מקרא
בראשית פרק יז
(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אני הנה בריתי אתך וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם ומה שמירתו[1] - :
(י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:
(יא) וּנְמַלְתֶּם גם מי שלא נמול בקטנותן ימול עצמו[2] אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית זכרון תמידי ללכת בדרכיו בהיותו כחותם האדון בעבדו[3] בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:
(יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת כל שנולד ברשותך בבית וּמִקְנַת כֶּסֶף שנקנה אחר שנולד[4] מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא:
(יג) הִמּוֹל כלומר מי שהוא מהול יִמּוֹל ולא גוים ימולו[5] יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם אות קבוע בבשר שהוא כנוי לאבר התולדה בלשון הקודש[6] על אמונת ה' יתברך ויחודו, לא ישתנה ולא יסור ממנו בין מחיים בין לאחר מיתה[7]:
(יד) וְעָרֵל זָכָר אם היה בר מצוה[8] אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ שימות קודם שיהיה בן נ"ב שנה ויכרת גם במות זרעו[9] אֶת בְּרִיתִי הֵפַר: ס
(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:
(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ בגופה שיהיה כנערה[10] וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ בהריון ובלידה ובגדול הבן שלא בצער[11] וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק מתוך שמחה[12] וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן הנעשה טובה כזאת לבן[13] מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד שלא הוליד בבחרותו מן האשה הזאת יוליד ממנה עתה אחרי מאה וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה שפסק ממנה ארח נשים תֵּלֵד:
(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ הלואי ש- יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה ויעבוד עבודתך[14] לְפָנֶיךָ:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל רק שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן רק הבן אשר אני מבשרך עליו שרה אשתך תלד אותו וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו ובו אני מקים בריתי לעולם ובזרעו אחריו, וישמעאל אברך להרבות זרעו, אך לא מבריתי[15]:
(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ קבלתי תפילתך[16] הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ לשון עבר שהברכה שאמר להגר הרבה ארבה את זרעך זה כיון השי"ת על ישמעאל בנה[17] וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:
(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
(כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם:
(כג) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אשר דברה עמו שכינה, לימד זריזותו של אברהם אבינו[18] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים:
(כד) וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(כה) וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו, או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם, ואחר כך מל את עצמו, שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה מפני זקנתו, ולא היה יכול להשתדל במילתם[19]:
(כז) וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ: פ
סליק פרשת לך לך
נביא
מלכים ב פרק יט
(כ) וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל בעבור דברי סַנְחֵרִב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי:
(כא) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עָלָיו על סנחריב בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם כלומר שתהיה מהבזה ולועגת על דבריך ואינ' יראה מהם כי מהשם יתברך יהיה עזרה בסוף כמו שבאר ולזה גם הניעה ראש אחריך אחרי מפלתך, תניע בראשה בדרך לעג:
(כב) אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
(כג) בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר ברכב בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים הם המקומות החזקים הבנויים בהרים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן הם קצות יער הלבנון וכל זה משל לארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות והיה מתפאר על שכבש רוב ארץ ישראל וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו האנשים המורמים מעם כגובה הארזים מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו המובחרים שבעם וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה בית במקדש כי הוא קץ וסוף המעלות והרוממות אשר בארץ ישראל יַעַר כַּרְמִלּוֹ יער המישור אשר לפניו אשר מגדל פירות וצמחים לרוב ומשל הוא לבני ירושלים:
(כד) אֲנִי קַרְתִּי חפרתי בור וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים אשר לא עלה על לב איש שיוכל לשתות משם מים וזה משל למקומות שכבש שהיו כלם חזקים שלא עלה בלב איש שיוכל לכבשם וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹראם צרתי על עיר הבוטחת בנהרותיה, הבאתי עליה גייסות רבות שהובישו יאוריה בשתייתם ושתית בהמתם ומרמס רגליהם:
(כה) הֲלֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק כלומר על מה תתפאר על הצלחותיך במלחמות הלא שמעת כי למרחוק הודעתי אלו הדברים מהצלחותיך על כל הגוים על ידי עבדי הנביאים אֹתָהּ עָשִׂיתִי לְמִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָמשנברא העולם, עלתה במחשבה, שנאמר (שם ל לג): כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן, זה סנחריב שנשרף באש גיהנם, שנאמר (שם לא ט:) נאם ה' אשר אור לו בציון עַתָּה הֲבֵיאתִיהָ את כוחך וּתְהִי לַהְשׁוֹת להפוך לשממה ול- גַּלִּים נִצִּים גלי אדמה שצומחים בהם ירקות את ה - עָרִים בְּצֻרוֹת:
(כו) וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד יושבי הערים ההם, עשיתים להיות קצרה ידם מלהלחם למולך חַתּוּ נשברו וַיֵּבֹשׁוּ הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא חֲצִיר גַּגּוֹת כחציר הגדל על הגגות, שהוא חלש למאד וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה שבלים הנשדפים ומתייבשים, טרם נגמר בשולם לבוא לכלל קמה, כי אז המה חלושים עד למאד, ורצה לומר: הנה אני הוא המתיש ומחליש לפניך כח העובדי כוכבים, ולא באה בעוצם ידך:
(כז) וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבֹאֲךָ שבתך בארצך וצאתך למלחמה ובאך לעיירות שלכדת יָדָעְתִּי טרם היותו וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי שהקצפת אלי ודברת בי כדבר באלהי עץ ואבן:
(כח) יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי וְשַׁאֲנַנְךָ קול השאון שלך עָלָה בְאָזְנָי וְשַׂמְתִּי חַחִי טבעת השמים באף הבהמה להוליכה בו על יד משיכת חבל המוכנס לטבעת בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי רסן בִּשְׂפָתֶיךָ וַהֲשִׁבֹתִיךָ נגד רצונך בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ:
(כט) וְזֶה לְּךָ חזקיהו הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ והם ספיחים הצומחים מהיוצא מהספיחים הראשונים וידמה שאותה שנה היתה שנת השמטה שאם לא היה כן מה זה שלא יזרעו ולא יקצרו וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם:
(ל) וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה יהיו ממולאים בכל טוב, כהאילן הנטוע במקום רטוב, שמוסיף שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי הרבה לְמָעְלָה:
(לא) כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת יְקֹוָק צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת: ס
(לב) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה שההורסים החומות מקדמים לפניהם מגן והם באים תחתיו והורסים החומה בכשיל וכלפות אמר לא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה להפיל החומה והוא כלי שמשליכין בו אבנים גדולות מאד להפיל החומה בחוזק:
(לג) בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָבֹא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם יְקֹוָק:
(לד) וְגַנּוֹתִי כלומר אגונן אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:
(לה) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְקֹוָק וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים:
כתובים
משלי פרק ו
(לא) וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם וכשיהיה לו יש לו תיקון שיוכל לשלם כפול שבע אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן הוא יתן את כל עשרו כדי שהשני ימחל לו: (לב) נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב אבל מי שזונה אין לו חכמה מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה מי שרוצה להשחית את נפשו הוא עושה את זה: (לג) נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא יקבל נגעים ובזיונות וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה וחרפתו לא תמחק (תשכח): (לד) כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר כי הנקמה תעורר את הכעס של הבעל וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם ולא ירחם על הנואף ביום שיקח ממנו נקמה: (לה) לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר לא יוותר בעבור כל כסף שיתן לו וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹּׁחַד ולא ירצה לרחם עליך אפילו אם תרבה לו שוחד (לא כמו הגנב שבעבור כסף ויתרו לו):
משלי פרק ז
(א) בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי בני שמר את התורה וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ ואת המצות תשמר אתך: (ב) שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה תשמר את המצות ותחיה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ ותשמר עליה כמו השחור של העין: (ג) קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ תקשר אותם על האצבעות שכל הזמן תראה אותם כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ תכתב אותם על לבך שתזכר אותם תמיד: (ד) אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ תגיד לחכמה שהיא מחוברת אתך כמו אחות שנמצאת אתך תמיד וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא ותגיד לבינה שהיא כמו קרוב שלך: (ה) לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה החכמה תשמר אותך מאשה זונה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָהמזונה שמפתה אותך בדבריה: (ו) כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי כי הבטתי מהחלון של ביתי (אשנבי – חלון קטן): (ז) וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים ראיתי בפתאים התבוננתי בבניםנַעַר חֲסַר לֵב ראיתי נער בלי חכמה: (ח) עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ עובר בשוק במקום הפינה של הזונה וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד או צעד בדרך המוליכה לביתה: (ט) בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בתחילת הלילה, כשנהיה ערב בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה בשחרות הלילה והחושך החזק: (י) וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ והנה אשה באה לקראתו שִׁית זוֹנָה מתוקנת בבגדי זונה וּנְצֻרַת לֵב עושה מצור על ליבו:
משנת ההלכה
בראשית פרק יז פס' ה
"לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך":
הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולאו (מגן אברהם סימן קנו ס"ק ב)
דיני המצוה
א. י"א[20] שאסור מן התורה לקרוא או לכתוב את שמו של אברהם אברם כשכוונתו על אברהם אבינו והעושה כן עובר בלאו ועשה וי"א[21] שאין האיסור אלא מדרבנן וי"א[22] שאינו אלא מנהג טוב שלא לעשות כן וי"א[23] שאין בו איסור כלל
ב. י"א[24] שלאדם ששמו אברהם מותר לקרוא אברם ויש אוסרים אם נקרא כן על שם אברהם אבינו ובסתמא שאין ידוע על שם מי נקרא אומרים אנו שנקרא על שם אברהם אבינו ואסור לקוראו אברם לשיטה זו אבל אם אינו על שם אברהם אבינו או מאיזה סיבה שינו שמו לאברם מותר לכו"ע[25]
ג. בלשון לע"ז אין להקפיד אם הכתב בצורה שבה מושמט הה"א ונקרא אברם[26] (שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן ל)
[3] ספורנו
[5] ת"י
[6] ספורנו
[11] ספורנו
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ת"א ת"י
[15] רמב"ן
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] בגמ' ברכות יג ע"א איתא "תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם - עובר בעשה, שנאמר: והיה שמך אברהם. רבי אליעזר אומר: עובר בלאו, שנאמר: ולא יקרא עוד [את] שמך אברם. אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי - התם, קודשא בריך הוא אמר לאברהם: שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. - אלא מעתה, הקורא ליעקב יעקב הכי נמי - שאני התם, דהדר אהדריה קרא, דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב. מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא: (נחמיה ט) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם - אמר ליה: התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא" והכי איתא נמי בירושלמי שם פ"א ה"ו בשם בר קפרא ואיתא התם "רבי לוי אמר בעשה ולא תעשה ולא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה והיה שמך אברהם הרי בעשה" ולכאורה איכא פלוגתא אי עבר בעשה או בלאו או בשניהם והמג"א סי' קנו ס"ק ב לכאורה פסק כדברי רבי לוי בירושלמי שעובר בעשה ובלאו (ואיתא התם בירושלמי דביעקב שם ישראל ניתוסף לו וכן בב"ר פ' עח פי' ג תני לא שיעקר שם יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ישראל יהיה עיקר ויעקב טפילה, ר' זכריה בשם ר' אחא מכל מקום יעקב שמך אלא כי אם ישראל יהיה שמך, יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו) וכ"כ בחיזקוני עה"ת שם "הקורא לאברהם אברם עובר בעשה לפי שנתלוה עמו בגיות ואין לפרוך מאשר בחרת באברם דהתם קרא הוא דקא מסדר שבחיה דאברהם מאי דהוה מעיקרא ופירוש אשר בחרת בהיות שמו אברם, ושמת שמו אברהם" וכן כתב בחזקוני שם פל"ה פס' י
[21] , כן פשיטא ליה להפר"ח (סוס"י ס"ז) דהוי אסמכתא ובכפתור ופרח פמ"ב וכן בבאר שבע סוף פ"ק דתמיד ד"ה הכי קאמר לא תטע ובשו"ת פנים מאירות (לרבי מאיר איזנשטט) ח"א סי' כו (ד"ה ובסמ"ג ראיתי) הוכיחו ממה שלא נמנה איסור זה ע"י מוני המצוות ללאו או עשה שאין איסורו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא
[22] מובא שו"ת יביע אומר חלק ב - יו"ד סימן טז ד"ה (ז) ובעצם בשם שו"ת פני מבין (חיו"ד סי' שכט) אמנם היביע אומר עצמו ס"ל דיש בזה איסור גמור
[23] ברשב"ץ בזוהר הרקיע מצוה פה ועיין מכתב לחזקיהו לבעל השד"ח על פסחים דף ד (בשד"ח ח"י) וצ"ע) וכן במהרש"א בחידושי אגדות (ברכות י"ג ע"א ד"ה עובר) וכן עיין בדגול מרבבה על המג"א שם (שהעיר על מה שהעתיק איסור הנ"ל, בזה"ל, "לא מצאתי זה במנין המצות, ועי' בשיורי כנה"ג" (בסוף הספר בכללים נפרדים אות כ"ה) עכ"ד, ודבריו מבוארים ביתר שאת בצל"ח ברכות שם וכן עיין בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א יו"ד סי' קנ ועיין בשו"ת מהרי"ל דסקין (בקונט' אחרון סי' יט) בהערה, דהני מילי בחייו של אברהם, משא"כ לאחר מיתה. (וקצת צ"ע דלא משמע כן מברכות שם דפריך על איסור זה מדכתיב אשר בחרת באברם)
[24] בכף החיים או"ח סי' קנו אות יד בשם דברי מנחם אות טו
[25] עיין בית שמואל שמות אנשים אות א שכתב "אברהם כן יש לכתוב מן הסתם שכולם נקראים על שם אברהם אבינו שאמר הקב"ה ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך לאברהם. וכתב מהרש"ל אם לא שיש לו קבלה שאותו משפחה נקראו בשם אברם על איזה סיבה כי לפעמים אביו חי ונקרא אברהם ושם אבי אשתו ג"כ אברהם ומת ורוצה לקרות בנו אחריו לכך נקרא שמו אברם" ומשמע מכך שמותר לקרוא אברם למי שאינו נקרא על שם אברהם אבינו או נקרא אברם באיזה סיבה אבל אם נקרא בסתם אברהם א"כ הוא על שם אברהם אבינו ולדיעה זו אסור לקוראו אברם וכ"כ להדיא במהר"ץ חיות גיטין נ ע"א ד"ה והתני אברם חוזאה וכן עיין בשדי חמד כללים מערכת כ אות פ"ג (ח"ג עמ' 257) ובמערכת ל כלל קלז (ח"ד עמ' 107 ב) ובשו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן ל
[26] והביא שם מחי' והגהות מבעל מלא הרועים (ברכות) שם, דמפרש על מה דאיתא בתוספתא שם, ואע"פ שחוזר וקורא לאברהם אברם, אינו לגנאי אלא לשבח, נ"ל, דהאיסור להקורא אברהם אברם, שמזלזל בו, שנקרא אברהם לחשיבות, שנעשה אב המון גוים, וגם שניתנו לו ה' אברים, שאינן בידו של כל אדם, וכמ"ש רז"ל, אבל כאן קורהו לשבח אברם וכו', ובכה"ג אינו עובר, דעיקר האיסור הוא הזלזול וכו' עיי"ש ומדברי מלא הרועים יצא לנו קולא, דלא מיבעי' היכא דאינו קורא לזלזול, וכגון בלשונות, שאין להם האות ה"ה בכתב לטיני דאז בודאי לא שייך זלזול, - אבל גם בלשונות שיש להם האות ה"ה בכתב לטיני כיון דאות זה אין לו שום חשיבות בקדושה, ממילא גם אם מחסרו, אינו לגנאי, ובודאי אין להרעיש ע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה