מקרא
שמות פרק יב
(לז) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס בפתח תחת הרי"ש ושו"א תחת העי"ן והוא שם מחוז ולא עיר[1] סֻכֹּתָה יצאו מעורבבים ולא היה שעה לעשות סדרים ולעמוד על המספר שהרי יצאו בחפזון של עצמם בבוקר. אבל בסכות עמדו על המנין ונמצאו -[2] כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף הלשון הזה יורה שלא היו שש מאות אלף שלמים, ומפני שהתורה לא הזכירה כיוון חשבונם בדקדוק כמה היו הגברים או כמה יחסרו מן השש מאות אלף, נראה לומר שלא היו חסרים כי אם אחד ולא רצה להזכיר מנינם בחסרון[3] רַגְלִי הלכו ברגל ולא רכבו על סוסים[4] הַגְּבָרִים י"א מבן עשרים[5] וי"א מבן שלוש עשרה[6] לְבַד מִטָּף חמשה לכל גבר[7]:
(לח) וְגַם עֵרֶב מאנשי מצרים שהתערב עמהם. והם האספסוף שנאספו עליהם[8] רַב שהיו רבים מהם[9] עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד דבשעת דבר על מקנה מצרים קנו בני ישראל צאן ובקר הרבה במחיר זול[10]:
(לט) וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ מפני המצוה שנצטוו שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת ונכרתה ואפו אותו בסכות כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּולאפות אותו בעיר ולשאת אותו אפוי מצות, ועל כן נשאו אותו בצק ומשארותם צרורות בשמלותם על שכמם, ומהרו ואפו אותו טרם יחמץ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם מגיד שבחן של ישראל שלא אמרו היאך נצא למדבר בלא צדה אלא האמינו והלכו הוא שמפורש בקבלה (ירמיה ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ומה שכר מפורש אחריו קודש ישראל לה' וגו'[11]:
(מ) וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה שנתוספו לישראל להיות משועבדים במצרים בעבור חטאם ובכללו מה שביטלו שם מצות מילה ועוד- וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה שנאמר לאברהם בברית בית הבתרים "גר יהיה זרעך" והתחיל מלידת יצחק[12] ואף על פי שישבו במצרים רק רד"ו (210) שנים מכל מקום הכל נקרא על שם מצרים, משום דעיקר הגלות היה במצרים[13]:
(מא) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה שנתווסף להם והיו אמורים בעבור חטאם להשאר בגלות מצרים והיה ראוי שיתארך יותר, אלא שצעקו והרבו בתפלה, כדכתיב (לעיל ב, כג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים, וישמע אלהים את נאקתם, וכתיב (דברים כו, ז) ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע את קולנו[14] וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כלומר אחר רד"ו שנים של שיעבוד יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְקֹוָק מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ולא נשארו שם ארבע מאות שנה אלא החשיב הקב"ה הגלות מלידת יצחק מכיון שהמצרים שיעבדו אותם גם בלילות וגם עבדו בפרך ולכן היה נחשב כאילו עבדו ארבע מאות שנה[15]:
(מב) לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיקֹוָק ששמר להם הקץ מעת שגזר עליהם שיוציאם בלילה הזה, מיד בבוא הקץ כי בעתה אחישנה (עפ"י ישעיה ס, כב). גם פי' שהוא שומר ומצפה ללילה שיוציאם, שהקב"ה מצפה לעת הגאולה, שיהיו ראויים להוציאם משם[16] לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיקֹוָק שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם שיהיו בני ישראל שומרים וממתינים לילה זה בכל שנה לקיים מצות הללו לשם הקב"ה שגאלם[17] ושישמרו אותו לילה שלא ישנו אלא יודו ויספרו את הנסים והגבורות שעשה אלוקים לנו באותו הלילה[18]: פ
(מג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בארבעה עשר בניסן נאמרה פרשה זו, שהרי כתוב בסופה (פסוק נ) ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה ה' זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח פסח מצרים ופסח דורות[19] כָּל בֶּן נֵכָר כל מי שנכרי אצל הפסח - גוי ומשומד שאינם מודים במצוות הפסח, ואף מי שלא נמנה עליו,גם הוא נכרי אצלו, ואינו אוכל הימנו[20] לֹא יֹאכַל בּוֹ:
(מד) וְכָל עֶבֶד כנעני של אִישׁ ישראל[21] מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ האדון, לר' יהושע בגמ' לומר שאם לא מילת העבד מעכבת את האדון ולר' אליעזר יאכל מתייחס לעבד שקודם מילה אסור אבל האדון מותר בכל מקרה ואין מילת עבדו מעכבתו מלאכול[22]:
(מה) תּוֹשָׁב גוי שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות וְשָׂכִיר אפילו גוי מהול[23] לֹא יֹאכַל בּוֹ ויש מפרשים תושב קנוי קניין עולם של יובל, שכיר קנוי קניין שנים לשש, ושניהם ישראל ועשה אדונו פסחו ולא המנה אותם עמו על פסחו, לא יאכלו בו. שלא תאמר מאחר שהם עבדיו, בלא מנוי יכולין לאכול עמו, דמסתמא הם מנויין, כיון שמזונותם עליו, בא להשמיע לנו שצריך למנותן במפורש. אבל עבדו כנעני, כיון שמלו, והוא קנוי קנין הגוף, אוכל בלא מנוי, שמסתמא נמנה הוא עמו[24]:
(מו) בְּבַיִת בחבורה של מנויים אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת החבורה[25] מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ:
(מח) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיקֹוָק הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:
(מט) תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה כל הדינים בתורה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר צדק ולא גר תושב[27] הַגָּר המתגייר[28] בְּתוֹכְכֶם:
(נ) וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ ומלו את עצמם במצרים ועשו הפסח[29]: ס
נביא
יחזקאל פרק מח
(כג) וְיֶתֶר הַשְּׁבָטִים - שינחלו מדרום ל"תרומה". מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה בִּנְיָמִן אֶחָד:
(כד) וְעַל גְּבוּל בִּנְיָמִן מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה שִׁמְעוֹן אֶחָד:
(כה) וְעַל גְּבוּל שִׁמְעוֹן מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה יִשָׂשׂכָר אֶחָד:
(כו) וְעַל גְּבוּל יִשָׂשׂכָר מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה זְבוּלֻן אֶחָד:
(כז) וְעַל גְּבוּל זְבוּלֻן מִפְּאַת קָדִמָה עַד פְּאַת יָמָּה גָּד אֶחָד:
(כח) וְעַל גְּבוּל גָּד אֶל פְּאַת נֶגֶב תֵּימָנָה - נחלת גד, תגיע עד גבול דרום של א"י. וְהָיָה גְבוּל מִתָּמָר מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ נַחֲלָה עַל הַיָּם הַגָּדוֹל:
(כט) זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּפִּילוּ מִנַּחֲלָה לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵלֶּה מַחְלְקוֹתָם - וכך תהיה החלוקה ביניהם. נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
(ל) וְאֵלֶּה תּוֹצְאֹת הָעִיר מִפְּאַת צָפוֹן - השערים ("תוצאות" - שבהם יוצאים) מצפון לעיר. חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מִדָּה - במידת הַ-4500 של צפון העיר:
(לא) וְשַׁעֲרֵי הָעִיר עַל שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל - כל שער יקרא על שם שבט אחד. שְׁעָרִים שְׁלוֹשָׁה צָפוֹנָה - שלושה שערים מצפון. שַׁעַר רְאוּבֵן אֶחָד שַׁעַר יְהוּדָה אֶחָד שַׁעַר לֵוִי אֶחָד:
(לב) וְאֶל פְּאַת קָדִימָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּשְׁעָרִים שְׁלֹשָׁה - וממזרח שלושה שערים.
וְשַׁעַר יוֹסֵף אֶחָד שַׁעַר בִּנְיָמִן אֶחָד שַׁעַר דָּן אֶחָד:
(לג) וּפְאַת נֶגְבָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מִדָּה וּשְׁעָרִים שְׁלֹשָׁה - במידת הַ- 4500 של דרום העיר - 3 שערים. שַׁעַר שִׁמְעוֹן אֶחָד שַׁעַר יִשָּׂשׂכָר אֶחָד שַׁעַר זְבוּלֻן אֶחָד:
(לד) פְּאַת יָמָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שַׁעֲרֵיהֶם שְׁלֹשָׁה - 3 שערים ממערב. שַׁעַר גָּד אֶחָד שַׁעַר אָשֵׁר אֶחָד שַׁעַר נַפְתָּלִי אֶחָד:
(לה) סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף - הֵקֶף העיר 18,000 קנים (X 4500 4 קנים).
כתובים
נחמיה פרק יג
(יד) ועל זאת ביקש נחמיה והתפלל זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי עַל זֹאת וְאַל תֶּמַח תמחה את חֲסָדַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּבֵית אֱלֹהַי וּבְמִשְׁמָרָיו: (טו) בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה שהיו דֹרְכִים ענבים ב- גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת התבואה וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד ביום השוק שכולם מקובצים בא נחמיה והתרה בהם שלא יעשו זאת: (טז) וְהַצֹּרִים וסוחרים מצור יָשְׁבוּ בָהּ שישבו בירושלים מְבִיאִים דָּאג דגים וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם בעיר הקודש: (יז) וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי שרי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: (יח) הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת: פ (יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ נטו הצללים של ערב שבת ב- שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת נסגרו הדלתות בפקודת נחמיה וָאֹמְרָה והוא צווה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי משמר עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: (כ) וַיָּלִינוּ מלשון לינה הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כָל מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלִָם פַּעַם וּשְׁתָּיִם כדי שיבואו בני ישראל לפתוח להם השערים ולקנות ממרכולתם: (כא) וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם התרה בהם נחמיה ואמר להם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה אִם תִּשְׁנוּ תוסיפו לנהוג כך יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם להעניש אתכם ו- מִן הָעֵת הַהִיא לֹא בָאוּ בַּשַּׁבָּת לירושלים: ס (כב) וָאֹמְרָה ועוד צווה נחמיה לַלְוִיִּם אֲשֶׁר יִהְיוּ מִטַּהֲרִים וּבָאִים שֹׁמְרִים הַשְּׁעָרִים מלפני כניסת השבת כדי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וגם כאן התפלל נחמיה ואמר גַּם זֹאת זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי וְחוּסָה עָלַי כְּרֹב חַסְדֶּךָ: פ (כג) גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים בבתיהם אשדודיות אַשְׁדֳּדִיּוֹת עמוניות עַמֳּנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת: (כד) וּבְנֵיהֶם וחלק גדול מבניהם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם של אימותיהם: (כה) וָאָרִיב עִמָּם במשפט וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים היו שהחרים נחמיה אותם נידה אותם והיו שחייבים מלקות כי עברו על מצוות לא תעשה והיו שייסר אותם ב-וָאֶמְרְטֵם מריטת השער כדי להודיע שיש לדיין לענוש לפי שעה יותר מהשיער שיתחייב מצד התורה וכדי לחזקם מעכשיו ולהבא הוסיף וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים אִם תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם: (כו) הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת: (כז) וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע לַעֲשֹׂת אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לִמְעֹל בֵּאלֹהֵינוּ לְהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת: (כח) וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וָאַבְרִיחֵהוּ מֵעָלָי גם כי לא רצה לגרש אשתו העכו"ם וגם כדי שלא יהא סנבלט הצורר רגיל לבוא לירושלים אל חתנו ויראה את העיר ואת מוצאיה: (כט) התפלל נחמיה שה' יעניש את הכהנים והלווים שגאלו והמאיסו את הכהונה כשנשאו נשים נכריותזָכְרָה לָהֶם אֱלֹהָי עַל גָּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה וּבְרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיִּם: (ל) וְטִהַרְתִּים מִכָּל נֵכָר וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ: (לא) וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת נחמיה קבע סדרים וזמנים להכנת עצים למערכת המזבח וְלַבִּכּוּרִים זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה:
תם ונשלם
חסלת ספר נחמיה
משנת ההלכה
א. חתך דג מלוח או דבר חריף אחר בסכין על כלי איסור כגון קרש חיתוך שבלוע בו מאכל טריפה, ויש הפסד, יש להקל ולסמוך על המקילים על ידי זריקת כדי נטילה, ולאכול השאר.
ב. חתך דבר חריף בסכין פרווה על כלי חלבי או בשרי, יאכל הכל כדין הכלי, כלומר אם קרש החיתוך הינו בשרי ייחשב המאכל כבשרי ואם חלבי ייחשב כחלבי
ג. חתך בסכין בשרי דבר חריף על גבי כלי חלבי או להיפך, יסיר כדי נטילה ויזרוק, לחוש שמא יש טעם בשר וחלב. ולגבי הכלי, לכתחילה יש להגעיל ולחוש שמא נכנס מהחריף לכלי וכלי שאי אפשר בהגעלה, יש לשהותו מעל"ע (24 שעות) וישאר הכלי כמו שהיה מקודם,
ד. חתך צנון בסכין של בשר ואח"כ חתך צנון זה בסכין של חלב לפי כל הפוסקים הצנון הוא אסור שהרי בלע מהבשר וגם מהחלב. והסכין החלבי נחלקו בו הפוסקים מה דינו ויש להגעילו ואם אי אפשר להגעילו יעשה שאלת חכם[30]
ה. דבר חריף שבישלו יש לילך לפי המציאות, כי יש דברים חריפים שאחרי הבישול נשארים בחריפותם כמו פלפלין. וה"ה בתבלינים חריפים. ויש דברים שע"י הבישול נעלמת חריפותם כמו בצל וכדומה.
ו. ודווקא בישול מבטל החריפות, משא"כ אם נתן בהם שמן או שומן או חומץ ואפיו נשרו הבצלים בתוכם הרי עדיין נחשבים הבצלים לדבר חריף אמנם בדיעבד בהפסד מרובה יש להתיר גם באופן זה ע"י גוי אם יש בהם טעם בשר או חלב או איסור
ז. אין החריפות מתבטלת בבישול אלא אם בישלם היטב. ויש מתירים אפילו לאחר שליש בישולם
[1] אבע"ז
[2] העמק דבר
[3] רבינו בחיי
[4] ת"י
[5] רש"י
[6] רמב"ן
[7] ת"י
[8] אבע"ז
[9] ת"י ושם כתב שהערב היו מאתים וארבעים ריבוא ועיין בספר אפריון
[10] העמק דבר
[11] רש"י
[12] פי' הטור
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] פי' הטור
[15] על פי המלבי"ם
[16] רמב"ן
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] חזקוני
[19] רמב"ן
[20] פי' ר' יוסף בכור
[21] ת"י
[22] רש"י
[23] רש"י
[24] פי' ר' יוסף בכור שור
[25] רש"י
[26] העמק דבר
[27] אבע"ז
[28] ת"י
[29] העמק דבר
[30] הפמ"ג (או"ח סימן תמ"ז מש"ז ס"ק י"ג) מסתפק האם נאסר הסכין השני. וכתב צדדי הספק אי נימא דבלוע אינו יוצא בלא רוטב מצנון שכבר בלע הבשר ולא נבלע בסכין, או דילמא דע"י דוחק וחריף מפליט את הבלוע גם בלא רוטב ונבלע בתוך הסכין. והפמ"ג נשאר בצ"ע. אבל האשל אברהם (שם ס"ק ל"ב) כתב שגם בדבר חריף עם דוחקא דסכינא אין הסכין מבליע מהצנון בלא רוטב. וכ"כ היד יהודה (פי' הארוך ס"ק ט' ופי' קצר ס"ק ט'). ולשיטתם אם חתך צנון בסכין של בשר ואח"כ חתך צנון זה בסכין של חלב, אין הסכין נאסר. אבלהערוגת הבושם (סימן ק"ה ס"ק י"ד והובא גם בד"ת ס"ק ה') כתב שאם הבשר שחתך בראשונה בסכין היה דבר שמן ואח"כ חתך צנון, יש לאסור הסכין חלבי שחתך בו אח"כ צנון דהחריפות והבלוע השמן גרמה שהסכין בלע מהצנון גם בלא רוטב. והחכ"א (כלל מ"ט סעיף י') כתב דאם חתך דברים חריפים בסכין של חלב וחזר ודך אותם במדוכה זו, הרי נבלע בו בשר וחלב וצריך להגעילו. ופשוט דה"ה בנ"ד לפי החכ"א ולפי דבריו גם בלא שומן הדין הוא שהסכין החלבי בולע מהצנון את הבשר הבלוע בתוכו. והבנין של שמחה (יו"ד סימן ה') כתב דאחרי מעל"ע מחיתוך הצנון, ינעץ הסכין עשר פעמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה