מקרא
בראשית פרק יג
(א) וַיַּעַל הלך צפונה[1] אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ להודיע שלא גזלו ממנו דבר מכל המתנות הגדולות שנתנו לו בעבור שרה שתהיה למלך, ולא אמרו רמיתנו ומתנה בטעות היא וזה מעשה נס[2]וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה הלך לדרומה של א"י[3]:
(ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד שיש לו כבודה רבה ומי שיש לו כן תנועתו כבדה[4] בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב והוצרך להתנהל לאטו אע"פ שהיה חפץ לשוב מהרה אל מקום המזבח להבין ולהורות כראשונה ולפיכך -[5]:
(ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו שתכלית הליכתו לא היה לשכון במקום מיוחד רק לנסוע ממקום למקום לאסוף אנשי המקום ולדרוש לפניהם יחוד ה' ופנות האמונה[6] מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי:
(ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא התפלל[7] שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְקֹוָק:
(ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם כמו אברם הגיע לזה. בשביל חכמתו דכל אדם באו לשאול לו בעצה או בתפלה או דבר חכמה[8] הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים:
(ו) וְלֹא נָשָׂא לא סיפקה[9] אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:
(ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט כאשר היה מקנה אברם רועה באחו, היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ - וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץשהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא, ולהם ולמקניהם אין מספר, ולא ישא אותם הארץ ואת אברם ולוט ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי יושב הארץ כובד מקניהם ויגרשום, או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם, כי ישיבת הארץ עתה להם לא לאברם[10]:
(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:
(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל אם אתה לצפון וְאֵימִנָה אני לדרום וְאִם הַיָּמִין אבל אם תרצה להדרים וְאַשְׂמְאִילָה אותך כלומר תצטרך בכל זאת ללכת לצפון כיון שפני מועדות דרומה[11]:
(י) וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר מישור[12] הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה הירדן היה משקה אותו ככר עד צוער לִפְנֵי שַׁחֵת יְקֹוָק אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְקֹוָק שאינו צריך להשקות. כדכתיב ונהר יוצא מעדן כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כארץ מצרים שנילוס משקה[13] בֹּאֲכָה צֹעַר:
(יא) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן התנה עם אברם שלא יבא בכל הככר[14] וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם לא נסע לימין ולא לשמאל שהם צפון ודרום אבל נסע מן המזרח למערב להתרחק מאברהם שהיה מושבו במזרחה של ארץ ישראל קרוב לעי ששם עלו שבטים באי הארץ ראשונה בבואם מעבר הירדן מזרחה וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו לא במרעה לבד אבל גם בדירתם[15]:
(יב) אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן שלא יעמוד במקום אחד, אבל בכל ארץ כנען יגור וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר פעם בזו ופעם בזו מפני כובד המקנה[16] וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם ולא בסדום, לפי שהיו רעים וחטאים[17]:
(יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים בממונם לבני אדם וְחַטָּאִים בגופם בגילוי עריות ורציחה וע"ז ומורדים[18] לַיקֹוָק מְאֹד:
(יד) וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ ולא אמר זה בהיות לוט עמו פן בכבודו יתימרו ויתגאו לוט ורועיו ויתאמצו לגזול שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:
(טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:
(טז) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ כשם שאי אפשר לעפר להמנות כך גַּם זַרְעֲךָ לא יִמָּנֶה:
(יז) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ רצה הקב"ה שיהיה אברהם מחזיק בארץ הקדושה אשר יתן לו ולזרעו מעתה, ואמר שיתהלך בה לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כאדם הנותן לחבירו קרקע במתנה ומראה לו מצריו ואומר לו שיחזיק בהכִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה להנחילה לזרעך[19]:
(יח) וַיֶּאֱהַל אַבְרָם עשה וסדר אהלי מקנהו אנה ואנה ואח"כ וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן בא וקבע דירתו באלוני ממרא[20] וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק: פ
נביא
מלכים ב פרק יז
(לט) כִּי אִם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תִּירָאוּ וְהוּא יַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיכֶם:
(מ) וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי אִם כְּמִשְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן הֵם עֹשִׂים כלומר אבל העובדי גלולים ההם לא השגיחו על כל הדברים האלה אף כי נתגיירו, כי אם היו עושים כמשפטם הראשון, לעבוד עבודת כוכבים כאשר עבדו מאז:
(מא) וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת יְקֹוָק וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים גַּם בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ
מלכים ב פרק יח
(א) וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(ב) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמַלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה:
(ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו:
(ד) הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת מה שהקריבו עליהם לגבוה, ובאיסור נעשו, כי מעת שנבנה הבית נאסרו הבמות וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ בחשבם שיש בו אלהות, על כי נתרפא הנשוך כאשר הביט בו וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן:
(ה) בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָּמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו חוץ מדוד ושלמה אבל בשאר מלכי יהוד' אשר היו לפניו אע"פ שהיו בהם מלכים טובים והם אסא ויהושפט ויהואש כל ימי יהוידע ועזיהו ויותם לא היה בהם שעשה הישר בעיני ה' כמוהו שהרי אמר עליו ככל אשר עשה דוד אביו:
(ו) וַיִּדְבַּק בַּיקֹוָק לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(ז) וְהָיָה יְקֹוָק עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל יצליח וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ:
(ח) הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר: פ
מלכים ב פרק יח
(ט) וַיְהִי בַּשָׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ:
(י) וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן:
(יא) וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם הניחם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי:
(יב) עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ: פ
כתובים
משלי פרק ד
(כא) אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ לא יסורו מעיניך שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ תשמור דברי בתוך לבך לעשותם: (כב) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם כי הם מביאים חיים למוצא אותם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא וזה מרפא את כל בשרו: (כג) מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ יותר מכל הדברים שאתה שומר, תשמר על לבך מלחשוב רע כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים כי הלב מביא לך חיים ולכן צריך מאד לשמור אותו: (כד) הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה תסיר ממך עקימות פה שלא תרמה בפיך וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ תרחיק ממך שהשפתים שלך יסורו מדרך הישרה לרמות אנשים: (כה) עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ עיניך יסתכלו ישר ממולך (בדרך ישרה) וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ ועיניך יסתכלו ישר מנגדך ולא לפנות לצדדים (בדרך עקומה): (כו) פַּלֵס מַעְגַּלּ רַגְלֶךָ תשקול את השביל הישר שתלך בו וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ וכל דרכיך יתבססו (ויהיו בדרך ישרה): (כז) אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול אל תטה מהדרך הישרה לצדדים לעשות רע הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע תסיר את רגלך מללכת בדרך רעה:
משלי פרק ה
(א) בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה בני תקשיב לחכמה לִתְבוּנָתִי הַט אָזְנֶךָ לתבונה תטה את אזנך לשמוע טוב: (ב) לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת לשמור את החכמה וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ ואת הדעת שפתיך ישמרו לחזור עליהם: (ג) כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה כי שפתי הזונה נוטפים דברים מתוקים (ולכן צריך מאד להזהר) וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ והדיבור שלה מאד מפתה ויותר חלק משמן: (ד) וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה אבל בסוף זה מר כמו לענה (עשב מאד מר) חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת זה חד כמו חרב שחד משני הצדדים: (ה) רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת ההולכים אליה יורדים למות שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ הפסיעות של ההולכים אליה מחזקות את הגיהנם שיפלו שם: (ו) אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס את הדרך חיים תזהר אולי תישר את זה כמו האשה הזונה נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע דע לך שנעו דרכיה מהדרך הישרה ואם תלך בהם לא תדע את הדרך הישרה: (ז) וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי ועכשיו תשמעו לי וְאַל תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי פִי ואל תסורו מדברי פי, שלמדתי אתכם: (ח) הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ תרחיק דרכך מדרך האשה זרה וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ ואל תתקרב אל פתח בית האשה הזרה:
משנת ההלכה
דיני אמירת ותן טל ומטר
א. תיקנו חז"ל לבני א"י[21] לומר מליל ז' מר חשון (אור ליום שלישי השבוע) "ותן טל ומטר לברכה" בברכת השנים. ובני חו"ל מתחילים לומר במוצ"ש פרשת וישב אור לכ"ד כסליו. (הלילה שבין החמישי לשישי בדצמבר[22]).
ב. אם אמר "ותן ברכה" במקום "ותן טל ומטר", ואפילו אם אמר "ותן טל" אבל לא הזכיר מטר, אם נזכר קודם שאמר "שומע תפילה", יאמר בקשת ותן טל ומטר לפני שאומר "כי אתה שומע" וכו' וממשיך כסדר ואינו חוזר
ג. ואם נזכר לאחר שאמר "כי אתה שומע", אפילו אם סיים התפילה אבל עדיין לא עקר רגליו לפסוע וגם לא אמר "יהיו לרצון אמרי פי" שאומרים לפני עקירת רגליו, חוזר לברכת השנים וממשיך כסדר.
ד. ואם עקר רגליו או אמר "יהיו לרצון אמרי פי" הנאמר קודם עקירת רגליו, חוזר לראש התפילה.
ה. נזכר קודם שסיים ברכת השנים יאמר "ותן טל" וכו' במקום שנזכר, ואם סיים ברוך אתה ה' יאמר "למדני חוקיך" ויחזור ויאמר ותן טל ומטר וכו', ויחזור ויאמר וברך שנתינו כשנים הטובות ויסיים הברכה וימשיך כסדר, וטוב יותר שיאמר ותן טל וכו' וימשיך הברכה כולה כסדר. וכן הדין אם נזכר אחר שאמר וברך שנתינו כשנים הטובות וכו'.
ו. אם סיים הברכה, אפילו לא התחיל ברכת "תקע בשופר", יאמר ותן טל וכו' בברכת שומע תפילה כנ"ל.
ז. המסופק אם אמר ותן טל וכו' דינו כמי שלא אמר, כיון שאנו תולים שעל הרגל לשונו הוא הולך והוא רגיל לומר ותן ברכה וכנ"ל, אמנם לאחר שלושים יום אינו חוזר כיון שהתרגל לומר ותן טל ומטר.
ח. גם מי שנאנס, שגג או פשע, והפסיד יומיים או שלושה מתוך השלושים יום, בכל זאת אינו חוזר, ויש מפקפקים בזה.
ט. אפילו לא עברו שלושים יום, אם אמר 90 פעם ברך עלינו וכו' ותן טל וכו' דינו כמו שעברו שלושים יום ואינו חוזר.
י. בן ארץ ישראל היוצא לחו"ל אחר ז' מר חשון, כיון שכבר התחיל לשאול בארץ ישראל ממשיך לשאול גם בהיותו בחו"ל. ואם נוסע ליותר משנה ולקח את אשתו ובניו עמו, מפסיק לשאול ונוהג כמנהג אנשי חו"ל.
יא. ואם יצא קודם ז' מר חשון יאמר ותן ברכה כמנהג אנשי חו"ל וישאל על הגשמים בברכת שומע תפילה, ויש נוהגים לכתחילה שאם חוזר בתוך השנה יאמר כמנהג א"י[23].
יב. בן חו"ל הנמצא בארץ ישאל על הגשמים כבן ארץ ישראל וכשחוזר לחו"ל, אם עדיין לא התחילו לשאול יפסיק.
[1] רא"ם
[2] רמב"ן
[3] רש"י
[4] אבע"ז
[5] ספורנו
[6] מלבי"ם
[7] ת"א ת"י
[8] העמק דבר
[9] ת"א ת"י
[10] רמב"ן
[11] רבינו בחיי
[12] ת"א
[13] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[14] רמב"ן
[15] ספורנו
[16] רמב"ן
[17] חזקוני
[18] ת"א ת"י
[19] רמב"ן רבינו בחיי
[20] ת"י ספורנו
[21] והגרים בגולן או באילת ובסיני יש להם גם כן לומר מז' במר חשון אמנם אם טעו אינם חוזרים עד הגיע יום התקופה כלומר היום שבו מתחילים לומר בחו"ל ועיין שו"ת יחווה דעת ח"ב סי' י
[22] שעל אף שזמנו בלילה שבין הרביעי לחמישי הרי זה חל בשבת ובשנה שחודש פברואר 29 יום מתחילים לומר בחו"ל בלילה שבין החמישי לשישי בדצמבר לכתחילה (קיצושו"ע סי' יט סעי' ה)
[23] ואם נוסע למקום ללא ישוב יהודי ודעתו לחזור בתוך השנה אומר כמנהג א"י.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה