מקרא
שמות פרק כא
הקדים ופתח בדיני המשפטים, כי כאשר היה בעשרת הדברות הדבור הראשון בידיעת ה', והשני באיסור ע"ז, חזר וצוה את משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (לעיל כ כב), שתזהירם אתה עוד שיתנו לבם למה שראו ויזהרו במצות האלו שצויתים, כי אתם ראיתם, כנגד דבור אנכי, ולא תעשון אתי כנגד לא יהיה לך, להשלים ענין ע"ז, ואלה המשפטים כנגד לא תחמוד, כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון יחשוב שהוא שלו ויחמדהו ויקחהו לעצמו, לפיכך אמר תשים לפניהם, משפטים ישרים ינהיגו אותם ביניהם, ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין וכן אמרו במדרש רבה (שמות ל טו) כל התורה כלה תלויה במשפט, לכן נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות וכן יפרש באלה המשפטים המשפט בעבודה זרה (להלן כב יט), ובכבוד האב (שם כא טו יז), והרציחה (שם כא יב יד), והניאוף (שם כב יח), הנזכרים בעשרת הדברות[1].
(א) וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם ולא לפני גויים ואפילו הם מומחים, או הדיוטות ושאינם דנים דין התורה אבל אם דנוהו ישראל בתחלה ולא ציית דינא מותר לכופו על ידי גויים עד שיעשה מה שדייני ישראל פסקו עליו[2]:
(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שנמכר על יד בית הדין בגלל שלא היה לו איך להחזיר גניבה שגנב[3] שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת מאז שנמכר[4] יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:
(ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בגופו לבדו, בלא אשה[5] בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא מכיון שחייב במזונותיה חמלה התורה שהאדון יהיה חייב לזונה ולכן מעשה ידיה של האדון וכשמשתחרר העבד - וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ כי היתה אשת העבד עם בעלה כשפחה לאדניו, שהרי 21מעשה ידי שניהם שלו והוא חייב במזונותיהם, אין ביניהם אלא שהרשות ביד האשה ללכת לנפשה, וכן הבנים אינו חייב להם במזונותם אלא בקטנן בזמן שהאב מצוה או נוהג לזון אותם[6]:
(ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה שימסור לו שפחה כנענית שמיוחדת לו שיוליד ממנה בנים ודוקא למי שהיה נשוי קודם וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת שיעבדוהו הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ היא ובניה נשארים בעבדות האדון, והוא יצא כשבא[7]:
(ה) וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי השפחה הכנענית[8] וְאֶת בָּנָי רק אם אמר את כל אלו יש בו דין נרצע אבל אם אמר רק שאוהב אחד מהם אינו נרצע[9] לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי:
(ו) וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים הדיינים בבית דין לרמוז כי האלהים יהיה עמהם בדבר המשפט, הוא יצדיק והוא ירשיע וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת של שער ב"ד דוגמא והוצאת את האיש ההוא אל שעריך כדי לפרסם הדבר לעיני כל העוברים שמשתעבד עצמו בשביל שפחה כנענית ושעליו לעבוד עבודתו עד היובל אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה לפי שדרך הבתים להיות של אבן, אין אדם יכול לנקוב כנגד האבן שקשה האבן, ואין המרצע יכול ליכנס, אמר לו שיגישו או אל הדלת או אל המזוזה, שהם של עץ, ושם ינקוב אותו יפה, ועוד כדי לפרסם הדבר[10] וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם עולם הוא זמן בלשון הקודש, כמו כבר היה לעולמים (קהלת א, י), ואמר "ועבדו לעולם" לזמנו של יובל, שאין במועדי ישראל זמן ארוך ממנו, ויציאת חרות, כאלו עולם מתחדש לו[11]: ס
(ז) וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ הקטנה לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים מצות לא תעשה, יזהיר את האדון שאם בא להוציאה מרשותו בשן ועין שיעבור בלאו, אבל ישלם דמי השן והעין, ותהיה עמו ליעוד עד הזמן, כי יהיה זה רעה רבה שהפיל את שינה בכעסו עמה ויוציאנה מביתו אשר היתה מיחלת ליעודו לאחר שפגם אותה[12]:
(ח) אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ שאינו רוצה ליעדה אף על פי אֲשֶׁר לא לוֹ יְעָדָהּ שאמור היה לייעד אותה כי הקונה בת ישראל לקחתה לו לאשה יקנה אותה, והנה היא מיועדת לו מן הסתם ועתה אם לא יחפוץ בה אדוניה וְהֶפְדָּהּ יפדה אותה אביה כי אסור לו להניחה עוד ביד אדון מעת שיאמר לא חפצתי לקחתה לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ היא מניעה לגמרי מן הנכרי שלא ימכור את בתו לכותי לשפחה, שאף על פי שהתיר הכתוב זה בעבד עברי שנאמר (ויקרא כה, מז) ונמכר לגר תושב עמך, ובא הכתוב לבאר שלא יעשה כן באשה לפי שלא יבואו הכותים לזלזל בבנות ישראל בְּבִגְדוֹ בָהּ הוא בוגד בבתו אם ימכור אותה זולתי למי שיוכל לישא אותה לאשה[13]:
(ט) וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה הקונה לבנו, והוא השדוך שישדכנה לו כְּמִשְׁפַּט אשר יעשה ל – הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לבנותיו יעשה לָּהּ שיתן לה משלו כמוהר הבתולות[14] ויעשה לה לקוחין ונשואין יפין ובית חתנות יפה כדין בנות הארץ אבל לא כעין נשואי שפחה[15]:
(י) אִם אשה אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ חוץ מזו שְׁאֵרָהּ מזונותיה כְּסוּתָהּ בגדיה[16] וְעֹנָתָהּ שיבא אליה לעת דודים, שאם יקח אחרת, לא תהיה האחרת יושבת על מטה כבודה, והיו שם לבשר אחד, וזו עמו כפלגש, שישכב עמה על הארץ בדרך מקרה, כבא אל אשה זונה[17] לֹא יִגְרָע מאחרת שיקח לו. שלא יאמר זאת לקחתי בשפחות, וזו דרך חירות, אכבד זו מזו[18]:
(יא) וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ שלא יקחנה ולא לבנו ייעדנה ולא יניח לפדותהוְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף ע"י בית דין וחכמים פירשו בסימני נערות אע"פ שלא הגיע לא שש ולא יובל[19]: ס
(יב) מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת אחר שהשלים דין עבד עברי שהתחיל בו כנגד דיבור ראשון שבלוח ראשון, התחיל בדין הרציחה כנגד דיבור ראשון שבלוח שני, ומפני ששם הזהיר ולא ענש בא עתה ופירש העונש ואמר מכה איש ומת מות יומת, וזהו במזיד[20]:
(יג) וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה לא ארב לו ולא הערים עליו כדי להורגו וְהָאֱלֹהִים אִנָּה זימן לְיָדוֹ כי הנהרג חייב מיתה בידי שמים היה[21] וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם ערי מקלט אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: ס
(יד) וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת וכל שכן מערי מקלט שהמקום מקודש, שאע"פ שקולט את השוגגים כבפסוק בקודם. אבל מזיד אין לו מקלט[22]: ס
(טז) וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ שהכניסו לרשותו, שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו, שאם מכרו ועדיין הוא ברשותו של הנגנב ואע"פ שנתן בו מעות פטור מוֹת יוּמָת בסקילה[24]: ס
(יח) וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף הכתוב הזכיר שתי הכאות אחת קשה ואחת קלה לא תמית על הרוב, לומר כי בשתיהן צריך אומד וחובשין אותו בבית סוהר אם ימות כגון שהכהו על נפשו מות יומת רוצח הוא ואם לא ימות ישלם שבת ורפוי[26] וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב:
(יט) אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ כאשר יתחזק המוכה והוא מתהלך תמיד בחוץ בשווקים וברחובות על משענתו כמשפט החלושים שנתרפאו מחולי[27] וְנִקָּה הַמַּכֶּה וישוחרר מבית הסוהר אבל אם לא הבריא ומת מאותו חולי יהיה חייב המכה מיתה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן ישלם על זמן ביטלו ממלאכתו וְרַפֹּא יְרַפֵּא ישלם שכר רפואתו[28]: ס
נביא
ישעיהו פרק ח
טז. צוֹר תְּעוּדָה קשור ושמור עֵדות הנבואה. חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי סגור ושמור את דברי נבואתי בלב הלומדים.
יז. וְחִכִּיתִי לַיְקֹוָק הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב מעשרת השבטים שנפלו לפני אשור - וגלו. וְקִוֵּיתִי לוֹ שיעשה הישועה ליהודה בזמן חזקיהו
יח. הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יְקֹוָק הילדים שאר ישוב, עמנואל, מהר שלל חש בז, לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל ששמותיהם מורים ומלמדים, על אותות שיעשה ה' לבנ"י, מֵעִם יְקֹוָק צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן אותות שמות הילדים מה' נִתְּנוּ - ולא מעצמי.
יט. וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים, הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים ואם יסיתו אתכם (שבנא וסיעתו) ללכת לשאול את האובות והידעונים, שמצפצפים ומשמיעים קולות ע"י כישוף. הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ תשיבו להם, שאנו עם ישראל - את ה' ית' מבקשים, בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים וכי נבקש מהמתים (מהאובות והידעונים) - בשביל החיים ?!!
כ. לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה שמרו היטב התורה ותוכחות הנבואה,(כמו שאמר: "צור תעודה, חתום תורה בלימודַי") אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה שוודאי ינסו להסית אתכם כדברים האלו ללכת אחר האובות והידעונים, אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר שאין בו כל אור וטוב, ואין לדרוש ולבקש אותו.
כא. וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב מי שילך בדרך רעה זו - יהיה לו קשיים ויהיה רעב לאוכל. וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף כשירעב ויכעס על המלך והע"ז שלא מועילים לו, וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו יקלל את המלך והע"ז שהטעו אותו. וּפָנָה לְמָעְלָה ויפנה לה' ית'.
כב. וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וכשיביט לחפש עזרה ממלכי ארץ. וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מפני שלא ימצא מהמלכים, מי שיעזרו לו. מְעוּף צוּקָה חושך וצרה. וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח ונידח (נדחף) לאפילה,לחושך, לצרה.
כג. כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כי לא יתעייף זה שיציק להם (אשור), כָּעֵת הָרִאשׁוֹן שגלות שניה (גלות עבר הירדן - ראובן גד וחצי המנשה) תהיה קלה כמו הגלות הראשונה, שגלו רק זבולון ונפתלי, הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי שגלות זו הראשונה, היתה קלה, שרק זבולון ונפתלי גלו, וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד והגלות האחרונה (השלישית) תהיה קשה - שיגלה את כולם. דֶּרֶךְ הַיָּם ליד ים כנרת שגלו זבולון ונפתלי, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן ובפעם השניה, יגלו ראובן גד וחצי המנשה שבעבר הירדן ע"י תגלת פלאסר.(דברי הימים א', ה' כו') גְּלִיל הַגּוֹיִם ובפעם השלישית יגלה את כל 10 השבטים הגלולים ונכללים בכל א"י.
ישעיה פרק ט
א. הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ יהודה שתחת צרות אשור שעליהם, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יראו אור גדול של ישועה והצלה. יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת חושך, משל לצרות, אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם אור יאיר עליהם.
ב. הִרְבִּיתָ הַגּוֹי שהיו כולם משבחים ומפארים את בני יהודה שבירושלים, אחר הנצחון המופלא על מחנה סנחריב. לוֹ לבנ"י, הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה גדלה שמחתם על הנצחון, שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כאדם השמח בקצירת הקציר שבשדה, כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל כשמחה ששמחים כשמחלקים שלל.
ג. כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ את העול שיהודה סבלו מאשור.(ששלמו לו מיסים) וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ ואת המטה שעל שכמם של יהודה, שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ ששבט אשור היה לוחץ ודוחק ביהודה, הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן שברת אותם (את אשור) בלילה אחד, כמו ששברת בלילה אחד את מחנה מדְיָן, ע"י גדעון בן יואש.
ד. כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ סאון, רעש ובלבול המלחמה, דרכם להיות ברעש רב, וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים ובגדי ההרוגים מתגוללים בדם רב, וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ אך הנצחון ההוא על מחנה אשור, יהיה בשקט- שיהיו למאכל לאש שישלח בהם מלאך ה'.
ה. כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ והנצחון הנפלא הזה, לא יהיה בימי אחז, אלא בימי בנו חזקיהו שיִוָלד, בֵּן נִתַּן לָנוּ בן ינתן לנו, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ נתנה לו השררה והמלוכה על שכמו, (של חזקיהו) וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי עַד ה', שעיצותיו מופלאות, והוא א-ל גיבור, והוא קיים לעולם, קרא לחזקיהו המלך: שַׂר שָׁלוֹם ששלום יהיה בימיו.
ו. לם רבה[29] לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה, וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ - השם - "שר שלום", מלמד, על ריבוי ממשלה (שררה), וריבוי שלום. עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ למלך היושב על כסא דוד, (חזקיה) לְהָכִין אֹתָהּ לקיים המלוכה -במקומה המתוקן. וּלְסַעֲדָהּ לתמוך בה - שלא תיפול. בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה ע"י שיעשה צדקה ומשפט. מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם כל ימי חזקיהו.קִנְאַת יְקֹוָק צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת התשועה הגדולה מאשור, והנקמה שיעשה ה' בהם, תהיה כי חרפו וגדפו את ה' ית'.
ז. דָּבָר שָׁלַח יְקֹוָק בְּיַעֲקֹב על עשרת השבטים, וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל ויבוא על ישראל.
כתובים
דברי הימים א פרק ה
(יח) בְּנֵי רְאוּבֵן וְגָדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה מִן בְּנֵי חַיִל שהתייחסו אחרי אנשי החיל שלהם ונמצאו אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי מָגֵן וְחֶרֶב וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת וּלְמוּדֵי מִלְחָמָה אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים יֹצְאֵי צָבָא כל אלה נתקבצו ועשו מלחמה עם הגראים: (יט) חוץ מהמלחמה שעשו בימי שאול שבו לקחו להגריאים את האוהלים והתיישבו במקום מרוחק יותר, אח"כ בימי יהואחז מלך ישראל שאז גבר עליהם יד מלך ארם וישימם כעפר לדוש (כנזכר מ"ב יג ושם יד), ואז שבו ההגריאים ונתישבו במקומם ובימי ירבעם בן יואש שמלך בין 3115 – 3156 כולם נתאספו והתגברו שנית וַיַּעֲשׂוּ מִלְחָמָה עִם הַהַגְרִיאִים שקיבלו חיזוק מבני ישמעאל וִיטוּר וְנָפִישׁ וְנוֹדָב מבני ישמעאל שהם אחים עם בני הגר: (כ) וַיֵּעָזְרוּ מאת הקב"ה עֲלֵיהֶם במלחמה ע"י ירבעם וַיִּנָּתְנוּ בְיָדָם הַהַגְרִיאִים וְכֹל האומות שֶׁעִמָּהֶם כִּי לֵאלֹהִים זָעֲקוּ בַּמִּלְחָמָה וְנַעְתּוֹר לָהֶם והקב"ה עזרם כִּי בָטְחוּ בוֹ: (כא) וַיִּשְׁבּוּ מִקְנֵיהֶם גְּמַלֵּיהֶם חֲמִשִּׁים אֶלֶף וְצֹאן מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וַחֲמוֹרִים אַלְפָּיִם וְנֶפֶשׁ אָדָם מֵאָה אָלֶף אין זה פלא איך כ44,000 איש יקחו בשבי 100,000 כי הקב"ה עזרם ונתן פחד בליבות ההגריאים ומסרו את עצמם לשבי: (כב) כִּי חֲלָלִים רַבִּים נָפָלוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הַמִּלְחָמָה כמ"ש במלכים (שם) כי ראה ה' בעני עמו וַיֵּשְׁבוּ תַחְתֵּיהֶם במקום בו הם היו גרים במקום ההגריאים עַד הַגֹּלָה בימי יותם שהגלם מלך אשור ועל זה נאמר לעיל שהתיחשו בימי יותם, ר"ל שעד ימיו היו מתיחסים לצבאותם: פ (כג) וּבְנֵי חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה חזרו אחרי המלחמה ו- יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ מִבָּשָׁן אך הם התפשטו עַד בַּעַל חֶרְמוֹן וּשְׂנִיר וְהַר חֶרְמוֹן הֵמָּה רָבוּ כי העם נתרבה יותר מבני גד ובני ראובן והיה צר להם המקום ובעצם הם ישבו על האיזורים של אותם מבני גד ומבני ראובן שנתיישבו באדמות ההגריאים: (כד) וְאֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם שבעה ראשי אבות מכוונים נגד שבע משפחות בני מכיר שהיו ז' משפחות, כמ"ש (במדבר כו, כט) לגלעד משפחות הגלעדי וכו' וְעֵפֶר וְיִשְׁעִי וֶאֱלִיאֵל וְעַזְרִיאֵל וְיִרְמְיָה וְהוֹדַוְיָה וְיַחְדִּיאֵל אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת ששמם היה מפורסם רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם: (כה) וַיִּמְעֲלוּ בֵּאלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֱלֹהִים מִפְּנֵיהֶם והיה עליהם להבין שאם הם כמו אלהים, היו צריכים להציל את עצמם: (כו) וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר שבא בימי מנחם בן גד שמלך בין 3154 - 3164 וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר שבא בימי פקח בן רמליהו שמלך בין 3167 - 3187 וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה ויקח את עיון וכו' ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה (מ"ב טו כ) והגלה את היושבים בעבר הירדן ביחד עם זבולון ונפתלי בשנת 3187[30] וקצת מהם הגלה פול בעת שבא בימי מנחם בן גדי, וקצת מהם הגלה תגלת בימי פקח בעת שהגלה את זבולון ונפתלי שתחלה הגלה זבולון ונפתלי שישבו בצד הים, ואח"כ עבר הירדן, ואח"כ גליל הגוים כולו בגלות האחרון שהיה בימי הושע בן אלה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה שלא חזרו בימי הבית השני: פ (כז) בְּנֵי לֵוִי (2195) וליובב בן יקטן בן עבר שתי בנות, ויקח לוי את עדינה הגדולה, ויששכר לקח את הקטנה ארידה, ויביאום לארץ כנען בית אביהם, ותלד עדינה ללוי גֵּרְשׁוֹן קְהָת (2235/6) וּמְרָרִי: (כח) וּבְנֵי קְהָת הקדימו לגרשון מפני כבוד משה ואהרון עַמְרָם (2261)יִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל: ס (כט) וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן (2365) וּמֹשֶׁה (2368) וּמִרְיָם (2361) ס וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא (2448) אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר: ס (ל) אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת פִּינְחָס שהיה כהן גדול בימי עתניאל בן קנז (ששפט את ישראל 2663) פִּינְחָס הֹלִיד אֶת אֲבִישׁוּעַ מונה יחוס בני אלעזר עד יהוצדק שהלך בגולה עם צדקיהו, ולא מנה כאן כהנים גדולים[31]: (לא) וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת בֻּקִּי וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת עֻזִּי(2811): (לב) וְעֻזִּי הוֹלִיד אֶת זְרַחְיָה וּזְרַחְיָה הוֹלִיד אֶת מְרָיוֹת: (לג) מְרָיוֹת הוֹלִיד אֶת אֲמַרְיָה וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת אֲחִיטוּב: (לד) וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת צָדוֹק הוא הכהן הגדול הראשון ששמש בבית המקדש בימי שלמה 2935 וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת אֲחִימָעַץ שהיה כהן גדול בימי רחבעם בן שלמה שנת 2964 - 2981: (לה) וַאֲחִימַעַץ הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה כהן גדול בימי אביה בן רחבעם 2981 וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת יוֹחָנָן:
משנת ההלכה
דיני ביטול בשר בחלב
א. כל בשר בחלב שהתערבו זה בזה בין בחם ובין בקר בין על ידי בישול ובין על ידי מליחה וצליה, יש לשאול שאלת חכם ולא להכריע לבד. ואפילו במקום בו נראה שיש פי ששים אין להכריע בדבר בעצמו, מכיון שישנם הרבה פרטי הלכה בענין.
ב. לפיכך אפילו ניתזה טיפת חלב לתוך סיר בשרי או להיפך יש לשאול מורה הוראה וכ"ש אם נפלה חתכה של בשר לתוך חלב וכדומה.
ג. אמנם אם ניתזה טיפת על קדירה רותחת מבחוץ שמבשל בה בשר יש חילוק: אם ניתז כנגד התבשיל שבסיר והתבשיל רך צריך לערות מיד את כל התבשיל מהצד השני שלא ניתזה עליו הטיפה לכלי אחר ואם יש ששים בתבשיל כנגד הטיפה מותר.
ד. לא עירה מיד ידיח החלב מבחוץ וימתין עד שיצטנן התבשיל, ולא יניע את הסיר כלל ואח"כ ישאל מורה הוראה.
ה. וכן אם התבשיל עב כגון אורז שאי אפשר לערות הכל בבת אחת, יותר טוב שיניחו עד שיצטנן.
ו. אבל אם ניתזה הטיפה מבחוץ כנגד החלק הריק שבסיר כלומר מעל מקום התבשיל מעיקר הדין אם יש בתבשיל ששים פעמים ששים ואחד כלומר 3660 נגד הטיפה, התבשיל מותר אפילו אם יערה מיד בצד האיסור. אמנם יש פרטים שונים בדין זה ולכן עדיף שינקה את האיסור מבחוץ וימתין עד שיצטנן התבשיל ולא יזיז את הסיר כלל וישאל מורה הוראה איך לנהוג.
ז. בכל המקרים הנ"ל הקדירה אסורה וצריך להגעילה ויעשה שאלת חכם.
ח. אם הקדירה לא היתה חמה בחום שהיד סולדת בו (○45) יש להתיר התבשיל וישאל שאלת חכם אפילו שאין ששים כנגד הטיפה. אבל לגבי הקדירה יש מחלוקת אם נאסרה.
ט. ואם הטיפה נפלה כנגד האש והטיפה היתה דבר מועט בין שנפלה נגד הרוטב או בין כנגד הריקן מותר התבשיל אפילו מצד המנהג, ואפילו אם אין ששים בתבשיל נגד מה שנפל, משום שהאש שורף ומייבש החלב שנפל. ולגבי הקדירה יש מחלוקת בדבר.
[1] רמב"ן
[2] חזקוני
[3] התחיל מצוה ראשונה בשילוח עבד עברי בשנת שבע, מפני שיש בה זכר ליציאת מצרים, כמו שנאמר (דברים טו, טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך וגו', ויש בה עוד זכר למעשה בראשית, כי השנה השביעית היא כשבת לעבד [מממלכת אדוניו], ויש בה עוד שביעית לשנים שהוא היובל, כי השביעי נבחר בימים, בשנים, ובשמיטות (ויק"ר כט, יא) ולכך החמיר בה הנביא ואמר (ירמיה לד, יג-יד) אנכי כרתי ברית את אבותיכם [וגו'] מקץ שבע שנים תשלחו וגו', וגזר בעבורה גלות (שם שם, יז-כב), ואחר כך החל במצות לא תרצח, שהיא חמורה, ובכבוד האבות, ובלא תגנוב, וכן כולם זה אחר זה כסדר. רמב"ן
[4] רבינו בחיי
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רמב"ן
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] רש"י
[9] אבע"ז
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] אבע"ז
[12] רמב"ן בשם בה"ג
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] חזקוני
[16] ת"א ת"י
[17] רמב"ן
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] רשב"ם
[20] רבינו בחיי
[21] רשב"ם
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] רבינו בחיי
[24] רמב"ן
[25] ת"י
[26] רבינו בחיי
[27] רמב"ן
[28] רש"י
[29] כך הגירסא בבן אשר ולפנינו מילה אחת לםרבה
[30] לדעתי כפי הנראה בצמח דוד שגלות עשרה שבטים היה [שנת] ר"ה, א"כ קצ"ה היה גלות קצת שבטים, וכן משמנ מלשון רש"י (מלכים ב' ריש סי' י"ז). שלש גליות גלו עשרת השבטים, שנת כ' לפקח, ד' לאחז (הוא קפ"ז), וי"ב לאחז (היינו קצ"ה). וט' למרד הושע (הוא ר"ה) גלו כלן. וזה שכתוב (ישעיה ט' א') כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי הקל אף בשניה שלא הגלה אלא שני שבטים אבל האחרון הכביד, טיאט את הכל כזה שמכבד את הבית, ע"ש, הרי נראה שגלות עשרת השבטים היה [שנת] ר"ה לא כדעת שלשלת הקבלה הנ"ל שזה היה שנת קצ"ה וצ"ע, וכן משמע בסדר עולם, מובא בילקוט הנ"ל, כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים (עמוס ג' י"ב), אלו עשרה שבטים שנסמכו על חזקיה ופלטו עמהם עכ"ל ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים קפ"ז
[31] כי בסדר עולם זוטא וכן ביוסיפון מנה י"ח כהנים גדולים מן אחימעץ בן צדוק, והם אחימעץ, עזריה, יואחז, ויריב, יהושפט, יהוידע, פדיה, צדקיה, יואל, יותם, אוריה, נריה, הושע, שלום, חלקיה, עזריה, שריה, יהוצדק, ולא תמצא מהם מן הנחשבים פה רק אחימעץ (ששמש בימי רחבעם) ועזריה (ששמש בימי אביה) ושלום חלקיה עזריה שריה יהוצדק שהיו מימי אמון ואילך, מבואר שפה רק סדר הדורות קחשיב. ועיין עוד במלבי"ם כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה