מקרא
בראשית פרק כ
(א) וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל על[1] שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה:
(ג) וַיָּבֹא מלאך ה -[2] אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:
(ד) וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג הרגת גוי רע על רשעו, אנשי סדום ועמורה. תהרוג כמו כן גוי צדיק שלא פשע[3]:
(ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה שלא בפני אברהם[4] אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת:
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:
(ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא ויודע שלא קרבת אליה[5] וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:
(ח) וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד:
(ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי:
(י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
(יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה אורח שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא או אחותך היא? וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּילכך אמרתי "אחותי היא", כי מוטב לי שיקחוה ולא אמות, משאמות ויקחוה[6]:
(יב) וְגַם אָמְנָה אמנם אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא ולא היתה בת אביו אלא בת הרן היתה שהיה בנו של תרח שנאמר (בראשית יא, כט) בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה, ויסכה זו שרי, ובני בנים הרי הן כבנים, ומזה אמר בת אבי כלומר בת בן אבי[7] אַךְ לֹא בַת אִמִּי לא נולדנו מכרס אחד, שאינה אחותי ממש, רק קרובתי, ולכך - וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה כיון שהיא מותרת לי[8]:
(יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים שאמר לי הקב"ה ללכת מבית אבי למקום אחר שאינו ידוע כמו תועה בשדה[9] מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי עלי אָחִי הוּא:
(יד) וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ:
(טו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב:
(טז) וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ במה שהוצרכתי לפייסו בממון רב - הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ שיכסו פניהם מלהביט בך ובכל אשר אתך, אפילו בנערותיך ובשפחותיך, כשיראו שהוצרכתי לרצותו בממון, ידעו שלא נגעתי בך ובעל כרחי החזרתיך וְאֵת כֹּל וגם לעיני כל העולם וְנֹכָחַת תהיה זאת הוכחה שלא נגעתי בך שהרי הוצרכתי לפייסו ונתפייס[10]:
(יז) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:
(יח) כִּי עָצֹר עָצַר יְקֹוָק בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ להמית התולדות אם לא היה אבימלך שב בתשובה כמו שהתרה בו באמרו דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך[11] עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם: ס:
בראשית פרק כא
(א) וַיקֹוָק פָּקַד זכר והשגיח אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְקֹוָק לְשָׂרָה נס[12] כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:
(ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:
(ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק:
(ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:
(ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ:
(ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם מי בכל השומעים שאמר לאברהם תחלה ש - הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו אין בעולם מי שיאמר אליו כן, אפילו לנחמו, כי לא עלה זה על לב מעולם:
נביא
מלכים ב פרק כא
(כג) וַיִּקְשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן עָלָיו וַיָּמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ:
(כד) וַיַּךְ עַם הָאָרֶץ אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו:
(כה) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָמוֹן אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(כו) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בִּקְבֻרָתוֹ אשר כרה לעצמו בחייו בְּגַן עֻזָּא וַיִּמְלֹךְ יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
מלכים ב פרק כב
(א) בֶּן שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמַלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת:
(ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול: פ
(ג) וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר בֵּית יְקֹוָק לֵאמֹר:
(ד) עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְיַתֵּם כלומר השלם (מלשון תמימות) את איסוף הכסף אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם ובדברי הימים מפרש שהלוים אספו הכסף מכל שארית ישראל וישובו ירושלים, והוא עפמ"ש למעלה (סי' י"ב) גבי יהואש שהיו שם שני כספים, הכסף שהובא לבית ה' והכסף שאספו הלוים מכל ישראל, וכאן כלל שניהם בקוצר:
(ה) ויתנה וְיִתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בבית בֵּית יְקֹוָק הם האומנים הגדולים הנקראים בדברי רבותינו ז"ל אדרכלין, והיו ממונים בבית ה', ומתחת ידם היו בונים האומנים הפועלים, כפי מה שיורו אותם וְיִתְּנוּ אֹתוֹ את הכסף לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק בשכר עבודתם לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת:
(ו) לֶחָרָשִׁים כלומר הנגרים וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים הבונים קירות האבן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת הַבָּיִת:
(ז) אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם לא עשו חשבון על הכסף וכו', כי ידוע היו כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים:
(ח) וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל אל שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְקֹוָק הספר תורה שכתב משה שהיה מונח אצל הארון גנזוהו בימי מנשה ששרף התורה ועכשיו מצא אותו, ועל זה אמר ספר התורה בה' הידיעה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ:
(ט) וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת לעשות מטבעות, להוציאם בהוצאה וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְקֹוָק:
(י) וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
(יא) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו אמרו חז"ל כי מצאו הספר נגלל בפרשת תוכחות יולך ה' אותך ואת מלכך וגו' כי שם נרמז ענין גלות שומרון וגלות יהודה עם מלך יהודה כמו שבארנו שם ואולם חלקיה קרא זה אל שפן לסבב שיקראהו שפן אל מלך ויקח עצה להסיר ממנו זה הרע לפי מה שאפשר:
כתובים
משלי פרק ח
(ל) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן הייתי מגודלת אצלו וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם הייתי לו לשעשוע (התעסקות לשמוח) בכל יום מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת משמחת לפניו בכל זמן: (לא) מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹמשמחת אנשים בעולמו וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם ומשמחת את האנשים (שלומדים אותי): (לב) וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי אחרי שהודיע את מעלותיה קוראת לאנשים שישמעו אליה וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ ומשובח מי שישמור את דרכי: (לג) שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ תשמעו למוסר ותחכימו וְאַל תִּפְרָעוּ ואל תבטלו את החכמה והמוסר: (לד) אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי משובח האדם ששומע לי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם למהר לדלתות שלי כל יום לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי לשבת תמיד בביהמ"ד כמו שומר שיושב כל הזמן בפתח: (לה) כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים כי מי שמוצא אותי מוצא את החיים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה' ומוציא רצון מה' שהשם יתרצה אליו: (לו) וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ אבל החוטא לי ולא לוקח אותי גוזל את נפשו כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת כל השונאים אותי הם אוהבים את המות:
משלי פרק ט
(א) חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ החכמה בנתה בית לעצמה חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה חצבה הרבה עמודים לבית (שיראה יפה): (ב) טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ שחטה והכינה בשר, מזגה יין אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ גם ערכה שולחן (בשאר דברים הנצרכים לסעודה): (ג) שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא שלחה את הנערות שלה להכריז עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת על גבי המקומות הגבוהים של העיר (כדי להשמיע קולם למרחוק): (ד) מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה מי שמתפתה אחרי הרע שיבא לכאן חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ ומי שחסר לב אומרת לו לבוא: (ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי באו אכלו במאכלי שהכנתי לכם וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי ותשתו מהיין שמזגתי לכם: (ו) עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ תעזבו את דרך ההתפתות ותחיו וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה ותפסעו בדרך בינה: (ז) יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן המיסר לץ גורם לעצמו בזיון (שהלץ יבזה אותו) וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ ומוכיח רשע גורם לעצמו מום (ולכן אותם אני לא מוכיחה): (ח) אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ אל תוכיח לץ פן הוא ישנא אותך (כי הוא חושב שהמוכיח אותו שונא אותו) הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ תוכיח את החכם והוא יאהב אותך (כי רוצה בתיקון דרכיו):
משנת ההלכה
מצות הכנסת אורחים
א. אם אין לו בית או ממון לקיים מצוות הכנסת אורחים מצווה עכ"פ לדאוג לאורחים ולהראות להם איה יש מקום שמכניסין אורחים וידבר עם בעה"ב בשבילם ויסייע לו לדאוג לכל צרכם[14] ספר הברית - חלק ב מאמר י"ב דרך הקודש - פרק ח)
ב. מצווה על האדם לחנך בניו במצוות הכנסת אורחים[15] (שם)
ג. ראוי לאשה המכנסת אורחים ליטול קודם לכן רשות מבעלה[16] (זוהר פ' נח) אבל בשלה יכולה לעשות כל מה שתירצה[17]
ד. י"א דאין מצוות הכנסת אלא באורחים שבאו מעיר אחרת בין שנתארחו אצלו בין שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים אבל באנשים הגרים באותה העיר[18] ואין באים אלא לסעוד אצלו אין נחשבים אורחים וי"א דאף זה חשיב ממצות הכנסת אורחים[19] ואם מזמין בן העיר לכבוד אורח חשיב הכנסת אורחים לכו"ע[20]
ה. י"א דאין מצווה אלא בהכנסת אורחים כגון בעלי תורה ובעלי שם טוב ומע"ט או עני בן טובים או עשירים שראוי לכבדם שאינם עושים רעה אבל לא הגרועים או הקבצנים שעוברים ושבים בשביל טרף ומזון שהם רק בכלל צדקה[21]
[1] ת"א ת"י
[2] אבע"ז
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רבינו בחיי
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] אבע"ז
[10] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[11] ספורנו
[12] ת"י
[13] ת"א
[14] וז"ל שם "ויחשב לך זה כאלו הכנסתם לביתך והם מאוכלי שלחנך כי יש תקוה לעני כמו לעשיר, ולא תאמר העני במה יזכה את ארחו, כי אף הוא יוכל לקיים מצוה זו לכשירצה אם יהיה איש בעל שער וירא את האיש האורח בא בשער העיר לקבל פניו ולרוץ לפניו לתור לו מנוחה ובנוחו יאמר אשרת אותך במה שצריך לך, ויהי בנסוע האורח ילך עמו ללותו חוץ לשער העיר ולהראות לו הדרך ילך בה, כי לכל מצוה יש תחבולה לעני כמו לעשיר"
[15] וכמו שמצינו אצל אאע"ה "ויתן אל הנער לעשות אותו" והיינו ישמעאל כדי לחנכו במצוות
[16] וז"ל שם דף סז א' "לאו אורח ארעא לקבלא אתתא אושפיזא בהדה אלא ברשו דבעלה"
[17] ספר חסידים סי' שט"ו
[18] בתרוה"ד סי' ע"ב נסתפק אי במזמין אורחים לסעוד אצלו ולא נתארחו אצלו אי חשיב מצוה ונ"מ לשבות שמתירים משום מצווה דאורחים וברמ"א או"ח סי' של"ג פסק גבי הא דמותר לפנות קופות של תבן לצורך מצווה כגון הכנסת אורחים "ולא מקרי אורחים, אלא שנתארחו אצלו בביתו, או שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים, אבל כשזימן חבירו לסעוד אצלו לא מקרי אורחים ואינו סעודת מצוה רק סעודת רשות" וכן כתב להדיא בשו"ע הרב סי' תק"י סעי' כ' דאין מקיים מצות הכנסת אורחים באורחים מאותה עיר ועיין במ"ב ס"ק ח' שם דאף באורחים מעיר אחרת חשיב למארח מצווה כיון מקיים מצוה במה שמזמנם אצלו אבל עצם הסעודה הווה סעודת הרשות והוא דעת המג"א ס"ק ה' לפי מה שביארו המחה"ש שם אמנם בפמ"ג א"א סי' ש"ז ס"ק ז' משמע דגוף הסעודה הווה סעודת מצווה שהרי דימהו לסעודת שבת עיי"ש ועיי"ש במ"ב ס"ק ט' בשם הט"ז ס"ק ב' ומחה"ש שם דאם מזמין חברו לכבוד האורח חשיב ע"י זה נמי צורך מצוה דחברו נחשב כאורח לענין דשרי לפנות בשבילו כיון דהוזמן לכבוד האורח אבל חבירו המוזמן לגבי דידיה לא חשיב מצווה ואסור לו לפנות לעצמו אלא רק בעה"ב יפנה לצורכו (פמ"ג בא"א שם)
[19] סולת למנחה מובא בפ"ת יו"ד סי' ס"ט ס"ק י"ג
[20] כדלעיל הע' כ"ה בשם הט"ז של"ג ס"ק ב' ועיין או"ח סי' קס"ח סעי' ה' דבעה"ב שנזהר מפת עכו"ם והאורח אינו נזהר ופת עכו"ם נקיה יותר יבצע בעה"ב על פת העכו"ם דכיון שמצוה מוטלת עליו לבצוע לצורך האורח משום כבודו א"כ התירו לו לזה פת עכו"ם וא"כ לכאורה תלוי אי חשיב אורח או לא דאם אינו מקיים הכנס"א באורח זה א"כ אין מצווה שנדחה מפניה חומרא דפת עכו"ם וצל"ב
[21] פ"ת שם בשם סולת למנחה שהביא מחכם אחד (והוא התוי"ט בתורת האשם כמש"כ ביד אפרים יו"ד סי' ס"ח סעי' י"א) וכ"פ בכף החיים של"ג אות י"ד (ונ"מ דאין מפנין קופות לצרכם ופלא שלא הזכירוהו הפוסקים כמ"ב וכיו"ב בסי' של"ג ולכן כתבתי בלשון י"א אמנם עיין ביד אפרים הנ"ל מש"כ ודומה לזה בשו"ע הרב סי' תק"י סעי' כ' וצ"ע ונ"מ עוד לכאורה גבי ביטול ביהמ"ד הנ"ל סעי' ב' וכ"נ נ"מ דאין חייב במצות לויה אמנם במקום שיש חשש סכנה כגון שאינו יודע הדרך וכיו"ב לכאו' אף שאין חייב בהכנס"א עכ"פ יהיה חייב במצות לויה ולפ"ז אפ' ליישב הרמב"ם הנ"ל הע' א' דנקט לויה כיון דשייך אף במקום שאין מצות הכנס"א כגון באורחים קבצנים ואעפ"כ איכא מצות לויה וצ"ע)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה