מקרא
דברים פרק כט
(ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם סביבות ארון האלוקים[1] רָאשֵׁיכֶם ראשי השבטים[2] שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם הם השופטים וְשֹׁטְרֵיכֶם האוכפים את הדין[3] כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
(י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:
(יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ יתכן שכרת עוד עמם ברית כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני (שמות כד ה -ח), שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם לזרוק על המזבח וחצי הדם זרק על העם, אבל לא הוצרך להזכיר זה[4] וּבְאָלָתוֹ שבועתו[5] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:
(יב) לְמַעַן הסיבה שאני מבקש להרבות בעונשים ובאלות הוא למען - הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם ולא תכפרו בו, כי תפחדו מעוצם האלות אשר תתחייבו שתכפרו באלהותו, ובזה תתקיימו לעם ה'[6] וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
(יג) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת כי אף רוצה הוא שתקבלו הברית עליכם ועל זרעכם ועל כל הנלוים עליכם, אפילו הגרים שעתידין להתגייר[7]:
(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם גם את הדורות העתידים להיות[8]:
(טו) כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם כלומר יש מכם שראה תועבת מצרים, וכולכם ראיתם תועבת הגוים אשר עברתם בקרבם, והם אדום עמון ומואב ומדין[9]:
(טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם שהם עצמם חושבים כגללים, שעושין פסל של עץ או של אבן, וכשהוא חדש עובדו, וכשהוא מטושטש משקצו וזורקו בגלל ובטיט חוצות, וכשאין עושה לו מה שהוא רוצה, הוא מקללו ומחרפו עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם כי ירא פן תגנב, כי אינה יכולה לשמור עצמה אפילו מן העכברים[10]:
נביא
ז. נִגַּשׂ בנ"י היו נִגשִֹים לפנינו (נלחצים על ידינו בגזילת ממון) וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו היו מעונים על ידינו, ולא פתחו פיהם להתנגד, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כמו השה, המובל לשחיטה ולא פותח פיו, וכמו רחל (נקבת הָאַיִל)שנאלמת מלדבר, בעת שגוזזים את הצמר ממנה.
ח. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח כשה', יקח את בנ"י מגלותם, שהיו עצורים ונשפטים שם- ע"י הגויים, וְאֶת דּוֹרוֹ ואת הגדולה והטובה, שתהיה לדור הגאולה לעתיד לבוא, מִי יְשׂוֹחֵחַ מי יוכל לספר, כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים כי בנ"י נעקרו מא"י, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ בגלל פשעינו (של הגויים) באו עליהם (על בנ"י) כל הנגעים והמכות הללו.
ט. וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ בנ"י נתנו עצמם להקבר כרשעים, ובלבד שיחזיקו באמונתם, וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו ונתנו עצמם למיתות שונות, שהמיתו אותם המושלים העשירים, ובלבד שלא יעזבו אמונתם, עַל לֹא חָמָס עָשָׂה, וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו אף שלא עשו חמס וגזל, ולא דברו דברי מרמה.
י. וַיְקֹוָק חָפֵץ דַּכְּאוֹ ובאמת, אומר הנביא, ה' רצה לדכא, לשבור אותו, כנסיון אם יחזיק באמונתו, הֶחֱלִי לכן הביא עליו כל המחלות והכאבים, אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ אם ישים ויראה את היסורים הבאים על נפשו, כמו קרבן אשם - לכפרה על עוונותיו, (ולא יעזוב אמונתו בה') יִרְאֶה זֶרַע, יַאֲרִיךְ יָמִים יראו בנ"י את זרעם מתרבה, ויאריכו ימים,
וְחֵפֶץ יְקֹוָק בְּיָדוֹ יִצְלָח וחפצו, רצונו, של ה', לתקן העולם במלכותו ית', יבוא על ידו (של עם ישראל),
וְחֵפֶץ יְקֹוָק בְּיָדוֹ יִצְלָח וחפצו, רצונו, של ה', לתקן העולם במלכותו ית', יבוא על ידו (של עם ישראל),
יא. מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ מהעמל שסבלו בנ"י בגלות, יִרְאֶה יִשְׂבָּע יראה וישבע רוב טובה, בְּדַעְתּוֹ בדעת שתרבה לעתיד לבוא ("כי מלאה הארץ דעה את ה'...) יַצְדִּיק צַדִּיק, עַבְדִּי לָרַבִּים עבדי (מלך המשיח), יצדיק בדין, את הצדיקים שבכל העמים הרבים, וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל ויסבול בצדקותו, בגלל עוונותם.
יב. לָכֵן לכן, בגלל שנשאו ישראל את עוון הגויים, אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים אחלק לו את שלל עמים רבים, (עמים רבים, שיבואו עליו עם גוג) וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל ואת השלל של עמים עצומים, תַּחַת, אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ בזכות, ששפך את עצמו (שמסר נפשו), ליסורים ומיתות משונות על עוונות הגויים, וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה ונענש, כאילו הוא נִמְנָה ונִספר עם כל הרשעים, וְהוּא, חֵטְא רַבִּים נָשָׂא והוא באמת, נשא על עצמו חטאי עמים רבים, (ולא מרוב רשעותו) וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ ועל העמים הפושעים, בקש והתפלל לפני ה' - ונִצְלו בזכותו.
ישעיהו פרק נד
א. רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה רָנִי (לשון רינה) ושבחי ירושלים את ה', שהיית כאשה עקרה שלא ילדה, (בזמן שגלו ממנה בני ציון) פִּצְחִי רִנָּה פתחי פיך ברינה לה', וְצַהֲלִי ותצהלי ותשמחי, על גאולת ישראל, לֹא חָלָה ירושלים, שזמן רב לא היה לה, חִיל ופחד לידה, (משום שהיתה כעקרה) כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה כי בזמן הגאולה, יהיו רבים בנייך, בני ציון השוממה, מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְקֹוָק מבנים של אשה, היושבת עם בעלה בשלווה,
ב. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ הרחיבי את מקום האהלים (בתי ירושלים), לרוֹב הבנים שישובו אליִיך, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ ואת היריעות של הבתים, הטי ותפרסי למרחוק, אַל תַּחְשׂכִי אל תחשכי במקום,הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ האריכי את מיתרי האהלים הגדולים (המחברים בין האוהל ליתדות), וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי וחזקי את היתדות, לאוהלים הגדולים.
ג. כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי כי עוד תתחזקי ותתרחבי לימין ולשמאל, וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ זרע ישראל, עוד יִרְשוּ ארצות הגויים, (שגם א"י כולה תתרחב) וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ ויֵשבו בערים שהיו שוממות.
ד. אַל תִּירְאִי, כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי, כִּי לֹא תַחְפִּירִי אל תפחדי ותתביישי להרים ראשך, שגלות זו - אחרונה היא, ולא כשאר גלויות שהיו, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי כי הבושה שהיתה בזמן נעוריך,(בגלויות קודמות) - תשכחי ולא ישובו, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד והבושה שהיתה לך כאשה אלמנה, לא תזכרי עוד בגאולתך.
ה. כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ, יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ כי ה', שהוא הבעלים שלך, אדון כל הצבאות הוא, וברצונו יעשה כל חפצו, וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא והגואל אותך, הוא קְדוש ישראל, ששולט בכל הארץ, וברצונו יגאָלֵך.
ו. כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ יְקֹוָק כי דומה את לאשה עצובת רוח, שבעלה עזב אותה, (ולא כאלמנה או גרושה שלא תחזור לבעלה; כמו: "…אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ…" ; לעיל נ' א') וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ וכמו אשת נעורים, שגם אם תִּמָאֵס לזמן מה, ישיב אותה בעלה אליו.
ז. בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ, וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ הזמן שהיית עזובה מלפני, יחשב בעינייך לרגע קטן, כנגד גודל הרחמים בזמן קיבוץ בנייך,
ח. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ, אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְקֹוָק זמן ההסתר פנים יהיה נחשב בעינייך, כְּמעט קצף (כעס), וכרגע, כנגד החסד הנצחי, שאביא עלייך בזמן הרחמים.
ט. כִּי מֵי נֹחַ כמו השבועה, על מי המבול בזמן נח, זֹאת לִי כך אני נשבע, על זאת הגאולה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ שנשבעתי שלא יעבור עוד מבול על הארץ, כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי, מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ כך אני נשבע, שלא אקצוף ולא אגער בך עוד - לעולם.
כתובים
מגילת קהלת
פרק א'
כל עניני העולם הם הבל
(א) דברי קהלת בן דוד הוא שלמה, וקהלת הוא כינוי, (כמו שם ספרותי), על שם שהיה מלמד חכמה לקהל מלך בירושלם מלך שעיר המלוכה שלו היא ירושלים: (ב) הבל הבלים הבל גדולאמר קהלת הבל הבלים הכל הבל האדם, וכל הדברים שרגילים בני האדם לעמול בהם, הם כולם הבל: (ג) מה יתרון לאדם – מה רווח יש לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש בכל העמל שהוא עמל בעולם (והכונה לעמל שעמל בשביל הנאות העולם) : (ד) דור הלך ודור בא חיי האדם עוברים כצל, וכל הזמן עוברים דורות מן העולם ובאים דורות חדשים והארץ לעולם עמדתרק הארץ ממשיכה לעמוד תמיד, ואינה זקוקה לדור מסויים, אלא בני האדם עוברים ומתים, ועמלם עובר לאחרים: (ה) וזרח השמש ובא השמש והשמש גם נמצא תמיד כמו הארץ, ותמיד זורח ושוקע ואל מקומו שואף זורח הוא שם ואחר שהוא שוקע הרי הוא נמשך למקומו שהוא צריך לזרוח שם: (ה) הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח וכן הרוח תמיד קיים, פעמים הולך אל דרום, ופעמים פונה לכיוון צפון, ותמיד פונה להרבה כיוונים: (ו) כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת כל הנחלים תמיד נשפכים לים, ואין הדבר מסתיים והים מתמלא מלקבל עוד, אלא לאותו מקום שהנחלים הולכים לשם הם תמיד ממשיכים ללכת: (ז) כל הדברים יגעים ועוד סיבה שהכל הבל ואין יתרון בעמל, שהדברים שהאדם רוצה בעולם מייגעים את האדם בטרחו להשיגם, כיון שרבים הם ובלתי אפשרי להשיג את כולם לא יוכל איש לדבר אין אדם שיוכל לדבר את כל מה שרוצה הוא להשיג, שרבים הם ואין אפשרות למנותם לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע וכן א"א לראות את כולם בצורה מלאה או לשמוע את כולם: (ח)ואל תאמר שאפשר לאדם לשנות עניינים אלו, שהרי, מה שהיה הוא שיהיה איך שהיה העולם כך הוא תמיד יהיה, שא"א לשנות שום דבר מאיך שבראו ה' ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש: (ט) יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא – ואם יאמר לך אדם ראה זה דבר חדש, שהרי מעולם לא ראה דבר זה כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו אין הדבר כן, אלא כבר היה תמיד בדורות הקודמים שהיו לפנינו, אלא שלא נתגלה כבר זמן רב: (י) אין זכרון לראשנים – ואל תאמר אעמול בשביל שיזכרוני, שאין זכרון לאנשים שחיו בדורות הראשונים (ואף שיש אנשים שזוכרים אותם, מעטים הם מאד, ביחס למספר האנשים שחיו, וגם הם לא נזכרים בצורה מלאה, אלא רק פרטים מעטים) וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה וכן אנשי הדורות האחרונים לא יזכרו על ידי אותם שיהיו יותר אחרונים:
עניני העולם הם הבל, ואין ראוי לאדם לעמול ולאסוף יותר מדי אלא ליהנות מחלקו, וה' נותן מידה זו לצדיקים
(יא) אני קהלת הייתי מלך על ישראל כבר הרבה זמן שאני מלך על ישראל:
(יב) ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה והחלטתי לבדוק ע"י החכמה על כל אשר נעשה תחת השמים את כל הדברים שאנשים עושים בעולם, איזה טובים הם ואיזה לא הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו וראיתי שהעסק שאנשים עוסקים בו בהשגת הפרנסה וכל הדומה לזה, הוא עסק רע, אלא שאלהים נתן לבני האדם לעסוק בזה, ואין להם ברירה אלא לעסוק בזה כפי צרכם, אבל לא כדאי להאריך בזה: (יג) ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש ראיתי את המעשים שבני אדם עושים בעולם והנה הכל הבל ורעות רוח כמו לרעות ולהתעסק עם הרוח, דבר שאין לו תועלת: (יד) מעות לא יוכל לתקון המצב הזה שבני האדם מתעסקים בדברים חסרי תועלת, הוא עיוות שלא יוכלו לתקנו וחסרון לא יוכל להמנות וחסרון שלא יוכל לחזור ולהימנות כשלם: (טו) דברתי אני עם לבי לאמר חשבתי לעצמי ואמרתי אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה אני הרי הוספתי הגדלתי והוספתי אצלי חכמה בענייני העולם על כל אשר היה לפני על ירושלם יותר מכל מי שהיה לפני מלך על ירושלים ולבי ראה הרבה חכמה ודעת הלב שלי החכים הרבה: (טז) ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ונתתי תמיד את לבי לדעת חכמה, ולדעת להבדיל בין טפשות לבין שכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח ועתה אומר אני שזה גם מחשבה של הבל ורוח: (יז) כי ברב חכמה רב כעס שהחכמה גורמת לאדם צער, שמאמץ את מחשבתו, ואינו משיג כל מה שרוצה להשיג ויוסיף דעת יוסיף מכאוב:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה