מקרא
(יט) וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה:
(כא) וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ המנגן על נבל ויודע את זמרתם של[2] כִּנּוֹר וְעוּגָב:
(כב) וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל ו - חֹרֵשׁ כל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כלומר מחדד ומצחצח כלי אומנות[3] וַאֲחוֹת נולדה ל - תּוּבַל קַיִן ושמה נַעֲמָה:
(כג) היה למך איש חכם מאד בכל מלאכת מחשבת, ולמד לבנו הבכור ענין המרעה כפי טבעי הבהמות, ולמד את השני חכמת הנגון, ולמד את השלישי ללטוש ולעשות חרבות ורמחים וחניתות וכל כלי המלחמה והיו נשיו מתפחדות שלא יענש, כי הביא החרב והרציחה בעולם, והנה הוא תופש מעשה אבותיו בידו, כי הוא בן המרצח הראשון וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי אני לא הרגתי איש לפצעים ולא ילד לחבורות כאשר עשה קין, ולא יענישני השם, אבל ישמרני מן ההריגה יותר ממנו והזכיר כן לומר, כי לא בחרב וחנית יכול אדם להרוג בפצעים וחבורות, שימית במיתה רעה יותר מן החרב, ואין החרב גורם הרציחה, ואין על העושו חטא[4]:
(כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה:
(כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן:
(כו) וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל גם לחולין התחילו לִקְרֹא בְּשֵׁם יְקֹוָק כלומר קראו לע"ז בשמו של ה'[5]: פ
בראשית פרק ה
(א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת יחוס וקורות[6] אָדָם המין האנושי בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ ונתן לו בחירה[7]:
(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: ס
(ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ אף כי כל הנולדים מן החיים יהיו בדמות המולידים ובצלמם, אבל בעבור שנתעלה האדם בדמותו וצלמו, שאמר בו (לעיל ה א) בדמות אלהים עשה אותו, פירש כאן שאף תולדותיו היו כן באותו הדמות המעולה וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת:
(ד) וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(ה) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לאו בצימצום ממש אלא אפי' יום אחד בשנה חשוב שנה, וכן כולם[8] וַיָּמֹת: ס
(ו) וַיְחִי שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ:
(ז) וַיְחִי שֵׁת אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אֱנוֹשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(ח) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס
נביא
מלכים ב פרק יב
(יא) וַיְהִי בכל עת כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לא בעצמו כי אם פקידו בא ממקומו, וכן מפורש בדברי הימים (שם פסוק יא) וַיָּצֻרוּ עשו ממנו צורת מטבע וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית יְקֹוָק:
(יב) וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן המנוי, (המתכן - לשון מנין, כמו (שמות ה יח) ותוכן לבנים תתנו) עַל יד יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הפקדים הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְקֹוָק הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה' ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים, כפי אשר יורו אותם. ובדברי רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות ט א) נקראים אדרכלין וַיּוֹצִיאֻהוּ בשכר האומנים הפועלים לְחָרָשֵׁי הָעֵץ כלומר הנגרים וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית יְקֹוָק:
(יג) וְלַגֹּדְרִים הם הבונים קירות אבנים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן החוצבים את האבנים מן ההר וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק בֵּית יְקֹוָק וּלְכֹל שאר הדברים אֲשֶׁר יֵצֵא עַל הַבַּיִת לְחַזְקָה לחזק אותו:
(יד) אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה מהכסף הזה לא עשו לצורך בֵּית יְקֹוָק סִפּוֹת כֶּסֶף הם כלים לקבל הדם או יין הנסכים ומה שידמה להם מְזַמְּרוֹת כלי הזמר מִזְרָקוֹת לזרוק מהם הדם על המזבח חֲצֹצְרוֹת הם היו נעשות לתקוע על המזבחות כמו שזכרה התורה ואמר שלא יעשה מזה הכסף אלו הכלים וזולת' אבל יתנוהו לעושי המלאכ' לחזק את בית ה' ואולם התבאר בספר ד"ה שאחר שחזקו את בית ה' אם הותיר היו עושין מהנשאר כלי שרת ולא היו מסכימין לעשות מהכסף כלי שרת אם לא נשאר אחר חזוק הבית כָּל כְּלִי זָהָב וּכְלִי כָסֶף מִן הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית יְקֹוָק:
(טו) כִּי לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ בוֹ אֶת בֵּית יְקֹוָק:
(טז) וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה שהאנשים הנותנים הכסף לעושי המלאכה לא יחשבו עמהם אם נתנוהו כולו לעושי מלאכה אם לא כִּי בודאי -בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים:
(יז) כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְקֹוָק לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ מי שהיה מפריש ממון לאשמו או לחטאתו, וקנה הקרבן והותיר מן הממון, הנה המותר הזה לא בא לבדק הבית, כי אם לכהנים יהיו, לקחת מהם עולות, והיה הבשר כליל, והעורות לכהנים, כן דרשו רבותינו ז"ל(שקלים יח א): פ
(יח) אָז אחר מות יהוידע, ועשה יואש את עצמו אלוה יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת וַיִּלְכְּדָהּ וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם:
(יט) וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׂוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם ספר מה החטא גורם, שהגם שהיה לו זכות במה שהשתדל להרבות קדשי הבית עבירה מכבה מצוה והוצרך לבזבז כל אוצרות ההקדש וגם אוצרות אבותיו ולתתם שוחד למלך ארם:
(כ) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה בד"ה נזכר שאח"כ הוכיחם זכריה בן יהוידע הכהן והרגוהו בחצר בית ה' במצות המלך, ולתקופת השנה עלו עליו חיל ארם במתי מספר והשחיתו את כל שריו, ואת יואש עשו שפטים ועזבו אותו במחליים רבים, ואז התקשרו עליו עבדיו כנזכר, וזה היה הפעם השנית שבאו עליו חיל ארם בלא חזאל, וזה היה עונש מיוחד על הריגת זכריה, וירמיה כותב הספר לא הזכיר זה כי היה נודע בימיו, ודם זכריה היה תוסס ומעלה קצף:
(כא) וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ קָשֶׁר וַיַּכּוּ אֶת יוֹאָשׁ ובדברי הימים אמר ויהרגוהו על מטתו וכן היה כי במלחמה הוכה כמו שאומר שם ואת יואש עשו שפטים ובלכתם ממנו כי עזבו אותו בתחלואים רבים וגו' ונשאוהו במטה להוליכו לישראל ובדרך הרגוהו עבדיו על מטתו בֵּית מִלֹּא העומדת בדרך הַיּוֹרֵד סִלָּא:
(כב) וְיוֹזָבָד בֶּן שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן שֹׁמֵר עֲבָדָיו הִכֻּהוּ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד ובדברי הימים ולא קברוהו בקברות המלכים כי שרי יהודה שחזקו את ידו ופתו אותו לעשות הרעות שעשה מתו במלחמה כמו שאמר שם והכירו העם כי מאת ה' היה כל זה שלקח נקמה מן השרים ומן יואש על הרעות שעשו לעבוד עבודה זרה ולהרוג זכריה ולפיכך עשו לו העם זה הבזיון ולא נתנוהו שיקברוהו בקברות המלכיםוַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
מלכים ב פרק יג
(א) בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לְיוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
(ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וכבר היה רשע בן רשע שבזה פוקד עון אבות על בנים ולכן ויחר אף ה' בישראל להעניש אותם וַיֵּלֶךְ אַחַר חַטֹּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא סָר מִמֶּנָּה:
(ג) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וּבְיַד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל כָּל הַיָּמִים ימי חזאל והדד, ובודאי הודיע להם גזרה זאת ע"י נביא:
(ד) וַיְחַל ויתפלל יְהוֹאָחָז אֶת פְּנֵי יְקֹוָק וַיִּשְׁמַע אֵלָיו יְקֹוָק כִּי רָאָה אֶת לַחַץ יִשְׂרָאֵל כִּי לָחַץ אֹתָם מֶלֶךְ אֲרָם:
כתובים
שלשת אלפים משל
כתוב במלכים א פרק ה (י – יב) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים: ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי שמו בכל הגוים סביב: וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף:
רש"י מפרש אלפים מלשון לימודים כלומר כאילו נכתב שלושת דברים שמאלפים – מלמדים והכונה לששלוש פעמים שכתוב משלי וז"ל "שלשת למודי משלות שלש פעמים כתוב משלי שלמה בספר משלי: ויהי שירו חמשה - שלשה אלה ושיר השירים וקהלת: ואולף - בכל א' כדי הוא ללמוד. ועיי"ש במלבי"ם "חוץ מן החכמה הקבועה בלבו, דבר ג"כ דברי חכמה ברוה"ק וחבר ספרים, שהם שלשת אלפים משל, הוא ספר משלי שנחלק לשלשה חלקים, כמבואר בפירושי, ור"ל שלשת למודים (מלשון (איוב לג, לג) ואאלפך חכמה): ויהי שירו חמשה ואלף. הוא ספר שה"ש שנחלק לחמשה שירים ושיר האחרון המתחיל (ח, ח) אחות לנו קטנה, שאומר שם (יא - יב) איש יביא בפריו אלף כסף, האלף לך שלמה, נקרא שיר האלף, כמו שבארנו זאת ת"ל בפי' שירי הנפש" וכן נראה בשיר השירים רבה (וילנא) פרשה א "ג' ספרים כתב משלי וקהלת שיר השירים אי זה מהן כתב תחלה ר' חייא רבה ורבי יונתן רבי חייא רבה אמר משלי כתב תחלה ואח"כ שיר השירים ואח"כ קהלת ומייתי לה מהאי קרא וידבר ג' אלפים משל, משל זה ספר משלי, ויהי שירו חמשה ואלף זה שיר השירים, וקהלת בסוף אמר".
אך בחז"ל דרשו שהכונה ל3000 משלים וכמבואר בעירובין דף כא: אמר רב המנונא: מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל, על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים וכן הביא רשי מלכים א ה יב ומדרש אגדה שהיה אומר בכל פסוק שלשת אלפים משל ועל כל משל אלף וחמשה טעמים: וכן משמע ב גילה דף ז. "תניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, מפני שחכמתו של שלמה היא. אמרו לו: וכי זו בלבד אמר והלא כבר נאמר וידבר שלשת אלפים משל, ואומר אל תוסף על דבריו. מאי ואומר וכי תימא: מימר - טובא אמר, דאי בעי - איכתיב, ודאי בעי לא איכתיב. תא שמע אל תוסף על דבריו" וכן עיין בשיר השירים רבה (וילנא) פרשה א אות יא "ר' אלעזר בר אבינה משום ר' אחא ורבנין ר' אלעזר אמר וידבר ג' אלפים משל על כל דבר ודבר, ויהי שירו ה' ואלף אלף וחמשה טעמים על כל דבר ודבר, ורבנין אמרין וידבר ג' אלפים משל על כל פסוק ופסוק ויהי שירו חמשה ואלף אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל ויהי משלו אין כתיב כאן אלא ויהי שירו חמשה ואלף שירו של משל טעמיה דמילתא טעמיה דמילתא א"ר שמואל בר נחמן חזרנו על כל ספר משלי ולא מצינו שכתב בו אלא תשע מאות וט"ו פסוקים ואת אומר ג' אלפים משל אלא שאין לך כל פסוק ופסוק שאין בו ב' וג' טעמים כגון נזם זהב וחלי כתם נזם זהב באף חזיר אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד אין צריך לומר תשב, תשב אין צריך לומר שלא תדבר
וכתב ברד"ק מלכים שם "שלשת אלפים משל - אינם נמצאים אצלינו וכן ויהי שירו חמשה ואלף כי רבים ספרים אבדו לישראל בגלותם וכן מה שחבר בחכמת הטבע כמו שאומר וידבר על העצים שהודיע טבע' ורפואתם וכן על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים בכל מה שתחת גלגל הירח גברה חכמתו וחבר בהם ספרי' ואינם נמצאים אצלינו". וכן כתב ברלב"ג מלכים א פרק ה "שאלו המשלים שכלל אותם ספר משלי ומאות' השירי' נבחר השיר אשר כלל אותו ספר שיר השירים ולז"א בראש ספר משלי משלי שלמה בן דוד מלך ישראל לדעת חכמה ומוסר וכו' ר"ל שאלו המשלים לבד יהיה תועלתם באלו הענינים שזכר פה ואולם שאר המשלים שדבר שלמה לא היה תועלתם לאלו הדברים ולזה לא נכתבו באלו הספרים הנכתבים ברוח הקדש ולזאת הסבה אמר ג"כ בראש ספר שיר השירים שיר השירים אשר לשלמה ר"ל שזה השיר הוא הנבחר שבשירים אשר לשלמה" .
ועיין בשו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם סימן לה "שאלה ילמדנו רבנו מה פרוש מה שאמר על אדוננו שלמהא וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף. האם המשלים והשיר האלה עדיין נמצאים באומה או אבדו. יורנו אדוננו ושכרו כפול. תשובה לפי עניית דעתי אין אלה ספריו עליו השלום הנמצאים. כי מאמריו ע"ה החכמיים אין כלם נמצאים אצלנו, כדברו על הצמחים והחיות אשר פרש הכתוב שהוא דבר עליהם כמו שאמרב וידבר על העצים וכו'. אין בידינו שום דבר מהם, ואפשר שהם אבדו מן האומה בגלותה"
ועיין בבמדבר רבה (וילנא) פרשת חקת פרשה יט אמר ר' שמואל בר נחמני חזרנו על כל המקראות ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמנה מאות פסוקים אלא מלמד שכל פסוק ופסוק שאמר יש בו שנים ושלשה טעמים כמה דאת אמר (משלי כה) נזם זהב וחלי כתם ורבנן אמרי שלשת אלפים משל על כל פסוק ופסוק אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל שיריו אין כתיב כאן אלא שירו שירו של משל
נאמר במסכת ברכות דף נז: ... שלשה כתובים גדולים הם: הרואה ספר תהלים - יצפה לחסידות, משלי - יצפה לחכמה, איוב - ידאג מן הפורענות. שלשה כתובים קטנים הם: הרואה שיר השירים בחלום - יצפה לחסידות, קהלת - יצפה לחכמה, קינות - ידאג מן הפורענות....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה