מקרא
בראשית פרק יד
(א) וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל הוא נמרוד מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם שהיו גוים - עמים נשמעים לו[1]:
(ב) עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע רע לשמים ולבריות מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע שנתעלה ברשעו מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב שונא אביו שבשמים מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר שם אבריו למרוד בהקב"ה מֶלֶךְ צביים צְבוֹיִים וּמֶלֶךְהעיר בֶּלַע ש -[2] הִיא צֹעַר וכיון שהיתה עיר קטנה ולא היה שוב כאחרים לא הוזכר שמו[3]:
(ג) כָּל אֵלֶּה אמרפל ושתי הכתות שנלחמו חָבְרוּ ועשו פשרה[4] אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים עמק שהיו בו הרבה שדות הוּא המקום שבעתיד נהיה[5] יָם הַמֶּלַח:
(ד) ומאז הה' מלכים הנלחצים במלחמה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר מפשרה שנעשו שם ואח"כ[6] בשנת ה –[7] וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ:
(ה) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים ארבעת המלכים אֲשֶׁר אִתּוֹ בפשרת עמק השידים[8] וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים גבורים שכל הרואה אותם רפה ליבו בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים החזקים בְּהָםבשימוש בבהמות וְאֵת הָאֵימִים שמטילים אימה[9] בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם שהיו כלם עבדים לה' מלכים ונלחמו בעדם:
(ו) וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם בהר שלהם ב - שֵׂעִיר עַד אֵיל מישור[10] פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:
(ז) וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט במישור ההוא מעין המשפט ועומק הדין, כי היה מישור נאה מעותד למלכים, שם ישבו לשפוט את כל הגוים בארצות ההם[11] הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי שדה של עמלק י"א[12] שנקרא על שם העתיד כלומר עמלק של ימי משה רבינו וי"א[13] שהיה אז אדם שנקרא עמלק ומשל בשדה ההיא ועמלק של ימי משה נקרא על שמו וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר עין גדי[14]:
(ח) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צביים צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים:
(ט) אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מכיון שבגללו היתה המלחמה הזכירו עכשיו תחלה[15] מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה:
(י) וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת שנובעות[16] חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים שלושת המלכים הֶרָה אל ההר נָּסוּ:
(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ אע"ג ש - וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם ולא היה בעמק השידים במלחמה התאמצו לשבות את לוט מפני שהיה בן אחי אברם שידעו עשרו והיו מצפים שיפדהו אברם בהון רב[18]:
(יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט שברח מן המלחמה[19] וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי ואם תשאל מה יועיל ללוט ומה יוכל לעזור לו, והלא עברי היה שבא מעבר הנהר, ואין לו עוזרים, לכך אמר - וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם לומר שהיו לו עוזרים כי כרתו לו ברית לעוזרו כאשר יצטרך[20]:
(יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק שנתן להם כלי מלחמה כמו והרק חנית אֶת חֲנִיכָיו שחנכם פעמים רבות במלחמה[21] יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:
(טו) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וכאשר חשך עליהם הלילה ולא היה רואה אי זה דרך אשר יברחו בה, חלק עמו ועבדיו לשנים או שלשה ראשים, ולקח החלק האחד עמו, ורדפו אחריהם בכל הדרכים הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה והכום עד חובה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק ידוע כי מרחק רב מן אלוני ממרא אשר בחברון בארץ יהודה לדמשק אשר הוא חוצה לארץ אם כן רדף אחריהם ימים רבים עד הוציאו אותם מן הארץ, כי הם אל בבל ארצם היו חוזרים או שהיה נס גדול[22]:
(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים של לוט וְאֶת הָעָם השבויים מבני סדום ואת אלה בקש מלך סדום מאברהם באמרו תן לי הנפש[23]:
(יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ מן הבארות שנתחבא שם אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה עמק פנוי מאילנות ומכל מכשול הוּא עֵמֶק המיוחד ל – הַמֶּלֶךְ לנפוש שם[24]:
(יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק הוא שם בן נח מֶלֶךְ שָׁלֵם ירושלים[25] הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן לקראת אברהם, להאכיל אנשיו - העייפים מן המלחמה[26] וְהוּא כֹהֵן משרת עובד לְאֵל עֶלְיוֹן והזכיר "כהן" להודיע שאברהם לא היה נותן מעשרותיו אלא לכהן ה', וסימן היה לבניו ששם יהיה בית המקדש ויוציאו בניו המעשר והתרומה[27]:
(יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם ברכו תחילה על שם שהתנדב ללכת להושיע את קרובו לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה ע"י עשייתו קנאם להיות שלו[28] שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
(כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן נתן את צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ י"א[29] שמלכי צדק נתן לאברהם וי"א[30] שאברהם נתן למלכי צדק מַעֲשֵׂר מִכֹּל כי היה כהן לאל עליון שאע"פ שלא רצה ליקח לעצמו כלום, חלק הגבוה לא רצה למנוע מליתן, ונתן למלכי צדק המעשר, כי כל מה שהחזיר למלך סדום משלו נתן לו, כי כבר זכה בו מן הדין[31]:
(כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:
(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי הפרשתי חלקי[32] אֶל יְקֹוָק אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
(כג) אִם מִחוּט שממנו תופרים בגדים וְעַד שְׂרוֹךְ העור הקושר את ה -[33] נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:
(כד) בִּלְעָדַי חוץ ממה שמגיע לי שלא אקח[34] רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: ס
נביא
מלכים ב פרק יח
(יג) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם:
(יד) וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי במה שמרדתי בך שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא העונש אשר תשים עלי, אשא ואסבול וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב:
(טו) וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית יְקֹוָק וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ:
(טז) בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל יְקֹוָק קלף ציפוי הזהב מן הדלתות ומן מפתני הבית וְאֶת הָאֹמְנוֹת הם עמודים מצופים זהב אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר: פ
(יז) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר במרמה שם עליו העונש, כי עם כל זאת עלה עליו אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה היא מקום בנוי באבנים ובסיד, ושם מתכנסים המים, והתעלה היא החפירה הסמוך לה, ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הבריכה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת בדרך הכבושה שְׂדֵה כוֹבֵסבמסילה ההולך אל השדה, שמכבסים שם את הבגדים, ושוטחים שמה מול השמש לנגבם:
(יח) וַיִּקְרְאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אל אלו שקראו לו והם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר:
(יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב שָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ אשר בעבורה מרדת בי, לבל השמע לי לצאת מארצך אל ארץ אחרת, וכאשר אמר בסוף דבריו:
(כ) אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה אתה חושב שאך בדבר שפתים, בעצת יועצים נעשה המלחמה, לא כן הוא, כי צריכים אליה עצה עם גבורה עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך, אם כן על מי בטחת שיתן בך גבורה:
(כא) עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו הנה מהו בטחונך על מצרים, הלא הוא כמו משענת קנה רצוץ בראשו, אשר אם יסמוך איש עליו, באים עוד הקסמין והקרומיות בכפו ונוקבין אותה, כן עזרת פרעה נהפך עוד לרעה:
(כב) וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם כלומר כשהסיר חזקיהו ונתץ המזבחות לא עשה כי אם לכבודו ולהנאתו כדי שיבואו כלם לירושלם כי המזבחות בכל מקום לשם ה' היו וחזקיהו הסירם ונתצן איך תחשבו כי ה' יעזור אותו ואיך תבטחו עליו:
(כג) וְעַתָּה הִתְעָרֶב מלשון ערבון ומשכון, כי כששנים חלוקים בדבר מה, וכל אחד מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו, הדרך הוא שכל אחד נותן ערבון, להיות בטוח ומקויים נָא אֶת אֲדֹנִי אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ מאנשיך רֹכְבִים עֲלֵיהֶם:
(כד) וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פניך להלחם עם פְּנֵי פַחַת כלומר השר הפחות אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים שהרי כל הקטן שבהם, שר על אלפים איש וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים:
(כה) עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְקֹוָק עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ כלומר וכי שלא ברשות באתי יְקֹוָק אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ כבר נתנבא ישעיה (ז יז)בימי אחז אביך יביא ה' עליך ועל עמך וגו' את מלך אשור:
(כו) וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַב שָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה:
(כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה הַעַל כלומר וכי רק אל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה כאילו אמר שאם ישמרו את החומה שלא יכנסו חיל מלך אשור הנה יבנה עליה מלך אשור מצור עד שמרוב הרעב לֶאֱכֹל יאכלו אֶת חריהם צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת שיניהם מֵימֵי רַגְלֵיהֶם הוא השתן עִמָּכֶם:
כתובים
משלי פרק ה
(ט) פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ אולי תתן את היופי שלך לאחרים שתמות וזה ינתן לאחרים וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי והשנים שלך מלאך המות יקח ממך שתמות מוקדם: (י) פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ אולי ישבעו אחרים את כל הדברים שלך שעבדת עליהם וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי והדברים שעבדת עליהם יהיו בבית אדם זר לך: (יא) וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ תצעק בסוף בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ כשיגמר הבשר שלך: (יב) וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר תאמר לעצמך איך שנאתי לשמוע מוסר וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי ותוכחה ביזה ליבי: (יג) וְלֹא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי ולא שמעתי בקול מלמדי ללכת בדרך ישרה וְלִמְלַמְּדַי לֹא הִטִּיתִי אָזְנִי ולא הקשבתי למלמדי: (יד) כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל רָע בשביל הנאה מועטת הייתי עושה את כל הדברים הרעים בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה בתוך הרבה אנשים הייתי עושה רע: (טו) שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ תשתה מים מהבור שלך, שתהיה עם אשתך ולא עם אשה אחרת – שתלמד תורה וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ ותשתה מים מהבאר שלך: (טז) יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָההמעיינות שלך יתפזרו בחוץ, יהיה לך הרבה בנים תלמד הרבה תלמידים בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם ילכו ברחובות שבילי מים שלך: (יז) יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ הבנים יהיו רק שלך (לא כמו באשה זונה שלא יודעים למי שייכים הילדים) – התורה שלמדת שייכת רק לך וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ אין לאחרים חלק אתך בבנים – בתורה: (יח) יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ מקור המים יתברך, שתבורך בבנים – שהתורה תתרבה ויתחדשו לך דברים וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ תשמח באשה שלקחת בצעירותך – תשמח בתורה שלמדת: (יט) אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן כמו אילה שבעלה אוהב אותה ומוצאת חן בעיניו תאהב את החכמה והיא תמצא חן בעיניך דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת דדיה ישביעו אותך בכל זמן – התורה תשביע אותך בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד באהבתה תתעסק תמיד: (כ) וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה ולמה תתעה אחרי האשה הזרה – אחרי מחשבות אפיקורסות וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה ותחבק אשה זרה: (כא) כִּי נֹכַח עֵינֵי ה' דַּרְכֵי אִישׁ כי דרכי האדם נמצאים כנגד ה' וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס וכל דרכיו שוקל: (כב) עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע העוונות ילכדו את הרשע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ ובחבל שנעשה מהחטאים שלו, יתלה בו: (כג) הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר הרשע ימות בגלל שלא שמע למוסר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה ובהרבה טיפשות שטעה בה, ימות:
משנת ההלכה
מצות פריה ורביה
א. נאמרה מצות פריה ורביה בלשון ברכה מכיון שאין ברכה אלא במקום שיש שלום וכדי לקיים מצוה זו צריך האדם להיות בשלום עם זוגתו וע"ז נאמר ודבק באשתו ולא באשת חבירו (אלה המצות למהר"ם חאגיז עשה א)
ב. אסור למנוע הריון מאשה בכל צורה בין אם היא מכנית ובין אם היא כימית, אם לא קיים מצות פריה ורביה. שעי"כ מבטל מצות עשה. אפילו אם שניהם רוצים, ואפילו לדלג הימים שיכולה להתעבר, ולבעול רק בימים שלפי דעת הרופאים בזמננו לא תוכל להתעבר אסור[35]. מלבד במקרים מסוימים וע"פ עצת מורה הוראה[36]
ג. אם קיים כבר מצות פריה ורביה אם גם האיש וגם האשה[37] רוצים להימנע מתשמיש בימים שיכולה להתעבר, ולבעול רק בימים שלפי דעת הרופאים בזמננו לא תוכל להתעבר מותר להם אם קשה לפניה העיבור או צער הגידול[38] אבל אם אינה מצטערת אסור שהרי יש מצות "לשבת יצרה" מדרבנן מקרא דולערב אל תנח כמו שיבואר להלן (אגרות משה אבהע"ז ח"א סי' קב)
ד. י"א שמקיים[39] פריה ורביה ע"י הפריה או הזרעה מלאכותית וי"א שאין מקיים[40].
[1] ת"י
[2] רש"י
[3] רמב"ן
[4] ספורנו
[5] רש"י
[6] ספורנו
[7] אבע"ז רבינו בחיי
[8] ספורנו
[9] ת"א ת"י
[10] ת"א ת"י
[11] רמב"ו
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] ת"א ת"י
[15] חזקוני
[16] ת"א אבע"ז
[17] ת"א ת"י
[18] ספורנו
[19] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור
[20] פי' הטור
[21] אבע"ז
[22] רמב"ן
[23] ספורנו
[24] רש"י
[25] ת"א ת"י
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] רמב"ן
[28] פי' הטור
[29] חזקוני
[30] רש"י
[31] רמב"ן
[32] חזקוני ובת"א פי' שהתפלל שלא יקח ובת"י פי' שהרים ידו בשבועה שלא יקח וברמב"ן פי' שהוא לשון הקדש וחרם שהחרים על עצמו לא ליהנות מהשלל
[33] אבע"ז
[34] ת"א
[35] ואם האשה חולה או חלשה עיין אגר"מ אבהע"ז ח"ג סי' כד שמותר לקחת גלולות למניעת הריון לזמן קצר עד שיתחזק גופה רק צריך לברר שאינם גורמים ראיית דם וצריך בזה הוראה ממורה הוראה
[36] אגרות משה אבהע"ז א סי' קב ועיין שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נ"א פ"ב מה שהאריך בזה ואכמ"ל וכן עיין מנחת יצחק ח"ה סי' קיג דכתב שהיכא דלא קיים עוד פו"ר, ויש לו חמישה בנים, אם הוי קרוב לסכנה דוקא, יש מקום להתיר, ובמקום שיש סכנה בדבר, ואי אפשר ע"י כדורים, יש להתיר ע"י המצאות למנוע הריון, אבל יש לבחור היותר אפשר להקל עפ"י הלכה, ומועיל ג"כ עפ"י המציאות ושאר תנאים שכתבו בזה הפוסקים, ועיי"ש ח"א סי' קט"ו
[37] דאל"ה אם האשה רוצה הרי חייב לה משום מצות עונה כמבואר בשמות פכ"א פס' ט ואם האיש רוצה מחוייבת האשה שהרי משועבדת לו כמבור באג"מ שם
[38] ועיין אגרות משה אבהע"ז ח"ב סי' יז וח"ג סי' כד שבמצב כזה של צער או כשהאשה חלשה ורצה להמתין עד שתתחזק מותר לקחת גלולות למניעת הריון אם כבר קיימו פריה ורביה וגם אין הגלולות האלו גורמות ראיית דם וצריך בזה הוראת מורה הוראה וכן עיין שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' קיג וז"ל "תבנא לדינא בנוגע לנדון דידן, לקחת כדורים. לסבב מניעת ההריון לזמן מוגבל, משום חלישות, ותשישות כח, עיפות, עצבנות וכיב"ז, שיש לדון בזה, כמו משום צער גדול, לפי ראות עיני המורה כדברי החת"ס, אז היכא דכבר קיים פו"ר, אפשר להתיר, וכו', ובכל אלה יש להיזהר, שכשיעבור זמן האונס, תחזור לחיובה כמובן.
[39] כך פסקו רוב אחרוני דורנו, כגון: במנח"י ח"א סי' נ', ציץ אליעזר מובא בהע' ל"ד, אג"מ אהע"ז ב' סי' י"ח, יביע אומר ח"ח אהע"ז סי' כ"א,
[40] בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ו סימן מ"ה וח"ט סי' נ"א שער ד' הביא בזה כמה דעות וז"ל "(א) יש אומרים שמתייחס הנולד אל נותן הזרע והוא נחשב כבנו לכל דבר. (ב) יש אומרים שרק לחומרא אמרינן שמתייחס אליו ולא לקולא, (ג) ויש אומרים שאפילו הוא כבנו לכל דבר מכל מקום לא מקיים על ידי כן מצות פריה ורביה, (ד) וישנם החולקים על כל הנז' וסוברים שבן כזה איננו מתייחס אחר נותן הזרע כלל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה