מקרא
(ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב את מעשיך שְׂאֵת ימחל לך עוונך וְאִם לֹא תֵיטִיב מעשיך לַפֶּתַח ליום הדין חטאתך נשמר ועל מפתחי לבך ה - חַטָּאת רֹבֵץ חטאתך יישמר ועתיד להפרע ממך אם לא תשוב וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹובידך מסרתי רשותו של יצר הרע ואליך יהיה מתאוה וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ בין לזכות ובין לחטוא ואם תשוב ייעזב לך חטאתך[2]:
(ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו בא נצא השדה[3] וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:
(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל קַיִן אֵי איה הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר האם שומר[4] אָחִי אָנֹכִי:
(י) וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי הזרע שעתיד היה לצאת מ -[5] אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה:
(יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה כלומר שלא תזכה לטובתה של האדמה אלא תהיה חסר מטובתה וכמו שמבאר והולך בפסוק הבא[6] אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ והדם הוא יחניף את הארץ לפיכך - :
(יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה בשנה זו לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ ושמנה לָךְ בשנה אחרת לפיכך תהיה חייב להיות[7] - נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ:
(יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְקֹוָק וידוי על חטאו גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא מלסלוח, וצדיק אתה ה' וישר משפטיך[8]:
(יד) הֵן אף על פי שענשת אותי הרבה מאד ש - גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שכיון שאהיה נע ונד ולא אוכל לעמוד במקום אחד הנה אנכי מגורש מן האדמה ואין מקום למנוחתי וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל או להקריב קרבן ומנחה, כי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ אבל מה אעשה וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי ואתה בחסדך הרבים לא חייבת אותי מיתה שמרני שלא אענש יותר ממה שחייבת אותי[9]:
(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ יְקֹוָק לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם לשבעה דורות יפרעו ממנו[10] וַיָּשֶׂם יְקֹוָק לְקַיִן אוֹת השם עשה לו אות עד שהאמין והכתוב לא גלה האות ובבראשית רבה (כב יב) אמרו כענין זה רבי אבא אמר כלב מסר לו - כי מפני שהיה פחדו מן החיות מסר לו אחת מהן שתלך לפניו, ולמקום שיפנה הכלב ללכת ידע כי שם צוה לו השם ולא יהרג בה הזכירו בו החכמים אות נבזה כראוי לו, אבל הכוונה שהיה עמו האות תמיד להורות לפניו הדרך שילך בה[11] לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ:
(טז) וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְקֹוָק ולא עמד לפניו עוד בתפילה כמו שאמר לעיל ומפניך אסתר וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד ולא הלך בכל העולם, אבל באותה הארץ ישב, נודד תמיד, לא ינוח במקום ממנה כלל ונקראת "ארץ נוד" על שמו לעולם[12] קִדְמַת עֵדֶן למקום אליו גלה אביו מגן עדן והוא בצד מזרח[13]:
(יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר בשביל בנו[14] וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ:
(יח) וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ:
נביא
מלכים ב פרק יב
(יא) וַיְהִי בכל עת כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לא בעצמו כי אם פקידו בא ממקומו, וכן מפורש בדברי הימים (שם פסוק יא) וַיָּצֻרוּ עשו ממנו צורת מטבע וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית יְקֹוָק:
(יב) וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן המנוי, (המתכן - לשון מנין, כמו (שמות ה יח) ותוכן לבנים תתנו) עַל יד יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הפקדים הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְקֹוָק הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה' ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים, כפי אשר יורו אותם. ובדברי רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות ט א) נקראים אדרכלין וַיּוֹצִיאֻהוּ בשכר האומנים הפועלים לְחָרָשֵׁי הָעֵץ כלומר הנגרים וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית יְקֹוָק:
(יג) וְלַגֹּדְרִים הם הבונים קירות אבנים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן החוצבים את האבנים מן ההר וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק בֵּית יְקֹוָק וּלְכֹל שאר הדברים אֲשֶׁר יֵצֵא עַל הַבַּיִת לְחַזְקָה לחזק אותו:
(יד) אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה מהכסף הזה לא עשו לצורך בֵּית יְקֹוָק סִפּוֹת כֶּסֶף הם כלים לקבל הדם או יין הנסכים ומה שידמה להם מְזַמְּרוֹת כלי הזמר מִזְרָקוֹת לזרוק מהם הדם על המזבח חֲצֹצְרוֹת הם היו נעשות לתקוע על המזבחות כמו שזכרה התורה ואמר שלא יעשה מזה הכסף אלו הכלים וזולת' אבל יתנוהו לעושי המלאכ' לחזק את בית ה' ואולם התבאר בספר ד"ה שאחר שחזקו את בית ה' אם הותיר היו עושין מהנשאר כלי שרת ולא היו מסכימין לעשות מהכסף כלי שרת אם לא נשאר אחר חזוק הבית כָּל כְּלִי זָהָב וּכְלִי כָסֶף מִן הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית יְקֹוָק:
(טו) כִּי לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ בוֹ אֶת בֵּית יְקֹוָק:
(טז) וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה שהאנשים הנותנים הכסף לעושי המלאכה לא יחשבו עמהם אם נתנוהו כולו לעושי מלאכה אם לא כִּי בודאי -בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים:
(יז) כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְקֹוָק לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ מי שהיה מפריש ממון לאשמו או לחטאתו, וקנה הקרבן והותיר מן הממון, הנה המותר הזה לא בא לבדק הבית, כי אם לכהנים יהיו, לקחת מהם עולות, והיה הבשר כליל, והעורות לכהנים, כן דרשו רבותינו ז"ל(שקלים יח א): פ
(יח) אָז אחר מות יהוידע, ועשה יואש את עצמו אלוה יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת וַיִּלְכְּדָהּ וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם:
(יט) וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׂוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם ספר מה החטא גורם, שהגם שהיה לו זכות במה שהשתדל להרבות קדשי הבית עבירה מכבה מצוה והוצרך לבזבז כל אוצרות ההקדש וגם אוצרות אבותיו ולתתם שוחד למלך ארם:
(כ) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה בד"ה נזכר שאח"כ הוכיחם זכריה בן יהוידע הכהן והרגוהו בחצר בית ה' במצות המלך, ולתקופת השנה עלו עליו חיל ארם במתי מספר והשחיתו את כל שריו, ואת יואש עשו שפטים ועזבו אותו במחליים רבים, ואז התקשרו עליו עבדיו כנזכר, וזה היה הפעם השנית שבאו עליו חיל ארם בלא חזאל, וזה היה עונש מיוחד על הריגת זכריה, וירמיה כותב הספר לא הזכיר זה כי היה נודע בימיו, ודם זכריה היה תוסס ומעלה קצף:
(כא) וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ קָשֶׁר וַיַּכּוּ אֶת יוֹאָשׁ ובדברי הימים אמר ויהרגוהו על מטתו וכן היה כי במלחמה הוכה כמו שאומר שם ואת יואש עשו שפטים ובלכתם ממנו כי עזבו אותו בתחלואים רבים וגו' ונשאוהו במטה להוליכו לישראל ובדרך הרגוהו עבדיו על מטתו בֵּית מִלֹּא העומדת בדרך הַיּוֹרֵד סִלָּא:
(כב) וְיוֹזָבָד בֶּן שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן שֹׁמֵר עֲבָדָיו הִכֻּהוּ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד ובדברי הימים ולא קברוהו בקברות המלכים כי שרי יהודה שחזקו את ידו ופתו אותו לעשות הרעות שעשה מתו במלחמה כמו שאמר שם והכירו העם כי מאת ה' היה כל זה שלקח נקמה מן השרים ומן יואש על הרעות שעשו לעבוד עבודה זרה ולהרוג זכריה ולפיכך עשו לו העם זה הבזיון ולא נתנוהו שיקברוהו בקברות המלכיםוַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
מלכים ב פרק יג
(א) בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לְיוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
(ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וכבר היה רשע בן רשע שבזה פוקד עון אבות על בנים ולכן ויחר אף ה' בישראל להעניש אותם וַיֵּלֶךְ אַחַר חַטֹּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא סָר מִמֶּנָּה:
(ג) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וּבְיַד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל כָּל הַיָּמִים ימי חזאל והדד, ובודאי הודיע להם גזרה זאת ע"י נביא:
כתובים
פתיחה לספק משלי
כונת המילה משל בספר משלי
נאמר בעירובין דף כא: דרש רבא: מאי דכתיב ויתר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם ואזן וחקר תיקן משלים הרבה. לימד דעת את העם - דאגמריה בסימני טעמים, ואסברה במאי דדמי ליה. וחקר תקן משלים הרבה, אמר עולא אמר רבי אליעזר: בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים
רבנו יונה - משלי פרק א פסוק א. מפרש "במקומות שהיה רואה כי יעמוד אדם על הדבר מתוך המשל היה נושא משלו עליו, על כן קרא שם הספר משלי שלמה: ברלב"ג הרחיב יותר וכתב הנה המשל הוא דבר נאמר על צד הדמיון לפעמים לתת המחשה לדבר שרוצה לדבר עליו ולעמים על דבר קשה או מרוחק ולא ברור יתן לו ציור בדבר שדומה לו קצת "כי הדבר המרוחק ימשיל אותו בדבר שיש לו בו קצת דמיון שהוא יתבאר הענין בדבר הנרצה ובשאר מה שידמה לזה". במלבי"ם הוסיף "להבין דברים סתומים ועמוקים הבלתי נודעים ימציא להם משל מדברים הנודעים, שדרך הלבוש של המשל הנודע יובט המתלבש שהוא הנמשל הבלתי נודע".
וכתב בביאור הגר"א – (משלי פרק א פסוק א) משלי בכל דבר יש חומר ופועל וצורה ותכלית כמ"ש כמה פעמים וכן הוא כאן משלי הוא החומר של הספר הזה. שלמה גו' הוא הפועל לדעת וגו' הוא תבניתו וצורתו וענינו והתכלית הוא לקחת מוסר כי לא הלימוד עיקר אלא המעשה. שלמה בן דוד מלך ישראל כי הלומד בספר צריך לידע מי הוא המחברו כי אם יהיה המחבר גדול בחכמה בודאי יהיה בספרו חכמות גדולות וכן ביראה וכן בתורה והוא עשה כאן ג' ספרים שהן ג' משלי א' על חכמה והב' על מוסר והג' על תורה ונגד אלו הג' אמר כאן ג' דברים נגד חכמה אמר שלמה דכתיב ביה ויחכם מכל האדם ונגד מוסר אמר בן דוד שהיה חסיד גדול כמשחז"ל הרואה דוד בחלום יצפה לחסידות וכמ"ש (תלים פו) שמרה נפשי כי חסיד אני וכשנאמר עליו שהיה בן דוד מסתמא היה ממלא מקום אבותיו ונגד תורה אמר מלך ישראל כמ"ש בי מלכים ימלוכו ואלו הג' משלי הוא סוד (מלכים א ד) וידבר שלשת אלפים משל:
ובמלבי"ם כתב שם ואמר בו שלשה תארים, כי האמתיות יתודעו, א] ע"י החכמה או הנבואה, ועז"א שלמה, שהוא היה חכם וחל עליו רוח אלהים, ב] יתודעו ע"י הקבלה, ועז"א בן דוד והיה לו קבלה מאבותיו. ג] ע"י הבחינה והנסיון, שזה ישלם ע"י קבוצת חכמים רבים, ועז"א מלך ישראל, שע"י שהיה מלך על עם חכם ונבון הזה היו כל החכמים נאספים אליו, והיה בכחו לבחון כל הענינים, כמ"ש כל זה נסיתי בחכמה:
ועיין בהקדמה לספר המשלים "וכמה דברים עמוקים מתבארים מן המשלים כדאמרינן בכמה דוכתי "אמשול לך משל למה הדבר דומה", ועל ידי המשלים אנו יורדין לעמקי התורה כדגרסינן בעירובין פרק עושין פסין (עירובין כא:) א"ר הונא א"ר המנונא מאי דכתיב (מלכים א ד) וידבר שלשת אלפים משל, מלמד שעל כל דבר ודבר של תורה היה אומר שלשת אלפים משל, דרש רבא מאי דכתיב (קהלת יב ט) ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם אזן וחקר תקן משלים הרבה, דאגמרא בטעמא ואסברא בדדמי לה. עתה ראה כמה הוא כח המשלים להבין הדברים המושכלים וההלכות, וא"כ התבונן כמה סתרים ננעלו וכמה הלכות נעלמו משמת ר"מ ובטלו מושלי משלים".
ועיין בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) קהלת פרק יב סימן יג "תיקן משלים הרבה. אמר ר' חנינא משל לבאר עמוקה שהיו מימיה מתוקין וצונין, ולא היה אדם יכול לדלות ולשתות מימיה, בא פקח אחד וקשר חבל בחבל ודלה ושתה. כך דברי תורה מדבר לדבר דבר למד מענינו ודבר למד מסופו. ממשל למשל עד שעומד על דבר תורה, לכך נאמר תקן משלים הרבה, לשון שול תשולו לה (רות ב, טז), כך הם המשלים מושך דבר לדבר, וכן הוא אומר באיוב (כז, א) ויסף איוב שאת משלו ויאמר. היא חכמתו, אל תהי קל בעיניך, שעל ידי משל האדם עומד על דברי תורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה