מקרא
שמות פרק טז
(יא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יב) שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם זה הדבור כבר אמרו משה לישראל (בפסוק ח), אבל נשנה בעבור שאמר שמעתי את תלונות בני ישראל, כי מתחלה אמר (בפסוק ד) הנני ממטיר לכם לחם, כעושה עמהם חסד ברצונו או לזכותם, ועתה הגיד כי נחשב להם לעון, ובעבור התלונה יעשה עמהם כן כדי שידעו בו כי אני ה' אלהיכם, כי עד עתה אינכם מאמינים בה' אלהיכם[1]:
(יג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל מצד מערב[2] הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה:
(יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל שהיה מצפה את המן ומכסהו ודרך טל לעלות וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס מפוזר[3] דַּק כַּכְּפֹר קרח דק[4] עַל הָאָרֶץ:
(טו) וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא תרגומו של מה ולפי שהוא לשון מצרי ובאותו לשון היו רגילין. כתבו משה באותו לשון שאמרו להודיענו שלפיכך ויקראו בית ישראל את שממו מן על שהיו תמיהים ואומרים מן הוא כמו מה הוא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לְאָכְלָה:
(טז) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לִקְטוּ מִמֶּנּוּ כל אחד כרצונו, אחד המרבה ואחד הממעיט אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ בכל ענין שתלקטו, הן שתרבו ללקוט והן שתמעיטו, יהיה זה על כל פנים שיהיה הנלקט מזון לכל אחד כפי אכלו שישביע את הרגיל לאכול הרבה, ולא יתן מזון יותר מהראוי למי שהוא רגיל לאכול מעט, ושמה שילוקט הן על ידי המרבה ללקוט הן על ידי הממעיט יהיה עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת לא פחות ולא יותר, ושמי שילקוט בעד כל בני ביתו ילקוט עמר לכל אחד כ -[5] מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:
(יז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט יש מהם שהרבו ללקוט, ויש מהם שהמעיטו[6]:
(יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ כולם לקחו במידה, שהמעט נתרבה בידם, והמרבה נתמעט בידו עד שבאו למידה שוה על ידיכם[7]:
(יט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר כדי לאכלו מחר, רק יבטחו בה' כי מחר ירד, אבל אין מצוה עליו לאכלו, ואם נשאר לו, שלא יוכל לאכלו, ישליכנו חוץ לאהלו[8]:
(כ) וְלֹא שָׁמְעוּ קיבלו אֶל מן[9] מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם מלשון רימה[10] תּוֹלָעִים וגם וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה כי אמנם לא קרה זה מפני היותו יותר מכדי שבעם, אבל הותירוהו לכתחלה לנסות[11]:
(כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ בוקר שתי שעות ובוקר שתי שעות הרי ארבע שעות, ומארבע שעות ואילך -[12] וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:
(כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד שכך ציוה אותם משה ולא אמר להם את הסיבה וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה שישראל עשו כאשר צוה אותם ושאלוהו צה יעשה בו ואיך יוכלו לאוכלו[13]:
(כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק מיום ראשון ואני לא הגדתי לכם. ומשה נתכוון שיהיו תמיהים כשימצאו משנה להודיע להם עתה כבודו של יום השבת שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיקֹוָק מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ כמנהגכם שתאכלו היום. והנה מהעומר האחת עשו כל זה ובשלו הכל כרצונכם. ואכלו מה שיספיק לכם וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר שאומר לכם מה תעשו. והנה לא הודיעם כי לא ירד מן ביום השבת. רק בבקר הודיעם זה הסוד[14]:
(כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ:
(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיקֹוָק הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה וכך בכל שבת מעתה -[15]:
(כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לירידת המן ויום השבת היהיָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וחללו את השבת בהוצאת כליהם[17] וְלֹא מָצָאוּ: ס
(כח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לומר לישראל עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
(כט) רְאוּ כִּי יְקֹוָק נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת ראו זה המופת שיתן לכם השם. שיתברר לכם כי הוא צוה שתשבתו כאשר שבת במעשה בראשית עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שירד המן היום כפלים ממנהגו בכל יום שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ללקוט המן כאשר עשו אנשים שיצאו ללקוט[18]:
נביא
ישעיה פרק ב
טז. וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ ועל בעלי האוניות, המפליגות לים תרשיש, וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת ועל השרים, היושבים בבתים, עם ציפוי רצפת אבנים, (כמו: "אבן משכית" - אבן שמצפה ומסוככת על הקרקע) הַחֶמְדָּה שכולם חומדים בתים אלו.
יז. וְשַׁח תושפל, גַּבְהוּת הָאָדָם גבהות לב (גאווה) האדם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים תושפל, גדולתם של אנשים, וְנִשְׂגַּב יְקֹוָק לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא אחר שתושפל גאוות בני האדם, תשאר רק גדולת ה' לבדה.
יח. וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף האלילים, יחלפו ויאבדו כולם מהעולם.
יט. וּבָאוּ - מרוב פחד, יבואו הרשעים להחבא, בִּמְעָרוֹת צֻרִים - במערות שבסלעים, וּבִמְחִלּוֹת עָפָר ובחפירות שחפרו בעפר, מִפְּנֵי פַּחַד יְקֹוָק, וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ - מרוב פחד מה', ומיופי גדולתו. בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ - כשיקום, לשבור הרשעים שבארץ.
כ. בַּיּוֹם הַהוּא - ביום שיעשה ה' דין ברשעים, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם - בבזיון את הע"ז, אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ האלילים שעשו מכסף. וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ והעשויים מזהב. אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת שעשו - לעבוד אותם.לַחְפֹּר פֵּרוֹת לחפירות שחפרו שבאדמה. וְלָעֲטַלֵּפִים ולחורי העטלפים שבמערות.
כא. לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים ויבואו להחבא, בחורים שבסלעים,(במערות) וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים - ובין שִינֵי הסלעים (בליטות שבסלע), מִפְּנֵי פַּחַד יְקֹוָק וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ מרוב פחד מה', מיופי גדולתו. בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ- כשיקום, לשבור הרשעים שבארץ.
כב. חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם הפסיקו לשמוע בקול האנשים, שאומרים לכם לעבוד לפסילים, אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ שהלא אני נתתי נשמה באפו, ובידי להוציאה ממנו, כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא - במה חשוב האדם ?! הלא בסוף, ישוב אל העפר !
ישעיה פרק ג
א. כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת, מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה, מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה - לא ישאר בירושלים, מי שיתן לחם ומים לעניים,(שעליהם "נשענים" העניים) כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם שעל הלחם והמים, "נשען" האדם כדי לחיות.
ב. גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן את כל אלו יסיר ה' מירושלים.
ג. שַׂר חֲמִשִּׁים - אפילו שרי חמישים, (וודאי שרי מאות ואלפים), וּנְשׂוּא פָנִים - איש נכבד, וְיוֹעֵץ חכם הנותן עֵצות, וַחֲכַם חֲרָשִׁים מומחה באמנות, וּנְבוֹן לָחַשׁ המבין בסתרי תורה, הנאמרים בלחש.
ד. וְנָתַתִּי נְעָרִים, שָׂרֵיהֶם הנערים יהיו השרים, וְתַעֲלוּלִים, יִמְשְׁלוּ בָם - ועוללים, הצעירים ימשלו בהם.
ה. וְנִגַּשׂ הָעָם, אִישׁ בְּאִישׁ, וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ - שכל אחד יגושֹ, ידחוק בחבירו, משום שלא יהיה בהם מושל, יִרְהֲבוּ, הַנַּעַר בַּזָּקֵן הנער יתגאה על הזקן, וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד ואדם נִקלה (מבוזה), יתגאה נגד אדם מכובד.
ו. כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו עד אשר יתפוס איש בקרובו, בֵּית אָבִיו ממשפחת אביו, ויאמר לו: שִׂמְלָה לְכָה - הרי לך יש בגד מפואר ומכובד, ובקולך ישמעו, קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ - לכן תהיה לנו לקצין ומושל,וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ - וכך,המכשלה, שאנו נכשלים איש בחברו,("ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו.."), תהיה תחת ממשלת ידך - ותשפוט ביננו.
ז. יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר כשיבקשו ממנו למשול, ישא דברים וישיב להם: לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ לשים אנשים במחבוש, במאסר, וּבְבֵיתִי, אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה בביתי, גם אני נמצא בעניות, ואין לי אפילו לחם ושמלה, לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם ולכן איני ראוי למשול.
כתובים
דברי הימים א פרק ב
(א) אֵלֶּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּבֵן נולד 2193שִׁמְעוֹן 2194 לֵוִי וִיהוּדָה נולדו 2195 יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן 2197: (ב) דָּן יוֹסֵף וּבִנְיָמִן נולד 2208 נַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר מלבד בנימין נולדו ביו 2198 2199 ובשנה זו נולדה דינה והיתה יצירתה זכר ועל ידי תפלת לאה נתהפכה לנקבה, פרק הרואה (ברכות ס') ובירושלמי ובראשית רבה ספע"ב אחר שהתפללה רחל יוסף ה' לי בן אחר נעשית נקבה: ס (ג) בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיְמִיתֵהוּ: ס (ד) וְתָמָר כַּלָּתוֹ יָלְדָה לּוֹ בשנת 2228 אֶת פֶּרֶץ וְאֶת זָרַח כָּל בְּנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה: ס (ה) בְּנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל2239: ס (ו) וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה והיו חכמים ביותר בימי דוד ושלמה: ס (ז) וּבְנֵי כַּרְמִי עָכָר עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם והרי עכן שמו אלא לפי שעכר את ישראל שעבר על החרם ונפלו בגללו 36000 יהודים: ס (ח) וּבְנֵי אֵיתָן עֲזַרְיָה: (ט) וּבְנֵי חֶצְרוֹן אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ אֶת יְרַחְמְאֵל וְאֶת רָם וְאֶת כְּלוּבָי: (י) וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן נְשִׂיא בְּנֵי יְהוּדָה: (יא) וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָא וְשַׂלְמָא הוֹלִיד אֶת בֹּעַז 2489: (יב) וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד 2793 והיה בועז בן 304 והיו לו קודם נשואי רות שלושים בנים ושלושים בנות וכולם מתו. ועובד בנו אבי ישי חי יותר מארבע מאות שנה. ורות האריכה ימים עד שראתה שלמה על כסא מלכותו וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי: (יג) וְאִישַׁי נכתב באות אל"ף כלומר איש גיבור חיל הוֹלִיד אֶת בְּכֹרוֹ אֶת אֱלִיאָב וַאֲבִינָדָב הַשֵּׁנִי וְשִׁמְעָא הַשְּׁלִישִׁי: (יד) נְתַנְאֵל הָרְבִיעִי רַדַּי הַחֲמִישִׁי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה