מקרא
שמות פרק כג
(טו) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר כלומר תוודא ש - שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת[2] כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ ושמצוה זו תהיה לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כלומר שפסח יהיה באביב ודבר זה מושג על ידי שתעבר את השנים והחדשים[3] כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי כשתקיימו את מצות עלייה לרגל[4] רֵיקָם כלומר בלא קרבן, ויביא על כל פנים עולה ושלמים[5]:
(טז) וְחַג הַקָּצִיר הוא חג השבועות בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ שהוא בכורי קציר חטים ובא שבעה שבועות אחרי בכורי קציר שעורים שהוא בחג המצות אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף סוכות בְּצֵאת הַשָּׁנָה ותכנס שנה אחרת. והחל ממרחשון לזרוע[6] בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה והנה כולם על שם מעשיו מן השדה, לתת בהם הודאה לשם, שהוא שומר חוקות קציר ומוציא לחם מן הארץ להשביע נפש שוקקה[7]:
(יז) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ להודות על החירות, ועל האביב ועל הקציר ועל האסיף, כי ממנו הכל[8] אֶל פְּנֵי הָאָדֹן שהוא האדון המפרנס לעבדיו, ובנטלם פרס מלפניו, יבואו אליו לראות מה יצום[9]יְקֹוָק והארץ שלו שלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כמו שמפורש בפ' כי תשא[10]:
(יח) לֹא תִזְבַּח תשחט עַל חָמֵץ שלא יהא חמץ לאחד מבני החבורה הנמנין על הפסח בשעת השחיטה דַּם זִבְחִי וגם לא בשעת זריקת הדם[11] וְלֹא יָלִין חֵלֶב הם הקריבים על המזבח ולעיל בפ' בא הזהיר על גוף הפסח בעצמו חַגִּי קרבן פסח[12] עַד בֹּקֶר:
(יט) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ משבעת המינים האמורים בפ' כי תבא ולקחת מראשית כל פרי האדמה. בעלותך ברגלים אז תָּבִיא ביכוריך בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל הכתוב הזה נזכר בתורה שלש פעמים, ודרשו חז"ל (חולין קטו ע"ב) אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. ומה שהוציאו הכתוב בלשון בישול לפי שדרך בישול אסרה תורה ולוקה מן התורה בבישולו וכן באכילתו דרך בישול וכל שאינו דרך בישול אינו אסור מן התורה אלא מדרבנן[13] גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ דרך העזים ללדת שני גדיים יחד ורגילים היו לשחוט אחד מהם ומתוך שרוב חלב בעזים. כדכתיב ודי חלב עזים ללחמך וגו'. היו רגילים לבשלו בחלב האם ולפי ההווה דבר הכתוב. וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים. ודוגמא זו באותו ואת בנו ושילוח הקן ללמדך דרך תרבות צוה הכתוב ולפי שברגל היו אוכלים בהמות הרבה. הזהיר בפ' רגלים שלא לבשל ולא לאכול גדי בחלב אמו. וה"ה לכל בשר בהמה טהורה בחלב טהורה[14]: ס
(כ) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ שליח נביא[15] לְפָנֶיךָ ומתייחס כאן למשה רבינו[16] וליהושע בן נון[17] שנשלחו מאת ה' ללכת לפני ישראל וללמדם דבר ה' ו - לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ במדבר וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי שה' הכין במיוחד לנחלה לעם תורתו הן באקלימה הן בקדושתה[18]:
(כא) הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ אל תרגיש מרירות כלפי הנהגתו להתלונן עליו כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ בשמי הוא מצוה לכם. אבל לשאת לפשעכם אין בידו רשות[19]:
(כב) כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ בשאר עממים הכתוב מדבר אבל החתי והאמורי נאמר בהם כאן והכחדתיו. ובמקום אחר הוא אומר לא תחיה כל נשמה וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ:
(כג) כִּי שהרי[20] יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי לא הזכיר השביעי שהוא הגרגשי, וזהו שדרשו חז"ל (דברים רבה ה, יד) הגרגשי פינה, כלומר פינו להם הארץ מעצמם ולא הוצרכו ישראל להלחם כנגדם[21] וְהִכְחַדְתִּיו:
(כד) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם בין אם זה דרך עבודתה ובין אם לאו וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כמעשה עבודתה אפילו אם הוא בדרך בזיון כגון לפעור עצמו לפעור[22] כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם צוה להכרית ע"ז הנמצאת בא"י[23]:
(כה) כנגד מה שהעובדים עבודת גלולים שהזכירם למעלה חושבים שעם העבודה ההיא ישיגו כל חפצם ויגבר מזלם ותבוא להם ההצלחה והברכה במעשה ידיהם, הזכיר עתה וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שאין ראוי לכם שתעבדו כי אם לשם המיוחד ממנו תבוא לכם הברכה וכל התועלת, הוא שאמר - וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ הוא כלל לכל מאכל אשר יאכל וְאֶת מֵימֶיךָ שהוא אב לכל משקה אשר ישתה והברכה היא תוספת בהן, שיהיה מהן לך לרוב מאד וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ שיהיו המאכלים והמשקים טובים ובריאים לא יולידו מחלה אבל ירפאו ממנה[24]:
(כו) לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ כי בהיות המאכלים והמשקים והאויר מבורכים יהיו הגופים בריאים, ואברי הזרע נכונים לעשות מעשיהם כהוגן והזכיר הנקבות, כי בהן ימצא השכול והעקור יותר מן הזכרים אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא שלא ימות במלחמה או במגפה בשנוי האויר רק בזקנה שימלא ימים כמספר אשר הם חיי האדם בדורותיו, כגון שבעים ושמונים שנה כדור דוד המלך[25]:
(כז) אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ כמו ששאלת תפול עליהם אימתה ופחד וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם אפילו אינה משבעה עממים[26] וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף שיתנו לך את ערפם. והטעם שיברחו מפניך בראותך אותם[27]:
(כח) וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ ואמר כי כאשר יעשה עמהם אות לטובה כן יעשה בשונאיהם לרעה, שיתן להם לב רגז ומחדרים אימה וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ כי שלשה אלה לא יצאו רובם במלחמה ולא נפלו הם בחרב והיו נשגבים במבצרים, ושלח בהם רק את המות הזה:
(כט) לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה ותרבה[28] עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה כשיבואו לאכול את פגרי אויביכם וזיקו אותך[29]:
(ל) מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה ותרבה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ:
(לא) וְשַׁתִּי ושמתי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף במזרח וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים במערב והוא הים הגדול וּמִמִּדְבָּר שהלכו בו ישראל בדרום עַד הַנָּהָר פרת בצפון[30] כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָהדבר מסור בידכם, ואתם אל תתעצלו בזה, כמו שהעיד בהם יהושע באמרו עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' אלהי אבותיכם[31]:
(לב) לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית בזמן שידינו תקיפה על האומות וצריכים אנו לעשות עמהם מלחמה (כמו שנתבאר במ"ע קצ) אין כורתין ברית בשעת מלחמה לעובדי עבודה זרה[32] כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבדה שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו[33]:
(לג) לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי י"א שהוזהרנו בזה שבזמן שיד ישראל תקיפה על העובדי כוכבים[34] אף כשארץ ישראל בחורבנה אסור לנו להניח להם לשבת בארץ ישראל בינינו וי"א שאין לאו זה אמור אלא בשבעה עממין וכבר נכרתו כולם בימי דוד המלך ע"ה וכבר אבד זכרם ונתבלבלו כל האומות בימי סנחריב וא"כ אין שייך בזמן הזה[35] כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ שבתם בארצך, שיגרום שתעבוד את אלהיהם[36]: פ
נביא
ישעיהו פרק י
לא. נָדְדָה מַדְמֵנָה נדדו אנשי מדמנה ממקומם, יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ התאספו לברוח אנשי העיר גֵבִים.
לב. עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד מיהר הליכתו, כך שיגיע לנוֹב בעוד יום, (שמנוב, אפשר לראות את ירושלים) יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם אך כשהגיע לנוב וראה את ירושלים, הניף ידו לעברה בזלזול, כאומר: בקלות רבה אכבוש אותה,(ואין מה למהר, ומחר נצא לכבוש העיר.)
לג. הִנֵּה הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה אך באותו לילה (שהמתין בנוב), יכרות ה' בכלי משחית את ענפיו (חייליו) של סנחריב, וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים, וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ העֵצים הגבוהים (השרים הגבורים), יכרתו, והעצים הגבוהים (השרים הגבורים), תושפל קומתם ארצה.
לד. וְנִקַּף יִכָּרְתו, סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל הענפים הסבוכים (ריבוי חיילי אשור), יכרתו ע"י המלאך החזק מהם (כמו הברזל - החזק), שיכה בהם. וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל וריבוי עצי הלבנון(ריבוי חיילי אשור), יוכו ע"י המלאך, שכוחו אדיר וחזק.
ישעיה פרק יא
ולא רק לאנשי יהודה יהיה הפלא הגדול שבמפלת אשור, אלא לעתיד לבוא, תהיה הצלה מופלאה אף יותר, גם לשאר ישראל - שישובו ע"י מלך המשיח. א. וְיָצָא חֹטֶר מטה, מקל המלוכה (של מלך המשיח) מִגֶּזַע יִשָׁי מזרע דוד בן ישי. וְנֵצֶר מטה המלוכה,מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה משורש בית דוד, יוציא פרי(מלך המשיח - הוא "הפרי")
ב. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק תשרה עליו רוח נבואה. רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק:
ג. וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק כמו שחוש הריח, בא לאדם בקלות ובלי טורח כלל, כך, מלך המשיח יבחין בין בני אדם, האם טובים הם או רעים, וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ ולא יזדקק למראה עיניו ולמשמע האזניים, כדי לשפוט ולברר הדין.
ד. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים ישפוט בצדק, גם את העניים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר יברר הדין ביושר, לְעַנְוֵי אָרֶץ לעניים שבארץ, הנעשקים ע"י החזקים.מ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע את רשעי הארץ, יכה ע"י שיקלל אותם בפיו - וימותו (כמו שמכים ע"י שבט, מקל)
ה. וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו הצדק והאמונה שיהיו במלך המשיח, יהיו דבוקים אצלו בתמידות ובחוזק - כאזור, חגורה הקשורה בְּמָתְנֵי וְחלַצֵי האיש,
ו. וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ אפילו החיות, לא יטרפו טרף, והזאב ידור יחד עם הכבש, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו יחדיו יִרְבְּצוּ, (מריא - בהמה שמנה), וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם שלא יזיקו לנער המנהיג אותם.
ז. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יחד, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן באותו מקום ירבצו ולדות הפרה והדוב, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן ואריה יאכל תבן, כמו הבקר.
ח. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן תינוק קטן היונק, ישחק ליד החור שבתוכו נמצא נחש הפתן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי ולחוֹר שנמצא בו נחש הצפעוני, (פֶּתֶן וְצִפְעוֹנִי, הם מיני נחשים ארסיים) גָּמוּל תינוק שנגמל מחלב אימו,יָדוֹ הָדָה יושיט ידו,
ט. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי הנחשים הרעים האלו, לא ישחיתו עוד בכל א"י, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק , כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים בזכות, שכל הארץ מלאָה בדעת ה', כמו המים, שמכסים וממלאים את הים.
(ים - מקום כינוס המים ; "...וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים...")
(ים - מקום כינוס המים ; "...וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים...")
י. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי המשיח שיצא מזרע דוד בן ישי, אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים יעמוד לפני כל העמים, כמו הנס, הדגל המונף במלחמה, שכולם מתקבצים סביבו, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ שכל העמים יבקשו לעשות את מה שיצווה עליהם, וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד ויהיה במנוחה ממלחמות, ובכבוד גדול - שיכבדוהו כל העמים.
יא. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף יְקֹוָק שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ יוסיף ה' לקנות ולהשיב את כל עמו לארץ (גם את עשרת השבטים), אחר שקנה והוציא אותם בפעם הראשונה - ממצרים, אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר, מֵאַשּׁוּר, וּמִמִּצְרַיִם, וּמִפַּתְרוֹס, וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם, וּמִשִׁנְעָר, וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי הַיָּם כל ישראל, שישארו בכל הגויים שגלו אליהם.
כתובים
דברי הימים א פרק ו
(מא) וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה שכך הבטיח לו משה רבינו ע"פ הקב"ה: ס (מב) וְלִבְנֵי אַהֲרֹן נָתְנוּ אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט שלשם ינוס רוצח נפש בשגגה אֶת חֶבְרוֹן וְאֶת לִבְנָה וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת יַתִּר וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ שמלבד שש ערי המקלט שהיו שייכים לכלל ישראל כל הערים שניתנו לכהנים וללוים היו קולטים את הרוצח: (מג) וְאֶת חִילֵז וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ אֶת דְּבִיר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: (מד) וְאֶת עָשָׁן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: ס (מה) וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן אֶת גֶּבַע ביהושע חשב גבע וגבעון, וי"ל שבעת שנכתבה מגלה דכאן היו הערים האלה חרבות וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת עָלֶמֶת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת עֲנָתוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ כי כך עלה בגורל כָּל עָרֵיהֶם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִיר בְּמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם הנחלקים בין משפחות הכהנים וכל משפחה ישבה לבדה ולא מעורבבים אפילו שלא נמנו כאן כולם הם כלולים במגרשים שנאמרו והכל מובא ביהושע: ס (מו) וְלִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים כי הכהנים גם המה ממשפחת מטה קהת והם כבר לקחו ולכן בני הקהת הנותרים הם לקחו ערים מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּטֶּהאפרים ממטה יוסף ו - מִמַּחֲצִית מַטֵּה חֲצִי מְנַשֶּׁה בַּגּוֹרָל עָרִים עָשֶׂר שהגיעו מהשבטים אפרים, דן וחצי שבט המנשה ומה שנאמר כאן מוסב על בגורל, הגורל היה על ערים עשר, ובאמת לא לקחו רק שמונה ערים, כי לא לקחו אלתקא וגבתון כמו שית' בפסוק נ"ד: ס (מז) וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹם לְמִשְׁפְּחוֹתָם מִמַּטֵה יִשָּׂשכָר וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וּמִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה בַּבָּשָׁן שעמדה בעבר הירדן כי חצי שבט מנשה שנתנו לבני קהת היו בא"י עצמה עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה: ס (מח) לִבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחוֹתָם מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וּמִמַּטֵּה גָד וּמִמַּטֵּה זְבוּלֻן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה: (מט) וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם אֶת הֶעָרִים וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶם: (נ) וַיִּתְּנוּ בַגּוֹרָל מִמַּטֵּה בְנֵי יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן וּמִמַּטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן אֵת הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אֶתְהֶם בְּשֵׁמוֹת כלומר אלה שנקראו ופורשו למעלה בשמותם: ס (נא) וּמִמִּשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת פי' מקצת משפחות בני קהת אותם שלא לקחום מיהודה ומשמעון ומבנימין לקחו ערים ממטה אפרים את שכם ואת מגרשיה ואת גזר ואת מגרשיה וַיְהִי עָרֵי גְבוּלָם מִמַּטֵּה אֶפְרָיִם: (נב) וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֶת שְׁכֶם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת גֶּזֶר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: (נג) וְאֶת יָקְמְעָם ביהושע קבצים קבציה וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת בֵּית חוֹרוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: (נד) וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת גַּת רִמּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ לקחו משבט דן וביהושע חשב שנתנו להם מנחלת דן אלתקא גבתון אילון גת רמון, ופה דלג אלתקא וגבתון וחשב אילון גת רמון לפני אפרים, וזה מטעם שבני דן לא כבשו נחלתם כמוזכר בס' שופטים, ובני אפרים כבשו אילון וגת רמון ונתנום ללוים ונחשב על שמם, ואלתקא וגבתון לא נכבשו, לכן השמיט אותם: פ (נה) וּמִמַּחֲצִית מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת עָנֵר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת בִּלְעָם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָוביהושע תענך גת רמון, נשתנה שמם בימי עזרא לְמִשְׁפַּחַת לִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים כלומר הלוים: פ
משנת ההלכה
כללי נ"ט בר נ"ט
א. אם נרגש טעם הבשר או החלב למרות הנ"ט בר נ"ט, בהפסד מרובה כתבו הפוסקים שאפשר להתיר. ולכתחילה צריך שישים תבלינים עד שלא יהא נרגש טעם הבשר או החלב ויאכל בצונן.
ב. כל ההיתר של נ"ט בר נ"ט הוא דוקא אם הקדירה נקייה אבל אם ידוע שהיה שם שומן אסור לאכול התבשיל עם חלב.
ג. י"א שהיתר זה של נ"ט בר נ"ט הינו אפילו בשני נ"ט וכן דעת המחבר ומותר נ"ט בר נ"ט אפילו בצלי וכן נהגו הספרדים ורוב האשכנזים ויש שנהגו לאסור בצלי או בישול ללא נוזלים אפילו בדיעבד אם לא בהפסד מרובה והמחמיר יחמיר לעצמו ותבא עליו ברכה אבל מעיקר הדין יש להקל.
ד. אוכל שנ"ט באוכל באוכל אינו נחשב נ"ט בר נ"ט ולכן בשר שנתבשל במים בקדירה ואח"כ צלו פרווה בקדירה זו, אינו אלא שתי נותני טעם מכיון שהבשר למים אינו נחשב וא"כ אינו אלא מים לקדירה ומהקדירה למאכל ואסור אפילו בדיעבד ובהפסד מרובה מקילין.
ה. תבשיל פרווה רותח שניתן בכלי בשר בן יומו והכלי היה צונן מותר לכתחילה ליתנו בחלב ממש.
דוגמאות מעשיות
ו. ביצים שבישלם בסיר חלבי בן יומו לנוהגים כדעת המחבר מותר לערבם עם כבד או בשר שהרי הם נ"ט בר נ"ט מכיון שהבשר שהפך את הסיר לבשרי נתן טעם בסיר והסיר נתן טעם במים שנתנו טעם בביצים ולדעת האשכנזים אין לערבם עם בשר שאין להתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה
ז. ובדיעבד שעירבם מותר לכו"ע מדין נ"ט בר נ"ט
ח. וכן להיפך ירקות שבושלו בסיר בשרי לאשכנזים אין לערבם בסלט יווני עם חתיכות גבינה ולנוהגים כדעת המחבר מותר, ואם נתערבו מותר לכו"ע
ט. גם לאשכנזים אין לאסור אלא לערבם עם הבשר או החלב או לאכלם יחד אבל אם רוצה להכין מהביצים סלט ביצים לאכלם כמנה ראשונה בסעודה בשרית או שרוצה להכין מהירקות סלט שייאכל בלי חלב או גבינה אבל מיד לאחר גבינה מותר
י. וכן מותר לשים ביצים אלו שבושלו בסיר חלבי אפילו אם הם רותחים בצלחת בשרים וכן את הירקות שבושלו בסיר בשרי מותר להניח אפילו כשהם רותחים על מגש חלבי
יא. ואם הסיר בו בשולו הביצים אינו בן יומו מותר גם לאשכנזים במקום הצורך לערבו עם כבד או בשר
יב. וכן מותר לערב את הירקות בסלט עם גבינה אם בושלו בסיר שאינו בן יומו
יג. אמנם גם בסיר שאינו בן יומו אסור את הביצים על דעת שיערב אותם בכבד אלא שאם בישל רשאי לערבם
יד. אם בישל או אפה תפוחי אדמה וכדומה בסיר פרווה גם אם הניחם כשהם רותחים על משטח חלבי מותר לחזור ולהניחם על משטח בשרי אמנם אין לעשות כן לכתחילה להניח על משטח חלבי על מנת לחזור ולהניחם על בשרי
[2] דעת האבע"ז שבפשוטו של מקרא "הנה כתוב שבעת ימים תאכל מצות. כמו חג הסכות תעשה לך שבעת ימים. והנה הוא חיוב".
[4] חזקוני
[6] אבע"ז
[7] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] חזקוני
[13] רבינו בחיי
[17] חזקוני
[18] רש"ר הירש
[21] רבינו בחיי
[22] רמב"ן
[26] חזקוני
[30] רמב"ן
[32] במשנת חכמים סי' מא ביבין שמועה אות א הקשה שהרמב"ם סותר עצמו שבספר המצוות כתב דהלאו רק בז' אומות והכא משמע דהלאו קאי אכל עובדי ע"ז וכתב שהרמב"ם ס"ל דהלאו קאי רק על ז' אומות אבל השתא שבא סנחריב ובלבל כל האומות כיון שנתערבו ואינם פורשים כדי לבו להתגיר א"כ חשיבי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה ומחמת ספק אסור לכרות ברית עם אף אחד מהאומות שמא הוא מז' אומות אבל במנחת חינוך מצוה צג אות א ס"ל דלרמב"ם לאו זה הוא בכל האומות וכן דעת המשנה למלך כתב בספר פרשת דרכים בחלק דרך מצותיך ח"ב וח"ד דהרמב"ם בחיבורו חזר ממה שכתב בספר המצוות אמנם אפשר לומר דבספר המצוות נקט הרמב"ם עיקר הלאו והוא שלא לכרות ברית עם ז' אומות אפילו אין עושים עמנו מלחמה ובחיבורו הוסיף הפרט שאפילו שאר האומות עם עושים עמנו מלחמה דינם כז' אומות ודלא כמנחת חינוך שם אות א וצ"ע
[34] אעפ"י שכל הענין אינו מדבר אלא בשבעה אומות כיון דכתיב פן יחטיאו אותך לי למדנו שריבה כל המחטיאים (יראים השלם סי' שטו)
[35] אלה המצוות ל"ת נא ועיי"ש שמכיון שאיסורו משום "פן יחטיאו" וכו' פרטי דין זה איסור זה הינו גם על ישראל מומר עובד ע"ז או כופר בתורה שאסור להניחו לישב בינינו בארץ ישראל
[36] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה