פרשת בשלח יום ו'

מקרא

שמות פרק טז

(לא) וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא לפי שאמר למעלה דק ככפור, וכפור אין לו שיעור פעמים גס פעמים דק, חזר ונתן לו שיעור דוגמא[1] כְּזֶרַע גַּד עשב מסויים שהוא בצורת עיגול ואינו לבן אבל המן היה -[2] לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ כשאוכלין אותו כמות שהוא בלא טחינה כמו האגוזים קודם טחינה וכתישה מתוקין הם אבל להלן כתיב וטחנו ברחים או דכו במדוכה לפיכך והיה טעמו לשמנונית כמו האגוזים שנעשים שמן לאחר כתישה וכן הזיתים ולפיכך כתיב שם והיה טעמו כטעם לשד השמן[3]:

(לב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם זאת הפרשה ראויה היתה להכתב אחר שנעשה המשכן. רק נכתבה במקום הזה לספר זה הנס שעומד המן לדורות. והנה משה אמר כן לישראל[4]:

 (לג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן לאחר שהוקם המשכן בשנה שנייה שהיה שם ארון העדות[5] קַח צִנְצֶנֶת צלוחית של חרס[6] אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק ארון העדות שבמשכן ובמקדש[7] לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:

(לד) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת משנבנה המשכן. ועד שלא נבנה המשכן היה לפני הבמה, שמקריבין שם הקרבנות, כמו "ויבא אהרון וכל זקני ישראל לאכל לחם... לפני האלהים"[8]:

(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בחייו של משה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת מיושבת אֶת הַמָּן אָכְלוּ ארבעים יום אחר מותו של משה רבינו[9] עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן כשהגיעו לגלגל[10]:

(לו) וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא: פ

שמות פרק יז

(א) וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם אחז הכתוב דרך קצרה לומר למסעיהם כי ממדבר סין נסעו אל דפקה. ומשם לאלוש. ומאלוש לרפידים עַל פִּי יְקֹוָק ביד משה[11] וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת לשתית[12] הָעָם:

(ב) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם אתה ואהרון[13] וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְקֹוָק כי הריב הזה לנסות את ה' הוא היוכל תת לכם מים, כי אם תחרישו מעלי ותתפללו אליו אולי יענה אתכם וכן היה הדבר בלבם לנסות כאשר אמר (בפסוק ז), ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין[14]:

(ג) ועמדו יום או יומים מסתפקים במים שבכליהם, ואחרי כן -[15] וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם ואז חשבו שאין ה' בקרבם ושמשה עושה הכל מעצמו[16] וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא יזכירו לו בתלונותם גם המקנה, לאמר לו כי הם צריכים מים רבים, וצריך לתת עצה לכלם, ולכך נאמר בשנית ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם (במדבר כ יא)[17]:

(ד) וַיִּצְעַק בתפילה[18] מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי דרך משל, כי רובי מריבות עשו עמי ומתרעמים עלי, ואילו היה בהם יכולת היו סוקלים אותי[19]:

(ה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם שקדם ללכת קודם להם וענין הכתוב הזה, כי העם היו ברפידים, והצור אשר יצאו ממנו המים היה בחורב, והוא הר סיני[20] וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לעדות שלא יאמרו שמא מעיינות היו שם[21] וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר כי אז הפך המים לדם והסיר אותם מטבעם, וגרם למצרים שלא יוכלו לשתות ועתה יביא מים בצור החלמיש, והביא להם לשתות[22] והנה יעשה בו דבר והפכו[23] קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ:

(ו) הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב הצור הזה שברפידים הוא הסלע שבקדש הכל אחד, והוא היה בארה של מרים והלך כל ימי המדבר עמהם, וזהו שאמר לשון הנני כלשון האמור במן הנני ממטיר לכם ללמד כשם שהמן עמד לישראל ארבעים שנה כן עמד הבאר הזה, ועוד כי כשם שנגלית שכינה במן שנאמר וראיתם את כבוד ה' כן נגלית בכאן על הצור לבאר כי היה ענין הבאר פלא קיים כפלא המן[24] וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות, כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחדש השלישי אבל יצאו מים מן הצור בחורב, מים קרים נוזלים, הלכו אל רפידים, ושם שתו אותם, והוא שאמר הכתוב (תהלים עח טז) ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים, וכתוב (שם קה מא) פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר ומה שאמר (שם עח כ) הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו, גם הוא על הצור הזה בחורב[25] וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:

(ז) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְקֹוָק לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְקֹוָק בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן: פ

(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק מארץ הנגב ששכן שם[26] וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:

(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי להראות לעם בו את זמן תפלתו, כדי שיכונו לבם ויתפללו עמו[27]:

(י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר בנה של מרים היה וכלב בעלה[28] עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה עמו, כדי לסמוך ידיו, כי היה יודע שאם היה מניח ידו היו נרתעין בני המלחמה ויתגברו בני עמלק, כמו שכתוב - שאם ירים ידו מתגברין ישראל, שיודעים שהם נוצחים ומתגברין[29]:

(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ ובו המטה[30] וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:

(יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו ולא ישב לו על כר וכסת אמר ישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער[31] וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָהבאמונה פרושות השמים בתפלה נאמנה ונכונה[32] עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ ולא גבר מעולם עליהם עמלק כי לא הוצרך להניח ידיו. וכן פירוש הפסוק - לפי שהיה יודע משה, כי כאשר יניח ידו וגבר עמלק, וכאשר ירים ידו וגבר ישראל, לפיכך העלה אהרון וחור עמו, שלא יניח ידיו[33]:

(יג) וַיַּחֲלֹשׁ הרגם לגמרי, ולפי שאמר למעלה "וגבר", אמר כאן לשון הנופל עליו "ויחלש", כלומר - החלישו עד שלא היה יכול עוד להתגבר עליו עוד, כי נצחם והחלישם, כדכתיב "וגבר ימות ויחלש", אלמא חלשות שייך בלשון מיתה[34] יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ המקובץ מעם אחר להלחם[35] לְפִי חָרֶב לא במגפה ובמהומה כדרך מלחמות ה' לישראל אל במלחמת תנופה בחרב. ומה' המלחמה להחליש ולהגביר[36]: פ

(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר התורה וזו היא המצוה שכתוב לנו במשנה תורה (דברים כה יז) זכור את אשר עשה לך עמלק וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כי השם ידע כי הוא עתיד להלחם עם מלכי כנען וירמוז כי אחרי שיירשו הארץ ימחו אותו, כי מצוה עליהם תחלה להכרית שבעת הגוים וינחלו הארץ, זהו שנאמר שם (כה יט) והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו', ואם היה בימי יהושע בן נון כן, היה מזהירם למחות אותו, אבל נשאר הארץ לרשתה בימיו הרבה מאד (יהושע יג א), ולא הגיע זמנה עד מלוך שאול כִּי מָחֹה אֶמְחֶה כי אני רוצה שימחה את שמו[37] אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לפי שאלופי אדום ואילי מואב וכנען ופלשת נבהלו מגאולת מצרים וזה שמע הכל ובא ממקום רחוק להלחם עמהם ולא פחד מהקב"ה[38]:

(טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ קרא שמו של הקדוש ברוך הוא בתפלתו, כענין קראתי שמך ה' יְקֹוָק נִסִּי ה' יהיה רוממותי, כמו נתת ליראיך נס להתנוסס כלומר ה' הוא יהיה מעלתי ורוממותי על כל מתקומם, כענין ובשמך נבוס קמינו וכענין ובשמי תרום קרנו[39]:

(טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ הרים הקב"ה את ידו על כסאו וישבע וגם השביע לכל מלך ישראל כי[40] מִלְחָמָה לַיקֹוָק השלל הכל יהיה אסור בהנאה ויהיה הכל לה' לא לבני אדם[41] בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר: פ

סליק פרשת בשלח

                                                                                         

נביא

ישעיהו פרק ג

ח. כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם, וִיהוּדָה נָפָל   אכן, ירושלים ויהודה נפלו בצרה, ובעוני גדול, כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל יְקֹוָק  וכל זה, בגלל שדיבוריהם ומעשיהם הרעים הגיעו לפני ה', לַמְרוֹת   להמרות את פי ה',  עֵנֵי כְבוֹדוֹ   לפני עיני כבוד ה' השוכן בתוכם.  (כאילו שאינו רואה את מעשיהם)

ט. הַכָּרַת פְּנֵיהֶם   ההבעה הניכרת על פניהם, עָנְתָה בָּם   מעידה עליהם שהם רשעים.וְחַטָּאתָם, כִּסְדֹם הִגִּידוּ   ואת חַטֹאתֵיהם הרבים כאנשי סדום, אומרים ומפרסמים ברבים, לֹא כִחֵדוּ - ולא מכחישים, שחוטאים לה', אוֹי לְנַפְשָׁם, כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה - אוי להם, שבעצמם גורמים לרעה - שתבוא עליהם.

י. אִמְרוּ צַדִּיק   כִּי טוֹב   שבחו את הצדיק   שיקבל רוב טובה, כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ   שהצדיק יאכל את פרי מעשיו הטובים.

יא. אוֹי לְרָשָׁע, רָע   אוי לו לרשע, שתבוא עליו רעה, כִּי גְמוּל יָדָיו   יֵעָשֶׂה לּוֹ - כפי שמגיע לו ממעשיו, כך יֵעָשֶה לו.

יב. עַמִּי, נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל   העוללים, הנערים מושלים ולוחצים בעם,(כמו שאמר: "וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם" ; פס' ד'), וְנָשִׁים, מָשְׁלוּ בוֹ - מושלים חלשים כנשים. עַמִּי, מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים   המנהיגים האמורים ליישר את דרכך, מתעים אותך, וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ   ומשחיתים את הדרך שאתם הולכים בה.

יג. נִצָּב לָרִיב יְקֹוָק ה' עומד, לעשות ריב ומשפט, וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים   עומד לדון את ישראל וכל העמים.

יד. יְקֹוָק בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא, עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו - ה' יעשה משפט עם הזקנים והשרים בבנ"י, וְאַתֶּם, בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם   ויאמר להם: אתם הזקנים והשרים, כיליתם את הכרם, (הכרם - בנ"י), גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם  והגזילה שגזלתם מהעני, עדיין בתוך בתיכם.

טו. מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי   מדוע תדכאו ותשפילו את עמי  וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ   תכתתו, תשפילו ותבזו את פני העניים ? נְאֻם יְקֹוָק  אלוהים צְבָאוֹת:

טז. וַיֹּאמֶר יְקֹוָק יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן   בגלל שבנות ירושלים מתגאות, וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן  היטו וזקפו את הגרון, והולכות בראש מורם, וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם   רומזות בעיניהן אל הנואפים.  הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה   הולכות בגאוה ובצעדים קטנים ומקפצים, כטף (טפוף - טף), כילדים שצעדיהם קטנים, וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה   הולכות עם תכשיט מעל כף הרגל, המשמיע קול בלכתן.

יז. וְשִׂפַּח יְקֹוָק קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן ה' יתן צרעת
 (ספחת) בקדקדן (בראשיהן), של בנות ציון,  וַיְקֹוָק, פָּתְהֵן יְעָרֶה   וה' את עֶרְוָתן יגלה.

יח. בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר יְקֹוָק  אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים   ה' יגרום, שלא יתקשטו עוד בנות ציון בתכשיטי הרגל המשמיעים קול בלכתן, וְהַשְּׁבִיסִים   תכשיט שבכיסוי הראש, וְהַשַּׂהֲרֹנִים   תכשיט בצורת ירח,

יט. הַנְּטִיפוֹת   תכשיט הנמשך ונוטף מהשרשרת, וְהַשֵּׁירוֹת   צמידים, וְהָרְעָלוֹת   צעיף המכסה את הפנים.            כ. הַפְּאֵרִים   כובעים, (כמו: "פארי המגבעות"), וְהַצְּעָדוֹת   צמיד בשוק הרגל, וְהַקִּשֻּׁרִים   חוטים הקשורים בשיער, וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ תכשיט כנגד הלב, וְהַלְּחָשִׁים   עגילים. (מקום שלוחשים בו)                  

כא. הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף:

כב. הַמַּחֲלָצוֹת   מלבושים נאים. וְהַמַּעֲטָפוֹת   בגד שמתעטפים בו. וְהַמִּטְפָּחוֹת   צעיף לראש, וְהָחֲרִיטִים   כיסים, ארנקים יפים.

כג. וְהַגִּלְיֹנִים   מראות, (שנגלה בו פני אדם המתבונן), וְהַסְּדִינִים   מין בגדים, וְהַצְּנִיפוֹת   מין כובעים^[42], (מצנפת), וְהָרְדִידִים   תכשיט מרודד.

כתובים

(טו) אֹצֶם הַשִּׁשִּׁי דָּוִיד הַשְּׁבִעִי דוד נולד ב' 2854 וחי שבעים שנים, שם אמו נצבת בת עדאל (בבא בתרא צא.), דוד המלך יצא מזרע בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה מצד הנשים: (טז) ואחיתיהם וְאַחְיוֹתֵיהֶם צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל וּבְנֵי צְרוּיָה אַבְשַׁי וְיוֹאָב וַעֲשָׂה אֵל שְׁלֹשָׁה: (יז) וַאֲבִיגַיִל יָלְדָה אֶת עֲמָשָׂא וַאֲבִי עֲמָשָׂא יֶתֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִי: (יח) וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן והוא כלב בן יפנה ונולד ב 2410 הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁהעל שם אשתו שנקראה עזובה קרא לבתו עזובה אשה כלומר שעזובה בלא אמא וזה היה עוד קודם הקמת המשכן וחוזר אחורה בסדר הדורות לבאר ייחוסו של כלב וחור וְאֶת יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן: (יט) וַתָּמָת עֲזוּבָה אשתו של כלב אמה של עזובה הנ"ל וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר 2428: (כ) וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת בְּצַלְאֵל 2436 וכשהיה בן 13 בנה את המשכן: ס (כא) וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב: (כב) וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר ששפט כ"ב שנה מן ב' 2742 עד 2760 וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד ואין זה יאיר הכתוב בתור' אלא זה יאיר בן שגוב לקח אשה בארץ הגלעד ומתה וירשה ומירושת אשתו היו לו אלו עשרים ושלשה ערים: (כג) וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד: (כד) וְאַחַר מוֹת חֶצְרוֹן בְּכָלֵב אֶפְרָתָה וְאֵשֶׁת חֶצְרוֹן אֲבִיָּה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ: (כה) וַיִּהְיוּ בְנֵי יְרַחְמְאֵל בְּכוֹר חֶצְרוֹן הַבְּכוֹר רָם וּבוּנָה וָאֹרֶן וָאֹצֶם אֲחִיָּה: (כו) וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה הִיא אֵם אוֹנָם: ס (כז) וַיִּהְיוּ בְנֵי רָם בְּכוֹר יְרַחְמְאֵל מַעַץ וְיָמִין וָעֵקֶר: (כח) וַיִּהְיוּ בְנֵי אוֹנָם שַׁמַּי וְיָדָע וּבְנֵי שַׁמַּי נָדָב וַאֲבִישׁוּר: (כט) וְשֵׁם אֵשֶׁת אֲבִישׁוּר אֲבִיהָיִל וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַחְבָּן וְאֶת מוֹלִיד: (ל) וּבְנֵי נָדָב סֶלֶד וְאַפָּיִם וַיָּמָת סֶלֶד לֹא בָנִים: ס

משנת ההלכה

שבת שירה

שבת זו שקוראים בה בתורה בפרשת בשלח, נקראת 'שבת שירה', על שם שירת הים שאמרו בני ישראל אחר קריעת ים סוף, והיא כתובה בפרשה זו. ויחדו ישראל שם לשבת זו, על שם השירה בלבד, ולא על שם הניסים הנוספים כגון ירידת המן מלחמת עמלק ועוד. כי שירה זו לישראל בכל הדורות כאילו עכשָׁו אמרוה. שכל דברי התורה - הקדוש ברוך הוא מדבר וישראל שומעים, ופרשה זו - ישראל דברו והקב"ה וכל פמליותיו מאזינים למוצא פיהם. ובאותה שעה נתרוממו נפשות ישראל למדרגה עליונה שאין למעלה הימנה, ונעשו לבותיהם מעינות שופעים תורה, וקול דיבורם - כקול שד"י ולא עוד, אלא שקדמה תורה זו שנבעה מתוכם, לתורה ששמעו מפי הגבורה בהר סיני. וכל כך למה? לפי שבכח השירה הזאת שאמרו אז, נטעו שירה ושמחה בלב כל זרע ישראל עד סוף כל הדורות, ובכל עת שהם נושעים מאויביהם ומתרַוְחים מצרותיהם, ירון לבם שיר ושבח לאל מושיעם, ולא תהילות עצמם יספרו.

יש נוהגים שבשבת שירה, מפזרים בחוץ משיָרי מאכלי שבת, וכתב המג"א  (סי' שכ"ד ס"ק ז) שאינו נכון לננהוג כן מכיון שאסור להאכיל בעלי חיים שאין מזונותיהם מוטלים עליך וכן פסק המ"ב ורוב האחרונים (שם ס"ק לא) אמנם דעת הערוך השולחן להתיר וכתב "מנהג ישראל תורה" שהרי אין אנו טורחים בשביל העופות והצפורים  שהכוונה כדי לזכור שמחת שירת הים. ולכן מותר  

 ומשום מחלוקת זו יש שנותנים מערב שבת שיאכלום עופות הבית וציפורי הדרור שבחוץ, ושני טעמים למנהג שמכיון שאמרו רבותינו ז"ל, שאותם האנשים שיצאו ללקוט את המן ביום השביעי רשעים היו, וידעו שהמן לא ירד בשבת כדבר משה, מה עשו? הלכו בלילה ופזרו בשדה מן המן שבכליהם על מנת לאסוף אותו בבקר ולהביאו למחנה לעיני כל העם, כדי שיאמרו, משה בדאי הוא שבודה מצוות מלבו. ויהי בבֹּקר יצאו ללקוט - ולא מצאו. והיכן היה המן הזה שהניחוהו אמש? אלא שהקדימום הצפרים שבאו בעוד לילה וישאוהו למרחוק כדי שיֵאמנו דברי משה וגם השבת תהא מקודשת אצל כל העם. משום כך ראויות הצפרים ליטול שכרן. ואימתי נוטלות שכרן? ביום שמזכירים את צדקתן, בפרשת בשלח. וטעם נוסף שמורל בפי העולם שהעופות אמרו שירה על הים ולכן אנו מחזיקין להם טובה ומאכילים אותם בשבת זו.

---

[1] חזקוני

[2] רש"י

[3] רשב"ם

[4] אבע"ז

[5] רשב"ם

[6] ת"א

[7] רש"י

[8] פי' ר' יוסף בכור שור

[9] ת"י

[10] אבע"ז

[11] אבע"ז

[12] ספורנו

[13] אבע"ז

[14] רמב"ן

[15] רמב"ן

[16] ספורנו

[17] רמב"ן

[18] ת"א

[19] אבע"ז

[20] רש"י

[21] חזקוני

[22] פי' ר' יוסף בכור שור

[23] רמב"ן

[24] רבינו בחיי

[25] רמב"ן

[26] אבע"ז

[27] ספורנו

[28] רש"י

[29] פי' ר' יוסף בכור שור

[30] רשב"ם

[31] רש"י

[32] רש"י

[33] פי' ר' יוסף בכור שור

[34] פי' ר' יוסף בכור שור

[35] ספורנו

[36] העמק דבר

[37] רשב"ם

[38] חזקוני

[39] ספורנו

[40] ת"א רשב"ם

[41] רבינו בחיי

[42] כמו: "צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטי",(איוב כט' יד')