מקרא
שמות פרק כה
(יז) וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת כיסוי. שהיא כפרה מכיון שרומזת על דברי תורה המכפרים גם במקום שאי הקרבנות מכפרים[1] זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ ולא נתנה תורה שיעור בעביה וקבלת רבותינו שהיה עוביה טפח[2]:
(יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים[3] צורתם כמין עוף בעל כנפים גדולות ופניהם כפני נער[4] אחד צורת זכר ואחד צורת נקיבה זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם כלומר שלא תדביק אותם לכפורת אלא תעשה אותם מגוף הכפורת[5] מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:
(יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה בבת אחת ולא יעשה האחד ואח"כ השני ועל פי נס נעשה על ידי בצלאל לבדו[6] מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו:
(כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים גובהם עשרה טפחים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה מעל גובה גופם כלומר מעל עשרה טפחים סֹכְכִים מלשון סכך שהצילו מעל הכפורת בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו ואז - אֶלאמצע[7] הַכַּפֹּרֶת וכלפי מטה ולא כלפי מעלה[8] יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים:
(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה ורק אחרי שתהיה כפורת שלמה אז - וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ כוונת הכתוב היא לרבות בו נתינה, לומר שאחר שיתן הכפורת על הארון לא יצאו ממנו עוד לדורות עולם והקדים נתינת הכפורת לנתינת העדות, כי לא בא אלא לומר שאחר שנתנום בארון וכיסה בכפורת נתונים נתונים יהיו שמה עד עולם[9]:
(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם שם אקבע לך מועד לדבר וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת והאי דכתיב "וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" - הכי קאמר - מאהל מועד היה שומע הקול כשהיה חוץ לאוהל, וכשהיה תוך האהל היה הקול בא אליו מעל הכפרת כדכתיב "ובבא משה אל אהל מועד"[10] אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
(כג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ כולל עובי השולחן[11]:
(כד) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר למעלה ומלמטה, ועדיין היה עץ השולחן נראה, ולכך אמר - וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב לכסות עובי העץ, והוא עשוי כמיז זר שנותניז סביב לשולחן[12]:
(כה) וְעָשִׂיתָ לּוֹ לשלחן מִסְגֶּרֶת דבר הסוגר ומקיף טֹפַח סָבִיב גובה טפח סביב על שפת של שלחן שלא יפול הלחם[13] וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב:
(כו) וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו משני צדי רחבו וארכו שהיה אמתיים בין שני בדיו היה מקום לנושאין שנים לפניו זה בצד זה ושנים לאחריו זה בצד זה כגון שהיו עושים לארון הקודש[14]:
(כז) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת בשלחן למטה מן המסגרת יהיו הטבעות קבועות ולא במסגרת עצמה[15] לְבָתִּים לְבַדִּים אותן טבעות יהיו בתים להכניס בהם הבדים[16] לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(כח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא בָם במזבחות (לקמן כז, ז. ל, ד) ובארון (פסוק יד) לא כתב רק לשאת כו' וכאן כתב ונשא בם, פירוש שמצוה לישא את השולחן אף שלא לצורך בהיותו במקדש להראותו לעולי רגלים ראו חבתכם לפני המקום[17] אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(כט) וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו דפוס כעין תיבה פרוצה שיש לה רק שני קירות לעשות בו הלחם והיה הדפוס עשוי כדפוס הלחם[18] ויש מפרשים קערתיו ללוש בהן לחם הפנים הנתון עליו[19] וְכַפֹּתָיו בזיכין שנותנים בהם הלבונה[20] וּקְשׂוֹתָיו כמין חצאי קנים והלחם על הקשוות, וכן בין לחם ללחם ששה זה על זה, ולפיכך נקראין במקום אחר קשות הנסך, שמסככין על הלחם בין לחם ללחם[21] וּמְנַקִּיֹּתָיו הם סניפין מפוצלין שסומכין את הקנים וכן פי' הרמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ג הלכה יג ארבעה סניפין של זהב היו לשלחן מפוצלין בראשיהן שהיו סומכין בהן שתי המערכות של לחם הפנים, שנים מסדר זה, ושנים מסדר זה, והם הנאמרים בתורה וקשותיו ושם בהלכה יד "כ"ח קנים של זהב כל אחד מהן כחצי קנה חלול היו לו, ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה, והם הנקראים מנקיותיו" אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב הוא מענין הגנה כמו [איוב א'] הלא אתה שכת בעדו ובעד וכו' ומוסב על שתיהם שהקשוות והמנקיות מגינים על הלחם שלא ישבר, ולכן במעשה אמר לקמן [ל"ז מ"ז] ואת מנקיותיו ואת הקשות אשר יוסך בהן[22] טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם:
(ל) וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לפי פשוטו לחם הראוי לפני שרים לחם נאה[23] וי"א לחם שהיה מונח בפנים שהרי הוא לפני תמיד[24] וי"א לחם שהיה לו פנים כלומר שמשתי קצותיו קיפלו כלפי מעלה ושוב קיפלו כלפי האמצע והם פני הלחם[25] לְפָנַי תָּמִיד: פ
(לא) וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה מחתיכת זהב אחת תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ הוא הרגל של מטה העשוי כמין תיבה ושלשה הרגלים יוצאין הימנה ולמטה וְקָנָהּ הקנה האמצעי שלה העולה באמצע הירך זקוף כלפי מעלה ועליו נר האמצעי עשוי כמין בזך לצוק השמן לתוכו ולתת הפתילה גְּבִיעֶיהָ ואלו עשויין מזהב ובולטין ויוצאין מכל קנה וקנה כמנין שנתן בהם הכתוב ולא היו בה אלא לנוי כַּפְתֹּרֶיהָ כמין תפוחים היו עגולין סביב בולטין סביבות הקנה האמצעי וּפְרָחֶיהָ ציורין עשויין בה כמין פרחים מִמֶּנָּה יִהְיוּ הכל מקשה יוצא מתוך חתיכת הזהב ולא יעשם לבדם וידביקם[26]:
(לב) וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי י"א שיצא לכאן ולכאן באלכסון נמשכין ועולין עד כנגד גובהה של מנורה שהוא קנה האמצעי[27] וי"א עגולים ארוכים חלולים[28] ויוצאין מתוך קנה האמצעי זה למעלה מזה התחתון ארוך ושל מעלה קצר הימנו והעליון קצר הימנו לפי שהיה גובה ראשיהן שוה לגובהו של קנה האמצעי השביעי שממנו יוצאים הששה קנים[29]:
נביא
ישעיהו פרק יד
א. כִּי יְרַחֵם יְקֹוָק אֶת יַעֲקֹב בגלל שה' ירחם על עמו, ימהר את חורבן בבל - כדי לגאול את בנ"י, וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם ויבחר בישראל - לגאול אותם, ולהניחם באדמתם. וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם, וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב ויתלוו ויתחברו עוד גרים - לבנ"י.
ב. וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם העמים יקחו את בנ"י ויביאו אותם אל אדמתם. וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, עַל אַדְמַת יְקֹוָק לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת בנ"י ינחלו אותם (את העמים) - להיות להם לעבדים ולשפחות. וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם בנ"י יקחו בשבי את הגויים ששבו אותם. וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם וימשלו בגויים, שהיו נוגשים, מושלים בבנ"י.
ג. וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יְקֹוָק לְךָ כשה' יניח לבנ"י, מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ מצער ומרוגז הגלות, וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ ומהעבודה הקשה שעבדתם שם את הגויים.
ד. וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל, וְאָמָרְתָּ אז, תשא משל על מלך בבל, ותאמר: אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ איך התבטלה מבבל הממשלה ? שָׁבְתָה מַדְהֵבָה איך, התבטל ממנו עושרו הרב ? (מדהבה - זהב)
ה. שָׁבַר יְקֹוָק מַטֵּה רְשָׁעִים, שֵׁבֶט מֹשְׁלִים שבר ה' את מטה המלוכה של רשעי בבל, את מטה ממשלתם בגויים.
ו. מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה נ"נ, היכה בכעסו את הגויים, מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה היכה את הגויים, מכה חזקה וקבועה, כאילו שלא סרה מהמוכה. רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם נ"נ, היה מושל על על הגויים, בכעס וחימה. מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ רדף אחרי כל העמים, ולא חשך, לא מנע עצמו, מלרדוף אחר אחד מהם.
ז. נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ אחר מפלתו, תשב כל הארץ בנחת, בשקט ובשלווה. פָּצְחוּ רִנָּה ויפתחו פיהם, ברינה ובשירה על מפלתו.
ח. גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן גם עצי הברוש והארז שבלבנון (המלכים והשרים), ישמחו במפלת בבל, מֵאָז שָׁכַבְתָּ מאז שנפלה בבל, לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ לא יעלה עוד עלינו האוייב לכרות העצים(המלכים והשרים),
ט. שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ, לִקְרַאת בּוֹאֶךָ גם אלו שיָרדו לשאול, לקבר מתחת לארץ, כאילו יחרדו, לקראת נ"נ שירד שמה. עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים כאילו השאול יעורר המתים לקראת בֹּא נ"נ, כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ, הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם, כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם כל מלכי הארץ שבשאול (העתודים - עיזים זכרים ההולכים לפני הצאן, כך המלכים הולכים לפני העם), כאילו קמים מכסאותם לקראת בֹּא נ"נ.
י. כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כל המלכים יענו ויאמרו על נ"נ, גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ גם אתה כמונו, נהיית חולה והשיג אותך המוות, אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ ובכך, דמית לנו.
יא. הוּרַד שְׁאוֹל גְאוֹנֶךָ ירדה לשאול, גאוותך וגדולתך, הֶמְיַת נְבָלֶיךָ קול נגינת הנבלים שהיה בביתך, ירד עמך לקבר. (שפסקו כל השמחות שבארמונך) תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה הרימה (תולעים) הם המצעים ששמו תחתך בקבר, וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה ותכסה אותך התולעת.
יב. אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם איך נפלת מגובה השמים, (מגודל ממשלתך העצומה) הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נ"נ, שהיה דומה לאור של כוכב הֵילֵל (שם כוכב), המאיר בשחר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם נ"נ, שהיה חולש, מטיל גורלות על הגויים, (על מי ילך להלחם) נכרת ונפל עד הארץ,יג. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ, הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה בזמן שהצלחת בממשלתך על הגויים, חשבת בליבך, לעלות עד השמים, שתמשול על כל בני אדם. מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי מעל כל הכוכבים - אשים את כסא מלכותי, וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד ואשב בציון, שכל ישראל נועדים ומתאספים שם, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן שציון נמצאת בצפון ירושלים.
יד. אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אעלה אל גובה העננים, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן אהיה דומה לה', שהוא עליון על הכל.
טו. אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרַד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר אך באמת, תרד לשאול ולסוף עומק הבור. (לקבר)
כתובים
דברי הימים א פרק ז
(כ) וּבְנֵי אֶפְרַיִם אפרים נולד 2233 והוא ומנשה היו תאומים שׁוּתָלַח ובני בניו וּבֶרֶד בְּנוֹ הוא בכר והוא הנזכר בתורה וְתַחַת בְּנוֹ והוא תחן הנזכר בתורה וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ: (כא) וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם את כל בני תושלח אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ זה היה כישראל היו במצרים ובני אפרים חישבו את הקץ וחשבו שהגיע הזמן ליציאת מצרים ויצאו ונלחמו בפלישתים ונהרגו כולם י"א 30.000 היו וי"א 200.000 היו והיו עצמותיהם שטוחים במדבר ועל זה אמר הקב"ה בתחילת פ' בשלח פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה אמר הקב"ה אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחין בדרך יחזרו למצרים[30] כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם ומכיוון שהם לא ידעו את הדרכים והשבילים בארץ, ארבו להם אנשי גת והרגום[31]: (כב) וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים מכאן ראיה שהיה עדיין אפרים חיוַיָּבֹאוּ אֶחָיו ומקורביו לְנַחֲמוֹ ולא קיבל ניחומים: (כג) וַיָּבֹא שותלח אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה והוא ערן הנזכר בבמדבר (כו, לו) עיי"ש במלבי"ם כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ שנולד בזמן רעה בביתו: (כד) וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן ושניהם היו שייכם לאפרים כמו שמובא בספר יהושע וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה אולי הייתה עיר אחרת ושמה אזן ולזה נקראה אזן שארה על שמה: (כה) וְרֶפַח בְּנוֹ של בריעה וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנוֹ וְתַחַן בְּנוֹ כל אלו בניו של בריעה: (כו) לַעְדָּן בְּנוֹ של תחן עַמִּיהוּד בְּנוֹ אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ: (כז) נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ הוא יהושע בן נון משרת משה: (כח) וַאֲחֻזָּתָםהיה בצד הדרומי של חלקת בני יוסף וּמֹשְׁבוֹתָם בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ שהיו בצפון: (כט) וְעַל יְדֵי כלומר סמוך ל - בְנֵי מְנַשֶּׁה בֵּית שְׁאָן וּבְנֹתֶיהָ תַּעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ דּוֹר וּבְנוֹתֶיהָ בְּאֵלֶּה יָשְׁבוּ בְּנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וסמוך לבני מנשה ישבו גם בני אפרים: פ (ל) בְּנֵי אָשֵׁר בעבר הנהר היתה הנערה טובת מראה ובעלת שכל ושמה הדורה בת אבימאל בן עבר בן שם ותהי למלכיאל בן עילם בן שם לאשה, ותלד הדורה למלכיאל בת ויקרא שמה סרח, וימת מלכיאל ותלך הדורה ותשב בית אביה. ואשר לקח את עדון בת אפלל בן הדד בן ישמעאל לאשה ויביאה כנען, ותמת עדון בימים ההם אין לה ולד, ואחר מותה וילך אשר אל עבר הנהר ויקח את הדורה בת אבימאל בן עבר בן שם הנ"ל לאשה, ויביאה ארץ כנען ויביא גם סרח בתה עמה והיא בת שלש שנים, ותגדל הנערה בבית יעקב והנערה טובת מראה ותלך בדרכי בני יעקב הקדושים ויתן ה' לה חכמה ושכל. (וכן כתב בתרגום יונתן פרשת פנחס (במדבר כ"ו). ותהר הדורה אשת אשר ותלד לו - יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחוֹתָם וסרח בת אחת אשר כי לא היתה בתו כי אם חורגתו בת אשתו, ומה שנאמר ושרח אחותם, כי היתה אחות בניו לא בתו לכך אמר ושם בת אשר שרח ולא אמר ובת אשר, לומר כי היה שמה בת אשר ונקראת סרח, מכלל יופי פנחס). וסרח היתה האשה חכמה בענין שבע בן בכרי, א"כ האריכה ימים כי יעקב ברכה שלא תשלוט מות בה: (לא) וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל הוּא אֲבִי ברזות בִרְזָיִת[32]: (לב) וְחֶבֶר הוֹלִיד אֶת יַפְלֵט וְאֶת שׁוֹמֵר וְאֶת חוֹתָם וְאֵת שׁוּעָא אֲחוֹתָם: (לג) וּבְנֵי יַפְלֵט פָּסַךְ וּבִמְהָל וְעַשְׁוָת אֵלֶּה בְּנֵי יַפְלֵט: (לד) וּבְנֵי שָׁמֶר אֲחִי זהו שמו ורוהגה וְרָהְגָּה יחבה וְחֻבָּה וַאֲרָם: (לה) וּבֶן הֵלֶם אחיו של ארם שנולד איתו תאומים ושמו בן הלם והוא גם היה מבניו של שמר אָחִיו צוֹפַח וְיִמְנָע וְשֵׁלֶשׁ וְעָמָל:
משנת ההלכה
אינו בן יומו
א. מאכל חלבי שבושל בכלי בשרי שאינו בן יומו אינו נאסר מכיון שהבשר הבלוע בכלי הרי הוא פגום וממילא אין טעמו אוסר את המאכל החלבי שבושל בתוכו
ב. וכן להיפך מאכל בשרי שבושל בכלי חלבי אינו בן יומו אינו נאסר מכיון שטעם החלב הבלוע בו הרי הוא פגום ואינו אוסר את הבשר
ג. אך בשני המקרים הנ"ל הכלי נאסר וחייב הגעלה
ד. סתם סיר שאין ידוע מה מצבו אנו מניחים שכבר עברו עליו 24 שעות מאז הבישול האחרון והרי אינו בו יומו
ה. ולפיכך אם בטעות הכין חמין בסיר חלבי החמין מותר והסיר אסור
ו. וכן אם הכין עוגת גבינה בטעות בתבנית בשרית העוגה מותרת והתבנית אסורה
ז. כלים בולעים גם על ידי כבישה כלומר דבר ששרה בנוזל או ששרה נוזל בתוכו מעת לעת\24 שעות אפילו אם הוא קר בולע ומבליע
ח. ולפיכך אם הניח בטעות חב בסיר בשרי ושהה בתוכו מעת לעת החלב מותר משום שבלע טעם שאינו בן יומו אך הסיר נאסר מחמת שבלע ממשות החלב
ט. וכן להיפך אם הניח בטעות מרק קר בשרי בתוך כלי חלבי ושהה בתוכו מעת לעת המרק מותר אבל הסיר אסור מחמת שבלע מהמרק הבשרי
י. להלן יבואר מה הדין במכסה של סיר ובתחב כף וכדומה, בסיר מהמין השני
[1] אבע"ז. צרור המור
[2] ת"י
[3] הכרובים במקדש ובמשכן מופת ועדות למציאות מלאכים שכשם שנצטוינו באמונת מציאות ה' יתברך והוא עיקר הראשון מעיקרי התורה, וכענין שכתוב (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך כן נצטוינו שנאמין מציאות המלאכים והוא העיקר השני לפי שהמלאכים הם המשפיעים כח השכל ומשימים הדיבור בפי הנביאים במצות ה' יתברך שאלמלא כן אין נבואה ואם אין נבואה אין תורה, ומפני זה צוה הכתוב מעשה הכרובים להורות על מציאות המלאכים, ומה שהיו שנים ולא אחד כדי שלא תחשוב שהוא צורת האל הנעבד. ואם תאמר יש לך להסתפק בשתי רשויות, אין זאת שהרי היו פורשים כנפים למעלה מקבלים שפע כח הבא להם מלמעלה. רבינו בחיי.
[4] רשב"ם חזקוני
[5] רש"י
[6] העמק דבר
[7] רשב"ם
[8] מלבי"ם
[9] אור החיים
[10] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[11] רש"י אבע"ז
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] חזקוני
[14] חזקוני
[15] רשב"ם
[16] רש"י
[17] משך חכמה
[18] רשב"ם
[19] חזקוני ובפי' רבי יוסף בכור שור
[20] רש"י רשב"ם
[21] רשב"ם
[22] מלבי"ם
[23] רשב"ם
[24] ת"י
[25] רש"י
[26] רש"י
[27] רש"י
[28] אבע"ז
[29] רש"י
[30] מכילתא דר' ישמעאל פ' בשלח ובשמות רבה בשלח פ' כ ועיין רש"י סנהדרין צב: ד"ה טעו
[31] בשנת קפ"ז לרדת ישראל מצרים (הוא ב' אלפים תי"ח) יצאו גבורי בני אפרים בן יוסף שלשים אלף רגלי ממצרים, כי אמרו תם הקץ אשר חק ה' על בני ישראל אשר דבר אל אברהם וישימו איש חרבו וכלי מלחמתו עליו ויבטחו בגבורתם ולא הוציאו צדה לדרך רק כסף וזהב, כי אמרו לקחת מחייתם מפלשתים במחיר ואם לא ולקחו בחזקה כי אחד ירדוף אלף ושנים רבבה ירדופו, ויבואו גת וימצאו רועי מקנה גת ויאמרו אל הרועים תנו לנו מהצאן במחיר לאכול כי רעבים אנחנו כי לא אכלנו לחם היום, ויאמרו הרועים הצאננו הם או מקננו כי נתן לכם במחיר, ויגשו בני אפרים ליקח בחזקה ויצעקו רועי גת ונשמע מרחוק ויבואו כל אנשי גת בכלי מלחמתם ויכו אלה מאלה רבים ביום ההוא. ויהי ביום השני וישלחו בני גת אל ערי פלשתים עלו ועזרונו ונכה בני אפרים שבאו לקחת מקננו, ויצאו כל ערי פלשתים כארבעים אלף איש ובני אפרים עיפה נפשם ברעב וצמא כי לא אכלו לחם שלשה ימים ויכו את כל בני אפרים לא השאירו שריד ופליט כי אם עשרה אנשים שברחו, כי מרו פי ה' לצאת טרם הזמן, ומפלשתים נפלו כ"ד אלף איש ויקברו בעריהם, וישארו חללי בני אפרים נטושים בבקעת גת ולא נתנו לקבורה ותהי הבקעה מלאה עצמות. ועשרה אנשים אשר נמלטו באו מצרימה ויגידו אל בני ישראל כל הקורות אותם ויתאבל אפרים אביהם עליהם ימים רבים (ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השלישי - ב' אלפים תי"ח)
[32] מובא בבראשית רבה מחלוקת בין ר' סימון ור' לוי. ר' לוי אומר שהיו בנותיו נאות ונשואות לכהנים שנמשחו בשמן זית. ר' סימון אומר שהיו בנותיו נאות ונשואות למלכים שנמשחו בשמן המשחה ולפי שהיה להם שמן הרבה היו מושחין בו ולכך היו נאות כמו שכתוב טובל בשמן רגלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה