מקרא
בראשית פרק ז
(י) וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ:
(יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי מרחשון[1] בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ וירדו המים ונתבלבלה הארץ ואין מבדיל בין יום ובין לילה[2]:
(יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:
(יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה:
(יד) הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר המעופפת כָּל כָּנָף עופות ביתיים שאינם עפים הרבה ואינם אלא בעלי כנף[3]:
(טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם ומן הטהורה שבעה זוגות[4] מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים לא נאספו אליו כלל ולא באו עד עצם היום ההוא שהיה הגשם, ובא הוא בתיבה, כי האל הוא צוה, ורוחו הוא קבצן ברגע אחד[5]:
(טז) וְהַבָּאִים מהזוגות הנ"ל זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְקֹוָק בַּעֲדוֹ הניח התיבה פתוחה מתיירא היה שמא לא באו כולם שהרי לא היה מכיר כל מינין שבבריות וכשבאו כולם ויסגר ה' בעדו, הפתח נסגר מאליו[6]:
(יז) וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ:
(יח) וַיִּגְבְּרוּ התרבו הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ היו באים בשטף ועוקרים האילנות ומפילים הבנינים[7] וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם:
(יט) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:
(כ) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה מעל ראש ההרים הגבוהים גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים:
(כא) וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר כי ברחו על ההרים מפני המים, וכיון שגברו המים על ההרים לא מצאו ידים לנוס ומתו[8] הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם:
(כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת נשימה של רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו כלומר היצורים שנושמים אויר[9] מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מקום חרב ממים אבל לא יבש ממש כמו בִיצה ור"ל גם המינים שאין מגורתם ביבשה רק בחרבה, שהם מקומות הלחים והמימיים שהם האמפיביא שחיים בחרבה מ"מ מתו, כי גם הם צריכים לשאוף רוח ואויר ונחנקו ע"י המים[10] מֵתוּ אבל לא דגים שבים ואע"ג שמי המבול רותחים היו, אפשר שברחו לתהומות ובנקיקי הסלעים ונחבאו שם, וי"א שברחו לאוקינוס ושם לא ירד מבול[11]:
(כג) וַיִּמַח נמחו הגופות ונעשו מים[12] אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ שנשכח זכרם, ואין להם זרע שאפילו ביצי השרצים והעופות נמוחווַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:
(כד) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם כך עמדו בתגבורת שלהם, שלא ניכר חסרונם, אע"ג שלמעשה התחילו המים לחסר מיד אחרי ארבעים היום. אבל בסוף חמשים ומאה נחה התיבה , ואז ניכר החסרון[13]:
בראשית פרק ח
(א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים זכר את דבר קדשו שאמר והיה העולם, והרצון אשר לו בבריאת העולם עלה לפניו ורצה בקיום העולם במינין אשר ברא בו, והנה ראה עתה להוציאם שלא יכלו בתיבה[14] אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ נרגעו מרתיחתם[15] הַמָּיִם העביר השם רוח חזק מאד בשמים ובארץ ויסכרו מעיינות תהום, כי חזרו המים הנובעים מהם אל מקומם עד אשר נתמלא התהום כמו שהיה בתחלה, ונסגרו פתחי מעיינותיו וארובות השמים נסגרו, וייבש האויר מאד ברוח המייבש, והמים אשר בארץ לחכה[16]:
(ב) וַיִּסָּכְרוּ ויסגרו מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם נשארו מעיינות תהום וארובות השמים פתוחות, עד עתה והיה האויר לח מאד וכל הארץ מלאה מים, ואינם נגררים במורד, ולא יבשו לעולם ועמדו כן בגבורתם עד מלאת ק"נ יום לירידת הגשם[17] וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם לא בגשם של המבול איירי, שאותו פסק לסוף מ' לירידתו, אלא שלא ירד הגשם עד צאתם מן התיבה וחזרו השמים ברוח, החזק כברזל, ולא הוריד טל ומטר כלל ויבש האויר וחרבו המים[18]:
(ג) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב שהיו חסרים מעט מעט עד שחרבו פני האדמה[19] וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:
(ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה שהיתה משוקעת במים כשתים ושלש אמות[20] בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הוא חודש ניסן[21] בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ לומר שחסרו ביום ההוא חסרון גדול כי אז העביר השם רוח קדים עזה כל הלילה וישם את המים לחרבה עד שנחה בו התיבה[22] עַל הָרֵי אֲרָרָט והנה גם לדברינו גם לדברי רבותינו וכל המפרשים יהיו הרי אררט מן "ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים" (לעיל ז יט) שהיו המים עליהם ט"ו אמה, ולכן יקשה זה, כי הידוע בהר היוני שגבוה מהם הרבה מאד, וארץ אררט בשפל הכדור הקרוב לבבל ואולי נאמר כי היה החסרון בי"ז לחדש השביעי גדול מאד מט"ו אמה, וקודם לכן נראו ראשי ההרים הגבוהים, לא הרי אררט, ויקר מקרה התיבה שהיתה בארץ אררט בחדש השביעי, ותנח על ראשי ההרים ההם[23]:
(ה) וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי תמוז אחר שבעים ושלש יום [24] בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:
(ו) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה:
(ז) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו[25] עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
(ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ אחר שכלו שבעה ימים[26] לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה והיונה לא היתה יריאה לעוף למרחק כמו העורב[27]:
(ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ אין מנהג העופות לנוח בראשי ההרים הגבוהים על הארץ ואין אילן שם, אף כי בהיות המים על פני כל הארץ, ולכן לא מצאה היונה מנוח אשר ייטב לה, ובעת הראות האילנות הלכה לנפשה[28] וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ לבדוק רגליה וכנפיה אם מצא בהם טיט או עפר, או בפיה שום עלה, שיוכל להבין בו אם קלו המים, וכיון שלא מצא -[29]וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה:
(י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה:
(יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף שניכר היה בה שטרפה ונתקה מן העץ ולא מצאה על פני המים, כי "טרף" לשון תלישה, אבל בבראשית רבה (לג ו) אמרו מהיכן הביאה אותו, רבי לוי אמר, מהר המשחה הביאה אותו שלא היה מבול בארץ ישראל[30] וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ בגלל ששהתה לבא עד הערב ולמ"ד לא ירד מבול לארץ ישראל היאך ידע נח בהבאת העלה שקלו המים היה לו לספק שמא מא"י הביאתו או שמא צפה על פני המים לקחתו, אלא י"ל ניכר היה שלא הביאתו ממקום רחוק שהרי טרף כתיב לשון חטיפה שחטפתו מן האילן וחטיפתו מעידה עליו שאילו מצאתו על פני המים כדרך שאר עלין שנושרין מן האילן על ידי רוח לא היה טרוף אלא שלם[31]:
(יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד:
(יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בתשרי[32] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ אבל עדיין לא יבשו לגמרי בצורה שיוכלו לצאת פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(יד) וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי מרחשון[33] בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ ואף על פי כן לא יצא עד שהורשה לצאת ואמר לו הקב"ה צא מן התיבה כי מפני שבא לתוכה מפני מצות ה' יתעלה לא רצה לצאת משם כי אם במצותו[34]:
נביא
מלכים ב פרק טו
(א) בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ עֲזַרְיָה הוא עוזיהו, האמור בדברי הימים (ב כו א ג), ולמטה (פסוקים ל לב לד) בֶן אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(ב) בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם:
(ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו:
(ד) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת:
(ה) וַיְנַגַּע יְקֹוָק אֶת הַמֶּלֶךְ בדברי הימים אומר למה נגעהו לפי שנכנס להיכל להקטיר קטרת ואסור לזר שאינו כהן להקטיר ודרשו כי למשה רמז בזה הדבר וזהו שאמר במחלוקת קרח כאשר דבר ה' ביד משה לו כשלקתה יד משה בצרעת רמז לו כי כל החולק על הכהונה ילקה בצרעת לפיכך לקה עוזיהו בצרעת וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית לפי שהיה צריך לישב בדד מחוץ למחנה והיתה נקראת בית המצורע בית החפשית לפי שהמצורע אין לו עסק עם בני אדם והוא מפני זה חפשי מהעסקים והמלאכות וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ בחיי אביו:
(ו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֲזַרְיָהוּ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(ז) וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
(ח) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן יָרָבְעָם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים:
(ט) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
(י) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָלְעָם שתי מילים והוא כמו נגד לפני העם. תרגום נגד קבל וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו:
(יא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי זְכַרְיָה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(יב) הוּא דְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל יֵהוּא לֵאמֹר בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל לא היה ראוי שתמשך מלכות יהוא ד' דורות רק מפני דבר ה' שלטובה אינו חוזר, ולכן ויהי כן - כי בדרך הטבע היו מורדים בו שהרי הכה את זכריה קבל עם בלא פחד רק עד עתה נתקיים המלכות בדבר ה' וַיְהִי כֵן: פ
(יג) שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ מָלַךְ בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יֶרַח כלומר חודש יָמִים בְּשֹׁמְרוֹן:
(יד) וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מִתִּרְצָה וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו:
(טו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר הִנָּם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: ס
כתובים
משלי פרק א
(טז) כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ איך תחשוב ללכת אתם הרי אתה רואה שהם עושים רע וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ דָּם ואם תגיד אלך אתם עד שאאסוף הרבה כסף ואפרד מהם, מזהירו: שקודם הם יהרגו אותך: (יז) כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת כי המלכודת של העופות נראית שהיא פרושה בלי סיבה בְּעֵינֵי כָּל בַּעַל כָּנָף בעיני הציפרים, אבל כשהם מגיעים לרשת הם נלכדים: (יח) וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ אבל הצידים ארבים לדם של הצפרים יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם מסתתרים בשביל לקחת את נפש הצפרים: (יט) כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע כך דרך הגזלנים אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח את נפש בעל הכסף יקחו (וגם אם תלך אתם ויהיה לך כסף הם יהרגו אותך): (כ) חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה החכמה מכריזה בחוץ בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ ברחובות היא מכריזה בקול: (כא) בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים מכריזה בתחילת מקום שיש הרבה אנשים ובפתחי השערים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר ובכל המקומות בעיר היא אומרת את דבריה (שכתוב בהמשך): (כב) עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי עד מתי תמשיכו להתפתות וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם ועד מתי האנשים שלועגים על דברים חשובים ימשיכו במעשיהם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת ועד מתי הטפשים ישנאו את החכמה: (כג) תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי תחזרו לשמוע את תוכחתי הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי הנה אגיד לכם את רוח חכמתי אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם אודיע לכם את דרכי: (כד) יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ אבל בגלל שקראתי אליכם ולא רציתם לשמוע נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב הרמתי את ידי מרחוק לקרוא לכם ולא רציתם לבא: (כה) וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי בטלתם את כל מה שיעצתי לכם וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם ותוכחתי לא רציתם לשמוע: (כו) גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק גם אני אשמח בשברכם אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם אלעג עליכם כשיבא עליכם פחד לפני הצרה: (כז) בְּבֹא כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם כשיבא כמו חשך חזק הפחד שלכם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה והשבר שלכם יבא כמו רוח סערה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה כשתבא עליכם צרה: (כח) אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה אז יקראו אלי ולא אענה להם יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי יחפשו אותי ולא ימצאו אותי: (כט) תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת בגלל ששנאו את החכמה וְיִרְאַת ה' לֹא בָחָרוּ ויראת ה' לא רצו לבחור בה: (ל) לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי לא רצו ללכת בעצתי נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי בזו ומאסו את תוכחתי:
משנת ההלכה
דיני אמירת שמו"ת
א. הקורא שנים מקרא ואחד תרגום, בפסוק עטרות ודיבון יש לקרוא שלש פעמים את הפסוק, ופעם אחת את תרגום אונקלוס[35]. (שו"ת אור לציון חלק ב פרק יט - דיני תפילות שבת ז)
ב. כתב הטור שאם למד הפרשה בפירש"י חשוב כמו תרגום שאין כוונת התרגום אלא להבין העניין אבל אם קורא בשאר לעז לא עכ"ל מפני ששאר לעז אינו מעתיק הכוונה כפי שנמסר מסיני אבל התרגום מפרש כמו שניתנה מסיני וכן פירש"י מיוסד על פי דרשת רז"ל שהוא האמת הברור כמסיני
ג. וכתב רבינו הב"י דירא שמים יקרא תרגום וגם פירש"י דהתרגום ניתן מסיני ופירש"י כדי להבין הפרשה בטוב והגדולים הסכימו דדווקא תרגום אונקלס ואין יוצאין בדבר אחר שהתרגום קדוש וניתן מסיני וכן הוא ע"פ חכמת הקבלה וכך נוהגים כל ישראל וחלילה לשנות מזה
ד. אם אין בידו כעת התרגום יאמר המקרא שני פעמים ולכשישיג התרגום יאמרנו [מג"א סק"ד] ואם אינו מצפה שיבא תרגום לידו צריך לקרא המקרא ג' פעמים.
ה. אף מי שאינו מבין כל כך שפת התרגום, עליו לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וכתב הפרי מגדים במשבצות זהב (ריש סימן רפה), רמז לדבר: ואלה שמות ר"ת וחייב אדם לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום[36]. (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז)
ו. מי שאינו מבין כלל רש"י ותרגום, יקרא התרגום אנגלי או כל לע"ז אחר, שעל אף שהתרגום יש לו מעלה שניתן בסיני זהו כשמבין התרגום מעט לכל הפחות אבל כשאינו מבין כלל מוטב שיקרא פירש"י או תרגום ללשון לעז, רק יש לקרוא מתרגום מוסמך מת"ח שפירשו היטב ענין התרגום ולא רק לפירוש המילות בלעז אלא ע"פ פירוש התרגום אונקלוס וקדמונים למקרא, ובודאי שלא יקרא תרגום הנכתב ע"י משכילים ר"ל, ובזה דוקא הוא יוצא חובתו. (תשובות והנהגות כרך א סימן רסא)
[1] ת"י
[2] אבן עזרא
[3] העמק דבר
[4] העמק דבר
[5] רמב"ן
[6] חזקוני
[7] רמב"ן
[8] פי' ר' יוסף בכור שןר
[9] רש"י ופרשניו
[10] רש"י מלבי"ם
[11] רמב"ן פי' הטור
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רמב"ן
[15] חזקוני
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] ת"י רמב"ן
[22] רמב"ן
[23] רמב"ן
[24] ת"י
[25] רש"י
[26] רש"י
[27] פי' ר' יוסף בכור שור
[28] רמב"ן
[29] פי' ר' יוסף בכור שור
[30] פי' ר' יוסף בכור שור
[31] חזקוני
[32] ת"י
[33] ת"י
[34] רבינו בחיי
[35] ז. בגמ' ברכות ח' ע"א איתא, אמר ר"ה בר יהודה א"ר אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון. והובא בשו"ע בסימן רפ"ה סעיף א'. ופירש רש"י בגמ' שם אעפ"י שאין בו תרגום. ובטור שם כתב שי"א שנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום ירושלמי, ונקט עטרות ודיבון אעפ"י שאין צריכין תרגום כל כך. והנה ממה שכתב רש"י שאין בו תרגום, ובספרים שלנו אנו רואים שיש שם תרגום, צריך לומר שהתרגום בספרים שלנו זהו תרגום ירושלמי שהביאו הטור. וכן הדבר מוכח בהמשך הפרשה באותו פרק בפסוק ל"ד שמובא שוב דיבון ועטרות, ושם אין בתרגום אונקלוס תרגום מיוחד, אלא כתב עטרות ודיבון וכו', ורק בתרגום ירושלמי שם תירגם מכללתא וכו' כתרגום אונקלוס בפסוק הראשון. ולכן יש לקרוא שלש פעמים את הפסוק, כדין פסוק שאין בו תרגום, וכמו פסוק ראובן ושמעון שקורא שלש פעמים כמ"ש הטור שם. ומ"מ יקרא ג"כ את תרגום ירושלמי שמובא בתרגום אונקלוס שם, כדי לצאת לכל הדעות.
[36] הרא"ש בפסקיו לברכות (שם /דף ח' ע"א/) כתב שהוא הדין אם קורא בפירוש רש"י על התורה שיוצא ידי חובה במקום התרגום, אולם רבינו משה מקוצי בספר המצות, הסמ"ג, כתב בשם רב עמרם גאון ורב נטרונאי גאון, שיש להקפיד לקרוא דוקא תרגום אונקלוס לפי שניתן בסיני, ולכן כתב מרן השלחן ערוך שירא שמים יקרא גם פירוש רש"י וגם תרגום אונקלוס. וכן הסכים רבינו שלמה לוריא בספר ים של שלמה קידושין (פרק ב סימן יד). ורבינו האר"י ז"ל הזהיר מאד על קריאת התרגום על פי הקבלה. וכן כתב מרן החיד"א בברכי יוסף. ולכן אף מי שאינו מבין כל כך שפת התרגום, עליו לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וכתב הפרי מגדים במשבצות זהב (ריש סימן רפה), רמז לדבר: ואלה שמות /ר"ת/ וחייב אדם לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וכן כתב מרן החיד"א בספר חומת אנך (ריש פרשת שמות) בשם רבינו אפרים. וע' בס' כף החיים פלאג'י (סימן כז אות ז).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה