מקרא
בראשית פרק ו
(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת צאצאי נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים שהיה זכאי ושלם בצדקו וראוי לינצל מן המבול הָיָה בְּדֹרֹתָיו שאין בדורותיו לא צדיק ולא תמים זולתו[1] אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ לומר שנביא היה[2]:
(י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים החזיר להזכירם פעם אחרת, מלבד מה שהוזכרו בסוף פרשת בראשית, לומר - שאינו כשאר אבותיו שהולידו בנים ובנות, וזה טעם שאמר "שלשה בנים", יזכיר מספרם, לומר כי אלה שלשה לבד היו תולדותיו ונצולו בזכותו[3] אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת יפת הוא הגדול, אלא שהקדים שם בשביל מעלתו וחם הוא הקטן, והזכירו אחר שם, כי כך סדר תולדותם שם וחם, ולא רצה לומר שם ויפת וחם כי אז היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם[4]:
(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ בגלל הדור ההוא שסטו מן הדרך הישרה - לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס אנשים שחומסים וגוזלים[5]:
(יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כל הגדול מחבירו בלעו וחמסו וגזלו בתו אשתו וממונו וכל אשר לו, ולא היו הולכים דרך ישר, לבד נח לבדו[6] כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר כל האדם[7] אֶת דַּרְכּוֹ את זרעועַל הָאָרֶץ שהיו מוציאים זרע לבטלה וגם קלקלו זרעם על ידי ששימשו עם שאינם מינם[8]: ס
(יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס שלא נחתם גזר דין שלהם כי אם על הגזל שהיא מצוה מושכלת, אין להם בה צורך נביא, ועוד שהוא רע לשמים ורע לבריות[9] מִפְּנֵיהֶם בגלל מעשיהם[10] וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם ומשחית[11] אֶת הָאָרֶץ שאשחית מזג הארץ והאויר בנטית גלגל חמה שהטה ממשוה היום מן המבול[12]:
(יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר סוג של ארז וקל הוא על פני המים[13] קִנִּים מדורים מדורים לכל בעלי החיים[14] תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ תזפת אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר בזפת וצריך לומר שנצטננו המים סביבי התיבה, שאם לא כן היה נימוח[15]:
(טו) וְזֶה אלו המידות[16] אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ:
(טז) צֹהַר חלון[17] תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה ואת הגג שלה תעשה בשיפוע מכל צדיו עד ש - וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה שהגג יסתיים באורך אמה, אבל רחבו לא היה אלא טפח[18] כדמות משלש וראשו חד וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים והפתח בצד האחד והיה עולה אליו בסלם[19] תַּחְתִּיִּם קומה תחתונה לזבל שְׁנִיִּם קומה שניה לבעלי החיים וּשְׁלִשִׁים קומה שלישית למגורי האדם תַּעֲשֶׂהָ:
(יז) אתה תשלים התיבה וַאֲנִי הִנְנִי תיכף מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל לשון מפלה והפסד כמו כל נבלה[20] מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע:
(יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי הברית הוא דבר השם כשיגזור אומר בלא תנאי ושיור ויקיים אִתָּךְ בעת שיבא המבול תהיה ברית קיימת אתך וּבָאתָ שתבא אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ שתחיו שם ותתקיימו לצאת משם לחיים[21]:
(יט) וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ:
(כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם[22] שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת מעצמם ולא תצטרך לצוד אותם[23]:
(כא) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל מכל סוגי האוכלים השונים אֲשֶׁר יֵאָכֵל שיש שאינו אוכל ממאכל זה ואחר אוכלו[24] וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה:
(כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ עשה את התיבה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה אסף המאכל ודרך הכתוב לאמר "ויעש", "וכן עשה", לבאר כי לא הפיל דבר מכל אשר צוה[25]: ס
בראשית פרק ז
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל אנשי[26] בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה הודיעו עתה כי בזכותו לבדו יצילם[27]:
(ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה שעתידה להיות טהורה כשתנתן תורה לישראל ולימדו הקב"ה את סימני הטהרה[28] תִּקַּח לְךָ ה' יתברך אב הרחמן לא רצה לגזור שיבואו מעצמם לצורך קרבן להיות נשחטים אבל אמר תקח לך שבעה, שישתדל אחריהם ויטרח במצוה שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ שבעה זכרים וְאִשְׁתּוֹ שבעה נקבות[29] וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ:
(ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם הטהורים[30] שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה ובזמן ההוא כל בעלי החיים הטהורים היו ראויים להקרבה[31] והסיבה שתקח שבעה ולא שנים לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ שכיון שמהטהורים בסוף יוקרב קרבן א"כ לא ישארו לקיום המין אבל עכשיו שתקח שבעה ישארו לקיום המין:
(ד) כִּי לְיָמִים עוֹד אני נותן לכם ארכה נוספת של - שִׁבְעָה ימים לחזור בתשובה ואם לא ישובו בשבוע זה - [32] אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(ו) וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ פי' כאשר היה המבול. היה אז נח בן וגו' אבל עדיין לא סיפר הכתוב מהויות המבול[34]:
(ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל:
(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה:
(ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ שבאו מכלם שנים זכר ונקבה מעצמם אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ ונח הוסיף להביא מן הטהורים ששה זוגות, כי הבאים להנצל באו מעצמם, ואשר לצורך קרבן טרח במצוה[35]:
נביא
מלכים ב פרק יד
(יב) וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לאהלו לְאֹהָלָיו:
(יג) וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ ויבאו וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם שער היה בירושלים שהיה נקרא שער אפרים שהיה פתוח נוכח גבול אפרים ודרך אותו השער היו נכנסים בני אפרים בבואם לירושלים עַד שַׁעַר הַפִּנָּה השער העומד בפנת העיר, והיה הפרצה - אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה:
(יד) וְלָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית יְקֹוָק וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת בני השרים, שהם ביד המלך לערבון, שלא ימרדו בו אבותיהם וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה:
(טו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָשׁ אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר נִלְחַם עִם אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(טז) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹאָשׁ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ יָרָבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
(יז) וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
(יח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(יט) וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וַיָּנָס לָכִישָׁה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִתֻהוּ שָׁם:
(כ) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ עַל הַסּוּסִים וַיִּקָּבֵר בִּירוּשָׁלִַם עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד:
(כא) וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֲזַרְיָה וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ:
(כב) הוּא בָּנָה אֶת אֵילַת היה מאדום כמ"ש מאילת ומעציון גבר וכן אמר בד"ה אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילת על שפת הים בארץ אדום, והיתה לדוד ושלמה שמשלו באדום, ובימי יהורם בן יהושפט פשע אדום ואמציה לקחה מידם והרסה, ועוזיה בנו בנה אותה וישיבה ליהודה כי עד עתה היתה חרבה ולא היתה לא לאדום ולא ליהודה ואחרי מות אמציה בנה אותה וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו: פ
(כג) בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה:
(כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
(כה) הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל כי בימי אבותיו המלכים, לקחו מלכי עובדי גלולים את הגבול ההוא מישראל, וחזר הוא והשיב להם מִלְּבוֹא חֲמָת מן המקום שבאים בה לחמת עַד יָם הָעֲרָבָה הוא ים המלחכִּדְבַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר הנבואה ההיא לא הוזכרה במקרא, ורבותינו ז"ל אמרו (יבמות צא א): כמו שעל ידי יונה נהפך לנינוה מרעה לטובה, כך נהפך לישראל בימי ירבעם:
(כו) כִּי רָאָה יְקֹוָק אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד שלא היה זה ע"י שעשו תשובה רק שראה ה' שע"י ענים הם ממרים מאד, וכמתיאשים מכל תקוה מפליגים ברשעתם, וכיון שאינו מועיל בדרך העונשים וגם ראה שאם יניחם כך יאבדו כי וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב לא נשאר בידם העושר הכנוס בבית, ולא המקנה העזוב על פני השדה וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל:
(כז) וְלֹא דִבֶּר יְקֹוָק לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כלומר ולא היה אז רצון ה' לכלותם כי עדן לא נגזרה הגזרה בעת ההיא לכן וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ:
(כח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחָם וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַּמֶּשֶׂק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(כט) וַיִּשְׁכַּב יָרָבְעָם עִם אֲבֹתָיו עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ זְכַרְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
כתובים
ספר משלי
ג' מטרות יש לספר משלי כדברי שלמה המלך: א) לדעת חכמה כדי שלא יפול ברשת היצה"ר. ב) לדעת מוסר כדי שאם יצרו יתגבר עליו ייסר את עצמו וישבר אותו. ג) להבין אמרי בינה, שאם בא לשבר את יצרו, ישברו בדרך התורה.
ספר משלי הוא ספר מוסר המלמד ארחות חיים את כל מי שחפץ ללמוד לקח וארחות יושר. ספר זה נתחבר ע"י שלמה המלך בבחרותו. חז"ל אומרים שמי שרואה את שלמה בחלום שיצפה לחכמה שדבריו מיוסדים על אדני החכמה האלוקית שחיבר ספר זה ברוח הקודש ששרתה עליו.
שלמה המלך צם ארבעים תעניות כדי שתנתן לו החכמה כמשה רבינו והיה שלמה מחפש ואומר "היכן היא החכמה" עד שמצאה שמשכנה בלב, כמו שאמר חכם בני ושמח ליבי.
ספר זה נקרא משלי שהרבה פסוקים בו נאמרו על דרך המשל כי המשל יכול לחדור אל עמקם של דברי המוסר והחכמה. חז"ל אומרים שספר זה של שלמה המלך דומה לבאר שהיו מימיה עמוקים וצוננים, אלא שלא היו יכולים הבריות להגיע אל המי ולשאוב מהם, עד שבא אחד וקשר חבל לחבל, וחוט לחוט ובסוף חיבר דלי עד שהגיע אל המים ואז שאב מלא חפניו ושתה מהן. כך עשה שלמה, שלא היו הבריות יכולות לבוא אל עומק מי החכמה הצוננים והמיטיבים את דרכו של אדם עד שבא שלמה וקשר משל במשל ודיבור בדיבור עד שעמד על דברי תורה, ויכלו כולם לעמוד על דברי התורה והמוסר הטמונים בה להורות דרכו של אדם בעולמו.
ואיך בני ישראל הסכימו לקבל את אמרי מוסרו של שלמה? כמו שכשבא לרופא נער חולה, והוא היה צריך לתת לו את התרופה שהייתה מאוד מרה, הוא הכניס לתוכה דבר ומיני מתיקה ותוך שהנער היה שותה את הדבש היה נוטל גם את התרופה ומתרפא. כך עשה שלמה לפי שרצה לייסר את העם בדברי מוסר, היה עוטפם בדברי משל וסיפור עד שלא הרגישו את מדקירות החרב שבדברי המוסר וכך היו מקבלים את הדברים.
פרק א':
(א) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל המשלים שאמר שלמה הבן של דוד מלך ישראל: (ב) לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר בשביל לדעת את החכמה והדרך הישרה לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה בשביל להבין דברי בינה: (ג) לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל ללמוד מתוכם מוסר בדרך השכל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵשָׁרִים וללמוד להתנהג בצדק ובמשפט ובדרך ישרה: (ד) לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לתת לאנשים שמתפתים (אחרי הרע) שיוכלו להתחכם לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה לאדם צעיר דעת ומחשבה (שיעשה את מעשיו אחרי מחשבה): (ה) יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח (ולא רק לנער) אלא גם לחכם זה יועיל להוסיף ללמוד וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה ונבון יקנה מחשבות עמוקות (ע"י הספר): (ו) לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה הספר נכתב שיבינו גם את המשל וגם את הנמשל. דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם הדברים שנאמרו (המשל) והדברים הסתומים (הנמשל): (ז) יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת יראת ה' זה התחלת הדעת שעל ידה אפשר לקנות חכמה חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ כי הרשעים בוזים את החכמה ולכן לא יקנו אותה: (ח) שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ תקבל את מוסר אביך וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ ואל תעזוב את מה שאמך למדה אותך: (ט) כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ כי המוסר והלימוד יהיו חבור של יופי לראשך וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶךָ ותכשיט על הצואר שלך: (י) בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אם יפתו אותך חוטאים (ללכת אתם) אַל תֹּבֵא אל תרצה: (יא) אִם יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ אם יגידו לך בא אתנו נֶאֶרְבָה לְדָם נשב במארב לשפוך דם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם נסתתר לארוב לאדם נקי ונקח את כספו בלי סיבה: (יב) נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים נבלע את כספם כמו שהשאל מפריד את הכסף מהאדם, אבל נשאירו בחיים וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר וכמו אדם שיורד לבור יורד שלם בכל איבריו כך הם יבלעו את כל עושרו: (יג) כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא כל עושר יקר נמצא אצלו נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל נמלא את בתינו בשלל שנקח: (יד) גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ או שנתחלק בכסף ע"י גורל כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ או שנהיה שותפים: (טו) בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מזהירו שלא ילך אתם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָםתמנע את רגלך ללכת בשבילים שלהם:
משנת ההלכה
א. מנהג האריז"ל היה לקרא בס"ת בע"ש שמו"ת אחר התפלה דעיקר ההידור הוא בע"ש ולכתחילה טוב לטבול במקוה בערב שבת לאחר שעה חמישית, ואם אינו יכול ורוצה לטבול קודם, טוב שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום קודם שיטבול, ואחר חצות ישוב וירחץ פניו וידיו[36].
ב. אמנם מדברי הטור מבואר שכל השבוע מיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור כיון שמתחילין הפרשה ביום שבת במנחה [וזהו עם הצבור כלומר כשמתחילין הצבור] וכן מבואר מדבריו דכשמשלים בע"ש אין זה מצוה מן המובחר וכ"כ המרדכי פ"ק דברכות. ומתבאר מדבריו שאין הידור להשלים קודם קריאת התורה רק קודם אכילה.
ג. ולהלכה למעשה מי שזהו לימוד המקרא שלו ילמד במשך השבוע שמו"ת כלומר שיקרא כל יום מעט ומי שבין כה לומד מקרא יעשה כמנהג האר"י ז"ל.
ד. ולדעת כולם מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת [וכתב בא"ז שם דחיישינן שמתוך ריבוי האכילה לא יקרא כלל] ואם לא השלים אותה קודם אכילה ישלים אותה אחר אכילה קודם המנחה אבל משם ואילך כיון שמתחילין אחרת עבר זמנה של זאת מפני שכבר התחילו הצבור באחרת ולא מקרי עם הצבור
ה. אמנם בדיעבד מי שלא השלים בשבת ישלים עד ד' בשבת דזה מקרי אחר השבת כדאמרינן ספ"ז דגיטין [ע"ז.] וי"א עוד שיכול להשלים עד סוף השנה עד השלמת התורה בשמחת תורה ואז יקרא כל הסדרות אותן שלא קרא וקרא שנים מקרא ואחד תרגום וכן נראה מדברי רבותינו בעלי הש"ע והאחרונים וכן יש לנהוג.
ו. מי שזמנו דחוק מותר לו לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת[37].
ז. בכל דבר צריך לומר תרגום אפילו פסוקי שמות כראובן ושמעון צריך תרגום[38] ובגמ' אמרו אפילו עטרות ודיבון ובזה יש יותר חידוש כמ"ש רבינו בחיי מפני שהתרגום הוא שמות של עבודת כוכבים והייתי אומר שיותר טוב לבלי להזכירן קמ"ל שבכל זאת יזכיר.
ח. וכן מחוייבים לבטא האזכרות של שמות הקודש כפי לשון התרגום ובלא זה לא יצא[39].
ט. חובת שמו"ת אינה אלא על פרשת השבוע שקוראים כל שבת כסדרה אך אין דין שמו"ת על פרשיות המועדים ר"ח וד' פרשיות ולכן אינו חייב לקרוא לפני ג' רגלים את פרשיותיהם שמו"ת[40].
[1] רמב"ן
[2] פי' הטור
[3] פי' הטור
[4] רמב"ן
[5] ת"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רמב"ן
[8] ת"י רש"י רבינו בחיי
[9] רמב"ן
[10] ת"א ת"י
[11] אבע"ז
[12] ספורנו
[13] רבינו בחיי
[14] ת"א רש"י
[15] פי' הטור
[16] אבע"ז
[17] ת"א רש"י ועיין בחזקוני "ולפי פשוטו צהר תעשה לתבה לשון יצהר פי' שמן תעשה לצורך התיבה להאיר בה. ואין לפרש חלון להאיר בה ולהכניס בה אורה שהרי לא שמשו המזלות להדיא כל ימי המבול".
[18] רש"י על פי הגור אריה
[19] אבע"ז
[20] ספורנו
[21] רמב"ן
[22] רש"י
[23] רמב"ן
[24] חזקוני
[25] רמב"ן חזקוני
[26] ת"א ת"י
[27] פי' הטור
[28] רמב"ן
[29] רבינו בחיי
[30] רש"י
[31] ספורנו
[32] ת"י
[33] אבע"ז
[34] העמק דבר
[35] רמב"ן
[36] שו"ת אור לציון חלק ב פרק מז - הלכות שבת
[37] שו"ת יביע אומר תוכן העניינים חלק ו' - אורח חיים
[38] ולא מפני התרגום שהרי גם בלשון התרגום השמות שוין ללשון המקרא אלא משום דצריך ג' פעמים
[39] שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן צח
[40] שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן מ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה