מקרא
בראשית פרק כא
(ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל נגמל מהנקה[1] וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק:
(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה ביום המשתה הגדול אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק לועג ליצחק ולמשתה הגדול[2] באמרו שנתעברה מאבימלך[3]:
(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ עבד שהוא מלעיג על אדונו ראוי להמיתו או להלקותו וגם כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק ולפיכך איני רוצה שידור כאן, שמא לאחר מיתתנו יאמר גם אני בן אברהם ויבוא לירש[4]:
(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ שלא היה הדבר רע בעיניו מפני חשק פילגשו וחפצו בה, אלא מפני בנו חרה לו מאד, ולא רצה לעשותו, עד שאמר לו הקב"ה לעשותו[5]:
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:
(יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם כלי ויתכן להיותו מעור או מעץ[6] וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד בידיה[7] וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע טעתה וירדה מהדרך אל המדבר הסמוך[8] בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:
(טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת כיון שהלכה וטעתה ולא הלכה בדרך הישר וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד גברה עליו הצמאה ולא יכול ללכת והשכיבתו אמו תחת האילן מושלך ונעזב תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם:
(טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד ממול הַרְחֵק הרחיקה עצמה ממנו[9] כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כטווח קשת היורה חיציםכִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ:
(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם ולא תצטרך ללכת משם אל מעין ובור, כי במקום ההוא ירוה צמאו מיד[10]:
(יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר ואח"כ וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ ולא תצטרכי להמשיך לשאתו כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:
(יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:
(כ) וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה יורה חצים וגם קַשָּׁת עושה קשתות:
(כא) וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה ממשפחתה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: פ
(כב) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא שנולד יצחק משרה וידע אבימלך נסים שעשה לו הקב"ה לכך בא עתה לכרות ברית עמו. וכן כל בעת ההיא צריך לפרש לפי המאורע[11] וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה:
(כג) וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ:
(כד) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ:
(כה) וְהוֹכִחַ מלשון וויכוח[12] אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ:
(כו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם:
(כז) וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית:
(כח) וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן:
(כט) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה:
(ל) וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה לעדות[13] כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת:
(לא) עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע המקום גרידא נקרא באר שבע בימיו. אבל העיר לא נקראת באר שבע עד בימיו של יצחק[14] כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם:
(לב) וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל עירם שב- אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כי בארץ פלשתים היו, אלא שהם היו יושבים בגרר (לעיל כ, ב) והוא היה יושב בבאר שבע (פסוק לג), והכל היה בארץ פלשתים[15]:
(לג) וַיִּטַּע אֶשֶׁל שם אילן גדול להיות לזכרון על הברית[16] בִּבְאֵר שָׁבַע ועל כן אמר ויטע כי כיון שהיה לו שם באר רצה לטעת שם אילנות ופרדסים להשקות ממי הבאר שחפר שם כדי שיהנה מן הפירות הוא והאורחים הבאים אל ביתו. ומפני שהשתדלות הצדיק בנטיעות אינו אלא הכנה לפעולות שכליות לכך סמך מיד[17] וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְקֹוָק אֵל עוֹלָם:
(לד) וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים: פ
נביא
מלכים ב פרק כב
(יב) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר ובדברי הימים ואת עבדון ושני שמות היו לו וכמוהו רבים בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:
(יג) לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְקֹוָק ע"י שתשאלו בנביאים בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְקֹוָק אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה ולכן רומז ה' שהוא רוצה לַעֲשׂוֹת ולהעניש כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ בתוכחות שבהם נמצא הספר גלול:
(יד) וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה ואמרו רבותינו ז"ל כי שלשה נביאים נתנבאו בימי יאשיהו והם ירמיה וצפניה וחולדה כי ירמיה היה מתנבא בשוקים וצפניה בבתי כנסיות וחולדה אל הנשים ולמה הלכו אל חולדה ולא הלכו אל ירמיה יש מרבותינו ז"ל שאמרו מפני שהנשים רחמניות ומהם אמרו כי ירמיה לא היה שם כי הלך להחזיר עשרת השבטים אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים של המלך וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה בבית המדרש וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ:
(טו) וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי:
(טז) כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מה שקרא בספר שהיה נגלל בתוכחה של משנה תורה הוא סימן שאביא רעה:
(יז) תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה:
(יח) וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ מה ששמעת שקראו את הפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך כה אמר ה' ר"ל כן היה גזרה גזורה עליך מאת ה' רק -:
(יט) יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְקֹוָק בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה שממה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי תפלתך, עי"ז בטל הגזרה שלא תלך בגולה נְאֻם יְקֹוָק:
(כ) לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ ולא תקבר בארץ העובדי גלולים בְּשָׁלוֹם עם כי מת במלחמה, מכל מקום תחשב לו לשלום, על כי - וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר:
מלכים ב פרק כג
(א) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:
(ב) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית יְקֹוָק מפני שמצאו שהיה נגלל בתוכחה שסיומה אלה דברי הברית, ואח"כ מתחיל פ' נצבים שהקהיל משה את כל ישראל, כמ"ש אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם וכו' לעברך בברית ה' וכו' וקרא את הספר בשם ספר הברית:
(ג) וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל הָעַמּוּד על המקום המיוחד למלך לעמוד בה וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי יְקֹוָק לָלֶכֶת אַחַר יְקֹוָק וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת עֵדְוֹתָיו וְאֶת חֻקֹּתָיו בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית הקהיל ג"כ כל העם לעברם בברית ה' ובאלתו, כמו שכתוב אתם נצבים היום כולכם:
(ד) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה הכהנים שהמה שניים לו, כסגן ומשוח מלחמה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף השוערים לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְקֹוָק אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׁרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן במישור הסמוך לנחל קדרון וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל:
(ה) וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי ומסביבות יְרוּשָׁלִָם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם על ידי שהחזירם למוטב ובטל העבודה ההיא שהיו עושים לע"ג:
(ו) וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְקֹוָק מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם ר"ל על קבר העם שהיו עובדים ע"ג ומזה המקום למדנו שקבר אסור בהנאה שאם היה מותר בהנאה היה לו להשמר מזה שמא יהנו בקברי העם ונמצאו נהנין מע"ג:
כתובים
משלי פרק ט
(ט) תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד תן לחכם חכמה ויוסיף להחכים הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח הודע לצדיק ויוסיף ללמוד (לא כמו הרשע והלץ): (י) תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' יראת ה' היא תחילת החכמה (כדי לקנות את החכמה צריך יראה) וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה ודעת הקדושה באה על ידי שאדם קנה את הבינה: (יא) כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ כי על ידי החכמה ירבו ימיך וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים ועל ידי החכמה יהיה לך הרבה שנים טובות: (יב) אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ אם למדת חכמה החכמה תועיל לך וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא ואם נהגת כלץ ולא למדת חכמה לבדך תסבול בעוון: (יג) אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה אשה טפשה משמיעה קולות (מכריזה) פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה מתפתה ולא יודעת מה שאומרת (מדברת דברים בלי טעם): (יד) וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ וישבת בפתח ביתה (לראות את העוברים דרך ביתה) עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת על כסא במקום גבוה בעיר (להשמיע קולה למרחוק): (טו) לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ מכריזה לקרוא לאנשים שעוברים שם במקרה הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָםהמישרים את דרכם: (טז) מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה מי פתי יבא לכאן וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ ומי שחסר לב אומרת לו: (יז) מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ לשתות מים גנובים יותר מתוק ממים רגילים וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם ולחם גנוב מתוק וערב (אין טעם ההיתר כטעם האיסור ולמה אתה מונע עצמך מזה): (יח) וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם הנמשך אחריה לא ידע ששם הוא מקום המתים בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָבמעמקי השאל ירדו המוזמנים אליה:
משלי פרק י
(א) בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב משמח אביו בתורתו (בבית המדרש) וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ והכסיל שאינו יודע תורה יגון הוא לאמו (כי יושב בטל בבית ואמו רואה כסילותו): (ב) לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע אוצרות שנאספו ברשע לא יביאו תועלת (אף שנראה שמרוויח לעצמו) וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת הנותן צדקה תועיל לו מאד אף להצילו ממות (אף שנראה שמפסיד לעצמו): (ג) לֹא יַרְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק ה' ישגיח שהצדיק לא יגיע לרעב (ה' ידאג לצרכיו.) וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף השבר שהרשעים רוצים לעשות לאחרים לגוזלם ולחמסם (כדי להשיג צרכיהם) ה' ירחיק וידחה תכניותיהם שלא יצאו לפעל: (ד) רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה עני יהיה העושה מעשיו ברמאות וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר ומעשי החזקים הפועלים בזריזות וביושר תעשירם: (ה) אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּילהאוסף התבואה בשדה בעת הקיץ שאין העבודה דחופה ואף על פי כן מזדרז לאסוף הוא בן משכיל (תורה בזקנותו) נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ הנרדם בעת הקצירה שהוא זמן שהעבודה דחופה בשדה ואעפי"כ מתעצל מבייש הוריו ועצמו (תורה בצעירותו):
משנת ההלכה
מצות הכנסת אורחים
הנהגת האורח
א. אורח המתארח אע"ג שהוא למשא על בעה"ב ואפי' בעה"ב עשיר אבל אינו מארחו בסבר פנים יפות או שיודע שמארחו משום הבושה או משום שמפציר בו יש בזה משום גזל ועתיד ליתן את הדין[18]
ב. כל מה שיאמר לו בעה"ב יעשה ואפי' אם בדרך כלל לא היה עושה כן משום ענוה עכ"פ ישמע לבעה"ב וכן כל שירות שיבקש ממנו יעשה משום כבוד בעה"ב אבל בדבר שנוהג פרישות בעצמו משום סרך איסור אינו מחוייב לשמוע לבעה"ב וכן אם הוא שבע ואינו רוצה עוד לאכול ולשתות והבעה"ב מפציר בו שיאכל אינו מחויב לשמוע לו כדי שלא יזיק לו האכילה (או"ח סי' ק"ע סעי' ו' ומ"ב שם)
ג. אינו מחויב לשמוע לבעה"ב בשירות שאינו בתוך הבית כגון ללכת לשוק לקנות דבר מה כי אין זה מכבוד האורח ללכת לשווקים (בה"ל שם ד"ה הנכנס)
ד. לא יאמר האורח תנו לי לאכול ואם כבר נתנו בפניו אינו צריך להמתין עד שיאמרו לו שיאכל (שם סעי' י"ג ובמ"ב)
ה. אין לאורח לתת ממנתו לבני ביתו של בעה"ב[19] אא"כ כבר כילה לאכול ונשתייר לו ממאכלו או אם יש הרבה על השולחן ולא יחסר עי"ז שיתן להם ויש מחמירין גם בזה (שם סעי' י"ט)
ו. בעה"ב נכנס תחילה ואורח יוצא תחילה (מג"א סי' קנ"ו ס"ק ב')
ז. אורח שנותנים לו לברך בהמ"ז ואינו מברך, מקצרים ימיו[20]. ודוקא כשמברכין על הכוס, דאז החיוב על האורח לברך[21] את בעה"ב[22] . (שו"ע או"ח סי' ר"א סעי' ג' ומ"ב שם ס"ק י"ד),
[1] רשב"ם
[2] רמב"ן
[3] ספורנו
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רמב"ן
[6] אבע"ז
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ת"י
[9] ת"א
[10] רמב"ן
[11] רשב"ם
[12] ת"א ת"י
[13] אבע"ז
[14] חזקוני
[15] רמב"ן
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רבינו בחיי
[18] ספר חסידים סי' שט"ו ושט"ז ועיין בפי' אזולאי להחיד"א
[19] "הוא תקנת חכמים מפני מעשה שהיה מעשה באדם אחד שזימן ג' אורחים בשני בצורת ולא היה לו להניח לפניהם אלא כשלש ביצים בא בנו של בעה"ב נטל אחד מהן חלקו ונתן לו וכן שני וכן שלישי בא אביו של תינוק מצאו שמחזיק אחד בפיו ושתים בידו חבטו בקרקע ומת כיון שראתה אמו עלתה לגג ונפלה ומתה אף הוא עלה לגג ונפל ומת ע"ש" (מ"ב שם)
[20] "ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם. מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות, ספר תורה לקרות ואינו קורא, דכתיב: "כי הוא חייך ואורך ימיך" כוס של ברכה לברך ואינו מברך, דכתיב" "ואברכה מברכיך" וכו' (ברכות נ"ה א') "ובזה שנמנע לברך את בעה"ב שהוא מזרע אברהם שנאמר בו: "ואברכה מברכיך" ומכלל הן אתה שומע לאו, נמצא גורם קללה לעצמו". (מ"ב שם)
[21] והמברך ברהמ"ז, מברך לבעל הבית. (רש"י שם) וא"כ דווקא באורח. (מג"א ס"ק ה')
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה