על בנ"י העניים,
יד. וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְקֹוָק, וַיְקֹוָק שְׁכֵחָנִי כבייכול, ציון מתאוננת, שמאורך הגלות, נראה כאילו ה' עזב ושכח אותה.
טו. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ האם אשה תשכח את העולל, התינוק שלה ?! מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ האם אשה תחדל מלרחם על בנה ?! גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וגם אם תהיה אשה, שתשכח את בנה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ אני ה', לעולם לא אשכח את ציון !
טז. הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ הרי על יָדַי חקקתי אותך, שלא תשכחי לפני, חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד חומות העיר עומדות נגדי תמיד.
יז. מִהֲרוּ בָּנָיִךְ עוד ימהרו בני ציון לשוב אל ה', מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ והרשעים, שבמעשיהם הרסו והחריבו אותך - יצאו ממך לעולם - ויִכְלוּ.
יח. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי הרימי ציון את עינייך וראי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ כל בָּנַיִך, נאספו מהגלות ובאו חזרה אליִך, חַי אָנִי נְאֻם יְקֹוָק לשון שבועה,
כִּי כֻלָּם כַּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה כי עוד יבוא זמן שתתלבשי בכל בניך שישובו, כתכשיט (עדי - תכשיט) ותקשרי אותם בשערך לקישוט - ככלה.
יט. כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ כי החורבות והשממה שבארצך ההרוסה, כִּי עַתָּה כי בזמן שישובו, תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב עוד תהיה ציון צרה מלהכיל את כל היושבים בה, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ והמשחיתים - ירחקו מציון.
כ. עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ עוד יאמרו הבנים ששכלת כשהלכו לגלות, וכעת שבו אליך, צַר לִי הַמָּקוֹם המקום צר מלהכיל את כולנו, גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה גֶּשׁ הלאה ממני (התרחק קצת), שאוכל לשבת.
כתובים
3336 יחזקאל נבא על ירושלים תשע לצדקיהו (יחזקאל כ"ד) (י"ז לנבוכדנצר), ובשנה ההיא ותבוא העיר במצור עד י"א לצדקיהו (מלכים ב' ה'):
3337 יחזקאל נבא על מצרים (יחזקאל כ"ט) ואז דבר ה' לירמיה שנת י' לצדקיהו (ירמיה ל"ב) (צמח דוד). ובא חנמאל בן שלום שיקנה השדה ממנו ושלום היה דודו של ירמיה וחנמאל שהיה בשעת המכירה אחר הוא שהיה דודו (רש"י ורד"ק). כהנים גדולים ששמשו בבית ראשון היו שמונה עשר (פרק קמא דיומא). ובספר שערי ציון שחבר ר' יצחק דילטיש אלו כהנים גדולים ששמשו בבית ראשון, אהרן אלעזר פנחס אבישוע בתקי זרקיא אמריה אבי טוב צדוק אחימעץ מריה יוחנן עזריה אמריה אחי טוב שלום חלקיה עזריה צריה יהוצדק אשר הלך בגלות בבל (שלשלת הקבלה כ"ז). והתוס' ביומא כתבו בשם ר"ת שהיו בבית ראשון ח' ור"י כתב י"ב
3338 חורבן בית ראשון היה י"א למלך צדקיהו וי"ט לנבוכדנצר שאז נלכדה ירושלים (ע"י נבוזראדן רב טבחים) (מלכים ב' כ"ה) ותפשו את צדקיהו ושחטו בניו לעיניו גם שרי יהודה שחטו ברבלתה שהיה שם נבוכדנצר כי לא היה נבוכדנצר בירושלים כדאיתא בחלק ועיני צדקיהו עור (ז' בחשוון, שלשלת הקבלה). בחודש תמוז ט' לחדש הבקעה העיר וגו' ובחדש אב י' לחדש י"ט לנבוכדנצר בא נבוזראדן וגו' וישרוף בית ה' ואת בית המלך והגלה יהודה מעל אדמתו (ירמיה נ"ב) והיה זה שנת של"ח (רש"י עבודה זרה ט' א'), וסימן שלח מעל פני, וגלות זה 133 שנים אחר גלות עשרה שבטים (צמח דוד). ובעל שלשלת הקבלה כתב דף ק"א, שפירי מלך ספרד הגלה רוב יהודים לספרד ועז"א וגלות ירושלים אשר בספרד ורוב המיוחסים הלכו לעיר טולטילא אשר מקדם היה שמה פרזילי והיהודים הסבו שמה טוליטולא ע"ש טלטולם, והמותר הגלה נבוכדנצר לבבל מדי ופרס (צמח דוד ח"ב):
שנה זו שנה ראשונה לשמיטה:
ספר מלכים משמלך שלמה עד החורבן 433 שנים 9 חדשים 10 ימים,
ספר ירמיה מן 13 שנה [למלך יאשיהו] (שהוא 3298) עד החורבן 41 שנה 6 חדשים 10 ימים (שם) הוי רק מ':
בית ראשון מנו חז"ל שעמד 410 שנים (פ"ק דעבודה זרה ופרק ב' דערכין ופרק בתרא דזבחים) ועיין פרש"י (מלכים ב' י"ד) והרד"ק השיג עליו שם
אם תמנה עד שחרב הבית מכל וכל בשנת י"א לצדקיהו תמצא 429 שנה וחצי וכ"כ רלב"ג, והראב"ד כתב בריש קבלתו שמנו חז"ל ת"י שנה היינו עד ג' ליהויקים אבל ימי עמידתו הוא קרוב לת"ל, (צמח דוד)
3339 גדליה בן אחיקם נהרג עם היהודים אשר אתו במצפה כתב הרד"ק (ירמיה מ"א) בראש השנה נהרג וקבעו צום במוצאי ראש השנה מפני שהוא יום טוב, אך בסדר עולם (פכ"ו) כתב שנהרג ג' תשרי, נ"ב יום אחר החורבן (וסימן גדליה"ו גימטריא נ"ב) שהרי אמר בירמיה (נ"ב) בחודש החמישי בעשור לחודש וישרף בית ה', נשארו כ' מאב וכ"ט מאלול וג' תשרי הרי נ"ב יום, ומ"ש (מלכים כ"ה) בחודש החמישי בשביעי לחודש וגו' תירץ בסדר עולם (פרק כ"ז) כי ז' באב נכנסו להיכל כו' ולא נשרף עד י' לחודש (צמח דוד):
3340 נבוכדנצר חלם חלום, ב' שנים אחר החורבן, כ"א למלכותו, דניאל נקרא התך, והיה בן י"ד שנים כשנכנס בחצר נבוכדנצר, והיה נקרא ששבצר לפי שראה שש צרות (שלשלת הקבלה):
3342 בשנת כ"ג לנבוכדנצר, היא ג' אלפים שמ"ב, הגלה נבוזראדן תשמ"ה נפשות (ירמיה נ"ב), ובסדר עולם פכ"ו כתב נתנה צור בידו ושטף כל היהודים שבעמון ומואב וסביבות ארץ ישראל (ע"ל שמ"ו) תשמ"ה נפשות עכ"ל (צמח דוד):
3346 בשנת כ"ז למלכות נבוכדנצר, היא ג' אלפים שמ"ו, נתנה מצרים בידו ונשא המונה ושלל שללה והיה שכר לחילו כאשר התנבא (יחזקאל כ"ט) ואז הגלה ירמיה וברוך לבבל (סדר עולם פכ"ז). ובשלשלת הקבלה כ' א' כתב, ח' שנים אחר החורבן לכד נבוכדנצר מצרים וצור ולקח היהודים שהיו שם ובארץ עמון ומואב וסביבות ארץ ישראל ובתוכם ירמיה וברוך והוליכם לאלכסנדריא של מצרים ומחדושם (יש כאן ט"ס) שנים רבות והיה להם כמו מקדש מעט ופרו ורבו בעושר ובנים וכבוד עכ"ל, ולדעת סדר עולם לקח צור והיהודים שנת שמ"ב, ע"ש (ע"ל תי"ג):
3350 ברוך בן נריה קבל מירמיה (כ"כ רמב"ם בהקדמה לזרעים), שנת ג' אלפים ש"נ, י"ב שנים אחר החורבן (וע"ל ג' אלפים של"ב), ומת ברוך בבבל ולא עלה עזרא מבבל עד שמת ברוך (כדאיתא במגילה) ומת תי"ג (יוחסין בסדר הדורות). עבד מלך הכושי שהוציא ירמיה מן הבור היה ברוך בן נריה (פרקי רבי אליעזר פנ"ג) ונכנס חי לגן עדן (ועיין רש"י ירמיה ל"ח, ועיין מדרש ילקוט שברוך נקרא כושי שהיה משונה במעשיו וצדיק גמור), שמו היה עבד מלך (ע"ש ברד"ק):
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ו
זריזים מקדימים למצוות
א. היה מהלך בדרך וצריך להתפלל שחרית י"א דנכון להמתין עד שיגיע למחוז חפצו כדי לקיים מצוה מן המובחר[24] (שו"ע הגר"ז סי' צ"ד סעי' ה') וי"א דלא ימתין אלא יתפלל מיד כשיכול[25]
ב. ראוי לדחות לעשות ברית מילה אפי' אחר חצות כדי לעשותה בעשרה[26] כל שאין לחוש שמא לא תיעשה היום אבל לדחות הברית כדי שתיעשה הסעודה בעשרה אסור (מנח"י ח"ח סי' צ') ועכ"פ אין לדחות עשיית הברית כדי שיבואו כל הקרובים והמוזמנים[27] (שד"ח מע' ז' כלל ג')
ג. מי שיש לו בשעת הלל לולב ואתרוג שכשר לצאת בהם ורוצה להמתין שעה או שתים עד שיביאו לו אתרוג מהודר יותר י"א דלא ישהה המצוה ויברך עכשיו[28] וי"א שימתין עד שיביאו לו המהודר[29]
ד. י"א דראוי להקדים המצוה ואפי' אם ימתין אזי יעשה ברב עם, מ"מ מוטב להיות מן הזריזין ומקדימין (חיי"א שם סעי' ו'[30]) וי"א דימתין כדי לעשותה ברוב עם אם אין חשש שתיבטל ממנו המצוה (בה"ל[31]סי' תכ"ו סעי' ב' ד"ה אלא)
ה. אע"ג שכל היום כשר למילה מצוה למול בבוקר בבוקר מיד שזריזין מקדימים (יו"ד רס"ב סעי' א') וי"א דבשבת ימול מיד אחר שחרית (קודם מוסף) משום זריזין (שו"ת חת"ס או"ח סי' ס"ט)
[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] חזקוני
[4] רמב"ן חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"י
[7] ספורנו
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ת"א ת"י
[10] רש"י
[11] ת"א ת"י
[12] ת"א ת"י
[13] אבע"ז
[14] ת"א ת"י חזקוני
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ת"י
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רבינו בחיי
[19] ת"א
[20] רמב"ן
[21] רמב"ן
[22] רמב"ן
[23] רמב"ן
[24] דהיינו להתפלל בעמידה שבדרך אינו מחויב וכבסי' צ"ד שם ושם כתב דדוקא אם לא יעבור זמן תפילה וכשיגיע למחוז חפצו יהיה לו מקום מיווחד שלא יבלבלוהו בני ביתו
[25] כ"מ בשד"ח מע' ז' כלל א' ד"ה ובשו"ע הרב וכו' דתליא במח' התרה"ד והספר חסידים הנ"ל וא"כ לספר חסידים עדיף טפי זריזין ממצוה מן המובחר ולהכי יתפלל מיד אמנם יש להסתפק אף לספר חסידים האם ראוי להמתין אם יודע כשיגיע למחוז חפצו שימצא מנין בעשרה וכן שייך ספק זה גבי ק"ש של ערבית האם ימתין למנין שמתפלל באיחור או יקרא מיד בצה"כ דלפי מש"כ בחת"ס או"ח נ"א אפשר דבעשרה הוא מדין המצוה ולא רק מדין מצוה מן המובחר ולהכי ראוי להמתין וצ"ע
[26] שם הביא ראיה מל' הטור יו"ד סי' רס"ה בשם רב צמח גאון וכן הביא ממהר"ם שיק ומשמע דהוא משום דס"ל דעדיף מצוה מן המובחר מזריזין וכדמשמע ל' המהר"ם שיק שם וא"כ לכאו' תליא לדינא במח' התרה"ד והספר חסידים הנ"ל אמנם לפי מש"כ החת"ס או"ח נ"א גבי ברכת הגומל דעדיף להמתין לברכו בעשרה כיון דהווה מדין הברכה אפשר דה"ה הכא וכדאיתא בפרקי דר"א (פי"ט), והביאו בליקוטי מהרי"ל (ריש ה' מילה) "דאין שום עדות שנתן הקב"ה לישראל פחות מעשרה, וה"נ העידו העשרה שהכניס בנו בבריתו של אאע"ה" עכ"ל המהרי"ל וא"כ אפשר דהווה יותר מדין מצוה מן המובחר ולהכי צריך להמתין ועיין או"ח תקנ"ט סעי' ז' ומ"ב ס"ק כ"ו בתשעה באב אם יש תינוק למול י"א דמלין אותו אחר הקינות דזריזין מקדימין וי"א דמלין אותו אחר חצות והמנהג כסברא ראשונה ולכאו' תליא במח' התרוה"ד וספר חסידים ועכ"פ צ"ע אמאי לא ימולו מיד בבוקר לספר חסידים דאע"ג דאינו בשמחה הא זריזין עדיף ממצוה מן המובחר ומ"ש מקידוש לבנה קודם תשעה באב ועיין בבאהגר"א שם דכתב דכל מצוה שקיבלו וכו' ולכן אין מלין בהספד ואפ' דטעם זה הוא דין במעשה המצוה ולא בדין מצוה מן המובחר ועכ"פ קשה מ"ש מקידוש לבנה ועיין שד"ח מע' בין המצרים סי' ב' אות י"ד דהספרדים ס"ל אחר חצות וצ"ע דהמחבר הביא דיעה ראשונה בסתם ודיעה שניה ביש ממתינים וצ"ע
[27] דזריזין מקדימין עדיף מברוב עם ושם סתם וכתב "עד שיתקבצו המוזמנים" אבל אם אין לו עשרה לא ביאר מה דינו ואפ' דיודה להמנח"י
[28] דזריזין עדיף ממצוה מן המובחר לדעת הספר חסידים הנ"ל וכן בשדד"ח הנ"ל תלה דין זה במח' הנ"ל
[29] שו"ת שבו"י ח"א סי' ל"ד מובא בשע"ת תרנ"א ס"ק ז' וז"ל שם "דזה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" והוא כדעת התרוה"ד הנ"ל וכמש"כ בתשובה שם
[30] וכן בשע"ת סי' רכ"ט ס"ק ג' ובקיצור שו"ע סי' ס' סעי' ז' גבי ברכת החמה דעדיף לומר מיד בנץ מלאומרו מאוחר יותר ברוב עם וכן שם בקיצור שו"ע סי' צ"ז סעי' ט' דעדיף לקדש הלבנה מיד ולא להמתין על ברוב עם דזריזין דוחה לברוב עם וכ"כ בשו"ת זבחי צדק לר"ע סומך או"ח סי' ל"ו וכן עיין שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' ד"ה והא דכתבו דהביא שיש שסברי דבעי' לעשות פדיון הבן ביום דוקא "לחבובי מצוה ולהדרה לעשותה בפומבי ובפרהסיא ביום ולא באישון לילה ואפלה" והוא חלק עליהם דהסעודה באמת יעשו ביום ופדיון הבן בלילה דלמה ישהו המצוה בשביל זה משמע דעדיף הקדמת המצוה מלעשותה ברוב עם [וצ"ע דמצינו דברוב עם עדיף ממצוה מן המובחר כדמשמע במג"א תכ"ו ס"ק ו' דעדיף ברוב עם אע"ג דהוא בתענית וכן שם ס"ק י"ג דעדיף ברוב עם במוצ"ש מלקדש לאחר ז' ימים. אמנם אפ' לחלק דברוב עם הוא עצמו מצוה מן המובחר כמש"כ בבה"ל סי' תר"צ סעי' י"ח ד"ה צריך לחזור ולהכי אין שייך לומר דיבטל מובחר זה מפני מובחר אחר אבל זריזות אינו מעלה בעצם המצוה אלא דאם אינו עושהו מיד אינו נקרא זריז וכמש"כ במ"ב סי' רל"ה ס"ק כ"ז ולהכי אפשר דמצוה מן המובחר עדיף וכדלעיל אמנם לפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין משמע דאף זריזות הוא חסרון במעשה המצוה ואינו מן המובחר ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח'מובא לעיל הע' י"ט]
[31] דכתב דימתין עד י' ימים כדי לקדש הלבנה בג' אנשים או בי' משום דמרויח ברוב עם ועיין סי' צ' במ"ב ס"ק כ"ח ועיי"ש סי' רכ"ט ס"ק ח' דבאמת לא הזכיר דעדיף לברך ברכת החמה מיד בנץ אע"ג שאינו ברוב עם ובשעה"צ שם ס"ק א' ציין לחת"ס או"ח סי' נ"ו וז"ל "וע"כ נ"ל אעפ"י שכבר נהגו לברך אחר יציאת בית הכנסת משום ברוב עם הדרת מלך והמנהג נתיסד עפ"י משאת בנימין סי' ק"א, מ"מ כשהוא יום מעונן כל הקודם לברך כשרואה החמה אפילו ביחידות מוקדם לברכה" ומתבאר שם דטעמו אינו משום זריזין אלא משום דעיקר הברכה הוא תחלת היום הא לא"ה ברוב עם עדיף מזריזין וצ"ע למה עדיף ברוב עם מזריזין או להיפך ואינו תלוי בדין מצוה מן המובחר אי עדיף או לאו דהא ברוב עם נמי משום חבוב המצוה הוא כמש"כ בה"ל סי' תר"צ סעי' י"ח ד"ה צריך לחזור וכ"מ בשו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' הנ"ל הע' כ'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה