פרשת בראשית יום ו'

מקרא

(כה) וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת לָמֶךְ:

(כו) וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:

(כז) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: פ

(כח) וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן וחשבון זה עולה בכיוון אלף חמישים ושש שנה שמאדם ועד נח. ואדם חי תשע מאות ושלושים שנה אם כן לא ראהו נח אבל ראהו למך אביו, ואדם נפטר כשהיה למך בן חמישים ושש שנה[1]:

(כט) וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ והתפלל לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ שאינם מצליחים[2] וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְקֹוָק שהרי נאמר לאדם ארורה האדמה בעבורך כל ימי חייך ושנות אדם כלו לתולדות נח וחשב בלבו מה שקלקל זה יתקן זה[3]:

(ל) וַיְחִי לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:

(לא) וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

(לב) וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת:

בראשית פרק ו

(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה והתאפשר רבוי זה כיון ש- וּבָנוֹת הרבה^[4] יֻלְּדוּ לָהֶם:

(ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים בני השרים והשופטים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם ממשפחות הפחותות^[5] כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים באונס מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ גם מן הנשואות^[6]:

(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא יָדוֹן מלשון  נדן - תיק החרב רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם שהגוף תיק וכלי לנפש, ועל כן יאמר הכתוב רוחי שהיא הנפש השכלית שנתתי מרוחי לא יעשה תיק באדם לעולם, כלומר לא יתקיים בו לעולם לפי שאינו ראוי לאותו הרוח בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר שגם האדם הוא בשר ככל בשר הרומש על הארץ כעוף וכבהמה וכחיה, כי רוחי שנתתי בו הוא השכל והם נמשכים אחר הבשר והתאוות לא אחר השכל וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כלומר מפני זה אאריך להם אפי ואקבע להם מאה ועשרים שנה שישובו בתשובה ואם אינם חוזרים בתשובה יאבדו במבול^[7]:

(ד) הַנְּפִלִים הענקים הגבורים^[8] הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן שכעס עליהם הקב"ה כדכתיב לא ידון רוחי באדם וגו' לא נכנעו עד אֲשֶׁר המשיכו ו -^[9] יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: פ

(ה) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם:

(ו) וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ דבר תורה כלשון בני אדם והענין, כי מרו ועצבו את רוח קדשו בפשעיהם וענין "אל לבו", כי לא הגיד זה לנביא שלוח אליהם, וכן הלשון במחושב, כדרך לדבר אל לבי^[10]:

(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:

(ח) וְנֹחַ שהיה צדיק^[11] מָצָא חֵן שהיו כל מעשיו נאים ונעימים^[12] בְּעֵינֵי יְקֹוָק: פ      

סליק פרשת בראשית    

נביא

מלכים ב פרק יג

(כב) וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי יְהוֹאָחָז:

(כג) וַיָּחָן מלשון חנינה וחמלה יְקֹוָק אֹתָם וַיְרַחֲמֵם וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה:

(כד) וַיָּמָת חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּמְלֹךְ בֶּן הֲדַד בְּנוֹ תַּחְתָּיו בכדי לבוא תשועה לישראל, מת חזאל ומלך בן הדד, ובימיו נושעו:

(כה) וַיָּשָׁב יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז וַיִּקַּח אֶת הֶעָרִים מִיַּד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל אֲשֶׁר לָקַח מִיַּד יְהוֹאָחָז אָבִיו בַּמִּלְחָמָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִכָּהוּ יוֹאָשׁ וַיָּשֶׁב אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל: פ

מלכים ב פרק יד

(א) בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְיוֹאָשׁ בֶּן יוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה:

(ב) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יהועדין יְהוֹעַדָּן מִן יְרוּשָׁלִָם:

(ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק רַק לֹא כְּדָוִד אָבִיו כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו עָשָׂה:

(ד) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת:

(ה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיַּךְ קטל אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים את אלו שהרגו אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו:

(ו) וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ ימות יוּמָת והגם שחז"ל דרשו לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים, זה הוציאו מיתור הכתוב איש בחטאו ופשוטו כפשוטו, ולכן הביאו סוף הכתוב כי אם איש בחטאו יומת:

(ז) הוּא הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא המלח מֶלַח עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים ולא זכר השאר שאומר בדברי הימים עוד עשרת אלפים שבו חיים ויביאום לראש הסלע וישליכום מראש הסלע וכלם הבקעו וְתָפַשׂ אֶת המצודה שהיתה בנויה על הַסֶּלַע בַּמִּלְחָמָה וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ יָקְתְאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ

 (ח) אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה מַלְאָכִים אֶל יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים כי בדברי הימים (ב כה ג) נאמר, שאנשי יהואש פשטו בערי יהודה והכו בהם, ולזה שלח אליו לאמר, אין זה גבורה לבא פתאום ולהכות, אך נתראה פנים בפנים, ונדעה הגבורה עם מי:

(ט) וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה המשיל את אמציה לחוח מין קוץ, ואת עצמו לארז, וכאילו אמר אף אם דברת לשלום, לכלימה יחשב לי להתחבר עמך, ומכל שכן לרדת עמך למלחמה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ על אשר נשאו לבו לדבר כזאת, ורמז לו שאנשיו ירמסו אותו:

(י) בעבור ש - הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ לכן הנך מתגאה הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ אם תשב בביתך ותחדל מלהלחם בי, אז תשאר בכבודך שקנית בנצחון אדום וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ למה תתגרה עמדי בעבור הביא עליך הרעה, ותפול אתה ועמך:

(יא) וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה הנה מרוב בטחון יואש לנצח מלך יהודה הלך אליו להלחם בארצו ולזה ספר כי בבית שמש אשר ליהודה היתה המלחמה:

 

כתובים

פתיחה למשלי

נאמר במדרש קהלת רבה (וילנא) פרשה א בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך, אמר שלמה אם אני שואל כסף וזהב ומרגליות הוא נותן לי, אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל, הה"ד (שם /מלכים א' ג'/) ונתת לעבדך לב שומע, אמר לו הקדוש ברוך הוא החכמה שאלת ולא שאלת לך עושר וכבוד ונפש אויביך, לפיכך החכמה והמדע נתון לך ועל ידי כן גם עושר ונכסים וכבוד אתן לך מיד (שם /מלכים א' ג'/) ויקץ שלמה והנה חלום, א"ר יצחק חלום עומד על כנו, צפור מצויץ ויודע על מה מצויץ, חמור נוהק ויודע על מה נוהק, מיד (שם /מלכים א' ג'/) ויבא ירושלם ויעמד לפני ה' ויעל עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו, א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה, מיד שרתה עליו רוח הקודש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי, ושיר השירים, וקהלת, הה"ד דברי קהלת בן דוד.

משנת ההלכה

דיני שנים מקרא ואחד תרגום

       א.       יש מי שאומר שלכתחילה הקריאה שמו"ת היא באופן זה לקרא כל פרשה כלומר פתוחה או סתומה ב' פעמים ואח"כ התרגום[13]. ודעת הערוה"ש שכך נראה מצד הסברא שהרי כל פרשה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ביחד ובין פרשה לפרשה היה הפסק (כדאיתא בת"כ ריש ויקרא מה היו ההפסקות משמשות כדי ליתן ריוח למשה להתבונן בכל פרשה ופרשה)

        ב.        ויש שכתבו לקרות כל פסוק שני פעמים ואח"כ התרגום[14] וכך נהג האריז"ל[15] ובסוף הסדרה יקרא הפסוק גם אחר התרגום כדי לסיים בתורה

         ג.         ויש שקורין כל הסדרה ואח"כ פעם שני ואח"כ התרגום[16]

        ד.        ולפיכך להלכה אין קפידא ויכול לעשות כמו שירצה ואפשר שגם יכול לעשות פעמים כך ופעמים כך[17] אך טוב לקרוא כל יום מימות השבוע פרשה אחת עם תרגום ופירש"י אם אפשר וכן נהגו הרבה גדולים, ולסיים הפרשה בערש"ק או לכה"פ לפני סעודת הבוקר ולענין סדר הקריאה אין לנו הכרעה דרוב העולם קוראין פסוק ב' פעמים ואח"כ תרגום ולא כל פרשה ופרשה ואח"כ תרגום, אבל גם דרך זה מובחר לכתחילה.

       ה.       לכתחילה יש לקרא בסדר שמו"ת דוקא, ולפיכך לא יקרא אחד מקרא ואחד תרגום בבית ואח"כ יקרא בפיו עם הבעל קורא אך בדיעבד יוצא בכל סדר שעושה גם אם קרא התרגום באמצע אולם כ"ז לפי הפשט, אבל לפי הקבלה כבר כתב השל"ה שהסדר הוא שמו"ת, וכן כתוב בשער הכוונות על מנהג האר"י[18]

         ו.         יש מי שכתב שיש איסור להפסיק בדיבור בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום אמנם רבים הפוסקים שחלקו על דעה זו[19] וראיה שאותם שקורין פרשה בכל יום הלא מפסיקין הרבה ולכן אין לזה מקום מדינא. אך חסידים ואנשי מעשה הנוהגים באורחותיהם על פי הקבלה, מחמירים על עצמם לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת בהמשך אחד פסוק פסוק עם תרגומו מבלי להפסיק באמצע לשום דבר עד כלותם קריאת הפרשה כולה שנים מקרא ואחד תרגום. ורק אם רצונם לשתות מים לצמאם רשאים להפסיק לשתות בברכה תחילה וסוף[20].

         ז.         כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ז סימן לג "ומאז שמעתי מעדות נאמנה במי שהי' ביחד עם רבינו החפץ חיים זי"ע באחד מערי פולין כשנסע עוד בעצמו למכור את ספריו הק' - שראה איך החפץ חיים מעביר הסדרא פסוק פסוק ועל כל פסוק תרגום פירש"י, וכן רמב"ן - ולא הפסיק בדיבור עד שסיים כולי' שבחי' דמרא".

---

[1] רבינו בחיי

[2] ת"י

[3] חזקוני

[4] העמק דבר

[5] חזקוני

[6] רמב"ן

[7] רבינו בחיי

[8] ת"א פי' ר' יוסף בכור שור

[9] חזקוני

[10] רמב"ן

[11] ת"י

[12] רמב"ן

[13] אך לפ"ז יש להסתפק כשיש פרשה באמצע פסוק כמו בפנחס ויהי אחר המגפה ובוישלח ויהיו בני יעקב שנים עשר ובדברים מאילת ומעציון גבר מה יעשה אם יעמוד שם ויחזור הפרשה הלא היא באמצע פסוק ומ"מ נראה שיעשה כן ואי משום כל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן הא כאן פסקיה משה וכן בעשרת הדברות בלא תרצח וגו' שיש פרשה ע"ש:

[14] וראיה לזה מלשון הגמ' שנים מקרא ואחד תרגום לשון זכר ופרשה היא לשון נקבה ופסוק לשון זכר אך י"ל דאאדם קאי דהאדם יאמר שני פעמים מקרא ואחד תרגום

[15] ואמנם על פי דברי רבינו האר"י יש לקרות שנים מקרא ואחד תרגום כל פסוק עם תרגומו בפני עצמו, ולא להניח התרגום עד סיום הפרשה כולה, וכן דעת רבינו אברהם בר יצחק אב"ד נרבונה בספר האשכול (הלכות שני וחמישי סימן ב), מכל מקום אין זה מעכב להלכה, וכמבואר בתשובת מהר"י מברונא (סימן קג). וכן כתב בספר שני לוחות הברית. וחסידים ואנשי מעשה הנוהגים באורחותיהם על פי הקבלה, מחמירים על עצמם לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת בהמשך אחד פסוק פסוק עם תרגומו מבלי להפסיק באמצע לשום דבר עד כלותם קריאת הפרשה כולה שנים מקרא ואחד תרגום, וכמו שכתב בספר עולת שבת (סימן רפה סק"ב), ובאליה רבה (שם). וכן כתב בבאר היטב. ורק אם רצונם לשתות מים לצמאם רשאים להפסיק לשתות בברכה תחילה וסוף, וכמו שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ג' (סימן כג). וע' בשו"ת שואל ונשאל חלק ד' (סי' כג). ודו"ק. (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז)

[16] . וכן משמע קצת מלשון רש"י בברכות שם ומלשון הגמ' שאומר רב ביבי בר אביי סבר לאשלמינהו לפרשייתא דכולי שתא במעלי יומא דכפורי וכו' והכוונה היא לכל הסדרות ואח"כ אומר סבר לאקדומינהו ופירש"י [ד"ה לאקדומינהו] לסדר כל הפרשיות בשבת אחת ע"ש הרי שקרא להסדרה פרשה וכן מבואר מדברי אור זרוע הגדול [סי' י"ב] וז"ל סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולי שתא ר"ח גריס לפרשייתא דכלה הן ד' פרשיות שקורין באלול וד' פרשיות שקורין באדר וכו' עכ"ל הרי שקרא להסדרה פרשה

[17] ויש מי שכתב דאם בקי בטעמים יקרא בס"ת ויטבול אחר הקריאה ויקוץ הצפרנים קודם הקריאה [מג"א שם] וזהו ממדת חסידות ולהקוראים אותה כולה בע"ש

[18] שו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן יח

[19] ותמיה לומר כן דבלא ברכה מה שייך הפסק כמ"ש התוס' בברכות [י"ד ד"ה ימים] לעניין הלל ואי משום שאין להפסיק בלימוד התורה למילי דעלמא דא"כ אין זה שייך לקריאת שנים מקרא ואחד תרגום ומסתמא מפסיק לדבר שצריך

[20] שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז)