מקרא
בראשית פרק יח
(א) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק להראות כבוד הנעשה לו בעת שעשה המילה ולהודיע כי רצה אלהים מעשיו, והוא תשלום גמול המצוה שעשה, כענין שנאמר (תהלים יז, טו) אני בצדק אחזה פניך בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא להודיע המקום אשר בו נימול והיה זה בהיותו חולה בגלל ברית המילה ולא היה מוכן לנבואה וְהוּא יֹשֵׁב ומתקרר פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם מפני חום היום אשר יחלישנו[1]:
(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא בעיניו ממש[2] וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לפי מדרשו ראה שלושה מלאכים בדמות אנשים[3] נִצָּבִים עָלָיו פונים אליו כממתינים לדבר עמו בהיותו פנוי מן המראה הנכבד[4] וַיַּרְא לפי מדרש חז"ל נכתב שוב וירא לומר שהבין בשכלו שהנם מלאכים ולפי פשוטו וירא שהם מתעכבים ולא באים לקראת ביתו מיד[5] וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:
(ג) וַיֹּאמַר בבקשת רחמים אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר אל תסלק שכינתך מֵעַל עַבְדֶּךָ עד שאכניס את האורחים[6]:
(ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם כיון שבחום היום זיעה מצויה ברגליהם של עוברי דרכים[7] וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ הכיר בהם שהם עוברי דרך ואין חפצם ללון, ולכך לא ביקש מהם אלא שיאכלו מעט, וינוחו באויר תחת העץ, ויעברו לדרכם[8]:
(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי רואה אני מכח שבאתם באמצע היום עַל כֵּן שבאתם בשביל לאכול ולנפוש בלבד עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם ולא כדי ללון ולנוח וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּלנו להשען תחת העץ ולעבור מיד, כי שלוחים אנחנו, ואל תעכבנו לבא באהל או ללון עמך[9]:
(ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח כדי להוציא מהם סֹלֶת והוציאה מכל השלש סאין סלת נקיה מעט[10] לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת לחם שלא החמיץ או משום שלא רצה לעכבם עד שיטפח או משום שהיה פסח[11]:
(ז) וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם כיון שלא רצה לעכבם שהרי הם רצו רק פת לחם ונוא אמר מעט ועשה הרבה וַיִּקַּח הוא בעצמו להראות כמה גודל מצות הכנסת אורחים בעינינו שאפילו שהיה לו 318 איש בני ביתו רץ למרות חולשתו ובחר הבקר בעצמו[12] בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ כלומר לבשל אותו[13]:
(ח) וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב הלחם אין צריך להזכירו כי הוא עיקר הסעודה[14] וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה כלומר שבישל אותו[15] וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם לשרת אותם והם יושבים[16] תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:
(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל:
(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה כעת הזאת בשנה האחרת ושרה חיה[17] וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו הפתח של אהל שרה היה אחרי המלאך לפיכך שמעה שרה את דבריהם[18]:
(יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח מחזור וסת[19] כַּנָּשִׁים:
(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי זקנותי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה יתעדן הבשר ויתפשטו הקמטין[20] וַאדֹנִי זָקֵן אפילו הייתי ילדה, הלא אדוני זקן[21]:
(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי ועכשיו חזרתי לנערותי והקב"ה אמר שאמרה בלשון תמיה וכי אני אלד בעת זקנתי הלא שבתי להיות ילדה וא"כ האיך אלד מאברהם שהוא כעת עוד זקן. אבל אברהם לא הבין כך אלא רק שאמרה ואני זקנתי מפני השלום[22]:
(יד) הֲיִפָּלֵא מֵיְקֹוָק דָּבָר הבא מה' היפלא בעיני שום בריה, הלא ידוע לכל כי כל אשר יחפוץ יעשה[23] לַמּוֹעֵד אשר אמרתי אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:
(טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה שהרי מעולם לא צחקה על עצמה אמנם כי יראה להודות שכונת הצחוק והתמיה שלה היה בגלל אברהם שאמרה עליו ואדני זקן[24] וַיֹּאמֶר המלאך לֹא אל תיראי כִּי צָחָקְתְּ כמה שצחקת האמת היה[25]:
(טז) וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם שנים מ -[26] הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם להראות לנו לקיים מצות לויה באורחים הבאים:
(יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ לכן לא אכסה ממנו, כי יאמרו הדורות הבאים איך נתאכזר הצדיק על שכיניו החונים עליו ולא ריחם ולא התפלל עליהם כלל[28]:
(יט) כִּי יְדַעְתִּיו גדלתיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו לעשות הישר בעיני ה' וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט ולכן ראוי לגלות לו על סדום לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו שיהיה אב המון גוים וראוי לאב לחוש לקיומם ואולי יועיל בתפלתו עבורם[29]:
(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק זַעֲקַת העשוקים ב- סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד:
(כא) אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה אם כולם חוטאים הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ ואז חייבים כולם כָּלָה כליה וְאִם לֹא עשו כולם אֵדָעָה מי החוטאים[30]:
(כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְקֹוָק לפני המלאך השלישי[31]:
(כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר כלומר עשרה צדיקים לכל אחד מערי סדום שהם סדום ועמורה וכו'[33] הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא תסלח לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ:
נביא
מלכים ב פרק יט
(לו) וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בעיר הבירה בְּנִינְוֵה:
(לז) וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו של סנחריב הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
מלכים ב פרק כ
(א) בַּיָּמִים הָהֵם שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה:
(ב) וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר קיר בית המקדש כדי לכוון לבו בתפלה כי היה תמיה בלבו למה היה האל מקצר ימיו שהרי לא היה אלא בן ל"ט שנים כשחלה חלי זה וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר:
(ג) אָנָּה יְקֹוָק זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל: ס
(ד) וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא העיר חָצֵר הַתִּיכֹנָה וּדְבַר יְקֹוָק הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר:
(ה) שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית יְקֹוָק:
(ו) וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:
(ז) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים התאנים הנדרסים יחד וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל הַשְּׁחִין המחלה שחלה בה חזקיהו וַיֶּחִי:
(ח) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא יְקֹוָק לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית יְקֹוָק:
(ט) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יְקֹוָק כִּי יַעֲשֶׂה יְקֹוָק אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מעלות היו עשויות מול החמה, לבחון בהם שעות היום, כי כל שעה ירד הצל מעלה אחת, ושאל לו באיזה אות יבחר יותר, אם שילך הצל במהלכו לפנים עשר מעלות, פתאום וברגע אחד או אם תרצה שישוב הצל אחורנית עשר מעלות:
(י) וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת האות הזה שינטה הצל במהירות, הוא נקל מול אות החזרת הצל, כי בנטיות הצל במהירות, הלא תלך גלגל החמה במהלכו, ואך ימהר לכת במרוצה, ואין האות ניכר כל כך, ולזה ישוב הצל אחורנית, כי האות הזה יותר חזק וקשה ויהיה הדבר תימה, שראו שפנה היום לערוב, וחוזר להיות בוקר:
(יא) וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל יְקֹוָק וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: פ
(יב) בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ:
(יג) וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ שכבר שמע בעבורם מה שבקשו ממנו והגיד להם כל אשר שאלו וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה בית האוצר שמאוחסנים בו דברים יחודיים אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ:
כתובים
משלי פרק ז
(יא) הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת עושה קול שיבואו אליה וסרה מהדרך הישרה בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ והיא לא נמצאת בבית: (יב) פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת לפעמים היא נמצאת מחוץ לבית ולפעמים ברחובות וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב ובכל פינה היא אורבת לצוד אנשים שיזנו איתה: (יג) וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ מחזיקה בו שלא ילך ממנה ונושקת לו הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ מחציפה פנים (לא מתביישת) ואומרת לו: (יד) זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הייתי חייבת שלמים הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי היום הקרבתי את זה (ולכן יש לי בשר): (טו) עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לכן יצאתי נגדך לקרוא לך (לאכל)לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ לחפש אותך, ומצאתיך: (טז) מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי בגדים יפים רפדתי את המיטה חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם הבדים חתוכים ישר, ובפשתן מיוחד שבא ממצרים: (יז) נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי שפכתי על המטה מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן סוגי בושם שיהיה ריח טוב: (יח) לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר בא נשבע באהבה עד הבקר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים נשמח באהבה: (יט) כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹכי בעלי לא בבית (ואין לך ממה לפחד) הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק הלך בדרך רחוקה (ולא יחזור עד הבקר): (כ) צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לקח אתו את הכסף (ולכן לא יחזור בשביל הכסף) לְיוֹם הַכֶּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ ליום המיועד יחזור (ועוד לא הגיע הזמן): (כא) הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ הטתה אותו ללכת אחריה בהרבה דברים שאמרה לו בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ בפיתוי שפתיה מדיחה אותו מהדרך הישרה: (כב) הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם ואז פתאום הולך אחריה כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבוֹא כמו שור שהולך להריגה ולא יודע שהולכים להורגו וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל כמו הנחש שממהר ליסר (להרוג) את הרשע: (כג) עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ עד שנכשל וזה כמו שחץ בקע את הכבד שלו (שמאבד את עולמו בגללה) כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח והוא כמו הציפור שממהרת למלכודת לאכול את הפתיוןוְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא ולא יודע שהאכילה ההיא תגרום לו לאבדון נפשו, כך הנער הזה: (כד) וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי ועכשיו ששמעתם שזה כ"כ רע תשמעו אלי וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי פִי ותקשיבו לדברי: (כה) אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ לא יסטה מהדרך הטובה ללכת בדרכיה אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ ואל תתעה מהדרך הישרה ללכת בדרכיה:
משנת ההלכה
בראשית פי"ח פס' א' – ח'
"וירא אליו יהוה באלני ממרא וכו' וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וכו' ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך: יקח נא מעט מים וכו' ואקחה פת לחם וכו' וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי וכו' ואל הבקר רץ אברהם וכו' ויתן אל הנער וכו':"
א. מצווה על האדם[34] להשתדל ולטרוח בגופו[35] ובממונו להכניס אורחים לביתו ולקבלם בסבר פנים יפות. (אהבת חסד ח"ג פ"א). ומצות הכנסת אורחים חובה היא עד מאג וכמו שאמרו חז"ל גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה (שבת קכ"ז)
ב. המשכים לביהמ"ד[36] ונזדמנו לו אורחים אם אין לו מי שיקבלם בביתו כהוגן מוטב יותר שיתעסק במצוות הכנסת אורחים ואם יש לו מי שיקבלם כהוגן אין לבטל ת"ת בשביל זה[37]. (שם).
ג. ובאורחים נכבדים ביותר אף אם יש לו בביתו מי שיקבלם נכון שהוא בעצמו ישמש לפניהם לכבודם. (שם בהגה"ה).
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] ספורנו
[5] פי' ר' יוסף בכור שור רבינו בחיי
[6] ובראשונים פה פי' באופנים שונים ברמב"ן פי' שפנה למלאכים וקראם בשם ה' כיון שקראם בשם אדוניהם ועוד פירושים והוצרכו לכל זה כיון שהמילה אדונ' בקמץ הינו שם קדוש אמנם עיין כאן בהעמק דבר וז"ל "שני משמעות יש במקרא הזה גם לגדול שבהם. גם להקב"ה. ויש הרבה שמות בתורה שמשמעותם קודש וחול וע' ס' דברים ל"ב בפסוק ואמר אי אלהימו".
[7] חזקוני
[8] רמב"ן
[9] רמב"ן חיזקוני
[10] רמב"ן
[11] חזקוני
[12] רשב"ם רמב"ן
[13] ת"י
[14] פי' הטור
[15] ת"י
[16] ת"י
[17] אבע"ז
[18] רשב"ם
[19] רש"י
[20] רשב"ם
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] העמק דבר
[23] פי' ר' יוסף בכור שור
[24] העמק דבר
[25] ת"י
[26] רשב"ם
[27] רשב"ם
[28] רמב"ן
[29] העמק דבר
[30] רמב"ן רבינו בחיי פי' הטור
[31] רשב"ם
[32] ת"י
[33] ת"י
[34] ז"ל הרמב"ם פי"ד מאבל ה"א "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים וכו' ולהכניס הכלה וללוות האורחים ולהתעסק בכל צרכי הקבורה וכו' ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות" וצ"ע אמאי ייחד מצוות לווית אורחים שהיא פרט ממצות הכנס"א ואי"ל דהוא משום דלויה היא מצווה שבגופו דהא הכנס"א עצמה שייך בגופו דהיינו לטרוח בפניהם ולקבלם בסבר פנים יפות ואולי צ"ל דנקט לויה כיון דאין לה שיעור משא"כ הכנס"א יש לה שיעור כשהוא בממונו וככתובות נ' א' וכמש"כ בפיה"מ פ"א מ"א דפאה וצ"ע ועיין מש"כ לקמן הע' כ"ט עוד יישוב בדעת הרמב"ם
ובאהבת חסד שם פ"ב משמע דהוא בכלל מצות והלכת בדרכיו וז"ל שם "הכנס"א שהיא ג"כ בכלל מצות והלכת בדרכיו שהיא לגמול חסד ולהיטיב לזולתו" והרמב"ם לשיטתו נמי בספר המצוות שורש שני דמקור הכנסת אורחים הוא מ-"ואהבת" ולא מ-"והלכת בדרכיו" וז"ל "ונסמכים במחשבה זו מנו בכלל מצות עשה בקור חולים ונחום אבלים וקבורת מתים בעבור הדרש הנזכר באמרו יתעלה והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון והוא אמרם בו (ב"ק ק א ב"מ ל ב) את הדרך זו גמילות חסדים ילכו זה בקור חולים בה זו קבורת מתים ואת המעשה אלו הדינין אשר יעשון זו לפנים משורת הדין. וחשבו כי כל פועל ופועל מאלו הפעולות מצוה בפני עצמה ולא ידעו כי הפעולות האלו כלם והדומים להם נכנסות תחת מצוה אחת (ע' רו) מכלל המצות הכתובות התורה בבאור והוא אמרו יתעלה (קדושים יט) ואהבת לרעך כמוך". והא דקרי ליה מצוות דבריהם אע"ג דהווה מצווה דאו' פי' במרגניתא טבא שם דואהבת הווה מצוה כללית להיטיב לחברו בכל דרך ורבנן עשו מצות פרטיות הכנסת אורחים וביקור חולים וכו' ועל המצוה הפרטית קראה מדבריהם
[35] ובגופו אין לו שיעור דהיינו דבכל שהוא קיים המצווה אם זהו צורך האורח אבל בממונו יש שיעור דלא יבזבז יותר מחומש רמב"ם הנ"ל והמפרשים אמשנה דפאה הנ"ל ועיי"ש בתוי"ט דשיעור דבממונו אינו מדאו' וצ"ע הגדרים להלכתא בזה דלכאו' השיעור הוא תמיד לפי צורך האורח רק דבממונו יש שיעור למעלה דלא יבזבז יותר מחומש וכ"מ ל' פיהמ"ש שם
[36] עיין בהעמק שאלה שאילתא י"א או"ק ב' דדיק דל' הגמ' גדולה הכנס"א כהשכמת ביהמ"ד ובשאילתות גרס כביטול ביהמ"ד דהיינו ביטול התלמידים כגון שמבטל מה שמלמדם כדי להכניס אורחים או שמבטל לימודם מביהמ"ד בביתו כדי שיוכל להכניס אורחים והשאילתות לשיטתו דמצוה שבגופו עדיפא על ת"ת דאחרים אבל אם הוא בר הכי וע"י הכנס"א יבטל מלימודו העצמי א"כ זה שייך לכלל דכל המצוות דתליא אם אפ' ע"י אחרים או לאו ולפ"ז אין נ"מ בין אורחים נכבדים או לאו אמנם אפשר דאורחים נכבדים חשיב א"א ע"י אחרים כיון דעיקר כבודם שהוא עצמו ישמש בפניהם וצל"ב.
[37] דהא ביו"ד רמ"ו סעי' י"ח איתא דבאפשר לעשות ע"י אחרים אין לבטל ת"ת בשביל זה (הגה"ה באהבת חסד שם) ועיי"ש בביאור הגר"א דהוא נלמד מהא דת"ת כנגד כולם בקידושין לט ב' ושם איתא נמי הכנס"א ואע"ג דמבטלין ת"ת להוצאת המת (ככתובות יז א') אפי' ביש לו מתעסקין כדי קבורה ועוד הרבה יותר דלמאן דקרי ותני מבטלין עד ס' ריבוא התם היינו טעמא כיון דקרי ותני כבוד התורה גופא שיהיה נטילתו כנתינתו (הגה"ה שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה