פרשת בראשית יום ה'

מקרא

(ט) וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת קֵינָן:

(י) וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת קֵינָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:

(יא) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס

(יב) וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת מַהֲלַלְאֵל:

(יג) וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מַהֲלַלְאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:

(יד) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי קֵינָן עֶשֶׂר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס

(טו) וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת יָרֶד:

(טז) וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת יֶרֶד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:

(יז) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס

(יח) וַיְחִי יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת חֲנוֹךְ שביעי היה ונתחנך לקדושה שכן מצינו השביעי קדש וכן כתוב בדוד הוא השביעי דבר זה הביאו לקדושה וכן מצינו בשבעה רקיעים ערבות משבע ארצות - ארץ ישראל משבע מדברות - מדבר סיני משבעה ימים - ים כנרת מז' עולמות - עולם שביעי שכולו שבת משבע נרות - נר מערבי משבעה ימים - יום שביעי וכן תשרי, שמיטה ויובל[1]:

(יט) וַיְחִי יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת חֲנוֹךְ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:

(כ) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: פ

(כא) וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת מְתוּשָׁלַח:

(כב) וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:

(כג) וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה:

(כד) וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים עבד את ה' ביראה ובאמת והתהלך בדרכיו להיטיב לזולתו בצדקה ותוכחת[2] וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים: פ

נביא

מלכים ב פרק יג

(ה) וַיִּתֵּן יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ הוא יהואש בן יהואחז כי כל ימי יהואחז לחץ אותם מלך ארם וַיֵּצְאוּ מִתַּחַת יַד אֲרָם וַיֵּשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאָהֳלֵיהֶם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם:

(ו) אף שחילה יהואחז את פני ה' אַךְ בכל זאת לֹא סָרוּ מֵחַטֹּאות בֵּית יָרָבְעָם אֲשֶׁר החטי הֱחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בָּהּ הָלָךְ וְגַם הָאֲשֵׁרָה עָמְדָה בְּשֹׁמְרוֹן:

(ז) כִּי לֹא הִשְׁאִיר ארם לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ הנידש ברגלי אדם:

(ח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָחָז וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ בהלחמו ביתר העמים זולת ארם הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

(ט) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹאָחָז עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּמְלֹךְ יוֹאָשׁ בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ

(י) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה:

(יא) וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בָּהּ הָלָךְ:

(יב) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחַם עִם אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

(יג) וַיִּשְׁכַּב יוֹאָשׁ עִם אֲבֹתָיו וְיָרָבְעָם בנו יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ וַיִּקָּבֵר יוֹאָשׁ בְּשֹׁמְרוֹן עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ

(יד) וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הנה אלישע משח את חזאל למלך על ארם (עפ"י נבואת אליהו) ונבא לו שיעשה רע לישראל, ולא היה אפשר שיתבטל זה בחייו, ובעת חלה את חליו שהיה עתיד למות בו ירד אליו יואש בתחלת מלכותו, בעוד יואחז חי וַיֵּבְךְּ עַל פָּנָיו עד שרחם הנביא עליו וַיֹּאמַר אָבִי אָבִי רבי רבי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו שעזר ישראל בתפלתו כרכב ופרשים:

(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלִישָׁע אחר שחזאל היה כחו ע"י דבורו של אלישע איכול לבוא דבור ולבטל דבור, והוצרך לעשות מעשה עם נבואתו כדי שיעמוד נגד דבור הראשון ויבטלנו קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים וַיִּקַּח אֵלָיו קֶשֶׁת וְחִצִּים:

(טז) וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַרְכֵּב יָדְךָ עַל הַקֶּשֶׁת הנח ידך על הקשת ותפוש בו וַיַּרְכֵּב יָדוֹ וַיָּשֶׂם אֱלִישָׁע יָדָיו עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ להעיר כי ידיו תהיינה במלחמותיו על דרך המופת וההשגחה הפרטית בעבור הנביא:

(יז) וַיֹּאמֶר פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה מזרחה לכיוון ארם וַיִּפְתָּח וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר שמע לו וירה וַיֹּאמֶר חֵץ תְּשׁוּעָה לַיקֹוָק על ידי החץ יהיה תשועה המיוחדת לה' לבוא מאתו וְחֵץ תְּשׁוּעָה  ובאיזה עם יפול החץ שיהיה על ידו תשועה לישראל בַאֲרָם יפול החץ וְהִכִּיתָ אֶת אֲרָם בַּאֲפֵק עַד כַּלֵּה:

(יח) וַיֹּאמֶר קַח הַחִצִּים וַיִּקָּח וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַךְ אַרְצָה וַיַּךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיַּעֲמֹד:

(יט) וַיִּקְצֹף עָלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר היה לך לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים ו- אָז הִכִּיתָ אֶת אֲרָם עַד כַּלֵּה וְעַתָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת אֲרָם: ס

(כ) וַיָּמָת אֱלִישָׁע וַיִּקְבְּרֻהוּ וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ בָּא שָׁנָה אחר שבא שנה אחרת, כלומר שעבר שנה מעת נקבר אלישע ואז באו גדודי מואב לשלול שלל:

(כא) וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד ומרוב פחד מהגדוד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו לצאת משם, כי גוף הצדיק ועצמותיו שהיו ארון מיוחד לקדושה אין ראוי שיגע בהם חול: פ

(

 

כתובים

ביקשו לגונזו

נאמר בגמ' שבת ל: "ואף ספר משלי בקשו לגנוז, שהיו דבריו סותרין זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו - אמרי: ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא? הכא נמי ליעיינן. ומאי דבריו סותרים זה את זה - כתיב: אל תען כסיל כאולתו, וכתיב ענה כסיל כאולתו, לא קשיא, הא - בדברי תורה, הא - במילי דעלמא. כי הא דההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה: אשתך אשתי ובניך בני. אמר ליה: רצונך שתשתה כוס של יין? שתה ופקע. ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה: אמך אשתי ואתה בני. אמר ליה: רצונך שתשתה כוס של יין? שתה ופקע.

משלים נאמרו בנבואה ורוח הקודש

משלי נאמר בנבואה כמו שנאמר "דברי אגור בן יקה המשא..." ופי' המפרשים הנבואה כענין נושא השם לבן אדם. וכן בבמדבר רבה (וילנא) פרשת חקת פרשה יט אמר ר' שמואל בר נחמני חזרנו על כל המקראות ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמנה מאות פסוקים

ובסדר עולם רבה (ליינר) פרק טו אבל לעת זקנת שלמה סמוך למיתתו שרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי, שיר השירים, קהלת. ובשיר השירים רבה (וילנא) פרשה א אמר ריב"ל בשעה שנמנו וגמרו ג' מלכים וד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב בקשו לצרף שלמה עמהם יצתה בת קול ואמרה (תהלים קה) אל תגעו במשיחי אמר ר' יהודה בר סימון ולא עוד אלא שנתייחס ראש לשלשת יוחסין שנאמר (מלכים א יד) ורחבעם בן שלמה, אמר ר' יודן בר סימון ולא עוד אלא ששרתה עליו רוה"ק ואמר ג' ספרים הללו משלי שה"ש וקהלת

וכן בשיר השירים רבה (וילנא) פרשה א "ג' ספרים כתב משלי וקהלת שיר השירים אי זה מהן כתב תחלה ר' חייא רבה ורבי יונתן רבי חייא רבה אמר משלי כתב תחלה ואח"כ שיר השירים ואח"כ קהלת ... תני רבי חייא רבה רק לעת זקנת שלמה שרתה עליו רוה"ק ואמר ג' ספרים משלי וקהלת ושיר השירים, ר' יונתן אמר שה"ש כתב תחלה ואח"כ משלי ואח"כ קהלת" וכעין זה קהלת רבה (וילנא) פרשה א

 

משנת ההלכה

דיני לימוד שנים מקרא ואחד תרגום

       א.       נאמר בברכות (ח':) "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו". כלומר שקודם שיקראו הצבור הפרשה בבהכ"נ יקרא אותו בביתו בין בשבת עצמו בבוקר בין בכל אותו שבוע

        ב.        אין להקדים הקריאה לפני שבוע שחל בה אותה הפרשה כלומר שלא יקרא שמו"ת (שנים מקרא ואחד תרגום) של פרשת נח בשבוע שקוראים פרשת בראשית

         ג.         יש שנהגו לקרא מעט בכל יום ויום מהשבוע ומסיימין בשבת ולכן אף על פי שכל אדם שומע התורה בכל שבת בצבור מפי הקורא מ"מ חייב לקרא לעצמו בכל שבוע פרשת אותה שבוע שנים מקרא ואחד תרגום [והלבוש כתב רמז ואלה שמות בני ישראל ראשי תיבות וחייב אדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום וזה חייבים כל בנ"י]:

        ד.        וכתב בספר ערה"ש סי' רפ"ה "ולא נודע לנו טעמו של דבר ובוודאי בשעה שתקן משה רבינו לקרות בתורה תקן ג"כ תקנה זו שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום והלבוש כתב כדי שיהא בקי בתורה ע"ש ואין זה מספיק כמובן ונראה דהחיוב בתורה השמיעה והלימוד כמו שאומרים בברכת אהבה לשמוע ללמוד והנה השמיעה היא בשבת מס"ת כשרה כתובה כדת וכהלכה ולכן ילמוד מקודם בחומש ויעלה בקודש לשמוע מס"ת ואיתא בסוטה [ל"ז:] כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ע"ש לכן צריך ללמוד ג' פעמים אפילו בפסוק שאין בו תרגום כמו שיתבאר כנגד אלו הג' אך במקום שיש תרגום בחרו בתרגום הפעם השלישי כדי שיבין מה שהוא לומד והתרגום קרוב ללשון הקודש וניתן בסיני כדאמרינן בנדרים [ל"ז:] ויקראו בספר תורת אלקים מפורש. מפורש זה תרגום וניתן מסיני כמבואר שם אלא ששכחום וחזר אונקלס ויסדו כדאמרינן ריש מגילה ע"ש.. ואולי מטעם זה צוו לקרות שנים מקרא ואחד תרגום דאיתא במדרש [ילקוט איוב כ"ח] כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה היה אומר שני פעמים בלבו ואח"כ היה אומרה למשה מה טעם אז ראה ויספרה חד וכו' ע"ש[3] ".

       ה.       י"א שצריך לקרוא דווקא שנים מקרא מקודם ואח"כ תרגום וי"א שיצא כשקרא מקרא ותרגום ומקרא

         ו.         י"א שאינו יוצא בשמיעה מהבעל קורא ידי חובת המקרא אבל אם אומר עם החזן מלה במלה יצא ויש מי שאומר שגם בשמיעה יצא ויש מי שאומר שאם שמע שנים מקרא ואחד תרגום ג"כ יצא עם כיוון לשמוע.

---

[1] חזקוני

[2] ת"א ת"י ספורנו

[3] ויראה לי דבזה תלוי המחלוקת לקמן האם לקראו פרשה פרשה או פסוק פסוק