מקרא
שמות פרק יח
(א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה נחלקו בו רבותינו (זבחים קטז, א), יש אומרים יתרו קודם מתן תורה בא, כסדר הפרשה, ויש אומרים אחר מתן תורה בא, מדכתיב (פסוק ה) אשר הוא חונה שם הר האלהים, ועוד, שאמר לו משה מיד בבואו אליו, והודעתי את חוקי האלהים ואת תורתיו (פסוק טז) ועוד ראיות אחרות ופשוטו של מקרא שקודם מתן תורה בא מכך שלא הוזכר ששמא את מתן תורה שנאמר עליו "הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו" אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה הנפלאות שעשה למשה, שעשה עמו חסד וטובה שיבא אל פרעה תמיד ולא יפחד ממנו ויביא עליו המכות עד שיצאו ממצרים הוא והעם עמו, והוא כמלך עליהם[1] וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כל האותות והמופתים, והיד הגדולה אשר עשה הקב"ה לישראל על ידי משה[2] כִּי הוֹצִיא יְקֹוָק הזכיר תחלה "אלהים", השם שהיה יתרו יודע מלפנים, ו"כי הוציא ה"', בשמו הגדול שנודע עתה על ידי משה, שבו נעשו האותות[3] אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:
(ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ בעבור שהזכיר הכתוב (לעיל ד כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו וישב ארצה מצרים, הוצרך לומר כאן שהיתה בבית אביה, כי משה שלחה שם[4]:
(ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:
(ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה כי בלידת אליעזר כבר מת אותו מלך מצרים שהיה רודף את משה, כאמרו ויהי בימים ההם. וימת מלך מצרים, ואז בטח להיות נמלט מחרב פרעה, כי עד מותו לא היה משה בטוח מחרבו בכל מקום שיהיה נודע אצל פרעה, כענין אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך והשביע את הממלכה ואת הגוי[5]:
(ה) וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אף אנו יודעין שבמדבר היה אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תוהו לשמוע דברי תורה[6] אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים:
(ו) וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה על ידי שליח[7] אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ להתגייר ואם לא תקבל אותי בזכות עצמי קבל אותי בזכות -[8] וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ והקדים להודיעו דרך מוסר למען יוכל להכין מקום לשבתם, כאמרם ז"ל (נדה פרק כל היד) אל תכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבירך:
(ז) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מתוך ענני הכבוד[9] לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ לימד ענוותנותו של משה, שאעפ"י שהוא מלך לא נתייהר אלא השתחווה לחותנו, ונהג בעצמו דרך ענוה וסיפר לו כל המאורע[10] וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה הידוע, שהוא אהלו של משה[11]:
(ח) וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה צרה שילאה אדם לסבלה או להגידה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ רדיפת מצרים בים. וביאת עמלק ורעב הקהל וצמאו[12] וַיַּצִּלֵם יְקֹוָק:
(ט) וַיִּחַדְּ וישמח מלשון חדוה יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל שנתן להם המן והבאר ו -[13] אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם:
(י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְקֹוָק אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם משה ואהרון והעם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה כי עשה עמכם נס גדול שלא הרגו אתכם פרעה ועמו, כי באו בעבורכם עליהם מכות גדולות בארצם והיה הנס הזה גדול במשה, על כן הזכירו לנכח בכלל, ואמר "אתכם", אתה והעם ועוד נס אחר אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם שהיו הם במצרים ויצאו משם לחירות עולם[14]:
(יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כשראיתי שדן את מצרים מדה כנגד מדה כִּי גָדוֹל יְקֹוָק מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם כי הציל את העם באותו הדבר עצמו אשר זדו המצרים עליהם של ישראל, כמו כי יזיד איש על רעהו. וזה היה שהרג בכוריהם כמו שהרגו המצרים כל הבן הילוד לישראל, והטביעם בים כדרך שהטביעו הם הבנים ביאור, והרג את הבכורות כנגד בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו והקשה את לבם אחרי שלא שמעו ברצונם. ובזה הורה גדולתו על כל האלהים כי לא חשבה שום אומה שיוכל שום אל מאלהיהם שרי מעלה לשלם מדה כנגד מדה בכל דבר, אבל חשבו שיוכל בדבר אחד מיוחד לו בלבד[15]:
(יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים קרבן שלמים[16] לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אבל משה לא היה צריך לבא כי האהל שלו הוא ובאו שם כולם לכבוד יתרו חמיו[17] לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים לפני משכן האלהים והוא עמוד הענן ועמוד האש ששם משכן האלהים. וסעודה זו עשאוה לכבוד יתרו שנתגייר במילה וטבילה במים כדין הגר הבא לחסות תחת כנפי השכינה[18]:
נביא
ישעיה פרק ג
כד. וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם, מַק יִהְיֶה - בִּמְקוֹם שעל הבשר, ישימו בושם לריח טוב, ימק הבשר ויִמַס[19], וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה בִּמְקוֹם החגורה, שהתקשטו בה, תבוא מכה. וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה תחת שהיו מתקנות השיער ומשוות אותו שיהיה כמקשה (ליופי), תהיה עתה קרחה - שיפול שיער הראש, (שהוא בזיון לאישה) וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק בִּמְקוֹם שחגרו בחגורה של פאר - יחגרו בחגורה של שק. כִּי תַחַת יֹפִי - בִּמְקוֹם שהיו מִתְיַפּוֹת לדבר עבירה, יענשו בענשים אלו.
כה. מְתַיִךְ, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ האנשים - יפלו בחרב. וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה והגבורים שבירושלים - יפלו במלחמה.
כו. וְאָנוּ וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ בכל פתחי הבתים, תהיה אבילות ואנינות, (צער), וְנִקָּתָה והעיר תהיה נקיה מכל טובה, לָאָרֶץ תֵּשֵׁב וישבו על הארץ, דרך צער ואבילות.
ישעיה פרק ד
א. וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר - מריבוי האלמנות יהיו שבע נשים מבקשות מאיש אחד שישא אותן לאישה, ותאמרנה: לַחְמֵנוּ נֹאכֵל, וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ - לא נבקש שתדאג לנו ללחם לאכול ובגד ללבוש, רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ, אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ - רק ששמך יקרא עלינו, שנקרא: "נשואות", שתאסף מאתנו הבושה, שאנו אלמנות וכהפקר לאוייב.
ב. בַּיּוֹם הַהוּא כשיבוא מלך המשיח, אחר כל היסורים. יִהְיֶה צֶמַח יְקֹוָק מלך המשיח, שה' יצמיח לישראל, (כמו: "...וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל..." ; ירמיהו כג', ה') לִצְבִי וּלְכָבוֹד - להדר ולכבוד לפני העמים. וּפְרִי הָאָרֶץ מלך המשיח, לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת - לגדולה ולתפארה. לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל- לשארית בנ"י.
ג. וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן, וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם, קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לו רק הצדיקים ינצלו בירושלים, לכן יִקָרְאו: "קדוש", כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים, בִּירוּשָׁלִָם כך יקראו לכל מי שיכתב להיות בין החיים בירושלים.
ד. אִם רָחַץ יְקֹוָק כאשר ירחץ וינקה ה', אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן - את הליכלוך, העבירות של בנות ירושלים, וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם, יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ ינקה ה', את דם הנקיים ששפכו בירושלים. (שיעניש הרשעים) בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר ברוח של משפט, שתבער, שתוציא את הרע מירושלים.
ה. וּבָרָא יְקֹוָק עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן - ה' יברא ענן ועשן, שישכון על כל מקום מוכן לשכינה בירושלים, וְעַל מִקְרָאֶהָ - ועל כל האנשים הקרואים ומתאספים לבוא במקומות אלו שבירושלים, עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן ביום - ענן ועשן, וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה, לָיְלָה - ובלילה,הארה של להבת אש, כִּי עַל כָּל כָּבוֹד, חֻפָּה - כי על כל מקום שיש בו כבוד ה', יהיה כיסוי מלמעלה המגן וחופף מעליהם.
ו. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וכן, כיסוי זה של ענן ואש, יגן כסוכה, מפני היובש והחום ביום, וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר וכמקום מסתור, מפני זרם מים וגשם. (משל, שהשכינה תשןב לשכון בירושלים, ומתוך כך תגן עליהם מהאוייבים.)
ישעיה פרק ה
א. אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי אשיר שירה בשם ידידי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ - השירה ששר דודי, אהובי, על כרמו, כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן בפינה של חלקת שדה שמנה וטובה.
ב. וַיְעַזְּקֵהוּ - עשה גדר מסביב הכרם. וַיְסַקְּלֵהוּ הוציא מהכרם האבנים. וַיִּטָּעֵהוּ שׂרֵק נטע בו זמורות גפן טובות. וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ לשמור על הכרם. וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ - וגם חפר מקום - ליקב, לדרוך בו הענבים. וַיְקַו ידידי בעל הכרם, לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים - שהכרם יוציא ענבים משובחים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים - אך הגפן הוציא פירות גרועים.
ג. וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְאִישׁ יְהוּדָה השומעים שירה זו, שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי שפטו אתם ביני ובין כרמי, עם מי הדין.
ד. מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ איזו עוד טובה יכולתי לעשות לכרמי - ולא עשיתי ! מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים א"כ מדוע קיויתי לעשות ענבים משובחות, והכרם הוציא פירות באושים ?
ה. וְעַתָּה אוֹדִיעָה נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי וכעת, בכעסי על כרמי, אודיעה לכם מה שאעשה לו, הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ אסיר מהכרם את הגדר שסביבו, וְהָיָה לְבָעֵר למאכל הבהמות, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ, וְהָיָה לְמִרְמָס אפרוץ את הגדר שסביבו, ויהיה הכרם למרמס רגלי הבהמות.
ו. וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה אשים אותו להיות שממה, לֹא יִזָּמֵר לא יזמרו הזמורות שבכרם, וְלֹא יֵעָדֵר את אדמת הכרם, וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת ויצמחו בו שמיר ושָיִת, (שמות קוצים), וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה על העננים אצווה,מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר שלא ימטירו עליו גשם.
כתובים
דברי הימים א פרק ב
(לא) וּבְנֵי אַפַּיִם יִשְׁעִי וּבְנֵי יִשְׁעִי שֵׁשָׁן וּבְנֵי שֵׁשָׁן אַחְלָי: (לב) וּבְנֵי יָדָע אֲחִי שַׁמַּי יֶתֶר וְיוֹנָתָן וַיָּמָת יֶתֶר לֹא בָנִים: ס (לג) וּבְנֵי יוֹנָתָן פֶּלֶת וְזָזָא אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי יְרַחְמְאֵל: (לד) וְלֹא הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת כי בנו אחלי מת בחייו ולא השאיר זרע טי"א שכוונת הפסוק שלא יה לו בנים בעת שנתן בתו לירחע, כי אח"כ היה לו בנים כמ"ש פסוק ל"א ובני ששן אחלי וּלְשֵׁשָׁן עֶבֶד מִצְרִי וּשְׁמוֹ יַרְחָע: (לה) וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת עַתָּי: (לו) וְעַתַּי הֹלִיד אֶת נָתָן וְנָתָן הוֹלִיד אֶת זָבָד: (לז) וְזָבָד הוֹלִיד אֶת אֶפְלָל וְאֶפְלָל הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד: (לח) וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יֵהוּא וְיֵהוּא הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה: (לט) וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת חָלֶץ וְחֶלֶץ הֹלִיד אֶת אֶלְעָשָׂה: (מ) וְאֶלְעָשָׂה הֹלִיד אֶת סִסְמָי וְסִסְמַי הֹלִיד אֶת שַׁלּוּם: (מא) וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת יְקַמְיָה וִיקַמְיָה הֹלִיד אֶת אֱלִישָׁמָע: (מב) וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵל מֵישָׁע בְּכֹרוֹ הוּא אֲבִי זִיף וּבְנֵי מָרֵשָׁה אֲבִי חֶבְרוֹן: (מג) וּבְנֵי חֶבְרוֹן קֹרַח וְתַפֻּחַ וְרֶקֶם וָשָׁמַע: (מד) וְשֶׁמַע הוֹלִיד אֶת רַחַם אֲבִי יָרְקֳעָם וְרֶקֶם הוֹלִיד אֶת שַׁמָּי: (מה) וּבֶן שַׁמַּי מָעוֹן וּמָעוֹן אֲבִי בֵית צוּר: (מו) וְעֵיפָה פִּילֶגֶשׁ כָּלֵב יָלְדָה אֶת חָרָן וְאֶת מוֹצָא וְאֶת גָּזֵז וְחָרָן הֹלִיד אֶת גָּזֵז: ס (מז) וּבְנֵי יָהְדָּי רֶגֶם וְיוֹתָם וְגֵישָׁן וָפֶלֶט וְעֵיפָה וָשָׁעַף: (מח) פִּלֶגֶשׁ כָּלֵב מַעֲכָה אותה יָלַד שֶׁבֶר וְאֶת יחד עם אשתו - תִּרְחֲנָה שאיש ששמו שבר הוא עם אשתו תרחנה, ילד את מעכה פילגש כלב, ששבר ותרחנה אשתו היו מפורסמים בימים ההם, ובתם הנולדה להם היתה פילגש לכלב מחשיבותו: (מט) וַתֵּלֶד שַׁעַף אֲבִי מַדְמַנָּה שמאתו יצאו בני מדמנה אֶת שְׁוָא אֲבִי מַכְבֵּנָה וַאֲבִי גִבְעָא וּבַת כָּלֵב עַכְסָה: ס (נ) אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב בֶּן חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה חור היה בכור לאמו ולא לאביו שחור בן כלב (הנזכר בפסוק יט, כ) שהוליד את אורי, הוליד עוד בן ששמו כלב, וכלב פה הוא אחיו של אורי וחשב תולדותיו, והגם שלא הזכיר למעלה רק שחור הוליד את אורי, לא הזכיר שם כל התולדות רק החשובים ביותר שׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים: (נא) שַׂלְמָא אֲבִי בֵית לָחֶם חָרֵף אֲבִי בֵית גָּדֵר: (נב) וַיִּהְיוּ בָנִים לְשׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים הָרֹאֶה חֲצִי הַמְּנֻחוֹת יש מפרשים מושל על חצי עיר מנוחות ופירוש הרואה שרואה ענין העיר ומושל עליה, ויש מפרשים שהיה מושל על חצי העיר ירושלים שנקראת מנוחה, ויש מפרשים שהיה רואה וממונה על חצי המנחות הבאות לירושלים מאת כל הגוים, וי"מ שחצי המנוחות הוא שם אדם, או שני שמות, שהיו לו ג' בנים, א] הרואה, ב] חצי, ג] המנוחות: (נג) וּמִשְׁפְּחוֹת יושבי קִרְיַת יְעָרִים הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי וְהַשֻּׁמָתִי וְהַמִּשְׁרָעִי מֵאֵלֶּה יָצְאוּ הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי בני צרעה ואשתאול שבנחלת יהודה והיו גם צרעה ואשתאול בנחלת דן (כמבואר בשופטים ג): ס (נד) בְּנֵי שַׂלְמָא בֵּית לֶחֶם בן השני של כלב, היו בני בית לחם, כמה שכתוב שלמא אבי בית לחם מלת בני שבראש הפסוק נמשך חמשה פעמים, ומוסב על כל השמות שבכתוב ופירושו שבני - וּנְטוֹפָתִי עיר ביהודה היו גם כן בניו וכן גם בני עַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב שם עיר, כי היו כמה ערים ששמם עטרות ונבדלים בכינויים, עטרות אדר, עטרות בית יואב וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי הַצָּרְעִי חצי אנשי עיר מנחת שישבו שם בני צרעה, כי חצי האחר היה מבני שובל: (נה) וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים הסופרים והחכמים ישבו יֹשְׁבֵי העיר יַעְבֵּץ שהיו יודעי בינה לעתים, או שיעבץ בנה אותה וקראה על שמו הם משפחות תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים משפחות אלו הֵמָּה הַקִּינִים בני קיני הַבָּאִים מֵחַמַּת שחמת היה ראש משפחתם אֲבִי בֵית רֵכָב שמאתו יצאו הרכבים יושבי אהלים ופרושים מתאות העולם, כמו שנזכר בירמיה סי' ל"ה (ו - י) מפני שנאמר (שופטים א, טז) ובני קיני עלו מעיר התמרים את בני יהודה וילך וישב את העם, וקבלו חז"ל שהם בני הקיני חותן משה שהלכו אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ ללמוד תורה ונתישבו ונתערבו עם בני יהודה, והם היו סופרים וחכמים וישבו בעיר יעבץ שבנה יעבץ במדבר יהודה, ונתפרדו אח"כ להרבה משפחות תרעתים שמעתים שוכתים כשמות בתי אבות שלהם. וחשבו אח"כ שהם ג"כ ממשפחת יעבץ ומבני יהודה, לכן הודיע עזרא כותב הספר שהם אינם ממשפחת יהודה רק המה הקינים בני קיני: ס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה