מקרא
בראשית פרק ח
(טו) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:
(טז) צֵא מִן הַתֵּבָה לא רצה לצאת ללא רשות מה'[1] אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:
(יז) כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הוצא הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ:
(יח) וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ הפריד ביציאתם הזכרים מהנקבות, כבביאתם אל התבה שנאמר (ו' י"ט) אתה ובניך, האנשים לבד והנשים לבד לאסרם בתשמיש המטה, היפך הצווי שחברם יחד צא אתה ואשתך להתירם בתשמיש המטה[2]:
(יט) כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם וכל משפחה יצאה ולא התערבה באחרת[3] יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה:
(כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ:
(כא) וַיָּרַח יְקֹוָק אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וחלילה חלילה להיות השם מריח ולא אוכל. כי כן כתוב אשר חלב זבחימו יאכלו. רק הטעם שקבל העולה וישרה לפניו כאדם שמריח ריח טוב והוא ערב וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל לִבּוֹ עם לבו ואחרי כן גלה סודו לנח כי נביא היה[4] לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה שאשחית את עשב הארץ והבהמות והחיות, רק החטאים אביא עליהן דבר או חרב, והעולם ינהג את מנהגו, כמו שהוא אומר - "זרע וקציר וגו'"[5] בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו מחמת נעוריו וילדותו הוא חוטא ויצר לבו רע ואין לי מעתה להנקם ממנו כאשר עשיתי[6] וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל ה- חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי אבל עיר או מדינה יכול להכות[7]:
(כב) עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ מלהתמיד על אותו האופן בלתי טבעי שהגבלתי להם אחר המבול. וזה שילך השמש על גלגל נוטה מקו משוה היום ובנטיתו תהיה סבת השתנות כל אלה הזמנים כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום ובזה היה אז תמיד עת האביב ובו היה תקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם. ואמר שיהיה זה כל ימי הארץ עד אשר יתקן האל יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול כאמרו הארץ החדשה אשר אני עושה כי אז ישיב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז ויהיה תקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך חייהם כמו שהיה קודם המבול[8]:
בראשית פרק ט
(א) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:
(ב) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל כלומר ועל כל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה לפי שכבר הורגלו החיות עמהם בתיבה ולא היה להם מורא מבני האדם הוצרכו לזה[9] וּבְכָלכלומר ועל כל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ כל הברואים הללו אע"ג שבורחים ממנו מכ"מ ביד האדם נתנו להשיג אותם ע"י חריצות והשתדלות[10]:
(ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב שיש שהוא ראוי לאכול ויש שאינו ראוי לאכול כך בהמות חיות עופות ודגים יש מהן ראויין ויש מהן שאינם ראויים[11] נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:
(ד) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ כלומר עם נפשו שהוא - דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ כמו הציווי לא תאכל הנפש עם הבשר שבא לאסור להם לאכול אבר מן החי[12]:
(ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם פירושו התרתי לכם לשפוך דם כל חי זולתי דמכם של נפשותיכם שאתם אדם לא התרתי רק[13] אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ שתהיה הנקמה בשופך הדם מיד כל חיה[14] וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אם אין עדים בדבר אני אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם ואם יש עדים בדבר הרי זה מסור לבית דין, וזהו:
(ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם בפני אדם כלומר בעדים[15] דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:
(ז) וְאַתֶּם מצווים פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ ומה שהוזכר לעיל היה ברכה ולא ציווי[16]: ס
(ח) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ על ידי אביהם. ויש אומרים שארבעתם נביאים[17] לֵאמֹר:
(ט) וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם על זה התנאי שלא תשפכו דם נקי אני מקים את בריתי שלא לשחת עוד הארץ. אבל בשפיכת דם נקי תשחת הארץ כאמרו כי הדם הוא יחניף את הארץ. ולארץ לא יכופר וגו'. אבל על כל שאר העבירות ילקה החוטא ולא תשחת הארץ[18]:
(י) וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ:
(יא) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם:
(יג) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן סדרתי שיהיה בטבע וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:
נביא
מלכים ב פרק טו
(טז) אָז יַכֶּה מְנַחֵם אֶת תִּפְסַח וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה כִּי לֹא פָתַח שתפסח לא היתה מארץ ישראל וקרא לה מנחם לשלום ולא הסכימה להשלי' עמו ולא פתח לו ולזה הכה אותה ואת כל אשר בה ואת גבוליה אשר מחוץ לעיר מתרצה ואילך וַיַּךְ אֵת כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ המגדלים החזקים הבנויים בהרים אשר בה ויש מפרשים כל הנשים ההרות בִּקֵּעַ: פ
(יז) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן גָּדִי עַל יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְּשֹׁמְרוֹן:
(יח) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו:
(יט) כאשר בָּא פוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ:
(כ) וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף כלומר העביר ההתחייבות לכסף עַל יִשְׂרָאֵל עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ לא נתעכב שם אלא שב לו לארצו כיון שקבל הכסף ולא שמרה מאויב אחר:
(כא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(כב) וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ פְּקַחְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
(כג) בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן מְנַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁנָתָיִם:
(כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
(כה) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית מלך הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה עם הארגוב ועם האריה והם שמות שני גבורים ואולי נקרא ארגוב על שהיה מושל בחבל הארגוב, והאריה על שם גבורתו, ופקח התחבר עמהם, ועוד היו חמשים איש, והמיתו את פקחיה וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו:
(כו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְּקַחְיָה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ
(כז) בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים שָׁנָה:
(כח) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לֹא סָר מִן חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
(כט) בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה כך שם העיר וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה ארץ הגליל כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה זה מה שזכר בספר דברי הימים כי תגלת פלאסר מלך אשור הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן לפי שאלו המדינות היו מארץ אשור אמר בזה המקום ויגלם אשורה:
(ל) וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תָּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה:
(לא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי פֶקַח וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ
כתובים
משלי פרק א
(לא) וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם ויאכלו את תוצאות דרכם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ ויהיו שבעים מגמול עצתם: (לב) כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם כי השלוה של הפתאים תגרום להם מיתה וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם והשלוה של הכסילים תאבד אותם: (לג) וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח ומי ששומע לחכמה ישב בבטחון וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה ובשקט ושלוה ולא מפחד מדבר רע:
משלי ב
(א) בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי בני אם תקח את דברי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ ומצותי תשמר אתך: (ב) לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תקשיב באזנך לחכמה תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה תטה את לבך להבין את דברי: (ג) כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא כי אם תקרא לבינה שתבא אליך לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ תצעק לתבונה שתבא אליך: (ד) אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף אם תחפש אחריה כמו שמחפשים כסף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה תחפשנה אחרי החכמה כמו שמחפשים אוצרות טמונים: (ה) אָז תָּבִין יִרְאַת ה' אז תבין את יראת ה' (כשתעשה את הדברים הכתובים למעלה) וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא ודעת ה' תמצא: (ו) כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה כי ה' נותן את החכמה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה הוא מלמד דעת ותבונה ונותן את זה רק למי שעושה את הדברים שלמדנו למעלה: (ז) יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה הסתיר את העצה לתת אותה לישרים מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם שומר על אנשים שהולכים בשלמות בדרך ה': (ח) לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט וה' שומר עליהם שישמרו את דרך המשפט וְדֶרֶךְ חֲסִידָיו יִשְׁמֹר ושומר על החסידים שלא יכשלו: (ט) אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט כשה' יתן לך חכמה דעת ותבונה תבין את הצדק והמשפט וּמֵישָׁרִים כָּל מַעְגַּל טוֹב ואת הדרך הישרה, וכל שביל טוב: (י) כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ כשתבא החכמה בלב שלך וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם והדעת תעשה נעים לנפשך: (יא) מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ חכמת התורה תשמר עליך שלא תכשל תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה התבונה תשמר עליך שלא תכשל: (יב) לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע להציל אותך מדרך רעה מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת מאיש שמרמה אותך, מדבר הפוך ממה שחושב כדי לעשות לך רע:
משנת ההלכה
דיני אמירת שמו"ת
א. פשוט וברור כמו שלא נפטר שום אדם מכל מצווה דרבנן, בטענה שעוסק בתורה, כן לא נפטרו אף ממצווה זו. ואדרבה, אף מי שתורתו אומנתו כרשב"י וחבריו, שהיו פטורין מתפילה דרבנן, היו חייבין בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. שהרי גם זה הוא לימוד תורה, ובחיוב לימוד תורה יש גם חיוב ללמוד גם מקרא[19]. (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יז )
ב. צריך להרגיל את הקטנים שהגיעו לחינוך לזה, לקרוא את הקריאה בטעם המקרא, וכשמגיע לגיל שמבין ללמוד בעצמו[20] יש לחנכו להקפיד מאד לסיים הפרשה בכל שבוע עם תרגום וגם חומש ורש"י[21] והוא דרגא גדולה ליראת ה' טהורה עומדת לעד. (שו"ת שבט הלוי חלק ח סימן מו) ובהגיעם לגיל י"ג ודאי שאין לפוטרם ממצוה זו ובעוה"ר מצוי היום כאלו שמזלזלין במצוה זאת וראוי להעיר להם על כך.
ג. מלמדי תינוקות שקראו הסדרה בכל השבוע עם התינוקות כמה פעמים יוצאים בזה ידי קריאה ואם קראו עמהם התרגום או פירש"י יוצאים בזה ידי חובת תרגום ג"כ.
ד. ההפטרות א"צ לקרות ביחיד ומיהו נהגו לקרותה אחר שנים מקרא ואחד תרגום.
ה. לכתחילה יש לקרוא שנים מקרא בטעמי המקרא דוקא[22] ואת התרגום ללא טעמים[23]
ו. היודע טעמי המקרא של אותה פרשה יהדר לקרותה מתוך ס"ת דוקא[24] באמת שעדיף ללמוד מתוך הס"ת שנכתב בקדושה, כגון שנים מקרא ואחד תרגום, ולא מתוך ספרים הנדפסים, שאין בהם קדושה כל כך, שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן לו
ז. כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז) "הנני להעיר תשומת לב מנהלי בתי הספר שעליהם מוטלת חובה קדושה ללמד טעמי המקרא לתלמידים, כפי מסורת אבותיהם, עוד לפני הגיעם לגיל בר מצוה, כדי שיוכלו לקיים מצות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בטעמי המקרא, ולא כאותם מנהלים שאינם משגיחים כלל ללמד את תלמידי בית הספר טעמי המקרא, ורק כשהנער מתקרב לגיל בר מצוה מלמדים אותו קריאת מספר פסוקים בטעמים כדי שיקראם בצבור, ותו לא. וזוהי תעודת עניות לאותם הורים ומורים שאינם שמים לב על כך. ודי בזה למבין. ותן לחכם ויחכם עוד".
[1] פי' הטור
[2] הכתב והקבלה
[3] אבע"ז
[4] אבע"ז
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] חזקוני
[7] פי' הטור
[8] ספורנו
[9] פי' הטור
[10] העמק דבר
[11] רמב"ן
[12] אבע"ז
[13] אבע"ז
[14] רמב"ן
[15] ת"י
[16] רש"י
[17] אבע"ז
[18] ספורנו
[19] ואף שסברי התוס' (קידושין ל' ע"א ד"ה לא צריכא, בשם ר"ת) דבלימוד תלמוד בבלי יוצא גם ידי מקרא, משום שבלולה גם במקרא, ואף להרמב"ם (ה' תלמוד תורה פ"א הי"ב) דלאחר שכבר יודע היטב תורה שבכתב, אינו מחוייב ללמוד מקרא בכל יום, וכ"ש שאינו צריך להשליש זמנו, מ"מ הא מחוייב גם להרמב"ם ללמוד באיזה זמן תורה שבכתב. וא"כ ברור שקריאת שמו"ת וודאי הוא ממילא בכלל חיובו מעצם תלמוד תורה בכל שבוע. שלימוד זה שייחדו חכמים ללמוד בכל שבוע וודאי הוא חייב, ולא יוכל ליפטר בלימוד דבר אחר מהתורה, בין בכתב בין בע"פ, לבד המצוה הנוספה שחייבו חכמים. וממילא אין פטור מזה אף לאלו שתורתן אומנתן, כרשב"י וחבריו. ובפרט לדורנו שאין אנו יכולין לומר שאנו בקיאין במקרא.
[20] ולענין קטן אם יש חובת חינוך לזה, לכאורה לא גרע מכל המצוות שיש בהן חובת חינוך כשהקטן בגיל שש או שבע כל חד לפום חורפיה, כמוש"כ במ"ב סי' ע' סק"ו וברס"י רס"ט, [ועי' גם בחק יעקב סי' תמ"ב סקכ"ז], ובב"י סי' קצ"ה ואכמ"ל]. אבל אולי יש להקל כאן שעיקר המצוה הוא לא קריאה בעלמא אלא ללמוד ולהבין כמ"ש, ואם כן הזמן לחנכו לא כ"כ מוקדם אלא כשמבין בעצמו ללמוד הפרשה ולהבין, ומי"ג והלאה לא יפטור עצמו בשום אופן, ובעוה"ר מצוי היום כאלו שמזלזלין במצוה זאת וראוי להעיר להם על כך. תשובות והנהגות כרך א סימן רסא
[21] כמבואר בארחות חיים להרא"ש ובטור סי' רפ"ה ושאר פוסקים,
[22] ועיין היטב ב"מועדים וזמנים" (ח"ו סימן צ"ח) בשם הקדוש האריז"ל, ובמ"א ר"ס רפ"ה, ובכף החיים רפ"ה (ס"ק י"ג) בשם קדושי עליון לקרות שנים מקרא בטעמים, וכן בא"ר ומט"מ, ואם כי נראה שעיקר החיוב בנגינות הוא כשיהדר לקרוא מס"ת דוקא, מ"מ נראה שכיון שנגינות טעמים ניתנו בסיני וכדאיתא בנדרים לז: מצוה מן המובחר כל שבוע לקרוא בנגינות כנתינתן, (ועיין במה שביארנו בזה במועו"ז ח"ח, (עמוד ק"ו) וכן מבואר בשו"ת חת"ס ח"ו סימן פ"ח, ואף שעיקר החיוב בטעמים הוא בס"ת, מ"מ הלוא הפליגו חז"ל במעלת שנים מקרא ואחד תרגום שבזה זוכה לאריכות ימים וראוי לקיימה בנגינות וכמ"ש. תשובות והנהגות כרך א סימן רסא
[23] שזוהי עיקר מצות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז ועיי"ש וז"ל "וכמו שכתב בשו"ת הרדב"ז חלק ג' (סימן תקכט). וכן מבואר בדברי רבינו האר"י בשער טעמי המצוות (פרשת ואתחנן). וכן כתב מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן רפה ס"ק ח), שצריך להזהר בקריאת שנים מקרא שתהיה בנגינת הטעמים שלהם, וכן שמענו מפי הגאון החסיד רבי משה הכהן מעיר פיס, שהיה מזהיר מאד לתלמידיו שיזהרו בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, לקרות המקרא עם הטעמים, כל שישנו נותן טעם לשבח. ע"כ. וכן כתב בכף החיים (סימן קלב סק"ו). ע"ש. [והתרגום, אדרבה יש להקפיד לקרותו בלי טעמים, שכן ראוי להיות על פי הקבלה. וכמו שכתב בספר נגיד ומצוה (דף טו ע"ב). וכן כתב בספר קרבן שבת, והביאו מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן רפה ס"ק ז). וכן כתב בשו"ת תורה לשמה (סימן תו)]."
[24] שו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן יט והביא המקורות דלהלן - הרדב"ז בתשובה (חלק שלישי סי' תקס"ד), "ומסתברא לי, דאם זה הקורא הוא בקי בקריאה בניקוד ובטעמים וסוף פסוק, ודאי בס"ת עדיף וכו', עכ"ל", - וכן נהג למעשה תלמיד דתלמידי', רבינו קודש הקדשים האר"י זלה"ה זי"ע, כמבואר בש"ע שלו, בסימן המדבר מתוספת שבת (סעי' ט"ז), וכן איתא בשער הכוו' (דף י"ב ע"א), (הובא בספר כף החיים סי' רפ"ה אות ג'), - וראיתי בשם החכם צבי ז"ל, שהי' נוהג גם כן הכי, - וכ"כ הגאון אזולאי ז"ל, מצוה לקרות שמו"ת בס"ת, שעתידין לקרות בו בשבת למחר, ובפרט הש"ץ, שאם ימצא טעות יתקנוהו עכ"ל, - וכ"כ בספר קרבן שבת, הובא בילקוט דוד שבס' שלחן הקריאה סי' י"א אות ג'- וכן נהג הגה"ק בעל דעת קדושים, וכמ"ש בספר דע"ק (הל' ס"ת סי' רע"ד באמצע אות ז')
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה