מקרא
בראשית פרק י
(טו) וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת:
(טז) וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי:
(יז) וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי:
(יח) וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי רבים ממשפחות הכנעני נפוצו וגלו ממקומם[1]:
(יט) וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע:
(כ) אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם אעפ"י שנחלקו ללשונות וארצות כולם בני חם הם[2]: ס
(כא) וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר שהוא אבי כל יושבי עבר הנהר, שהוא מקום יחוס של אברהם[3] אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל בגיל לפי שבכל מקום מונה "שם" תחילה, וכאן מנאן דרך תולדתן - "יפת, וחם, ושם" מגיד לך שזה דוקא, יפת הוא הגדול[4]:
(כב) בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם:
(כג) וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ:
(כד) וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר:
(כה) וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו של פלג נִפְלְגָה הָאָרֶץ נזרק בפיו על שם העתיד, ובסדר עולם אומר נביא גדול היה עבר[5] וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן:
(כו) וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח:
(כז) וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה:
(כח) וְאֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא:
(כט) וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן:
(לא) אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם:
(לב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל בפרשה זו תמצא שבעים בנים י"ד ליפת שלשים לחם כ"ו לשם והם ראשי משפחות שמהם יצאו ע' אומות לע' לשון והמדינות שירשו נקראו על שמם[7]: פ
בראשית פרק יא
(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת דיברו כולם לשון הקודש שבה נברא העולם וּדְבָרִים אֲחָדִים כולם היו בדיעה אחת[8]:
(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם כאשר התרבו מהר המזרח הנ"ל שהוא הרי אררט[9] וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה בכיבשן כדי לחזקם[10] וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם היו מבקשים להתישב במקום אחד להיותם מחוברים יחד ולא מצאו מקום אלא שנער, ועל כן רצו לבנות להם עיר ומגדל שיהיה מחזיק את כולם, העיר לישוב והמגדל לאות ולשם שיראוהו בני כל העולם ויישירו נגדו ויתישבו באותה העיר ולא במקום אחר[11] פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ ובקשו לבטל מה שגזר הקב"ה "ומלאו את הארץ וכבשוה"[12]:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק כל מעשה התחתונים תלוים הם בכח הגבוהים ומהשמים יתכנו כל העלילות על כן נקרא השם רוכב שמים היושבי בשמיםדרך בני אדם הכתוב מדבר, כדי שיהא ניכר לאוזן, כי ממקומו רואה וחוקר וסוקר הכל[13] לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת עתה אינו אלא התחלת דבר עבירה במה שרוצים שיהיו בישוב אחד וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר כלומר לא ימנע מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת ויבואו לעבירות חמורות יותר והשחתת העולם[14]:
(ח) וַיָּפֶץ יְקֹוָק אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:
(ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְקֹוָק שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְקֹוָק עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: פ
נביא
מלכים ב פרק טז
(י) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק וַיַּרְא אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת תַּבְנִיתוֹ לְכָל מַעֲשֵׂהוּ בדברי הימים מבואר שקטר לאלהי דמשק המכים בו, ובחר ג"כ בתבנית המזבח שבדמשק להעמידו לצורך עבודת אלהי דמשק לשתף שם שמים ודבר, וספר שגם הכהן הגדול מהר לעשות דבר מלך שלטון:
(יא) וַיִּבֶן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמֶּשֶׂק כֵּן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן עַד בטרם בּוֹא הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמָּשֶׂק:
(יב) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ מִדַּמֶּשֶׂק וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעַל עָלָיו ספר מרשעתו שבבואו עלה על המזבח והקטיר עליו בעצמו לכפור בכלל עבודת ה' ובחק הכהונה, כי בנה מזבח שני הפך אחדות ה', וזר עובד בו הפך ברית הכהונה:
(יג) וַיַּקְטֵר אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת מִנְחָתוֹ וַיַּסֵּךְ אֶת נִסְכּוֹ וַיִּזְרֹק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ:
(יד) וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק מזבח של שלמה שהיה תחת מזבח הנחושת במשכן של משה עמד לפני ה' נגד פתח ההיכל ולא יכול להעתיקו ממקומו שהיה בנין מחובר וַיַּקְרֵב מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת מִבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּמִבֵּין בֵּית יְקֹוָק וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה העמיד את המזבח החדש בצד צפונו, אבל הקריב אותו לצד ההיכל יותר מן מזבח הנחושת, בענין שעמד בין המזבח ובין בית ה' ויתן אותו בצד צפון של המזבח משוך אל ההיכל למערב:
(טו) ויצוהו וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לֵאמֹר עַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל החדש שבנה הַקְטֵר אֶת עֹלַת הַבֹּקֶר וְאֶת מִנְחַת הָעֶרֶב וְאֶת עֹלַת הַמֶּלֶךְ וְאֶת מִנְחָתוֹ וְאֵת עֹלַת כָּל עַם הָאָרֶץ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם וְכָל דַּם עֹלָה וְכָל דַּם זֶבַח עָלָיו תִּזְרֹק צוה ברשעתו שכל הקרבנות יקרבו עליו וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יִהְיֶה לִּי לְבַקֵּר כי לפעמים ארצה לראותו ולבקרו להעלות עליו:
(טז) וַיַּעַשׂ אוּרִיָּה הַכֹּהֵן כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ אָחָז:
(יז) וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכֹנוֹת המבוארות במלכים א ז שהם הבסיס לכיור וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם ואת אֶת הַכִּיֹּר ועמד הכיור ללא כנו וכן עשה לכל הכיורות אשר שם וְאֶת הַיָּם הבריכה הגדולה המבוארת במלכים שם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ ששלמה המלך העמיד הים על שתים עשרה בקר נחושת וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים:
(יח) וְאֶת מיסך מוּסַךְ כלומר מקום מסוכך לצל הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר בָּנוּ בַבַּיִת למשמרות הכהונה הבאים והיוצאים בשבת וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית יְקֹוָק שהיה למלך מבוא דרך החוץ לבית ה' הסב אותו לפנים, ועי"כ בטל שלא יצאו ויכנסו לבית ה' כי בא המלך דרך שם מִפְּנֵי יראתו מ - מֶלֶךְ אַשּׁוּר:
(יט) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָחָז אֲשֶׁר עָשָׂה זה שכתוב בדברי הימים שסגרו דלתות בית ה' ומאז כיבו הנרות ובטלו העבודה כמו שכתוב בדברי הימים, וכאן ספר זה בקיצור שעל זה רמז כאן במה שכתב ויתר דברי אחז וכו', ובד"ה נזכר תועבותיו באורך הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(כ) וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד באר בספר ד"ה כי לא הביאוהו לקברי מלכי בית ישראל וַיִּמְלֹךְ חִזְקִיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
מלכים ב פרק יז
(א) בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה בְשֹׁמְרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל תֵּשַׁע שָׁנִים:
(ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו אמרו רבותינו ז"ל (גיטין פח א): שבטל השומרים שהושיב ירבעם לבל יעלו לירושלים ברגלים ובט"ו באב ביטל אותם לפיכך היו ישראל עושין יו"ט בט"ו באב:
(ג) עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיְהִי לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה כי תחלה היה עבד לתגלת פלסר מלך אשור, וכשמת מלך בפני עצמו ועלה עליו שלמנסר ויהי לו עבד וישב לו מנחה שלא נתן כל ימי מרידתו השיב בעד שנים שעברו:
(ד) וַיִּמְצָא מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר נודע למלך אשור כי הושע רוצה שוב למרוד בו אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכִים אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְלֹא הֶעֱלָה הושע מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּרכאשר נודע לו, היה הושע עמו, ועצרו מללכת לארצו וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא:
(ה) וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּכָל הָאָרֶץ וַיַּעַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
(ו) בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל הגלה אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר העומדות על נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי: פ
כתובים
משלי פרק ג
(ז) אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ אל תחשב שאתה יודע את כל הסודות, ואתה לא תכשל יְרָא אֶת ה' אלא תירא מה' וְסוּר מֵרָע ותסור מלעשות דברים רעים: (ח) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶֹךָ רפואה יהיה לבשר שלך (ע"י שתסור מהרע) וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ המוח של העצמות יהיה מושקה: (ט) כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ תכבד את ה' מהעושר שלך, שתתן צדקה וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ ומהטובים של תבואתך (תרומות ומעשרות): (י) וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע ויתמלאו המחסנים שלך בהרבה תבואה וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ והיין של היקבים שלך יתרבה: (יא) מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס אל תמאס את מוסר ה' (יסורים) וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ ואל תמאס בתוכחה שה' מוכיח אותך: (יב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ כי ה' מוכיח את מי שהוא אוהב וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה וכמו שאבא מרצה ומפייס את הבן לאחר שעושה טוב, כך ה' יעשה לך טוב אחר כך: (יג) אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה משובח אדם שמצא את החכמה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה ואדם שיוציא את התבונה מהחכמה: (יד) כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף כי יותר טוב לסחור בחכמה מלסחור בכסף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ והפירות של החכמה יותר טובים מזהב טוב: (טו) יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים החכמה יותר יקרה ממרגליות וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ כל דבר שתרצה לא שוה כמו החכמה: (טז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בצד ימין של החכמה יש אריכות ימים בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד ובצד שמאל של החכמה יש עושר וכבוד: (יז) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם ההולך בדרך החכמה נעים לו וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם ובכל השבילים שלה יש שלום: (יח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ המחזיק בתורה יהיה לו חיים וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר והמחזיק בה משובח: (יט) ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ ה' ברא את הארץ ע"י התורה כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה ע"י התבונה הוא ברא את השמים: (כ) בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ ע"י הדעת נבקע התהום (ויצא משם מים) וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל והשמים מטיפים גשם ע"י הדעת: (כא) בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ בני אל יסורו מעיניך (החכמה בגלל שהיא כ"כ חשובה) נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה תשמר את העצה והחכמה: (כב) וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ והחכמה תתן חיים לנפש שלך וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ ויגרום ליופי על הצואר שלך:
משנת ההלכה
בראשית פ"ט פס' י"ג ופס' ט"ז
"את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ"
"והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ"
נצטוינו[16] בזה לברך בשעה שרואה את הקשת (תנחומא ישן פ' נח סי' ז)
דיני המצוה
א. הרואה[17] קשת אומר "ברוך אתה ה' אמ"ה זוכר הברית[18], ונאמן[19] בבריתו[20], וקיים במאמרו": (שו"ע או"ח רכ"ט סעי' א')
ב. חזר וראה הקשת אפי' באותו יום, אם נתפזרו[21] העננים ושוב נתקדרו השמים חוזר ומברך, כיון שהקשת שבירך עליו קודם חלף הלך לו, ואם לא נתפזרו, אין חוזר ומברך כל אותו היום: (מ"ב שם ס"ק ב')
ג. אין מברך אלא בראה חצי קשת עגולה, אבל ראה מקצת ממנו אין לברך[22]:
ד. אסור להסתכל בקשת ביותר, והמסתכל בו ביותר עיניו כהות[23]: (שם בשו"ע ומ"ב ס"ק ה')
ה. אין כדאי להגיד לחברו שיש קשת, מטעם מוציא דבה הוא כסיל. (מ"ב שם ס"ק א') ומ"מ מותר לחזר אחר ראית הקשת כדי לברך עליה את הברכה[24]:
ו. ראוי להדר[25] ולעמוד בשעת אמירת הברכה:
[1] מלב"ם
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"א
[7] חזקוני
[8] ת"י
[9] אבע"ז רמב"ן
[10] ת"י
[11] רבינו בחיי
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור
[14] העמק דבר
[15] רש"י
[16] בתנחומא ישן פ' נח סי' ז איתא "ילמדנו רבינו מי שהוא ראה את הקשת בענן, מהו צריך לברך, כך שנו רבותינו מי שהוא רואה הקשת בענן צריך לברך, מאי מברך ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו, הרי מן המשנה, מן התורה מנין, תלמוד לומר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית" משמע שחיוב הברכה מן התורה, כדי להזכיר הברית וצל"ב:
[17] ואפי' שלא בירך מיד כשראה אותה, יכול לברך כל זמן שהקשת נראית, רק יביט בה בחטף קודם הברכה ואז יברך. (שו"ת בצל החכמה ח"ה סי' כ"ז):
[18] ולא שצריך הקב"ה זכירה, שאין שכחה לפניו, אלא מראה לעולם שרבו רשעי ישראל ואלמלא השבועה היה מחריבו (אבודרהם ברכות שער ח) ועיין ברמב"ן על פס' י"ב וספר עקידת יצחק שער י"ד ושל"ה בהגהה לפ' נח:
[19] כ"ה הנוסח ברמב"ם ובטור, אבל בשו"ע הנוסח הוא "נאמן", (מ"ב שם ס"ק ג') ועיין כף החיים (ס"ק ג') דהעיקר כנוסח הרמב"ם:
[20] דהיינו שלא יעביר בריתו שלא להביא מבול, אע"פ שרבו הרשעים. "וקיים במאמרו" שאפילו אם לא היה כורת ברית, כיון שאמר בדבור בעלמא "ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ", ברור הוא שיקיים מאמרו. (מ"ב שם ס"ק ד' בשם אבודרהם) ועיין בשו"ת שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' לא ד"ה ושמעתי שכתב שיש שאמרו שאין מברכים הלבנה בשבת "מדכתיב ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע וגו' והיו לאותות ולמועדים וגו' ושבת וי"ט הם גופן אות ,וכמו שאין מניחין תפילין בשבת וי"ט מטעם זה כך אין מקדשין בשבת וי"ט, ע"כ תמצית דבריהם. אמנם הבל בפיהם נשתקע הדבר ולא נאמר, לפ"ז איך מברכין בשבת וי"ט הרואה קשת הלא מקרא מלא דיבר הכתוב את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ, אלא טעם זה לפגם ולא לשבח, בשלמא גבי תפילין אסור להניח בשבת וי"ט שהרי הם אות, ושבת וי"ט אין צריך לאות שהן גופן אות, משא"כ אותות הנאמר בלבנה פירש"י אם המאורות לוקין וכו' וכן אות הקשת שנשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם מה ענין זה לענין הנחת תפילין, ולאו אותות שווין הן דכל אחד אות בפני עצמו וכל חד וחד למילתיה, והברכות הללו שאנו מברכין על הלבנה קאי על חידוש הלבנה שמחדש הקב"ה חדשים חידוש הלבנה בכל חדש וחדש, וכן כשרואה קשת מברך זוכר הברית וכו' ואיך יעלה על הדעת לומר שלא לברך בשבת וי"ט:
[22] דבבה"ל שם מסתפק האם בעי' דווקא "תמונת קשת" דהיינו חצי גורן עגולה, או אפי' מקצת קשת די, וספק ברכות להקל. ואם נראה כחצי גורן עגולה, אבל חלק ממנו מוסתר ואינו חצי מושלם נמי מברך, (וזאת הברכה עמ' 157):
[23] ואף על פי שאסור להסתכל בקשת ביותר, והמברך ברכות הראייה צריך שיראה את הדבר שמברך עליו, מכל מקום יכול לברך, שאין המסתכל כרואה, כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה (אבודרהם שם):
[24] וזאת הברכה עמ' 156 סי' ז אות ב"
[25] דמצינו בסידור יעב"ץ שכל ברכות השבח והודאה צריך להיות מעומד, וה"ה כאן, אבל הפמ"ג סי' תל"ב משב"ז ס"ק א' מסתפק בזה ובפתיחה להלכ' ברכות אות י"ח כתב "וברכת השבח רשאי מיושב לבד ברכת הלבנה" משמע דאין חיוב מדינא לעמוד, אבל ראוי לעשות כן, ועיין שו"ת רבבות אפרים ח"ו סי' ת"ט שכן נהג הר"מ פיינשטיין זצ"ל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה