מקרא
שמות פרק יט
(י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם שיהיו קדושים, שלא יגשו אל אשה ואל כל טומאה, כי הנשמר מן הטומאה יקרא מקודש[1] הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:
(יא) וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יישירו דעתם ויכוונו לבם ומחשבתם לאביהם שבשמים ולקבל את הענין הגדול שיותן להם ביום השלישי[2] שיהיה גם הגוף טהור ומוכן לנבואה, לא הנפש בלבד, וזה בהיות מדרגת הנבואה העתידה אז להם פנים בפנים, בעוד היותם משתמשים בחושיהם[3] כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְקֹוָק לְעֵינֵי כָל הָעָם שכלם יראו ברדתו שם, כי יראו מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לא שיראו את השם, דכתיב (להלן לג כ) כי לא יראני האדם וחי[4] עַל הַר סִינָי:
(יב) וְהִגְבַּלְתָּ הראה להם ועשה להם סימני גבול עד היכן יכולין לקרב[5] אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ אפילו אם אינו עולה[6] כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת:
(יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד שלא יעלה איש להורידו מן ההר שהרי עולה שני מוזהר כעולה ראשון אלא - כִּי שליח ב"ד יעמוד ברגל ההר והעולה[7] סָקוֹל יִסָּקֵל ישליכו אחריו אבנים אם הוא קרוב אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אחריו בחצים להמיתו אם הוא רחוק[8] אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל אך במשוך קרן היובל, שימשוך קול השופר ולא יהיה עוד, אז יוכלו לעלות בהר[9] הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר כי סימן הוא לסילוק השכינה[10]:
(יד) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר ביום ההוא[11] שהוא ד' בחודש ויום ה' בשבת[12] אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:
(טו) וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים[13] ומעתה[14] אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה:
(טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יום שבת ומתן תורה היה ושלישי לאותו יום שהוא רביעי לחדש ויום ה' בשבת[15] בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת הקולות היו קולות המלאכים שמקלסים להקב"ה בכל בוקר ובוקר וּבְרָקִים הם מלאכים גם כן שנאמר (תהלים קד, ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וכתיב (יחזקאל א, יג) ונוגה כאש ומן האש יוצא ברק וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר כדי להפריש בין ישראל ובין המלאכים שאם היו ישראל רואים אותם היו נרעדים בראייתם[16] וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:
(יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים לקראת פמליא של מעלה שחלפו לפני קודשא בריך הוא כאמרו אחר כך וירד ה' על הר סיני[17] מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית[18] הָהָר מחוץ לגבול שהגבילם משה [19]:
(יח) וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְקֹוָק בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד חרדת אלהים היה על ההר, כל המסתכל בו, חרדת אלהים נפלה עליו[20]:
(יט) וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד ומשה עלה למעלה קרוב לראש ההר מֹשֶׁה יְדַבֵּר לישראל להורותם מה יעשו וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל כלומר וישראל שומעים קול השם שעונהו ומצוהו על מה שכתוב אחר כך בפרשת "רד העד בעם" (פסוק כא) והם אינם מבינים מה שמדבר עמו, והוא מפרשו להם, והיה זה קודם מתן תורה[21]:
(כ) וַיֵּרֶד יְקֹוָק לשון ירידה בהקב"ה בכל מקום הוא ענין הראותו וגלויו בהשגת השכל[22] עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְקֹוָק לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה:
(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד התרה[23] בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ לפי שעומדים בשורה אחת אצל הגבול, כמו גדר, אומר לשון - "יהרסו", כמו "וגדר אבניו נהרסה"[24] אֶל יְקֹוָק לִרְאוֹת כשאהיה מדבר עמהם, שמא יחשבו שבהיותם עולים למדרגת נבואת פנים בפנים כמוך יוכלו לעלות אל מחיצתך[25] וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב:
(כב) וְגַם הַכֹּהֲנִים הם הבכורים אע"פ שהם קדושים ככתוב קדש לי כל בכור יוסיפו להתקדש עוד במחשבתם[26] הַנִּגָּשִׁים שהם מגישים לשם הנכבד קרבנות ונגשים בהם אליו[27] אֶל יְקֹוָק יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יְקֹוָק:
(כג) אמר הקב"ה למשה שיוסיף להם התראה פן יהרסו מעצמם לעבור התחום, מתוך שהם תאבים לראות, ומתוך שמחתם בראיית זיו השכינה, תנוח דעתם ויעברו בלי התבוננות, וגם הכהנים אל יסמכו להתקרבוַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כבר ההר מוגבל סביב כִּי הרי[28] אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ:
(כד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ ובשביל שיראו שאהרן עולה, שמא יהיו סבורין שהותרו לעלות לכן הזהיר[29] וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יְקֹוָק פֶּן יִפְרָץ בָּם:
(כה) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: ס
נביא
ישעיהו פרק ו
יא. וָאֹמַר עַד מָתַי יְקֹוָק יכבידו ליבם, ולא ישובו בתשובה. וַיֹּאמֶר ה'. עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב, וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם, וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה עד שתבוא עליהם הפורענות והגלות - יוסיפו להכביד ליבם. (שאו, תשאה - לשון שממה.)
יב. וְרִחַק יְקֹוָק אֶת הָאָדָם מארצם. וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ הארץ תשאר עזובה מהם - זמן רב.
יג. וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה עוד ימלכו 10 מלכים אחר עזיהו, עד שיבוא החורבן על יהודה וירושלים. (יותם, אחז, חזקיהו, מנשה, אמון, יאשיה, יואחז, יהויכין, יהויקים, צדקיהו.) וְשָׁבָה, וְהָיְתָה לְבָעֵר ובימי צדקיהו, תשוב ירושלים, ויבערו ויכלו ממנה את ישראל. כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן כעצי האלה והאלון, אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם בעונת הסתיו, נושרים כל העלים מהעץ, עד שנשאר ניצב, רק הגזע - ערום מעלים. זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ ומי היא מצבתה (הגזע שנשאר ניצב) של ירושלים ? זרע קודש - אלו שישארו בה ולא ילכו לגלות.
ישעיהו פרק ז
א. וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם, וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם, לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ, וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לא יכל רצין עם פקח, לכבוש את ירושלים.
ב. וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר למלך אחז ממלכות דוד.(לפי שהיה רשע לא הזכיר את שמו) נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם - חנו ארם עם אפרים (מלכות ישראל), עליכם למלחמה. וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ פחד לבבו. כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ כעצי היער הנעים מהרוח.
ג. וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְשַׁעְיָהוּ, צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה, וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ - ציוה על ישעיהו שיֵצא עם בנו שאר ישוב, לקראת המלך אחז. אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה ובקצה של תעלת המים היוצאת מהבריכה העליונה, (היו שתי בריכות), תפגוש את אחז. אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס במסילה (שטח סלול וכבוש) שבשדה כובס (שמכבסים בו הבגדים)
ד. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט תאמר לאחז, השמר מלעשות מלחמה, ושב בשקט ובשלווה, אַל תִּירָא, וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ אל תפחד, מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה שרצין מלך ארם, ופקח בן רמליהו מלך ישראל, יהיו בעיניך, כשני זנבות אודים שכבתה מהם האש, ולא יוכלו להזיק לך,(האוד, הוא העץ שהופכים בו האש, ואין בו כוח להדליק אש מעצמו) בָּחֳרִי אַף, רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ ואל תחשוש מרצין ופקח, שבאים אליך בכעס רב.
ה. יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר בגלל שחשבו עליך ארם ופקח, מחשבה רעה ואמרו:
ו. נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה נעלה ונעשה מצור על ירושלים, עד שיתעוררו ויפתחו לנו השערים, וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ ונבקיע החומה, להיות העיר כבושה בידינו. וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ, אֵת בֶּן טָבְאַל נמליך בירושלים את בן טבאל. (איש מבני אפרים)
ז. כֹּה אָמַר יְקֹוָק אלוהים לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה לא תקום ולא יצליחו, במחשבתם הרעה.
ח. כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק, וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין כי רצין מלך על דמשק שבארץ ארם, ואין לא שייכות לירושלים. וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם ולא רק שלא יכבשו את ירושלים, אלא שבתוך 65 שנה(מהרעש, בזמן עזיהו), ישברו ויִגְלו ארם - מארצם, ועשרת השבטים - מא"י, בזמן הושע בן אלה.
ט. וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן, וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן רְמַלְיָהוּ ופקח בן רמליהו מלך על ישראל, ולא על ירושלים, אִם לֹא תַאֲמִינוּ אם לא תאמינו בנבואתי זו, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ אין זאת, אלא, בגלל שאין בכם אמונה חזקה בַּה'.
י. וַיּוֹסֶף יְקֹוָק דַּבֵּר אֶל אָחָז לֵאמֹר ע"י ישעיהו.
יא. שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בקש איזה אות מה', שנבואה זו תתקיים. הַעְמֵק שְׁאָלָה, אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה בקש אות בעומק התהום, או אות בשמיים למעלה.
יב. וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת יְקֹוָק שברוב רשעותו, לא רצה שיתקדש שם ה'.
כתובים
דברי הימים א פרק ד
(ט) וַיְהִי יַעְבֵּץ נִכְבָּד מֵאֶחָיו שמו לא הוזכר עד עתה וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב: (י) וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר חשש על שמו שהיה מענין עצב כמו שאמר לבלתי עצבי וחשש שלא יבואו עניניו על הנכונה ושיעצב בעניני העולם ונדר נדר אם יצליחהו השם ויברכהו יעשה כך וכך ולא הזכיר הנדר אִם בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי בתלמידים ואת נחלותי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי לעזרני בעבודת ה' וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי כלומר שתעשה אות עמי שלא אעצב מרעה בעולם ולא יהיה שמי גורם לי שום עצב וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל כי היה מושגח מה', וגם נכלל בזה שהוא הביא לאלהים אשר שאל, והרחיב גבול מלכות ה' על ידי שהפיץ תורה ברבים וכל עניני העולם היו שוים בעיניו הרע והטוב כפי ששאל: (יא) וּכְלוּב אֲחִי שׁוּחָה מבני אשחור יצא כלוב אחי שוחה שהוליד את מחיר, ומבואר שעזרא העתיק דבריו מספר היחוס הגדול ולא העתיק כל הדברים רק דברים מצויינים, והמותר הניח, ובספר היחוס היה כתוב השתלשלות הדורות באורך עד שוחה וכלוב אחיו, ושם כתיב יחוס שוחה, ואחריו כתוב וכלוב אחי שוחה וכו', ועזרא דלג על כולם שלא היו אנשים מצוינים והתחיל בכלוב הוֹלִיד אֶת מְחִיר הוּא אֲבִי אֶשְׁתּוֹן: (יב) וְאֶשְׁתּוֹן הוֹלִיד אֶת בֵּית רָפָא וְאֶת פָּסֵחַ וְאֶת תְּחִנָּה אֲבִי עִיר נָחָשׁ מבניו נתישבה העיר הנקראת עיר נחש אֵלֶּה אַנְשֵׁי רֵכָה כן נקראת משפחה זאת של בני כלוב מטעם ידוע אצלם: ס (יג) וּבְנֵי קְנַז מן אשחור יצא קנז הראשון והוא הוליד את יפונה, שע"כ נקרא (במדבר לב, יב) כלב בן יפונה הקנזי, ר"ל שיפונה היה בן קנז, ויפונה הוליד שני בנים, קנז וכלב, וע"כ אמר (יהושע טו, יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ר"ל שקנז אבי עתניאל היה אחי כלב, וכ"ז לא היה צריך לסופרנו להזכיר כי ידענו זאת מספר התורה וס' יהושע, והתחיל לבאר בני האחים קנז וכלב, שבני קנז (בן יפונה) היו עָתְנִיאֵל הוא היה השופט הראשון על ישראל שְׂרָיָה וּבְנֵי עָתְנִיאֵל חֲתַת: (יד) וּמְעוֹנֹתַי אשר הוֹלִיד אֶת עָפְרָה וּשְׂרָיָה בנו השני של קנזהוֹלִיד אֶת יוֹאָב שהיה אֲבִי גֵּיא חלֲרָשִׁים כִּי חֲרָשִׁים נקראה העיר ע"ש מלאכתם כי חרשים היו. הָיוּ ובנחמיה (יא, לה) חשבה לבני בנימין, שבימיו ישבו שם בני בנימין: פ (טו) וּבְנֵי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוא כלב בן חצרון ועתה חושב בני כלב אחי קנז בן השני של יפונה, והיה לו בנים מארבע נשים, הבנים מאשתו הראשונה (שלא הזכיר שמה) היו עִירוּ אֵלָה וָנָעַם וּבְנֵי אֵלָה וּקְנַז כך היה שמו וקנז בוי"ו: (טז) וּבְנֵי יְהַלֶּלְאֵל היא אשת כלב השניה זִיף וְזִיפָה תִּירְיָא וַאֲשַׂרְאֵל: (יז) וּבֶן עֶזְרָה כך שמו יֶתֶר וּמֶרֶד וְעֵפֶר וְיָלוֹן וַתַּהַר יהללאל הנ"ל אשתו של כלב אֶת מִרְיָם וְאֶת שַׁמַּי וְאֶת יִשְׁבָּח אֲבִי אֶשְׁתְּמֹעַ שלישיה בכרס אחת: (יח) וְאִשְׁתּוֹ השלישית של כלב ששמה - הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אשתו הרביעית של כלב אֲשֶׁר לָקַח הבן הראשון - מָרֶד: (יט) בספר היחוס שממנו העתיק היה כתוב שבני בתיה היו מרד והודיה ושימון וישעי, ושם היה כתוב יחוס כל אחד באורך, וחשב כל בני הודיה מכמה נשים, שעזרא דלג אותם כי לא היו מצוינים, ובתוכם בני הודיה שהי"ל מאשתו שהיתה אחות נחם שהם היו מצויינים ואותם הזכיר, ואמר וּבְנֵי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה שהיתה אֲחוֹת נַחַם אֲבִי קְעִילָה הַגַּרְמִי וְאֶשְׁתְּמֹעַ הַמַּעֲכָתִי: (כ) וּבְנֵי שִׁימוֹן שהיו מבני בתיה אַמְנוֹן וְרִנָּה בֶּן חָנָןכך שמו ותולון וְתִילוֹן וּבְנֵי יִשְׁעִי זוֹחֵת וּבֶן זוֹחֵת כך שמו: (כא) בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה אחר שיחס פרץ וזרח בא ליחס קצת ראשי משפחות של בני שלה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ שהיו עושים מלאכה בבוץ, הוא הפשתים היקר לְבֵית אַשְׁבֵּעַ ומשפחה זאת נקראת בית אשבע: (כב) וְיוֹקִים ראש המשפחה וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב שכבשו את מואב והיו להם לאדונים וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים ספור זה הוא ספור ישן עתיק ימים שהיה להם קבלה עתיקה, או ר"ל שפרטי המעשה נעתקו על ספר מיוחד שהיה אז ביד עזרא: (כג) הֵמָּה יוקים ואנשי כזבא וישבי לחםהַיּוֹצְרִים היו יוצרי חרס ולצור צורות בכלי אבן למלאכת המלך וגם קדרות למאכל המלך וגם לכהנים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וכן היו אומנים בנטיעות אילנות במקום שנקרא מטעים. וּגְדֵרָה וכן בגדרות צאן, במקום שנקרא גדרה בענין שהיה מלאכתם בדומם וצומח ובע"ח עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם הושיבן המלך באותן העיירות לפי שהיו עושים מלאכתו: ס
משנת ההלכה
בדיקת תולעים בפירות ט"ו בשבט
א. מכיון אנשים קונים פירות יבשים אגוזים ופירות קיץ מיובאים יש לשים לב לפירות בעלי נגיעות גבוה ולפירות בעלי נגיעות נמוכה או בינונית
ב. אגוזי מלך: לאחר פתיחת הקליפה יש לבדוק בין קפלי האגוז הימצאות קורי משי פירורים רבים או סימני כירסום המעידים על פרי נגוע שאין לאוכלו
ג. פירורים שניכר שבאו מחמת שפשוף האגוזים זה בזה אינם עילה לחשש נגיעות בתולעים
ד. אגוזים שונים ושקדים: הבדיקה כנ"ל ויש לבדוק כמו כן שאין חורים או נקבים על פני משטח האגוז\שקד
ה. אגוזי פקאן: אין חשש נגיעות והמהדר יבדוק קלות מהימצאות סימנים כנ"ל
ו. אגוזי קשיו: תלוי ברמת טריותם ולפיכך יש לבדוק את הטריים מאד כ10 אגוזים על ידי חצייתם ולחפש סימנים לכירסום או אבקה, פירורים חומיםהנם בדרך כלל שאריות מהקליפה, אם אינם מאד טריים יש לבדוק כ10% מהאגוזים נמצאו סימני יש לבדוק כל אגוז ואגוז
ז. אגוזי בונדוק לוז: נגיעותם כנ"ל בודקים מצידו החיצוני לסימני כרסום נקבים וכדומה חוצים מספר אגוזים ובודקים כנ"ל (החלל הכהה במרכז הפרי אינו סימן לנגיעות אלא הרי הוא מגוף הפרי
ח. אגוזי קשיו: נגיעותם כנ"ל חוצים ובודקים מספר אגוזים
ט. משמש מיובש: טוב לשטוף את הפרי קודם חוצים את המשמש ובודקים למול מקור אור משני צידיו נמצא גוף זר יש לבדוק היטב שאינו חרק או תולעת כתמים אדומים הנמצאים על המשמש אינם סימנים לנגיעות
י. לעדער: אם אינו ארוז יש לבדקו אל מול מקור אור לבדוק שלא נדבקו בו חרקים ארוז: אין חשש אמנם המהדר יבדוק כנ"ל
יא. צימוקים: יש שכתבו שנגיעותם גבוהה מאד ועדיף שלא לאוכלם אמנם נהגו להתיר על ידי שיבדוק שאין הצטברות פירורים בצידי האריזה ועל גבי הצימוקים ואז לוקחים קומץ צימוקים ולאחר שטיחתם לשכבה דקה מתבוננים האם דבוקים עליהם חרקים אמנם עדיף להשרותם במים פושרים עם סבון כלים כמה דקות ולערב ואם יש חרקים הם יצופו
יב. צימוקים בהירים: כנ"ל אמנם אם שיטח קומץ מהם ובדק והרי הם שלמים ללא שום נקודות הרי הם בחזקת נקיים
יג. תאנים טריות: קשה מאד לבודקם ומי שאינו בקי בכך עדיף להמנע מהם
יד. תאנים מיובשות: נגיעות גבוהה מאד ולכן יש לקנות רק טריים מאד שנראים עסיסיים ולא יבשים מאד שוטפים את התאנה גם סביב העוקץ חוצים לשנים ומותחים את התאנה ובודקים אל מול מקור אור שאין חורים או נקבים ולאחר מכן בודקים מקרוב אל מול מקור אור חזק שהגרגירים בתאנה הנם עגולים לגמרי ואינם נעים ואין בהם שינוי נמצא שינוי יש לחשוש לנגיעות נצמא צבע שחור בתוכם שאינו דבש התאנה יש לחשוש לנגיעות וכן אם יש הרבה קמח על פני התאנה יש לחשוש לנגיעות ואין לאכלם
טו. נבדקו מספר תאנים ונמצאו נקיות אפשר לאכול את שאר החבילה בבדיקה שיטחית אל מול האור
[1] רמב"ן
[2] הכתב והקבלה
[3] ספורנו
[4] רמב"ן
[5] רשב"ם
[6] העמק דבר
[7] חזקוני
[8] חזקוני
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] חזקוני וכתב שם פי' נוסף "אינו שופר של מתן תורה, וזה במשך היובל היה לאחר שהוקם המשכן ואז תקע משה בשופר ונתן רשות לעם לעלות".
[11] ת"י
[12] חזקוני
[13] כתב באבע"ז לפי פשוטו ליום השלישי ולא הוסיף משה יום אחד מדעתו ומדרש חז"ל לסוף שלושת ימים ויום אחד הוסיף מדעתו כמש"כ רש"י
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] חזקוני
[16] רבינו בחיי
[17] ספורנו
[18] ומִן יד תלש אדון העולם את ההר והעמידהו באויר והיה צלול [זוהר] כמראה ויעמדו תחת ההר. ת"י
[19] והנה היו במעמד הר סיני כדרך שהציב משה בניהם בשנת הארבעים בכרתו ברית עמהם. כי בתחלה היו הבכורים הנגשים אל ה'. ואחריהם ראשי שבטים הם הנשיאים. ואחריהם הזקנים. ואחריהם השוטרים. ואחריהם כל איש ישראל. ואחריהם הטף. ואחריהם הנשים ואחריהם הגרים. ומשה ואהרן עברו הגבול והיו בהר קרובים אל הכהנים. אבע"ז.
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] רמב"ן
[22] רבינו בחיי
[23] רש"י
[24] רבינו בחיי
[25] ספורנו
[26] אבע"ז
[27] רמב"ן
[28] פי' הטור בשם אביו הרא"ש
[29] פי' הטור בשם אביו הרא"ש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה