מקרא
שמות פרק כה
(לג) שְׁלֹשָׁה גְבִעִים חלולים כמין כוסות[1] מְשֻׁקָּדִים שהגביעים מצוייר בהם שקדים[2] בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח באמצע כל קנה עשויים לנוי[3] וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:
(לד) וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים בגופה של מנורה היו ארבעה גביעים אחד בולט בה למטה מן הקנים והג' למעלה מן יציאת הקנים היוצאים מצדיה מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:
(לה) וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה מתוך הכפתור היו הקנים נמשכים משני צדיה אילך ואילך[4]:
(לו) כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר:
(לז) וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות[5] וי"א שהיו מגוף המנורה מקשה אחת[6] שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מסובים כלפי האמצעי כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה[7]:
(לח) וּמַלְקָחֶיהָ הם הצבתים שלוקחים בהם הפתילה מתוך השמן[8] וי"א אין המלקחים צבתים, אבל עשה על פי הנרות טס של זהב פותח וסוגר ושוכב עליו שלא יפול בשמן דבר[9] וּמַחְתֹּתֶיהָ כמין בזיכין קטנים שחותה בהם את האפר שבנר בבקר בבקר כשהוא מטיב את הנרות[10] זָהָב טָהוֹר:
(לט) כִּכָּר כלומר משקל מאה עשרים מנה[11] זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כלומר גוף המנורה ועצמותה שהם הקנים היוצאים מצדיה אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה זהב טהור יעשה את כל הכלים האלה, וזה לבאר שאין הכלים נכנסין בכלל הככר[12]:
(מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה ראה כאן בהר תבנית שאני מראה אותך. מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש[13] בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר: ס
שמות פרק כו
(א) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן יריעות אלו נקראו משכן מכיון שהם התחתונות והלוחות והארון וכלי הקודש ששכינה שורה בהם שוכן תחתיהם[14] תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר דעת ר' נחמיה שמכל אחד מהמינים היה שמונה חוטים נמצא הכל ביחד שלושים ושנים ודעת חכמים שמכל מין היה שש נמצא הכל ביחד עשרים ואבעה חוטים שזורים יחד שמהם ארגו את היריעות[15] וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כרובים היו מצויירין בהם באריגתן ולא ברקימה שהוא מעשה מחט אלא באריגה בשני כותלים פרצוף א' מכאן ופרצוף א' מכאן ארי מצד זה ונשר מצד זה[16] תַּעֲשֶׂה אֹתָם:
(ב) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְכָל הַיְרִיעֹת:
(ג) חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת נתפרות יחד במחט[17] אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ:
(ד) וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת בשפת יריעה חמישית[18] וְכֵן תַּעֲשֶׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית:
(ה) חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ:
(ו) וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים מכניסין ראשן אחד בלולאות שבחוברת זו וראשן א' בלולאות שבחוברת זו ומחברן בהן[19] ונראין קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע[20] וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד: פ
(ז) וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים העשויים מצמר של עיזים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן לפרוש אותן על היריעות התחתונות[21] עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אחת עשרה[22] יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם:
(ח) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת:
נביא
ישעיהו פרק יד
טז. רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ, אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ כל הרואים אותך בנפילתך, ישימו ליבם ויתבוננו, הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ, מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת האם זה האיש שהיה מחריד ומרעיש את הארץ, בהפילו ממלכות העמים ?!
יז. שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר שם ארץ מיושבת - להיות שממה, וְעָרָיו הָרָס הרס את הערים. אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה האסירים ששם בכלא, לא פתח להם בית הסוהר ללכת לביתם,
יח. כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ כל מלכי העמים, שכבו בכבוד כל אחד בקברו.
יט. וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב ואתה נ"נ, הושלכת בבזיון מתוך קברך - כענף שנשחת שמשליכים אותו מהעץ, (אמרו חז"ל: בשעה שהיה נ"נ עם החיות שבע שנים, ועם הארץ המליכו את אויל מרודך בנו, וכאשר שב נבוכדנצר לדעתו, ושב אל היכלו אל בבל, ומצא את בנו יושב על כסאו - נתנו בבית האסורים. אחר שמת נ"נ, הוציאוהו העם להמליכו, והוא לא רצה למלוך, אמר איני מאמין שמת ואם יבא כמו שבא בפעם אחרת וימצאני - יהרגני, הוציאו אותו מקברו והראו לו שמת, על זה נאמר ואתה השלכת מקברך) לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב כהרוגים מדקירות החרב, שנקברים בבזיון בבגדיהם המגואלים בדם. יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר, כְּפֶגֶר מוּבָס יֵרֵד מטה בבזיון, לעומק הקבר, כפגר מובס ונרמס (הקבר נקרא אבני בור - שהאבנים מקיפים בקבר, את המת.)
כ. לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה לא תתייחד כמלכים הנקברים בכבוד, כִּי אַרְצְךָ שִׁחַתָּ, עַמְּךָ הָרָגְתָּ ולכן לא יכבדו אותך במותך, לֹא יִקָּרֵא לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים בני נ"נ שהם זרע מרעים, (בנים רעים) לא יתקיימו זמן רב אחריך. (כי אחר שמת בלשצאר בנו של אויל מרודך, נכרת זרעו)
כא. הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם הכינו לבני נ"נ הריגה, בעוון אביהם. בַּל יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ, וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים שלא יקומו וירשו הארץ, ויתמלאו בה שונאים.
כב. וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת, וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר אקום על בבל להכריתם, שלא ישאר להם אפילו משהו משמם הגדול שהיה, וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם יְקֹוָק נין - בן, ונכד - בן הבן.
כג. וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ אשים את בבל לירושה, קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם לקיפוד (שם עוף), ותהיה בבל מלאה באגמים של מים, וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת ינקה וישמיד מבבל - כל טובה שהיתה בה.
כד. נִשְׁבַּע יְקֹוָק צְבָאוֹת לֵאמֹר, אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה ה' נשבע שכמו שחשב לעשות - כך יהיה. וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם ומה שחשבתי - יתקיים.
כה. לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי ומחשבתי שחשבתי היא, לשבור את אשור בא"י, וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ ועל הרי א"י - ארמוס אותו. וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ יסור מבנ"י, העול הכבד ששמו עליהם אשור וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר והמשא שסבלו בנ"י - יסור מעל שכמם.
כו. זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ זאת היא המחשבה מאת ה' על כל הארץ (על אשור ועל בבל) וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם וזאת היא ידו הנטויה - להכות ראת כל הגויים.
כז. כִּי יְקֹוָק צְבָאוֹת יָעָץ, וּמִי יָפֵר כי מחשבה זו - ה' חשב, ומי יכול לבטל אותה ?? וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה ויד נטויה זו - מה' היא, ומי יכול להשיב אותה למקומה שלא תכה?
כח. בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה נבואה על פלישתים. (כי עוזיהו מלך יהודה, נילחם בפלשתים, ויפרוץ את חומת גת ואשדוד ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים (דהי"ב כ"ו, ו'), ובימי אחז מרדו הפלשתים ופשטו בערי השפלה והנגב ולכדו חלק גדול מיהודה (דהי"ב כ"ח י"ח), עד מות אחז שמלך חזקיה - והכניעם שנית)
כט. אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ אל תשמחו אנשי פלישתים כולכם, כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ שנשבר המטה שהיכה בך, שהתחזקתם בזמן אחז על ישראל, כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע מזרע עזיהו, שנמשל לנחש שהיכה בכם, יֵצֵא נחש צפע, הוא חזקיהו - שישוב ביתר עוז, ויכבוש אתכם שנית, וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף ופרי השורש הזה (חזקיהו - שיצא מזרע עזיהו) - יהיה כנחש שרף, המעופף ממקום למקום - להכות בפלישתים.
ל. וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים ישראל שעד עתה היו הבכורים שבדלים - ירעו במרעה הטוב, וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ וישראל שהיו עד עתה כאביונים - ירבצו במרעה בבטחה, וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ שורש, עיקר מאנשי פלישתים - ימותו ברעב, וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג והנשארים מהרעב - יהרוג חזקיהו[23].
לא. הֵילִילִי שַׁעַר, זַעֲקִי עִיר השמיעו יללה וזעקה - על שנחרבו השערים והערים, נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ ימסו, ימותו כל אנשי פלשתים, כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן בָּא כי חזקיהו, שבא מצפון לארץ פלישתים, יביא עליכם עשן (פורענות), וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו וכשיתאספו להוועד ולבוא עליכם - לא יבואו בודדים, אלא עם רב מאוד,
לב. וּמַה יַּעֲנֶה מַלְאֲכֵי גוֹי ומה יענו שליחי העמים, ההולכים מארץ לארץ לספר החדשות, כִּי יְקֹוָק יִסַּד צִיּוֹן ה' שם יסוד גדול בציון, (שסנחריב לא גבר על ירושלים) וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ ושם בציון יסתתרו ישראל מפני סנחריב, שלא יוכל לכבשה.
כתובים
דברי הימים א פרק ז
(לו) בְּנֵי צוֹפָח סוּחַ וְחַרְנֶפֶר וְשׁוּעָל וּבֵרִי וְיִמְרָה: (לז) בֶּצֶר וָהוֹד וְשַׁמָּא וְשִׁלְשָׁה וְיִתְרָן וּבְאֵרָא: (לח) וּבְנֵי יֶתֶר הוא יתרן יְפֻנֶּה וּפִסְפָּה וַאְרָא: (לט) וּבְנֵי עֻלָּא שהיה בנו של יתר אָרַח וְחַנִּיאֵל וְרִצְיָא: (מ) כָּל אֵלֶּה בְנֵי אָשֵׁר רָאשֵׁי בֵית הָאָבוֹת בְּרוּרִים נבחרים שהיו מהם ראשי אבות והיו מהם שהיו נבחרים מכל בני השבט מפני מעלתם והיו מהם גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים וכן היו רָאשֵׁי הַנְּשִׂיאִים וְהִתְיַחְשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה מִסְפָּרָם אֲנָשִׁים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אָלֶף: ס
דברי הימים א פרק ח
(א) כאן מייחס שוב את בנימין אפילו שכבר ייחסו אותו אלא שרצה לייחסו עד לשאול המלך וּבִנְיָמִן הוֹלִיד אֶת בֶּלַע בְּכֹרוֹ אַשְׁבֵּל הַשֵּׁנִי וְאַחְרַח שהיה נקרא אחירם הַשְּׁלִישִׁי ובימי עזרא שינו קצת משמותם: (ב) נוֹחָה הָרְבִיעִי שהיה נקרא נוחה וחופם שינה את שמו ל- וְרָפָא הַחֲמִישִׁי: ס (ג) וַיִּהְיוּ בָנִים לְבָלַע אַדָּר וְגֵרָא וַאֲבִיהוּד: (ד) וַאֲבִישׁוּעַ וְנַעֲמָן וַאֲחוֹחַ: (ה) וְגֵרָא וּשְׁפוּפָן וְחוּרָם: (ו) וְאֵלֶּה האחרונים שהם שפופן וחורם היו בְּנֵי אֵחוּד ייתכן שזהו בלע אלא שהיו לו ב' שמות ושני אֵלֶּה הֵם רָאשֵׁי אָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי גֶבַע שבעת שהיה המעשה של פלגש בגבעה היו הם הראשים שמה שנת 2764 וי"א שנת 2811 וַיַּגְלוּם אֶל מָנָחַת הראשים הללו הגלו את יושבי גבע אל מנחת (שם מדינה) אחרי המלחמה שהתחילה בשל סיפור פילגש בגבעה: (ז) ואז הלך אחוד אביהם והגלה גם את וְנַעֲמָן וַאֲחִיָּה וְגֵרָא הוּא הֶגְלָם כדי שיהיו כולם במקום אחד ואז וְהוֹלִיד אֶת עֻזָּא וְאֶת אֲחִיחֻד: (ח) וְשַׁחֲרַיִם הוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב בזמן שהלך לגור שם מִן אשתו האחת שנקראה שִׁלְחוֹ אֹתָם כל זה שם אשתו האחת חוּשִׁים שם אשתו השניה וְאֶת בַּעֲרָא שם אשתו השלישית שהיו כולם נָשָׁיו: (ט) וַיּוֹלֶד מִן חֹדֶשׁ אִשְׁתּוֹ הלא היא "שלחו אתם" והיו לה שתי שמות אֶת יוֹבָב וְאֶת צִבְיָא וְאֶת מֵישָׁא וְאֶת מַלְכָּם: (י) וְאֶת יְעוּץ וְאֶת שָׂכְיָה וְאֶת מִרְמָה אֵלֶּה בָנָיו רָאשֵׁי אָבוֹת:
משנת ההלכה
כיסוי הסיר
א. כיסה סיר חלבי רותח במכסה בשרי או להיפך שכיסה סיר בשרי רותח במכסה חלבי אם אינו בן יומו או בסתם הרי המאכל מותר. והמכס צריך הגעלה מכיון שבלע מהתבשיל
ב. אמנם במכסים קמורים מאד שיש לחשוש להצטברות אוכל ממשי בשטח הקימור גם המאכל אסור מכיון שיש לחשוש שמא יש שם ממשות מאכל שקשה לנקותו מחמת קימור המכסה ולפיכך אפילו ודאי אינו בן יומו אסור
ג. אמנם אם יש ששים בתבשיל כנגד מיקום הקימור מותר
ד. אם בשעת בישול סיר בשרי לקח המכסה מעליו ובטעות והניחו על גבי סיר חלבי הכל אסור המאכל המכסה והסיר וזאת אפילו שהכיסוי לא היה בחום שהיס"ב, מכיון שיש זיעה מהתבשיל הבשרי (אדים) על המכסה ונחשב כממשות בשר שאוסרת הכל אמנם אם יש בתבשיל פי ששים מהמכסה התבשיל הסיר מותרים.
ה. וכל זה אם יש אוכל בקדירות אבל בקדירות ריקות, אין הקדירות נאסרות
בדבר חריף
ו. כל האמור לעיל להתיר בדיעבד באינו בן יומו אינו אלא אם המאכל אינו דבר חריף אבל אם המאכל נתבשל הנו דבר חריף החריפות משביחה את טעמו וחוזר להיות כבן יומו ואסור אפילו בדיעבד.
דוגמאות מעשיות
ז. טיגן בצל או שום שנחתך בסכין בשרי בתוך מחבת חלבית אפילו אם גם הסכין וגם המחבת לא היו בני יומם הכל אסור גם המחבת וגם השום או הבצל
ח. וכן אם בישל מרק מינסטרונה חריף עם גבינה (כגון ששמו בו הרבה פלפל או שום) בסיר בשרי המרק והסיר שניהם אסורים אפילו ודאי שהסיר לא יה בן יומו
ט. וכן אם טיגן בצלים במחבת חלבי ואח"כ הוסיף אותפ לתבשיל בשרי הרי הכל אסור התבשיל והסיר אא"כ יש ששים כנגדם ואין אפשרות להוציאם מהתבשיל
[1] רשב"ם
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רשב"ם
[4] רש"י
[5] רש"י
[6] רמב"ן
[7] רש"י
[8] רש"י
[9] רמב"ן
[10] רש"י
[11] רש"י
[12] רבינו בחיי
[13] רש"י
[14] רשב"ם
[15] ברייתא דמלאכת המשכן פ"ב
[16] רש"י
[17] רש"י
[18] רשב"ם
[19] רש"י
[20] ברייתא דמלאכת המשכן שם
[21] רש"י
[22] ת"א
[23] " הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר" מלכים ב' יח,ח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה