מקרא
בראשית פרק ט
(יד) וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן כי לא תראה הקשת בזולת ענן עכור עב אחרי הזך והלח[1]:
(טו) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר שלא יהיה כלל מים שראוים למבול, כי הגשמים יהיו אז מועטים ולא יהיו מים מרובים שיתאפשר שיהיה מהם מבול לשחת כל בשר[2]:
(טז) וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ אראה את מה שנגרם ממנה והיא תפילת הצדיקים שעומדים בפרץ להתפלל שלא תשלוט מדת הדין[3] לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
(יז) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ שגם אם לא תראה הקשת בכל זאת תדע שלא יהיה מבול על הארץ[4]: פ
(יח) וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן באותו הזמן לא היו לו ילדים אחרים זולת כנען ולכן רק הוא נתקלל[5]:
(יט) שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ ועם היות בתוכם הרשע הנה בעבור היותם בני נח ברך האל ית' את כלם באמרו פרו ורבו ומלאו את הארץ ולכן -[6] וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ:
(כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה שהיה דר בכל האדמה ולא בנה עיר ומדינה שיתייחס אליהוַיִּטַּע כָּרֶם כיון שרצה יין לא נטע הגפן כשאר האילנות אלא החל לנטוע גפנים רבים שורות שורות הנקרא "כרם", כי הראשונים נטעו גפן לבדה כשאר אילנות[7]:
(כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:
(כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:
(כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית גם בפעלת הכסוי שהיה קצת הכרח לפנות אליו לא פנו שלא לראות ויהיה נוסף עליהם עצבון[8] וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:
(כד) וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן הטובה אשר עשה לו בנו הקטן שם ולכך ברכו יותר מהגדול[9]:
(כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן כיון שחם רק ראה ערות אביו וכנען ביזהו ויש בחז"ל שתי דעות י"א שסירסו וי"א שרבעו ואת חם לא יכל לקלל כיון שהקב"ה ברכו[10] עֶבֶד עֲבָדִים עבד כאחד העבדים[11] יִהְיֶה לְאֶחָיולכל בני אדם כל מוצאו יעבוד בו[12]:
(כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי שֵׁם הודיעו כי יהיה שם עובד האלהים[13] וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ לזרעו של שם שיהיו רבים[14]:
(כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת ירחיב הקב"ה גבולו של יפת שיירש ארצות רבות ובכל זאת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם בעם ישאל בבית המקדש[15] וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:
(כח) וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה:
(כט) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת: פ
בראשית פרק י
(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל אף על פי שהיו ראוים לבנים קודם המבול, כי דרך הדורות ההם להוליד כבני ששים, אלו לא נולדו להם גם למאה רק אחר המבול, כי כבש השם את מעיינם שלא יולידו ויאבדו במבול[16]:
(ב) בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס:
(ג) וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה:
(ד) וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים:
(ה) מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם בני יפת יושבי איי הים והם נפרדים, כל אחד מבניו באי אחר יושב לבדו, וארצותם רחוקות זו מזו, והיא ברכת אביהם שאמר יפת אלהים ליפת, שיהיו רבים במרחבי ארץ אבל בני חם כלם קרובים יושבי הארצות[17]:
(ו) וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן:
(ז) וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן:
(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל הראשון אחר המבול לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ להראות גבורות בני אדם על החיות כי הי' גבור ציד[18]:
(ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק שהיה בונה מזבחות ומעלה אותם החיות עולה לשם[19] עַל כֵּן יֵאָמַר על כן כל אדם אשר יריק את חניכיו לחנכו לתפוש חרב מברכו ברכה זו כְּנִמְרֹד שגזר עליו הקב"ה להיותגִּבּוֹר לצוד צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק שלא ישמט מידו חיה רעה דוב וחזיר יער וארי, כן תצלח בחרב זו שאני חוגרך ותתפוש נצחון בכל אשר תלך[20]:
(י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:
(יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא נמרוד ל -[21] אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:
(יב) וְאֶת רֶסֶן בנה בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח ועי"כ התחברו שלושתם ונהיו הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה שנקראה כולה נינוה[22]:
(יג) וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים:
(יד) וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים: ס
ענין נמרוד פי' על פי דרך הפשט וכדרכו של האבע"ז והחזקוני אבל הרמב"ן כתב על כך -
..."ואין דבריו נראין, כי הוא מצדיק רשע, כי רבותינו (תו"כ כו, יח) ידעו רשעו בקבלה:
והנכון בעיני, כי הוא החל להיות מושל בגבורתו על אנשים, כי עד ימיו לא היו מלחמות ולא מלך מלך, וגבר תחלה על אנשי בבל, עד שמלך עליהם, ואחר כן יצא אל אשור, וזהו שאמר (פסוקים י-יא) ותהי ראשית ממלכתו בבל [וגו'] מן הארץ ההיא יצא אשור, פי', יצא אל אשור, כי אשור מבני שם היה, כמו ויצא חצר אדר ועבר עצמונה (במדבר לד, ד) ורבים כאלה:
וסיפר עוד בגבורתו כי "היה גבור ציד", לצוד חיות ולהתגבר עליהן. ואמר "לפני ה"', להפליג, שאין תחת כל השמים כמוהו בגבורה, וכן ותשחת הארץ לפני האלהים (לעיל ו, יא) כי כל אשר לפניו בארץ נשחת, כענין ונכרתה הנפש ההיא מלפני (ויקרא כב, ג), כי כל מקום הוא לפניו":
נביא
מלכים ב פרק טו
(לב) בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(לג) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁא בַּת צָדוֹק:
(לד) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִיָּהוּ אָבִיו עָשָׂה:
(לה) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית יְקֹוָק הָעֶלְיוֹן בנה שם בנינים גדולים כי השער הזה כבר היה, והיו נכנסים בו מבית המלך לבית ה' כמ"ש בדה"ב (כ"ג כ') אצל יהואש ויבא בתוך שער העליון בית המלך:
(לו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(לז) בַּיָּמִים הָהֵם בסוף ימיו של יותם הֵחֵל יְקֹוָק לְהַשְׁלִיחַ כלומר לגרות בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ:
(לח) וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
מלכים ב פרק טז
(א) בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מָלַךְ אָחָז בֶּן יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(ב) בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמַלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יקֹוָק אֱלֹהָיו כְּדָוִד אָבִיו:
(ג) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ היא עבודת המולך כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בדברי הימים כתיב ויבער את בניו באש כי חזקיה סכתו אמו סלמנדריא שהוא דם שמונע מהאדם להשרף (כמ"ש בסנהדרין סג:), ורק הבעיר את חזקיה באש ולא שלט בו, והעביר את חזקיה בראש כולם משום שהיה לומד תורה. ובנו האחד העביר לגמרי:
(ד) וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:
(ה) אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם לא התגברו במלחמה על ירושלים:
(ו) בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם זו היא האמור למעלה (יד כב) אשר בנה עזריה והשיבה ליהודה, ועתה בא רצין והשיבה לארם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת הגלה את היהודים מאילתוארמים וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ
(ז) וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים כלומר הקמים עָלָי:
(ח) וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית יְקֹוָק וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד:
(ט) וַיִּשְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה העם אשר בה הגלה אל קיר וקיר היתה מאשור וְאֶת רְצִין הֵמִית:
כתובים
משלי ב
(יג) הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר (להציל אותך) מהעזבים דרך הישרה לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חֹשֶׁךְ בשביל ללכת בדרכים רעות: (יד) הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע האנשים ששמחים לעשות רע לאנשים יָגִילוּ בְּתַהְפֻּכוֹת רָע שמחים כשנהפך לרע מה שתכננו על אדם: (טו) אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים שדרכיהם עקומים וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם סרים מהדרך הישרה בשבילים שלהם: (טז) לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָהוהתורה תגרום לך, להצילך מאשה זונה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה מאשה זרה שמפתה אותך בדבריה: (יז) הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ האשה זרה עוזבת את בעל נעוריה וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָהואת ברית ה' היא שוכחת: (יח) כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ כי ביתה זה מדרון שהולך למות וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ ואל המתים השבילים שלה (שההולך בהם מת): (יט) כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן כל ההולך אל האשה זרה לא חוזר (קשה לשוב) וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים ולא ישיגו את דרך החיים: (כ) לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים התורה תשמור עליך ולכן תוכל ללכת בדרך טובה וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר דרך הצדיקים תשמר ללכת בהם: (כא) כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ כי רק הישרים ישארו בארץ וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ והשלמים בדרך ה' הם ישארו בארץ: (כב) וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּוהרשעים יכרתו מהעולם וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּנָּה והבוגדים יעקרו מהעולם:
משלי ג
(א) בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח בני תזהר לא לשכוח את התורה וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ והמצות שלי לבך ישמור עליהם לעשותם: (ב) כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים כי אריכות ימים ושנים של חיים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ ושלום יוסיפו לך (אם תשמור על התורה והמצוות): (ג) חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ אל תעזב את החסד קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ תקשר את החסד על הצואר שלך שלא תשכח מזה כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ ותכתב אותם על לבך שתחשוב בהם תמיד: (ד) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב ובזה תמצא יופי וחכמה בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם בעיני ה' והאנשים: (ה) בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ תבטח בה' בכל לבך וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן ואל תסמוך על חכמתך אלא רק על ה': (ו) בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ בכל דרכיך, חֲשֹב מה ה' רוצה ממך וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ וה' יישר את דרכיך שתלך בדרך ישרה:
משנת ההלכה
א. י"א שיכול לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה[23] כלומר שיכול לומר שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה ואף על פי שאינו אומר בשוה עם הקורא משום שעוסק בעניין הזה אך אינו יוצא רק משמיעה מהבעל קורא
ב. נשים פטורות מאמירת שמו"ת והוא בכלל לימוד התורה לכמה פוסקים ונשים פטורות מלימוד התורה (שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן ס)
ג. חיוב שנים מקרא ואחד תרגום הוא חיוב מדרבנן ככל חיובים דרבנן והגר"א זצ"ל הזהיר מאד ע"ז, ומה עוד שהזהיר תלמידיו, לא לקרוא בלי להבין, רק המצוה ללמוד ולהבין דוקא,
ד. ולדבריו נכון ללמוד כל יום חלק מהסדרה עם תרגום ורש"י ורמב"ן וכדומה, שהיסוד והעיקר הוא ללמוד תורה שבכתב עם פירושיה להבין דוקא, ולא כאותם שקורים תרגום בלי להבין, שעיקר חובת תרגום היינו ללמוד עם פירושי החומש להבין, ותרגום יש להוסיף ולומר אף לאלו שאין מבינים ארמית כיון שנמסר מסיני (תשובות והנהגות כרך א סימן רסא)
[1] ספורנו
[2] מלב"ם
[3] ספורנו
[4] העמק דבר
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] רמב"ן
[8] ספורנו
[9] חזקוני
[10] חזקוני
[11] אבע"ז
[12] רמב"ן
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] אבע"ז
[19] אבע"ז
[20] חזקוני
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] ולשאלה השניה אם מותר לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בעת שהשליח צבור קורא בתורה בשבת, הנה אף על פי שמבואר במסכת סוטה (דף לט ע"א) שמשעה שנפתח ספר תורה לקרות בו אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר (נחמיה ח) וכפתחו עמדו כל העם, ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד, מכל מקום פסק מרן בשלחן ערוך /או"ח/ (סימן קמו סעיף ב), שיש להתיר קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת ספר תורה בשבת, חוץ משבת שלפני פורים בשעת קריאת פרשת זכור, וכן בשעת קריאת פרשת פרה, שקריאתם היא מצות עשה מן התורה, [וכמו שכתבו בתוספות שאנץ (סוטה לג ע"א) ובתוספות רבי יהודה החסיד (ברכות יג ע"א) ובתוספות הרא"ש ובחידושי הרשב"א (ברכות שם), ובחידושי הריטב"א (מגילה יז:), ובשו"ת תרומת הדשן (סימן קט). ע"ש]. לפיכך חובה על כל הקהל להטות אוזן קשבת לקריאת פרשת זכור ופרשת פרה מפי השליח צבור הקורא בתורה, ואין לקרות באותה שעה שנים מקרא ואחד תרגום. ומה שסיים מרן השלחן ערוך שם, שהנכון הוא שבכל פרשיות התורה ראוי למדקדק במעשיו לכוין דעתו ולשמוע קריאתן מפי הקורא בתורה, זהו רק ממדת חסידות, אבל מעיקר ההלכה חזר מרן השלחן ערוך ופסק (/או"ח/ בסימן רפה סעיף ה) שיכול לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה. וכן פסק בשו"ת תרומת הדשן (סימן כד). וכן עיקר לדינא, וכמו שכתב הגאון רבי יהודה עייאש בספר מטה יהודה (סימן קמו אות ז), ושכן נוהגים רוב המדקדקים, ושלא כדברי הפרי חדש שחולק על דברי השלחן ערוך, שאין דבריו נכונים בזה להלכה. ע"כ. ומכל מקום יותר נכון להורות למי ששעתו דחוקה ומצומצמת ואין לו פנאי לקרוא לעצמו שנים מקרא ואחד תרגום, שיקרא בלחש את כל הפרשה עם השליח צבור הקורא בתורה, פסוק בפסוק, ושוב יחזור ויקראנה פעם שנית בביתו, ואחר כך יקרא פעם אחת את כל התרגום, ובזה בודאי יוצא ידי חובה. וכן מבואר בשו"ת בית יעקב (סימן קלז), ובשו"ת די השב (סימן ט). ואמנם על פי דברי רבינו האר"י יש לקרות שנים מקרא ואחד תרגום כל פסוק עם תרגומו בפני עצמו, ולא להניח התרגום עד סיום הפרשה כולה, וכן דעת רבינו אברהם בר יצחק אב"ד נרבונה בספר האשכול (הלכות שני וחמישי סימן ב), מכל מקום אין זה מעכב להלכה, וכמבואר בתשובת מהר"י מברונא (סימן קג). וכן כתב בספר שני לוחות הברית. וחסידים ואנשי מעשה הנוהגים באורחותיהם על פי הקבלה, מחמירים על עצמם לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת בהמשך אחד פסוק פסוק עם תרגומו מבלי להפסיק באמצע לשום דבר עד כלותם קריאת הפרשה כולה שנים מקרא ואחד תרגום, וכמו שכתב בספר עולת שבת (סימן רפה סק"ב), ובאליה רבה (שם). וכן כתב בבאר היטב. ורק אם רצונם לשתות מים לצמאם רשאים להפסיק לשתות בברכה תחילה וסוף, וכמו שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ג' (סימן כג). וע' בשו"ת שואל ונשאל חלק ד' (סי' כג). ודו"ק. (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה