מקרא
שמות פרק כה
כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד, וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלהים כאשר התנה עמהם מתחלה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (לעיל יט ה), ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם ו), והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני[1]
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר בעלותו אל ראש ההר דבר לו על דבר המשכן. והטעם שיעשו מקדש לשם הנכבד וישכון בתוכו. ושם ידבר עם משה ולא יעלה אל ההר[2]:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה הפרשה ממונם[3] מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ ולא בחזקה[4] תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:
(ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה צוה שלא יקבלו כל שוה כסף כגון פירות ומרגליות ואבנים טובות שאינן מאבני האפוד והחשן, ולא כשאר נדבות שמנדבין כל דבר ומוכרין אותו ולוקח מהדמים מה שצריך לבדק הבית או למזבח אבל יקבלו תרומה שגופה נכנסת במלאכת המשכן, והם י"ג דברים האמורים בענין[5] אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף כולם באו בנדבה איש איש מה שנדבו לבו חוץ מן הכסף שבא בשוה מחצית השקל לכל אחד ולא מצינו בכל מלאכת המשכן שהוצרך שם כסף יותר[6] וּנְחֹשֶׁת:
(ד) וּתְכֵלֶת כולם באו בנדבה איש איש מה שנדבו לבו חוץ מן הכסף שבא בשוה מחצית השקל לכל אחד ולא מצינו בכל מלאכת המשכן שהוצרך שם כסף יותר וְאַרְגָּמָן צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן שהוא קרוב לאדום[7] וְתוֹלַעַת צמר צבוע נקרא תולעת ויהיה צבוע ב - שָׁנִי אדום וְשֵׁשׁ פשתן וְעִזִּים מטוה של שער עזים[8]:
(ה) וְעֹרֹת אֵילִם שאחרי עיבודם מְאָדָּמִים צבעו אותם באדום[9] וְעֹרֹת תְּחָשִׁים ודרשו חז"ל בפרק במה מדליקין (שבת כח ע"ב) תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה וקרן אחת היה לו במצחו ולפי שעה נזדמן למשה ועשה ממנו משכן ונגנז. כלומר שהתחשים ההם שנזדמנו במדבר לא נזדמנו אלא לצורך המשכן בלבד ולכבודו של הקב"ה לקחת מהם עורותיהם שהיו מצויירים בציור נפלא ומעולה ואחר כך נתעלמו[10]וַעֲצֵי שִׁטִּים במדבר היו יערים שגדלים בהם אותם עצים הקרויים שטים וכן כתיב וישב ישראל בשטים. ועץ קל וחלק ונאה היה[11]:
(ו) שֶׁמֶן לַמָּאֹר שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד[12] בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וגם - וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים סמים הם שם כולל לבשמים ובשם בשמים נקראו הסמים המיוחדים והמובחרים[13]:
(ז) אַבְנֵי שֹׁהַם שלש, שתים לאפוד ואחת לחשן וְאַבְנֵי מִלֻּאִים שתהיינה האבנים אבני שלמות, שנבראו כך, ולא תהיינה אבני גזית שנכרתו ממחצב גדול או שנחצב מהן כלום[14] לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן:
(ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ קרא המשכן מקדש על שם שהוא מקודש בשריית השכינה[15] וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:
(ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו שהראהו ממש התבנית[16] וְכֵן תַּעֲשׂוּ כולכם בזריזות וחריצות[17]: ס
(י) וְעָשׂוּ ירמוז שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון בעבור שהוא קדוש משכני עליון, ושיזכו כולם לתורה אמר הקב"ה יבאו הכל ויתעסקו בארון שיזכו לתורה והעסק, שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון, או יעזור לבצלאל עזר מעט, או שיכוונו לדבר[18] אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(יא) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ שלשה ארונות עשה בצלאל ב' של זהב וא' של עץ נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחפה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומחוץ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא והוא סימן לכתר תורה[19]:
(יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ בולטין מגוף הארון ולא מחוברות[20] אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו פסיעותיו כלומר שהיו סמוך לפסיעות הכהנים שנושאים אותו, רמז לב' דברים, שיהיו הטבעות בזויות למטה ממש, ושיהיה כל אורכו של ארון מפסיק בין שתי הטבעות, כי הארון ארכו למזרח והטבעות בצפון, אחד בראש המזרחי, ואחד במערבי ושנים בדרום כנגדם, ופעמי הכהנים הולכים בין טבעת לטבעת[21] וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית:
(יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת המצוה על בצלאל בשעת מעשה הארון להביא את הבדים באופן שיהא ראוי למשא עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם באופן שיצאו משני הצלעות בשוה כראוי למשא[23]:
(טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ ואותם בדים לא היו זזין מעולם מתוך הטבעות[24] והמסיר אחד מן הבדים מן הטבעות לוקה שנאמר בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו[25]:
(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת הלוחות שהם עדות וברית בין הקב"ה לישראל ולכך נקראו לוחות הברית[26] אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:
נביא
ישעיהו פרק יג
ו. הֵילִילוּ כִּי קָרוֹב יוֹם יְקֹוָק תְּיַלְלוּ, כי יום הפורענות - קרוב מאוד. כְּשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא ותהיה הפורענות חזקה, כמו שוד שבא מה' ית'.
ז. עַל כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה לכן, ידי בבל יהיו רפויים, חלשים מלהלחם, וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס כל לבות חיילי בבל - ימסו מפחד מדי ופרס.
ח. וְנִבְהָלוּ אנשי בבל, יהיו מבוהלים, צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּן כַּיּוֹלֵדָה יְחִילוּן יאחזו בהם צירים, חבלים ופחד, כיולדת בשעת לֵידה. אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ ישתוממו ויבהלו מפחד האוייב, פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם ופניהם יהיו צהובים, מתמהון ומפחד האוייב.
ט. הִנֵּה יוֹם יְקֹוָק בָּא, אַכְזָרִי, וְעֶבְרָה, וַחֲרוֹן אָף הנה יום הפורענות בא, ויבוא באכזריות ובכעס גדול, לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה לשממה. וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה וישמיד ממנה את החוטאים.
י. כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם כסילים - סוג של כוכב. לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם ידמה בעיניהם, כאילו לא יאירו באורם. חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ גם בצאת השמש על הארץ, ידמה בעיניהם שחושך בארץ. וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ לא יאיר אורו בעיניהם. (חושך משל לרעה ופורענות.)
יא. וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה אזכור להעניש את ארץ בבל, וְעַל רְשָׁעִים עֲוֹנָם ואת הרשעים, אזכור להעניש - על עוונם. וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים אבטל מהזֵדים, הרשעים, את גאוותם, וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל ואוריד את גאוות החזקים שבבבל.
יב. אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז אדם יהיה יקר יותר מזהב, וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר ואדם יהיה יקר יותר מזהב שבא מאופיר. (שלא יקח האוייב, אפילו זהב רב,
כדי לפדות הבבלים - מלהרגם)
יג. עַל כֵּן שָׁמַיִם אַרְגִּיז, וְתִרְעַשׁ הָאָרֶץ מִמְּקוֹמָהּ לכן (בגלל גודל הרעה שתבוא על בבל),כאילו ירגזו וירעדו השמים, ותרעש הארץ מקול נפילתם, בְּעֶבְרַת יְקֹוָק צְבָאוֹת, וּבְיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ כשיבוא יום כעס ה', וחרון אפו הגדול.
יד. וְהָיָה כִּצְבִי מֻדָּח ויברחו העמים שבבבל, כצבי הנדחף ונרדף ממקומו - שרץ בכל כוחו, וּכְצֹאן וְאֵין מְקַבֵּץ וכמו צאן שיתפזר מהעדר, ואין מי שאוסף אותו, אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ יָנוּסוּ:
טו. כָּל הַנִּמְצָא יִדָּקֵר כל מי שימצא בבבל - ידקר בחרב, וְכָל הַנִּסְפֶּה יִפּוֹל בֶּחָרֶב וכל הנוסף בעיר (מעם אחר) - יפול בחרב.
טז. וְעֹלְלֵיהֶם יְרֻטְּשׁוּ לְעֵינֵיהֶם את התינוקות - יבקעו (יהרגו) - לעיני אבותיהם. יִשַּׁסּוּ בָּתֵּיהֶם יבזזו את בתיהם. וּנְשֵׁיהֶם תִּשָּׁכַבְנָה ישכבו עם נשותיהם.
יז. הִנְנִי מֵעִיר עֲלֵיהֶם אֶת מָדָי ה' יעורר את מדי ופרס לבוא עליהם, אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ, וְזָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ שכסף לא נחשב בעיניהם, וזהב אינם רוצים לקחת - לפדות ממיתה את הבבלים.
יח. וּקְשָׁתוֹת הקשתות של מדי, נְעָרִים תְּרַטַּשְׁנָה יבקעו את נערי בבל, וּפְרִי בֶטֶן לֹא יְרַחֵמוּ, עַל בָּנִים לֹא תָחוּס עֵינָם לא ירחמו על תנוקות וילדים קטנים - מלהרגם.
יט. וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת בבל שהיתה כצבי (צבי -ענין יופי והדר -שכולם היו חפצים בה) - לכל הממלכות, תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים והיתה הפאר לגאוותם של הכשדים, כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה תהפך -כסדום ועמורה.
כ. לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר לא ישבו בה לעולם, ולא ישכנו בה עד סוף הדורות. וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי אפילו ערבי היושב באהלים, לא יטה שם את אהלו - מגודל השממה. וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם ואף הרועים - לא יושיבו שם הצאן למרעה.
כא. וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים ירבצו שם חיות המדבר, וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים אוחים - שם חיה, וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה ישכנו בבבל בנות יענה (שם עוף), וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם שֵדִים ישכנו שם.
כב. וְעָנָה אִיִּים יענו ויצעקו האיים (שם חיה), בְּאַלְמְנוֹתָיו בארמונות. וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג והתנים יצעקו - בהיכלות שהיו מתענגים בהם, וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ קרוב זמן הפורענות שלה, וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ ויְמֵי השלווה שהיו להם - לא ימשכו עוד זמן רב.
כתובים
דברי הימים א פרק ז
(ו) בִּנְיָמִן יש מפרשים כי מדובר על אחד מבני יששכר, אך לדעת רוב הראשונים מדובר בבנימין בן יעקב נולד 2008 י"א חשון ויקח יעקב בשנת 2018 את מחלת בת ארם אל בנימין בנו ותבוא ארצה כנען בית יעקב, ובנימן בן עשר שנים בקחתו את מחלת ותהר ותלד לו את בֶּלַע וָבֶכֶר וִידִיעֲאֵל הוא אשבל שְׁלֹשָׁה: (ז) וּבְנֵי בֶלַע אֶצְבּוֹן וְעֻזִּי וְעֻזִּיאֵל וִירִימוֹת וְעִירִי חֲמִשָּׁה רָאשֵׁי בֵּית אָבוֹת גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים וְהִתְיַחְשָׂם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים וְאַרְבָּעָה: ס (ח) וּבְנֵי בֶכֶר זְמִירָה וְיוֹעָשׁ וֶאֱלִיעֶזֶר וְאֶלְיוֹעֵינַי וְעָמְרִי וִירֵמוֹת וַאֲבִיָּה וַעֲנָתוֹת שבנה עיר אשר נמצאת בארץ בנימין וְעָלָמֶת שבנה עיר בבנימין הנקראת בחורים כָּל אֵלֶּה בְּנֵי בָכֶר: (ט) וְהִתְיַחְשָׂם לְתֹלְדוֹתָם רָאשֵׁי בֵּית אֲבוֹתָם ראשי האבות היו להם ספרי יחוסם לתולדותם ועמהם גִּבּוֹרֵי חָיִל למספר עֶשְׂרִים אֶלֶף וּמָאתָיִם: ס (י) וּבְנֵי יְדִיעֲאֵל בִּלְהָן וּבְנֵי בִלְהָן יעיש יְעוּשׁ וּבִנְיָמִן וְאֵהוּד וּכְנַעֲנָה וְזֵיתָן וְתַרְשִׁישׁ וַאֲחִישָׁחַר: (יא) כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יְדִיעֲאֵל לְרָאשֵׁי הָאָבוֹת גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים שִׁבְעָה עָשָׂר אֶלֶף וּמָאתַיִם יֹצְאֵי צָבָא לַמִּלְחָמָה: (יב) וְשֻׁפִּם וְחֻפִּם בְּנֵי אדם ששמו עִיר חֻשִׁם בְּנֵי אדם ששמו אַחֵר שהיה מפורסם בימים ההם. עזרא שכתב את ספר הייחוס הזה לא ידע אם הם היו מבני בנימין או לא ולכן כתבם לבדם: (יג) בְּנֵי נַפְתָּלִי לא מצא עזרא את ייחוסם ורשם רק את שמות בניו[27] גד ונפתלי הלכו חרנה ויקחו בנות אמורם בן עוץ בן נחור לנשים, מרימת הגדולה לנפתלי ועוצית הקטנה לגד, ויביאום כנען בית אביהם יַחֲצִיאֵל וְגוּנִי וְיֵצֶר וְשַׁלּוּם בְּנֵי בִלְהָה אשת יעקב: פ (יד) בְּנֵי מְנַשֶּׁה אַשְׂרִיאֵל שככל הנראה היה מבני גלעד בן מכיר ובהרבה מקומות מצאנו בספר דברי הימים שמזכירים את בני הבנים בסדר הבנים אֲשֶׁר יָלָדָה פִּילַגְשׁוֹ ששמה היה הָאֲרַמִּיָּה והיא יָלְדָה אֶת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד: (טו) ולאחר שחישב את בני מנשה עכשיו ייחס את בני מכיר וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה 2 נשים שהיו אחיות לְחֻפִּים מן האם וּלְשֻׁפִּים מן האם וְשֵׁם אֲחֹתוֹ של כל אחד מן האחים מַעֲכָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי הלא הוא אשריאלצְלָפְחָד שם אשה וַתִּהְיֶנָה לִצְלָפְחָד בָּנוֹת ולא נולדו לה בנים: (טז) אבל האשה הראשונה וַתֵּלֶד מַעֲכָה אֵשֶׁת מָכִיר בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּרֶשׁ וְשֵׁם אָחִיו שָׁרֶשׁ וּבָנָיו של שרש אוּלָם וָרָקֶם: (יז) וּבְנֵי אוּלָם בְּדָן אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה: (יח) וַאֲחֹתוֹ של גלעד ששמה הַמֹּלֶכֶת שהיא אשתו של יאיר בן שגוב הנזכר בפרק ב יָלְדָה אֶת אִישְׁהוֹד וְאֶת אֲבִיעֶזֶר וְאֶת מַחְלָה: (יט) וַיִּהְיוּ בְּנֵי שְׁמִידָע אַחְיָן וָשֶׁכֶם וְלִקְחִי וַאֲנִיעָם: פ
משנת ההלכה
נותן טעם לפגם (נטל"פ)
א. אוכלין האסורים שאינם ראויים לאכילת אדם מותרים מן התורה, אמנם חכמים אסרו ואין לאוכלם בפני עצמן
ב. אבל אם נתערב איסור פגום בהיתר או שנתערב מאכל אסור במאכל היתר ועל ידי שנתערבו נפגמה התערובת אין התערובת נאסרת
ג. פגם זה אין צריך שיפגום לגמרי עד שיהא קץ לאכלו, אלא אפילו פוגם קצת אינו אוסר תערובתו
ד. ודוקא כשנתערב איסור מועט עם היתר מרובה, אבל איסור מרובה לתוך היתר מועט, ואפילו מחצה על מחצה, אין אומרים נותן טעם לפגם מותר, עד שיפגום לגמרי שאינו ראוי למאכל אדם.
ה. אם אין שם ממשות של איסור, אלא טעמו בלבד, אפילו איסור מרובה והיתר מועט, מותר אם פוגם קצת.
ו. ולפיכך מעט חלב מקולקל שאינו ראוי לאכילה והתערב בבשר אינו אוסר אמנם אם אינו פוגם את טע הבשר הרי הוא אוסר
ז. אינו בן יומו
ח. קיבלו חז"ל שלאחר שעברו מעת לעת שהם 24 שעות על טעם הבלוע בכלי הרי נעשה פגום וטעם זה כשייכנס למאכלים אחרים על יד פליטה מהכלי הרי הוא פוגם ולכן אינו אוסר באכילה
ט. אמנם חששו חז"ל שאם נתיר לבשל בכלי אינו בן יומו כלומר שעברו עליו 24 שעות יבואו לבשל גם קודם שעברו 24 שעות ולכן אסרו את הכל והכלי חייב בהגעלה
י. לפיכך כלי שבלע חלב או כלי שבלע בשר אסור להשתמש בו לעולם למין השני עד שיגעילנו כלומר שיוציא את הטעם הבלוע בו על ידי תהליך הגעלה
יא. אין הבדל מאיזה חומר עשוי הכלי ולפיכך גם כלי חרס או זכוכית שבלעו אסור להשתמש בהם למין השני לעולם
יב. חששו חז"ל כמו כן שאם נתיר להגעיל א הלכים מבשר לחלב בקביעות יבוא לידי טעות ויאכלו גם קודם הגעלה ולפיכך אין להגעיל לי חלבי להשתמש בו בשר וכן להיפך איין להגעיל כלי בשרי להשתמש בו חלב אך אם בטעות השתמש בכלי המיועד לבשר בחלב או להיפך וה"ה אם השתמש בכלי פרוה לבשר או חלב רשאי להגעילו למין השני
[1] רמב"ן
[2] אבע"ז
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור. ספורנו
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] רשב"ם
[9] רש"י
[10] רבינו בחיי
[11] והדברים נראים שקל היה מאד שהרי מ"ח קרשים אדניהם ובריחיהם וכל עמודי החצר ואדניהם ותשע עמודי המשכן ואדניהם ויתדותם הכל מושכין שמונה בקר שנתנו לבני מררי כמפורש בפרשת במדבר ונשא, ואעפ"י שהקרשים היו קורות גדולות בני עשר אמות ורחבן אמה וחצי ועביין אמה. אלא ודאי עץ חשוב וקל הוא מאד. חזקוני.
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] פי' ר' יוסף בכור
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן
[19] רש"י
[20] רשב"ם
[21] רמב"ן. רבינו בחיי
[22] רש"י
[23] העמק דבר
[24] א"כ מהו שנאמר (במדבר פ"ד פס' ו) "ושמו בדיו" והרי לא זזו משם כיון שאורך הבדים היה דק והיו הולכין ובאין בתוך הטבעות פעמים לצד זה ופעמים לצד זה כשהיו נוסעים היו משוים אותם שתהא יציאתם מצד זה שוה ליציאתם מצד זה חציה לכאן וחציה לכאן כדי שיהא טורח המשא שוה לכל הנושאים ולא יקל לנושא מצד הארוך ולא יכבד לנושא מצד הקצר והיו מהדקין אותן שלא יתנדנדו בשעת הלוך ועל זה נאמר ושמו בדיו ובשעת חנייתם היו מפרקין אותו הדוק ומחזירין אותם לישנם ר"ל שהיו מושכין אותן דרך הטבעות להיות רובן יוצא לאחורי הארון ומעוטן לפניו. (מאירי יומא עב:)
[25] אלה המצוות לא תעשה פו
[26] רשב"ם
[27] כמפורש בסוף מגילת ירושלמי: ג' ספרים מצא עזרא וכל אחד ואחד מן היחס ומה שמצא כתב, ומה שלא מצא לא כתב. ומן בני נפתלי לא מצא יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה