פרשת לך לך יום ה'

מקרא

בראשית פרק טז

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית בת פרעה היתה והתגיירה[1] וּשְׁמָהּ הָגָר:

(ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְקֹוָק מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה יהיה לי בן מִמֶּנָּה בגללה[2] וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי לא נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה, אלא שיהיה לשרי נחת רוח בבני שפחתה[3]:

(ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן שאם היה אדם עם אשתו בחוצה לארץ חמש או עשר שנים ובאו לארץ ישראל, שנותנין להם זמן עשר שנים מעת ביאתם לארץ אולי בזכות הארץ יבנו וכן עשו אברהם ושרה, מנו מעת בואם שם וכשלא זכו  -[4] וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:

(ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ כי חשבה שאחר שהרתה יצאה מרשותה, וגם נדמה לה שהיא צדקת יותר משרה אחר שהרתה תיכף[5]:

(ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי שעושה לי שפחתי שאינה רוצה לשמשני עָלֶיךָ על ידך הוא שאינך מוחה על כבודי ואין אני רוצה לענותה הואיל ונזדווגה לך אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶיךָ שאני חוששת לכבודך ואינך חושש לכבודי[6] ובכן יתגלה עלבוני לפני ה' ותתמלא הארץ מאיתנו ולא נצטרך לבניה של הגר[7]:

(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ ואינה משוחררת בעקבות כך שהרתה עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי כדי שתכיר שהיא משועבדת ולא תבזה עוד את גברתה[8] וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי[9]:

(ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק מצא אותה מוכנה למראות אלוקים עַל עֵין הַמַּיִם מתפללת בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן על אם הדרך[10] בְּדֶרֶךְ שׁוּר:

(ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת הביטי וראי מאיזה מקום נסעת כי היית במקום קדוש ובבית צדיקים וְאָנָה תֵלֵכִי הנך הולכת בח"ל אל מקום טמא ואנשי רשע וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַתאיני הולכת אל מקום מכוון מאתי אלא יצאתי כדי לברוח[11]:

(ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ רמז כי לא תצא לחפשי, כי בני שרה ימשלו בה ובזרעה עד עולם[12]:

(י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:

(יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק הִנָּךְ הָרָה הרי את מעוברת[13] וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְקֹוָק אֶל עָנְיֵךְ:

(יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם בני ישמעאל סוחרים והולכי מדברות, ולכך קורא לו "פרא", כדכתיב "פרא למוד מדבר" יָדוֹ בַכֹּל שיקנה סחורה מכל המקומות, ומוליך ממקום למקום וְיַד כֹּל בּוֹ והכל קונין ממנו וכן מצינו בישמעאלים[14] שרובן סוחרים ויש מפרשים שיהיה איש פרא למוד מדבר, יצא בפועלו משחר לטרף, ויטרוף הכל והכל יטרפוהו, והענין על זרעו שיגדל ויהיו כפראים במדבר ויהיו להם מלחמות עם כל אדם[15] וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן נחלותיו יתפשטו בין כל אחיו מרוב עושר[16]:

(יג) וַתִּקְרָא שֵׁם יְקֹוָק ותודה ותתפלל  לפני ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ שמאמרו מדבר לה אַתָּה אֵל רֳאִי אתה הוא חי וקיים הרואה ואינו נראה בכל מקום לא רק בביתו של אברהם כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי הנה אך כאן נִתגלה כבוד שכינתו של ה' אַחֲרֵי רֹאִי אחרי שהתגלה אלי[17]:

(יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי באר שהתגלה עליה מלאך ה'[18] הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד:

(טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל:

(טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם: ס

בראשית פרק יז

(א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי ללכת בדרך אשר אורה אותך[19] וֶהְיֵה תָמִים קנה השלימות האפשר למין האנושי השכל וידוע אותי בידיעת דרכי ובהדמותך אלי כפי האפשר אצלך[20]:

(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:

(ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם לכוין דעתו לנבואה[21] עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר:

(ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ ברית המילה ואחרי הברית וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:

(ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:

(ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם עם ישראל[22] וּמְלָכִים ששולטים בעמים[23] מִמְּךָ יֵצֵאוּ:

נביא

מלכים ב פרק יט

(ה) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ:

(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֹתִי:

(ז) הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ רצון ללכת מפה וְשָׁמַע שְׁמוּעָה הנה השמועה היתה ששמע על תרהקה מלך כוש שיצא אליו להלחם אתו וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ:

(ח) וַיָּשָׁב רַב שָׁקֵה וַיִּמְצָא אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ:

(ט) וַיִּשְׁמַע אֶל על תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ לֵאמֹר הִנֵּה יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר להודיע שאינו מסתלק לגמרי, כי אם על מנת לשוב:

(י) כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר אַל יַשִּׁאֲךָ יסית ויפתה אותך אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר:

(יא) הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל בלשון תמיהה:

(יב) הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם כלומר וכי אלהי העמים הצילו את העמים אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר:

(יג) אַיּוֹ מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם הֵנַע וְעִוָּה:

(יד) וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵם וַיַּעַל בֵּית יְקֹוָק וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְקֹוָק הספר שהיה בו אלו החרופין והגדופין כי הם נשאו ספרים על זה ממלך אשור ועוד דברו בפיהם אלו החירופין ולזה אמר אחר זה את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים חיים: פ

(טו) וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְקֹוָק וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וכאומר, ואיך אם כן תמסור בידו את ירושלים, ויבאו הכרובים ביד צר אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ:

(טז) הַטֵּה יְקֹוָק אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח יְקֹוָק עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי:

(יז) אָמְנָם יְקֹוָק הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת הַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצָם:

(יח) וְנָתְנוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ אבל זה קרה - כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם:

(יט) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ: ס

כתובים

משלי פרק ו

 (טז) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' שש אלה ה' שונא (שכתובים בהמשך) וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ ואת השביעית הוא מתעב: (יז) עֵינַיִם רָמוֹת גאוה לְשׁוֹן שָׁקֶר אדם שמשקר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי ידים ששופכות דם: (יח) לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן לב חושב מחשבות רעות לעשותם רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה ממהר לעשות רע: (יט) יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר מדבר שקרים בעדות שקר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים משלח מריבות בין אחים (זה ה' מתעב): (כ) נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ שמור בני מצות אביך וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ ואל תעזב תורת אמך: (כא) קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד תקשר אותם על לבך תמיד תחשוב בהם עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ תקשר אותם על הגרון שתדבר בהם תמיד: (כב) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ כשתלך היא תדריך אותך בדרך ישרה בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ כשתשכב היא תשמר עליך וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ וכשתקום היא תדבר אתך (כמו חבר שמדבר אתך): (כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר אדם שעושה מצוה זה מאיר לו כנר, והלומד תורה מאיר לו כאור יוםוְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר ומי ששומע למוסר זה נותן לו דרך המביאה חיים: (כד) לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע המוסר ישמר אותך מאשה זונה מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה מהפיתוי של האשה זונה: (כה) אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ אל תחמוד את היופי שלה וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ ושהיא לא תקח אותך (תפתה אותך) ע"י שמרמזת לך בעפעפיה ללכת אחריה: (כו) כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם כי מי שהולך אחר אשה זונה נהיה עני שאין לו ככר לחם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד ואדם יקר וצדיק היא צדה לגיהנם: (כז) הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ היקח איש אש בבגדו שכנגד חיקו וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה והבגדים לא ישרפו: (כח) אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים אם אדם ילך על גחלים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה והרגלים שלו לא יקבלו כויה: (כט) כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ כך מי שזונה עם אשת חבירו לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ לא ינקה מהעונש: (ל) לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לא כ"כ יבוזו לגנב כשהוא יגנב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב למלא את נפשו כי הוא רעב:

משנת ההלכה

       א.       אע"פ שקיים פריה ורביה, חייב[24] לישא אשה[25] הראויה לילד (כ"מ משו"ע סעי' ח') כדי להרבות[26] בישובו של עולם[27], שנאמר (קהלת פי"א פס' ו) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים" וי"א דאף אשה חייבת במצווה זו'[28] וכן הלכה[29].

        ב.        ואין חייב בכל עונה משום מצווה זו, אלא רק לעיתים רחוקות[30] (פת"ש ס"ק א').

         ג.         י"א[31] שמוכרין ס"ת אף למצווה זו, וי"א[32] דאין מוכרים, וקיי"ל כדיעה הראשונה[33]. (שו"ע שם וב"ש ס"ק ט"ז ובאה"ט סוס"ק ב').

 

---

[1] ת"א

[2] אבע"ז

[3] רמב"ן

[4] רמב"ן

[5] מלבי"ם

[6] חזקוני

[7] ת"י

[8] ספורנו

[9] רמב"ן

[10] וכשיש שני דרכים יקראו עינים ומקום התחלת השני דרכים יקרא פתח עינים והוא הנקרא אצל רבותינו זכרונם לברכה פרשת דרכים. ספורנו

[11] ספורנו

[12] רמב"ן

[13] ת"י

[14] חזקוני

[15] רמב"ן

[16] חזקוני

[17] ת"י ספורנו

[18] ת"א

[19] רמב"ן

[20] ספורנו

[21] רמב"ן

[22] רמב"ן

[23] ת"א

[24] מדרבנן, כ"מ בנמ"י (יבמות י"ט ב' מדפי הרי"ף ד"ה גמ') וכ"כ בבאה"ט (ס"ק י"ג)  בשם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, וז"ל הרמב"ם פט"ו הט"ז מאישות "הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם" ומבואר בחרדים פרק מג אות ב "אף על פי שקיים אדם פריה ורביה שיש לו בן ובת חיים, מצוה מדברי סופרים שלא לבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח ואסמכוה אקרא בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך" ועיין בב"ח יו"ד סוסי' רכח (סעי' כז ד"ה כתב בתשובת או"ז) "דאע"פ שקיים פריה ורביה עדיין חייב לישא אשה ומצוה דבר תורה היא משום בבוקר זרע זרעך" וכו' וצ"ע ועיין בתועפות ראם על היראים (יראים השלם סי' תיג ס"ק ג) שהוכיח ממה שלא כתב היראים תולדה דרבנן למצוות פרו ורבו דין זה דלשבת דס"ל כאו"ז זה שהביא הב"ח שהוא בעצם מצוה דאורייתא ועיין שדי חמד קונטרס הכללים ח"ב מערכת ו כלל י"ד שהריך לתמוה על דברי הב"ח האלו

[25] ועיין ספר חסידים סי' שעו וז"ל "אבל אם יקח אשה שאמה ואחיה רעים ואינם גומלי חסדים מסתמא בידוע שהזרע רע ועל זה לא אמר בהדי כבשי דרחמנא למה לי" דהיינו שאע"ג שמצווה לישא לא יקח אשה רעה או שמשפחתה רעה אפילו אם אינו מוצא אחרת

[26] כר' יהושע יבמות סב ב' ומובא בטור "נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך" ואיכא נמי מצוות "לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעי' מ"ה, י"ח) (מנ"ח כ"ח) אבל בערוה"ש ד' דאינו צווי אלא סיפור דברים, דהוא עיקר פריה ורביה, ונשים שייכות לשבת דהיינו לישוב העולם, אבל אין מצוות ע"ז.

[27] ואם מוחלת האשה על עונתה, מרמב"ם משמע דמהני, ובב"ש (ס"ק א') תמה אמאי מהני הא מבטל מצוות "לערב" וכו' ובפת"ש (ס"ק א') בשם החיד"א תי' דמשום לערב אין חייב בכל עונה, אלא מספיק לעיתים רחוקות. רק שלא יניח לגמרי ולזה באמת לא מהני מחילתה, אבל לחיוב בכל עונה מהני מחילתה.

[28] ב"ש ס"ק ב'. כיוון דאשה חייבת ב"לשבת יצרה". אבל בערוה"ש (סעי' ד') כתב, דאין עיקר לדברים אלו דאינה חייבת בלשבת וכנ"ל הע' ט"ו.

[29] וכ"מ ממ"ב סי' קנ"ג ס"ק כ"ד, דהא מוכרין להשיא יתומה משום דמצווה על "לשבת".

[30] וז"ל הברכי יוסף אבהע"ז סי' א אות ב "אם קיים פריה ורביה אינו חייב לבעול בכל עונה משום מצות "לערב אל תנח ידיך" די לעיתים רחוקות וכו' דהיינו שלא יניח המצוה לגמרי וכל שישנה פקידה באשה בין הפרקים הגם שהם רחוקים מקיים את המצוה מדברי סופרים והיינו מה שכתב הרמב"ם במה דברים אמורים בשהיו לו בנים משום מצות לערב חייב בעת מן העתים ולא בכל עונה"

[31] וכן דעת השאילתות בבראשית שאילתא ה ועיין בהעמק שאלה שאילתא ה אות ה שדוקא לישא אשה בת בנים מוכרים  אבל אין מוכרים לישא אשה שאינה בת בנים אע"ג שיש בכך מצוה שלא טוב היות האדם לבדו כמבואר בבראשית פ"ב פס' יח וכן משמע בתוד"ה לא תוהו גיטין מא ע"ב

[32] ועיין בב"ש שדייק שם שכן דעת המחבר מדנקט הדיעה שמוכרים בלשון י"א וידוע שכשכתב דעה בסתם ואח"כ י"א דעתו  כהסתם וכמש"כ בהגה"ה מבן המחבר חלקת מחוקק

[33] מ"ב שם.