מקרא
שמות פרק כא
(כ) וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ הכנעני אוֹ אֶת אֲמָתוֹ הכנענית בַּשֵּׁבֶט בדבר שבני אדם רגילים להכות בו את העבד להוכיחו אבל אם הכהו בחרב אפילו אם עמד יום או יומים האדון חייב מיתה שאין זה תוכחה אלא דרך רציחה[1] והזהיר כי אע"פ שהוא שבט מוסר ואיננו מקל יד, ישמר ממנו ולא יכה בו אפילו העבד הכנעני מכת בלתי סרה וזה טעם תחת ידו, שהיה מכה אותו מכה רבה עד שמת[2] וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵםבמיתת סייף[3]:
(כא) אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד שאם עמד ביום ההכאה על רגליו, או אפילו לא היה יכול לעמוד כלל ביום ההוא ועמד ביום המחרת יפטר האדון, אבל אם לא עמד כלל חייב אף על פי שמת ביום השני, כי גם זה תחת ידו מת ולא הזכיר עמידה ביום השלישי, כי כיון שחיה שלשה ימים פטור הוא, שהרי אין אני קורא בו ומת תחת ידו[4] לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא ובידו להכותו אך דרך תוכחה[5]: ס
(כב) וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים זה עם זה נתכוין להכות את חבירו – וְנָגְפוּ דחפו או היכו אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן באשה שלא נפגעה[6] עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ עונש ממוני בעבור נזק הולדות[7] כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה כשיתבענו הבעל בב"ד להשית עליו עונש על כך וְנָתַן בִּפְלִלִים דיינים. יתן על פי החלטת הדיינים בבית דין:
(כג) וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה באשה. שנהרגה מחמת ההכאה או הדחיפה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ נחלקו חז"ל בזה (מכילתא משפטים נזיקין ח) יש מהם אומרים נפש ממש שהרי רוצח הוא שהרג את האשה ואף על פי שלא נתכוון לה חייב, ויש אומרים ממון, שלא נתכוון לה ונתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור[8]:
(כד) כסף שווי[9] ה- עַיִן תַּחַת עַיִן וכסף שווי ה- שֵׁן תַּחַת שֵׁן וכסף שווי ה- יָד תַּחַת יָד וכסף שווי ה- רֶגֶל תַּחַת רָגֶל ושמים לפי כמה נמכר עבד כיוצא בו בשוק אם ובלי האבר הפגוע. וההפרש ישלם:
(כה) וגם אם לא נפגע אבר מסוים ישלם צער כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע מכה המוציאה דם תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה מכה בלי דם[10] תַּחַת חַבּוּרָה: ס
(כו) וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ הכנעני אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ: ס
(כז) וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ הכנעני אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ והוא הדין לכל כ"ד ראשי אברים (קידושין כה, א)[11] אע"פ שגופו קנוי לו אין הקב"ה חפץ שישחיתנו באבריו[12]: פ
(כח) וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ לפי הפשט ולא יאכל את בשרו לא לנכרי ולא לכלב לאחד שנסקל ואע"פ שהגבלה וטריפה כתוב בם או מכור לנכרי לכלב תשליכון אותו כאן אינו מותר בהנאה לאחר סקילה. וחכמים פירשו משנגמר דינו אסור. אפילו שחטו לאחר גמר דין[13] וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי מעונש או תשלומים[14]:
(כט) וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם בגמ' י"א שהוחזק פעמיים נגחן וי"א שלוש פעמים וְהוּעַד בִּבְעָלָיו שהתרו והועדו לשמרו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה בפשיעתו[15] הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת קבלו רבותינו ז"ל (מכילתא כאן, סנהדרין טו:) שהיא מיתה בידי שמים כלומר שיהרג כאשר נהרג האיש המנוגח, כי יומו יבא או במלחמה ירד ונספה, לא ינקה ה' אותו:
(ל) אִם יעידו עדים באופן ש - כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו על ידי דייני בית דין וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ ואז יכופר לו וינצל ממיתה בידי שמים[16] כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו בעבור היות הכפר כפרה כענין הקרבנות, ואם הוא אינו חפץ בה אין מכריחים אותו לבא לב"ד לחייבו בכך, ואפילו אם חייבוהו אין ממשכנין אותו, בעבור זה אמר "אם"[17]:
(לא) אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח אין לבעל השור טענה שהיה להורים לשמור על ילדיהם או ששור ההורג ילד אינו שור רע כל כך כמו ההורג מבוגר ולכן לא שמרו כל כך אלא כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שהוזכר באיש או אשה[18]יֵעָשֶׂה לּוֹ:
(לב) אִם עֶבֶד כנעני[19] יִגַּח הַשּׁוֹר שהועד בבעליו[20] אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים קנס קבוע יִתֵּן לַאדֹנָיו גם אם העבד שווה יותר[21] וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל: ס
(לג) וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר מכוסה אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ לערב, לפי שרוצה לשוב למחר למלאכתו לחפור בבור וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר ולא אדם משום שאדם בר דעת הוא והיה הוא צריך לבדוק להיכן הולך וממילא הוא גורם נזק לעצמו וגם על כלים אינו חייב שאין דרך כלים לטלטל בלא שמירת אדם וכיון שלא שמרם הוא גרם להפסדם[22]:
(לד) בַּעַל הַבּוֹר הפותח או הכורה אע"פ שהוא ברשות הרבים כי לצרכו עשה. ע"כ נקרא בעל הבור[23] יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ על פי פשוטו של המזיק מכיון שמשלם כל דמיו ומדרש רבותינו שיהיה לניזק כלומר הנבילה היא ממון הניזק ולכן אם ירד ערך הנבילה עד הזמן ששילם המזיק או שנגנבה הפסיד הניזק: ס
(לה) וְכִי יִגֹּף ידחוף בקרניו או בגופו וכל כיוצא בו בכוונה להזיק[24] שׁוֹר של אִישׁ אֶת שׁוֹר של[25] רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ כלומר שאם ערך שניהם שוה משלם חצי משווי השור הניזק מגופו של השור המזיק[26] וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן אם יש בבשר המת איזה שווי יחצון שווי הנזק גם עם בשר המת. היינו מה שניתותר היזק שלם אחר שימכרו הנבילה. ישלם חצי ההיזק ממחיר השור החי[27]:
(לו) אוֹ לא היה תם אלא נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו על דעת האומר בתלמוד שהמועד צריך שמירה מעולה מן התם (ב"ק מה:), יאמר הכתוב להוסיף בו שמירה מפני רעתו, ויצא והזיק ועל דעת האומר שהשמירה בתם ובמועד שוה (ב"ק מה: ותוספתא שם), יאמר ואם נודע לו ששור נגח הוא וגם עתה לא ישמרנו, בעבור פשיעתו הגדולה יתחייב נזק שלם[28] שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ: ס
(לז) כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה:
שמות פרק כב
(א) אִם בַּמַּחְתֶּרֶת שחתר את הבית ונכנס בסתר ולא דרך פתח או חלון או בכל צד שנראה שבא להסתתר מבעל הבית יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים אין על הורגו שפיכות דמים ופטור ממוות או תשלומים[29] כיון שהגנב הפקיר עצמו למיתה שהרי יודע שאם ימצאהו בעל הבית יצטרך הוא להרוג את בעל הבית וא"כ דינו כרודף[30]:
(ב) אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו אם ברור לך כשמש שאין הגנב בא להרוג. ההורגו שפיכת - דָּמִים לוֹ וחייב מיתה כרוצח ולכן אסור להורגו אלא הגנב - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר על ידי בית דין בִּגְנֵבָתוֹ לשש שנים כעבד עברי[31]:
(ג) אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ על ידי עדים[32] הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם אבל אם הודה אינו חייב אלא הקרן שהמודה בקנס פטור: ס
נביא
ישעיהו פרק ט
ח. וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ, אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן, בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר שהיו אומרים בגאוותם:
ט. לְבֵנִים נָפָלוּ וכי מה בכך שנפלו לבנים מהבנין ? (שגלו חלק מאחינו, ע"י אשור) וְגָזִית נִבְנֶה הלא נבנה כעת באבני גזית חתוכות- שחזקות מהלבנים !
(שכעת, נתחזק וננצח את אשור ולא יוכל להגלותינו !) שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ וכי מה בכך שנכרתו עצי השקמה ? (שגלו חלק מאחינו, ע"י אשור) וַאֲרָזִים נַחֲלִיף הרי כעת נחליף אותם בעצי ארזים המשובחים מהם ! (שכעת, נתחזק וננצח את אשור ולא יוכל להגלותינו !)
י. וַיְשַׂגֵּב יְקֹוָק אֶת צָרֵי רְצִין עָלָיו ה' יחזק את אשור, שהם אוייבי רצין מלך ארם - שכרתו ברית עם ישראל, לבוא עליהם למלחמה. וְאֶת אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ יסכסך את אוייביו של רצין לבוא עליו למלחמה(עד שיפול רצין ביד אשור)
יא. אֲרָם מִקֶּדֶם אף שארם ממזרח כבר הכו בבנ"י, בזמן יהואחז, וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וממערב-פלישתים היכו בהם. וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה והרגו בהם בכל פה. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ של ה' בבנ"י,וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה להכותם.
יב. וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ ובנ"י לא שבו בתשובה עד ה' ית', שהיכה אותם, וְאֶת יְקֹוָק צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ עדיין, לא מבקשים לשוב אליו.
יג. וַיַּכְרֵת יְקֹוָק מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב ה' הכרית מבנ"י, גם את הראש (החשובים), וגם את הזנב. כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד גם את הכִּפָּה - ענף עץ חזק,(החזקים והחשובים), וגם את עץ האגמון - עץ חלש.(החלשים והבזויים)
יד. זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ הזקנים ונשוא הפנים, נמשלו ל -"רֹאש", וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב ונביא, המורה את העם שקר, נמשל לזנב שיכרת.
טו. וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים מנהיגי העם הזה התעו אותו מדרך ה', וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים וההולכים אחר הנהגתם - נשחתה דרכם ונתקלקלה.
טז. עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח יְקֹוָק ה' לא ישמח במעשיהם של בחורי בנ"י, וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם מלהענישם. כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע כולם מרשיעים, ועושים רע. וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה דבר מגונה ומאוס. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ של ה' בבנ"י, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה להכותם.
יז. כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה אש הרשעות תבער בהם ותתפשט כאש. שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל ואש הפורענות, תאכל בהם את הקוצים, (את הרשעים), וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר ותתפשט האש, לכל ענפי היער המסובכים,(בכל ישראל) וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן עד שיהיו נבוכים בחוזק העשן הרב.(לא יֵדעו, כיצד להנצל מהרעה הגדולה)
יח. בְּעֶבְרַת יְקֹוָק צְבָאוֹת בגלל כעס ה' נֶעְתַּם אָרֶץ ירדה הפורענות הזו לארץ,
וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ כי העם נהגו ברשעות, כאש שאוכלת ומתפשטת (שגזלו איש את אחיו) אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ מלהָרֵעַ לו !
יט. וַיִּגְזֹר גזלו, עַל יָמִין וְרָעֵב מחבירו שמיְמִינוֹ, ועדיין נשאר רעב, ולא יספיק לו, וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ ומחבירו שבשמאלו, ועדיין לא שבע, אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ יגזלו אפילו מקרוב משפחתו.
כ. מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם גזלו, וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה גזלו, יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה אפרים ומנשה, ילכו לכבוש, ולקחת שלל מיהודה. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ של ה' בבנ"י, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה להכותם.
כתובים
דברי הימים א פרק ה
(לו) וְיוֹחָנָן הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה הוּא אֲשֶׁר כִּהֵן בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלִָם וכי הוא לבד כהן אלא שמסר נפשו על עבודת הבית בהיותו כהן גדול שמיחה בעוזיה המלך בשנת 52 למלכותו שנת 3142 לבריאת העולם כאשר בא להקטיר קטורת (כמו שכתוב בדברי הימים ב כו, טז – כא): (לז) וַיּוֹלֶד עֲזַרְיָה אֶת אֲמַרְיָה יתכן שהוא אוריה (3183) כהן גדול הנזכר במלכים ב טו ששימש בימי אחז מלך יהודה וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת אֲחִיטוּב ויתכן שזהו עזריה שנזכר בדברי הימים ב': (לח) וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד את מריות שהוליד אֶת צָדוֹק כמבואר לקמן ט, יא וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת שַׁלּוּם: (לט) וְשַׁלּוּם כהן גדול בימי אמון בן מנשה3283 הוֹלִיד אֶת חִלְקִיָּה כהן בימי יאשיה בן אמון 3285 ויהואחז בן יאשיהו 3316 וְחִלְקִיָּה הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה כהן גדול בימי יהויקים: (מ) וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת שְׂרָיָה כהן גדול בימי יהויכין (3327) ושריה הומת ע"י נבוכדנצר בזמן גלות צדקיה והוא כנראה היה הכהן הגדול האחרון וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת יְהוֹצָדָק כהן גדול בימי צדקיהו (3327) והוליד גם את עזרא הסופר אחיו של יהוצדק: (מא) וִיהוֹצָדָק הָלַךְ בְּהַגְלוֹת יְקֹוָק אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בְּיַד נְבֻכַדְנֶאצַּר ובנו יהושע שימש בתחילת בית שני: ס
דברי הימים א פרק ו
(א) בְּנֵי לֵוִי גֵּרְשֹׁם הוא גרשון קְהָת וּמְרָרִי הזכיר את כולם שוב כדי לייחס את גרשם ומררי: (ב) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹם לִבְנִי וְשִׁמְעִי: (ג) וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל: (ד) בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמֻשִׁי וְאֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַלֵּוִי לַאֲבוֹתֵיהֶם שמתייחסים אחרי אביהם מהבן אל האב: (ה) אלו התולדות אשר לְגֵרְשׁוֹם לִבְנִי בְנוֹ של גרשום וכן כולם בנו של המוזכר לפניו יַחַת בְּנוֹ ופה דילג ובפסוק כה חשבם עד לוי וסמך על כך שאנו נוסיף מאחד על חבירו ויש להוסיף פה שמעי בנו זִמָּה בְנוֹ איתן בנו: (ו) יוֹאָח בְּנוֹ עִדּוֹ בְנוֹ זֶרַח בְּנוֹ יְאָתְרַי בְּנוֹ: (ז) בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב הוא יצהר בְּנוֹ קֹרַח בְּנוֹ אַסִּיר בְּנוֹ: (ח) ומלבד אסיר בנו של קרח היו אלה גם בני קרח אֶלְקָנָה בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ עד כאן בני קרח וְאַסִּיר בְּנוֹ של אביאסף: (ט) תַּחַת בְּנוֹ ויש להוסיף כנ"ל צפניה בנו אוּרִיאֵל בְּנוֹ עֻזִּיָּה בְנוֹ יואל בנו וְשָׁאוּל בְּנוֹ אלקנה בנווהשמיט בכל אחד מן שלשלת הייחוס כדי שנשלים מאחד לשני כמ"ש בפסוק ה':
משנת ההלכה
א. קדירה רותחת של חלב שמחמת רתיחתה גלש החלב ונזל על קדירה של בשר, אם הקדירה הבשרית בחום שהיד סולדת בו הכל אסור עד ששים.
ב. אם אין הקדירה חמה בחום שהיד סולדת בו אם נפסק הקילוח קודם שנגע בקדירה כלומר שאין חיבור בין החלב שנוזל לקדירה ממנה נזל הכל מותר וידיח את הקדירה הבשרית. אמנם אם מקום הנגיעה היה חם בחום שהיס"ב ואין ששים יש לאסור התבשיל והקדירה ובמקום הפסד מרובה יעשה שאלת חכם.
ג. אם לא נפסק הקילוח מהקדירה החלבית ויש חיבור בין החלב שגלש לקדירה הבשרית אע"ם שהיא קרה אוסר עד כדי קליפה. ולכן הקדירה אסורה והתבשיל מותר.
ד. אם לא נפסק הקילוח והחלב נזל תחת הקדירה יש חילוקים בין המקרים ולכן יעשה שאלת חכם.
ה. לכתחילה אין להניח קדירה חלבית וקדירה בשרית יחד על גבי כירה חמה וכ"ש שאין לבשלם יחד על גבי כירה חמה.
ו. אבל אם הניח קדירה חלבית וקדירה בשרית על גבי כירה חמה ונזל תחתיהם, מותר בדיעבד אם מה שנזל מהאחד לא נגע בשני.
ז. ולפיכך אין להניח על גבי "פלטה" או כירה חשמלית בו זמנית קדירה או תבנית חלבית ובשרית ואם הניח ונזל תחתיהם בדיעבד מותר אם לא נגע מה שנזל בקדירה או התבנית השניה.
ח. ומטעם זה וכן כדי שלא ייוצרו שאלות של טיפה שתפול מקדירה לחברתה טוב שתהיה כירה מיוחדת לבשר וכירה מיוחדת לחלב ואם אין לו אלא כירה אחת טוב שהמסגרות יהיו מיוחדים אחד לבשר ואחד לחלב ולייחד מקום לחלבי ומקום לבשרי ולא יבשלם יחד. או שיהיו מרוחקים זה מזה באופן שאין חשש שינתזו מאחד לשני.
[1] חזקוני
[2] רמב"ן
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] חזקוני
[6] רש"י
[7] וא"ת אמאי אינו נהרג על הולדות שהרג וכי תימא שמא נפלים נינהו א"כ תקשי לך גבי ואיש כי יכה כל נפש אמאי הוא נהרג שמא טרפה וכי תימא דסמכינן ארובא ורובא לאו טרפות נינהו כדאיתא פ"ק דחולין הכא נמי אית לן לסמוך ארובא דרובא לאו מפילות נינהו וא"כ לחייב מיתה נוגף אשה על הולדות שהרג, וי"ל דאין חייבין מיתה על שום בריה עד שיצא לאויר העולם כדמוכח בערכין כפ"ח. פירוש הריב"א .
[8] רבינו בחיי
[9] אמר רב סעדיה לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו. כי אם אדם הכה עין חבירו וסרה שלישית אור עיניו איך יתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת ומגרעת. אולי יחשיך אור עינו כולו ויותר קשה הכויה והפצע והחבורה כי אם היו במקום מסוכן אולי ימות ואין הדעת סובלת. אבע"ז ומדברי ספורנו משמע שהפסוק כפשוטו אמנם לדינא נהגינן אחרת וז"ל "כך היה ראוי כפי הדין הגמור שהיא מדה כנגד מדה, ובאה הקבלה שישלם ממון (קמא פרק החובל) מפני חסרון השערתנו, פן נסכל ונוסיף על המדה לאשמה בה".
[10] אבע"ז
[11] רש"י
[12] חזקוני
[13] רשב"ם
[14] ת"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ספורנו פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן חזקוני
[19] ת"י
[20] רשב"ם
[21] רבינו בחיי
[22] חזקוני
[23] אבע"ז
[24] רש"י
[25] אמר בן זוטא כי רעהו תואר לשור ולא ראה כי שור איש סמך הוא. וכן הוא שור רעהו ואין לשור ריע רק בן זוטא לבדו. אבע"ז
[26] רש"י
[27] העמק דבר
[28] רמב"ן
[29] אבע"ז
[30] העמק דבר
[31] ת"י
[32] ת"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה