מקרא
שמות פרק יג
(יז) וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם נחה אותם הנהיג אותם[1] אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי אשר קָרוֹב הוּא והיה טוב לנחותם בדרך ההיא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה כי פלשתים לא יתנום לעבור בשלום וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם בארץ סיחון ועוג מלכי האמורי שהיא נתונה להם ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא ומלחמת עמלק ברפידים לא היתה ראויה לשוב בעבורה, כי הם לא יעברו עליהם, והוא שבא מארצו ונלחם בהם לשנאתו אותם, ואם יתנו ראש לשוב למצרים לא יועיל כי ילחם בהם בדרך, וגם רחוקים היו ממצרים בדרך העקום אשר הלכו בה ולא ידעו דרך אחרת[2]:
(יח) וַיַּסֵּב סובב והזיז אותם מהדרך הפשוטה לדרך העקומה[3] אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר שעל שפת[4] יַם סוּף מכיון שבאותו הדרך לא יבאו מגידים ממצרים ולא ידעו ברדיפת פרעה עד שהשיג אותם, כאמרו וישאו בני ישראל את עיניהם[5] וַחֲמֻשִׁים בכלי זיין כבני חורין ולא כעבדים[6] עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ שביום הראשון לקחו עצמות כל השבטים ביחד, וכשחנו בסוכות הבדילום כל אחד ואחד לבד, ולקח משה עצמות יוסף עמו[7] כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל את אחיולֵאמֹר לבניהם אחריהם דור אחר דור[8] פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם:
(כא) וַיקֹוָק הֹלֵךְ הכתוב ידבר כלשון בני אדם בעבור כי כח השם הולך עם ישראל[10] לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לא היה כדמות העבים. רק כדמות עמוד נטוי מן השמים על הארץ[11] לַנְחֹתָם להנחותם[12]הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה מרוב חפצם וזריזותם לקבל התורה ביום חמישים היו ממהרים את דרכם והיו הולכים ביום ובלילה לא כשאר הולכי דרך שהם יגעים ביום ונחים בלילה[13]:
(כב) לֹא יָמִישׁ הקב"ה את עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם[14] וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן (שבת כג) שעד שלא ישקע זה עולה זה[15]: פ
שמות פרק יד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ לאחוריהם לכיוון מצרים היום השלישי וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת הוא פיתום בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ למולו[16] תַחֲנוּ עַל הַיָּם:
(ג) וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי על בני[17] יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ בעבור שאמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר. נראה לפרעה מדבריו כי ידע משה הדרך אשר ילכו בה אל המקום אשר יזבחו שם. וכאשר שמע פרעה שישראל החלו ללכת דרך המדבר ואחר שהרחיקו שבו אחורנית ללכת דרך אחרת. אז חשב פרעה כי כל מה שדבר משה בערמה היה כי אין דעתו לזבוח כי אם לברוח. כי הבורח ישתבש עליו הדרך ולא ידע אי זה דרך ילך סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר נסגרו עליהם דרכי המדבר ולא ידעו אנה ילכו ואנה יצאו כמו הבורחים[18]:
(ד) וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה כי כל כך נכנע לבו מכובד המכות עד שלא היה בלבו לרדוף אחריהם, אף אם יברחו, ועל כן הוצרך השם לחזק את לבו[19] וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה ייראה כבודי במה שיקרה -[20]בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק וַיַּעֲשׂוּ כֵן:
(ה) וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם שהם יוצאים בכלי זין וביד רמה כדרך היוצאים מעבדות לחירות[21] וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם לחשוב עליהם רעה[22] וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ:
(ו) וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ:
(ז) וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר מובחרים במרכבותיו מכל רכב שהיו לו[23] וְכֹל שאר רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם שרים ממונים[24] עַל כֻּלּוֹ:
(ח) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכנור כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם[25]:
(ט) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ והיו עם גדול מאד ולפי המדרש היה על כל ישראלי שלשה מצריים עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן:
(י) וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד והיו שני כיתות כת אחת יראי ה'[26] וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק:
(יא) וכת אחרת מכחשת בנביאו ואינה מודה בישועה הנעשית להם - וַיֹּאמְרוּ אותם רשעים[27] אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מכיון שאפילו אם לא נלחם עם המצריים אין לנו דרך חזרה להשיג מזון ומחיה[28] מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם:
(יב) הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם שאמרנו ירא ה' עליכם וישפוט וגו'[29] לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר:
(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ עמדו ואל תעשו מלחמה אלא[30] וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְקֹוָק אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם ולא תיראו מהם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם אני מצוה אתכם ש - לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם מכאן מצוה שלא לשוב לדור במצרים[31]:
(יד) יְקֹוָק יִלָּחֵם לָכֶם עבורכם[32] וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן מלצעוק אל ה' או להתלונן עליו אלא תאמרו שירות ותשבחות ורוממות לה'[33]: פ
נביא
מבוא לספר ישעיהו
אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ושמעתי קולו של הקב"ה אומרת (ישעיה ו) את מי אשלח ומי ילך לנו שלחתי את מיכה והיו מכין אותו, שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס, מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו ואומָר (ישעיה שם /ו'/) הנני שלחני א"ל הקב"ה ישעיה בני טרחנין סרבנים הם אם אתה מקבל עליך להתבזות וללקות מבני את הולך בשליחותי ואם לאו אין אתה הולך בשליחותי אמר לו על מנת כן (שם /ישעיהו/ נ) גוי נתתי למכים ולחיי למורטים ואיני כדאי לילך בשליחות אצל בניך א"ל הקב"ה ישעיה אהבת צדק - אהבת לצדק את בני, ותשנא רשע ששנאת מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך מהו מחבריך א"ל חייך כל הנביאים קבלו נבואות נביא מן נביא.... אבל אתה מפי הקב"ה (ישעיה סא) רוח ה' אלהים עלי יען משח וגו'. חייך שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות, ואתה נחמות כפולות (שם /ישעיהו/ ט) "עורי עורי" "התעוררי התעוררי" "שוש אשיש" (שם /ישעיהו/ נא) "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (שם /ישעיהו/ מ) "נחמו נחמו".
נבואתו החלה בימי עוזיה מלך יהודה והתנבא בימי המלך יותם המלך אחז והמלך יחזקיה בימיו צר סנחריב על ירושלים ושבנא שהיה כהן גדול או אמרכל החליט להשלים עם סנחריב נגד נבואתו של ישעיהו ורצונו של חזקיהו המלך ומסופר במדרש (ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה ה סימן ה) רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר מה עשו שבנא ויואח נטלו אגרת וכתבוה ותחבוה בחץ והושיטוה בעד החלון ונתנוה לסנחריב מה כתבו בה אנו וכל בנ"י מבקשים להשלים איתך ישעיה וחזקיה אין מבקשים להשלים איתך, והוא שצפה דוד ברוח הקדש ואמר (תהלים יא) כי הנה הרשעים ידרכון קשת זה שבנא ויואח, כוננו חצם על יתר על מתחי גירא, לירות במו אופל לישרי לב לשני ישרי לב ואיזה זה ישעיה וחזקיה.
ישעיהו ניבא למלך חזקיהו ונתן לו את בתו לאשה וממנה יצא מנשה וכך מסופר בגמ' (ברכות י. על פי הגהות הב"ח וכן מוכח בירושלמי סנהדרין פ"י) אמר רב המנונא: מאי דכתיב: (קהלת ח') מי כהחכם ומי יודע פשר דבר? מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין המלך חזקיהו לישעיהו. חזקיהו אמר יבא ישעיהו אלי, שכך מצינו באליהו שהלך לגבי אחאב שנאמר: (מלכים א' י"ח) "וילך אליהו להראות אל אחאב". ישעיהו אמר יבא חזקיהו אלי שכך מצינו ביהורם בן אחאב שהלך לגבי אלישע. מה עשה הקדוש ברוך הוא - הביא יסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה: שנאמר (מלכים ב' כ', ישעיהו ל"ח) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מה פירוש הכפילות כי מת אתה ולא תחיה - מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא. אמר לו חזקיהו על מה עונש חמור זה? אמר לו ישעיהו שנגזר עליך עונש משום שלא עסקת בפריה ורביה. אמר לו חזקיהו לא רציתי להנשא משום שראיתי לי ברוח הקדש שיצאו ממני בנים שאינם מעולים. אמר לו ישעיהו למה לך להתעסק בנסתרות הקב"ה מה שנצטוית עליך לעשות ומה שנוח להקב"ה יעשה. אמר לו חזקיהו[34]: א"כ תן לי את בתך אולי תגרום זכותי וזכותך המשותפים ויצאו ממני בנים מעולים. אמר לו כבר נגזרה עליך גזירה. אמר לו: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. בסוף נתן לו ישעיהו את בתו ויצאו ממנה מנשה ורבשקה יום אחד הרכיבם חזקיהו על כתפיו להביאם לבית המדרש אמר אחד מהם ראוי ראשו של אבא לצלות עליו דגים והשני אמר ראוי ראשו של אבא להקריב עליו לע"ז שמט אותם חזקיהו על הקרקע מנשה שרד את הנפילה וחי, ורבשקה מת.
ישעיהו נהרג על ידי נכדו מנשה וכך מסופר בגמ' (יבמות מט: ובירושלמי סנהדרין פ"י) תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא מנשה דן את סבו ישעיה והרג אותו , אמר לו, משה רבך אמר: (שמות ל"ג) כי לא יראני האדם וחי, ואת אמרת: (ישעיהו ו') ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא! משה רבך אמר: (דברים ד') מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת: (ישעיהו נה) דרשו ה' בהמצאו! משה רבך אמר: (שמות כ"ג) את מספר ימיך אמלא, ואת אמרת: (מלכים ב' כ') והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה! אמר ישעיה: יודע אני בו שלא יקבל את מה שאענה לו, ואם אענה לו ממילא יהיה הוא כמזיד מכיון ששמע את האמת, אמר שם של קודש ונבלע בתוך ארז. הביאו את הארז ונסרו אותו, והיה דם מבצבץ ממנו כשהגיעו לפיו נפטר ישעיהו.
כתובים
המשך מבוא לספר דברי הימים
חלק הייחוס של ספר דברי הימים נכתב ע"י עזרא הסופר עד דורו, והמשיכו חגי זכריה ומלאכי והשלימו נחמיה בן חכליה.
עזרא כתב את ספר הייחוס כדי לייחס את בני ישראל בעת עלותו מבבל כמבואר בגמ' בב"ב טו. לא עלה עזרא מבבל עד שייחס כל בני הגולה. כיוון שעלו מהגולה רק השבטים ממלכת יהודה, כמעט ולא מוזכרים בו הייחוסים של עשרת השבטים.
יש שכתבו את ספר דברי הימים כהמשך לספר מלכים כיוון שהוא המשכו של הספר.
ספר דברי הימים הוא הספר שמסיים את סדר הכתובים.
בימי החכמים היתה משנה שנקראה "ספר יחסין" והיא היתה פירוש על ספר דברי הימים וסדר היוחסין של כלל ישראל בגולה אמנם נאמר בגמ' (פסחים סב:) שספר זה נגנז ואינו בידינו "אמר רמי בר רב יודא אמר רב מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כוחן של חכמים וכהה מאור עיניהם"
כתב הרד"ק בהקדמתו "וחברו עם הכתובים ולא עם הנביאים לפי שהוא סיפור דברי הימים, אף על פי שיש בכללם קצת נבואות, אחר שעיקרו נכתב לספר דברי הימים. והיחסים נכתב ונכלל עם הכתובים, כמו ספר רות, שנכתב לספר יחס דוד, ונכתב עם הכתובים גם כן.
ויש בספר הזה דברים סתומים מאוד, ודברים חלוקים עם דברי שמואל ומלכים. ולפי שהספר הזה הוא סיפור דברי הימים – לא הרגילו ללמדו, ולא ראיתי לאחד מן המפרשים שהשתדלו בפירושו"
משנת ההלכה
א. כל דבר חריף כגון פלפלים או תבלין או אפילו מלח שנדוכו במדוך או מכתשת של בשר בן יומו או שנטחנו במטחנה של בשר בן יומו אסור לאוכלם בחלב.
ב. המדוכה או המטחנה שנחשבת בת יומא היינו דוקא שבתוך מעל"ע (בתוך 24 שעות) דכו או טחנו שם בשר רותח או שדכו בשר עם תבלין חריף.
ג. אם המדוכה או המטחנה אינה בת יומא, אם היא נקיה, בהפסד מרובה ולצורך גדול יש להקל.
ד. אם נדוך במדוך או נטחן במטחנה או במגרדת של בשר דבר שאינו חריף כגון ביצים מותר לאוכלן בחלב. וזאת דוקא אם המדוכה היתה נקיה. ואפילו בבת יומא מותרת. ויש שמחמירים בזה. ולכן יש למנוע לכתחילה כשרוצה לאוכלם בחלב שלא לטחון או לגרור במגרדת או מטחנה של בשר.
ה. ובדיעבד במקום הפסד, כתב החכ"א (כלל מ"ט סעיף ז') שיש להתיר אפילו בדבר שהוא חריף קצת.
ו. מיץ לימון וכן חתיכות דג מלוח, מותר לקנות מגוי שמוכר באופן פרטי ורם אם מוכר בכמויות גדלות. וזאת משום ג' טעמים:
ז. יש להניח שלא נאסרו כלל, שבכמויות כאלו נחתכו בסכינים מיוחדים לזה.
ח. ואף אם נחתכו בסכין שאוסר, מסתמא היה נקי שהם מקפידים על נקיון וסתם סכינין אינן בני יומן. ובכמויות גדולות שחתכו הרבה, נתבטל טעם הסכין בראשונים. והראשונים שנאסרו כבר נתבטלו ברוב. ולפיכך כולם מותרים.
ט. וכל זאת רק אם ברור שהמוצרים הנ"ל לא עברו שום תהליך מלבד חיתוך אבל אם הוסיפו להם תבלין או כל דבר אחר או שיש לחשוש שבושלו או עברו תהליכים אחרים אין לקנות מגוי ללא השגחה מתאימה
י. בצנון או בצל חתוכים אין סומכים רק על הביטול ולכן אסור לקנותם מגוי אפילו שעבר רק תהליך חיתוך אבל שלמים שניכר שלא עשו בהם דבר מותר.
יא. חתך פרי, בין פרי חריף ובין שאינו חריף וגילה שחתך תוך כדי תולעת שהיתה בפרי, מספיק להכשיר הכלי ע"י הדחה היטב וגם יקלף מעט במקום החיתוך. ואת הסכין צריך לקנח היטב ע"י מים צוננים.
[1] ת"א ת"י
[2] רמב"ן
[3] ת"א
[4] חזקוני
[5] ספורנו
[6] רשב"ם
[7] מושב זקנים
[8] חזקוני
[9] חזקוני
[10] אבע"ז והרמב"ן כתב, כבר אמרו (ב"ר נא, ב) כל מקום שנאמר "וה"' הוא ובית דינו עמו, ורוצה לומר כי כבוד השם שוכן בענן והולך לפניהם ביום בעמוד הענן, ובלילה בית דינו שוכן בעמוד האש, להאיר להם, ועל ידי אלו שני העננים היו מבדילים בין יום ובין לילה, כי העננים היו מקיפין אותם ולא היו מכירים בין יום ללילה אלא על ידי עמוד האש היו יודעים מתי הוא לילה.
[11] אבע"ז
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] רבינו בחיי
[14] לא תמצא תיבת יומם בכל המקרא רק בהיות השמש על הארץ, אבל תיבת יום תמצא בתורה ובנביאים ובכתובים שהוא לילה. בתורה ביום הכותי כל בכור והוא לילה. בנביאים היום יום בשורה ושם כתיב וחכינו עד אור הבקר. בכתובים יום צעקתי בלילה נגדך. אבע"ז חזקוני.
[15] רש"י
[16] רש"י
[17] רש"י ועיין ת"י שאמר פרעה לבני ישראל שנשארו במצרים והם דתן ואבירם.
[18] אבע"ז
[19] רמב"ן
[20] אבע"ז
[21] רמב"ן
[22] ת"י
[23] אבע"ז
[24] ת"א
[25] רמב"ן
[26] רמב"ן וביאר כך כי איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה' להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם
[27] ת"י רמב"ן
[28] ספורנו
[29] ת"י רש"י
[30] אבע"ז
[31] רמב"ן
[32] אבע"ז
[33] ת"י
[34] בירושלמי סנהדרין פ"י משמע שישעיהו אמר זאת לחזקיהו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה